לאומנות של מזרחים היא רציונאלית, ומה הלאה?

בניגוד לדעות שמאליות מתנשאות, הלאומנות של השכבות הנמוכות בישראל היא עמדה רציונאלית ולא מוסתת. אולם ללא ספק, הרצון בשוויון אוניברסאלי רוחש מתחת לפני השטח ואין לו עדיין ביטוי פוליטי ממשי

כל מי שחי בישראל מודע לכך כי התמיכה בימין, כלומר במדיניות נוקשה בסכסוך הישראלי-ערבי, רבה בשכונות העוני ובעיירות הפיתוח. שם מצביעים רבים לליכוד ולמפלגות הקרובות אליו ומשם מגיעים לעתים קרובות המפגינים נגד ערבים ונגד שמאלנים. מה הסיבה לכך? פעמים רבות שומעים הסברים מתנשאים לתופעה זו, כמו: הם חסרי השכלה, הם שטופי מוח, הם לא מבינים מה טוב להם, הם תומכים במי שדופק אותם, יש להם תודעה כוזבת. ברשימה זו אנסה להציג הסבר, המבוסס בין השאר על נתונים כלכליים היסטוריים עולמיים בתחום ההתפתחות הכלכלית, שיש בהם כדי להאיר תופעה זו באור שונה מאד.

פערים כלכליים בין מדינות גדולים מפערים בתוך מדינות

נתחיל באזכור אפיזודה היסטורית שונה אך בעלת דמיון מסוים, שהתרחשה לפני כמאה שנים באירופה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה קראו מנהיגי המפלגות הסוציאליסטיות לציבור הפועלים שלא להתגייס למלחמה האימפריאליסטית, שנועדה לקדם אינטרסים זרים להם. אך בכל רחבי אירופה ציבור הפועלים לא נשמע למנהיגיו והתגייס למלחמה בהמוניו, משני צידי המתרסים. האם היה כאן התקף פטריוטי לא רציונאלי, או אולי משהו אחר.

הצמיחה הכלכלית העולמית החלה לפני פחות ממאתיים שנה, בערך בשנת 1820, ושינתה את עולמנו לחלוטין. ראשית, ההכנסות לנפש גדלו באופן משמעותי, כשההכנסה הממוצעת בעולם גדלה במאתיים שנים אלו פי עשרה. תוחלת החיים עלתה בעשרות שנים, חלק גדול יותר ויותר מן האוכלוסייה עובר לגור מן הכפר אל העיר, והטכנולוגיות החדשות שינו את אורחות חיינו באופן מהפכני. אך הצמיחה הכלכלית הגדילה גם את הפערים בעולמנו, ובניגוד למרקס, שהאמין שהצמיחה הכלכלית תגדיל את הפערים בתוך כל ארץ, מה שגדל בעיקר הוא הפערים בין ארצות. אם בשנת 1820 ההכנסה בארה"ב הייתה גבוהה פי שלוש מזו שבאפריקה, היום היא גבוהה פי 20. כלומר הפערים בין הארצות המפותחות, צפון אמריקה, מערב אירופה, ויפן ובין חלקים גדולים בעולם (אפריקה, אמריקה הלטינית ומרכז אסיה) הולכים ומתרחבים.

במקביל קרה תהליך נוסף בארצות המפותחות. הצורך בעובדים מיומנים ומשכילים דחף להקמת מערכות חינוך ציבורי. מערכות אלו היו מצומצמות בתחילתן, ארבע שנות לימוד בלבד, אך בהמשך הלכו והתרחבו. מערכות אלו קודמו על ידי מדינת הלאום המודרנית והן פעלו בשפת הלאום המודרני, תופעה שגם היא הייתה חדשה למדי. החינוך הציבורי אפשר לראשונה לבני השכבות העניות בארצות המפותחות רמה מסוימת של מוביליות חברתית כלפי מעלה.

חלוקת עושר גלובלית
פירמידת חלוקת העושר הגלובלית

שתי התופעות הללו גרמו לכך שבעיני השכבות הנמוכות במדינות המפותחות הפכה השייכות הלאומית להיות בעלת חשיבות אדירה. היא הבטיחה להם שייכות למדינות המצליחות ולכן הבטיחה גם לעניים בארצות אלו הכנסה גבוהה יחסית לשאר העולם. אך השייכות הלאומית גם הקנתה לצאצאיהם את האפשרות למוביליות חברתית כלפי מעלה, בעיקר כאשר החינוך, אשר היה בעבר רק נחלת בני העשירים, נעשה נגיש יותר. לכן פועלי אירופה התגייסו בהמוניהם למלחמה הגדולה, הם ידעו שבלחימתם ובדמם הם רוכשים שותפות במדינת הלאום החדשה, שתקום על אפר האימפריות הקודמות, וערכה של שותפות זו היה רב מתמיד. ואכן, עם סיום מלחמת העולם הראשונה זכו תושבי הארצות המפותחות באזרחות מלאה לכולם ומערכות החינוך פתחו יותר ויותר שערים לכולם. לאחר מלחמת העולם השנייה בני הפועלים אף נהנו ממדינת הרווחה המודרנית, שהפכה אותם לשותפים של ממש בקבוצת המדינות העשירות בעולם. ברור שהם הפכו קנאים מאד לשמירה על שייכותם למועדון המיוחס הזה ודבקו מאד בזהות הלאומית שלהם. בשנים האחרונות, כאשר הישגי מדינת הרווחה נמצאים בשחיקה מתמדת ובאיום כבד, שבים ועולים עוד יותר הרגשות הלאומניים, הפעם כנגד הזרים והמהגרים, שנוכחותם מאיימת על הישגים אלו באופן מוחשי.

בניגוד לדעות מתנשאות של שמאלנים, הלאומנות של השכבות הנמוכות בישראל היא עמדה רציונאלית ולא מוסתת, המעידה על כך שהם מבינים את העולם שבו הם חיים ומבינים היטב את הסיכויים לקידום כלכלי להם או לילדיהם

הלאומנות של בני השכבות הנמוכות בישראל אינה שונה מהותית מזו של המתגייסים למלחמת העולם הראשונה. גם בעיניהם השייכות ללאום הישראלי והיהודי היא כרטיס שייכות למועדון המנצח, שכן ישראל היא אחת המדינות המפותחות בעולם ובוודאי מפותחת מאד יחסית לארצות המזרח התיכון. חשוב לציין שאני מדבר על השתייכות לאומית לא במונחי פוליטיקה של זהויות, אלא במונחים של נגישות כלכלית-חברתית. לכן דווקא להם חשוב להדגיש את ישראליותם ויהדותם, כנגד האויב הפלסטיני-ערבי. בניגוד לדעות מתנשאות של שמאלנים, הלאומנות של השכבות הנמוכות בישראל היא עמדה רציונאלית ולא מוסתת, המעידה על כך שהם מבינים את העולם שבו הם חיים ומבינים היטב את הסיכויים לקידום כלכלי להם או לילדיהם.

המשבר המזרחי

הדיון לעיל היה כללי ביותר וניתן להחילו לא רק על ישראלים, אלא בעצם גם על כל בני השכבות הנמוכות בארצות המפותחות והעשירות בעולם. אך אי אפשר להתעלם גם מכך שבישראל בני השכבות הנמוכות מאוכלסים במידה ניכרת ביהודים מזרחים. ברצוני לטעון כי זה מחריף במיוחד את התמיכה שלהם בלאומנות, לאור ההיסטוריה הטרגית של העם היהודי במאה העשרים. לאורך ההיסטוריה הצליחה יהדות המזרח הרבה יותר מהיהדות האשכנזית בפרויקט שניתן לקרוא לו – 'חיים בגולה'. הקהילות האשכנזיות, או אלו שחיו באירופה, סבלו מהתנגשויות בלתי פוסקות עם סביבתם, שהגיעו לבסוף לאסון הנורא מכל של השמדה המונית.

לעומתם, אלו שחיו בארצות הערביות והמוסלמיות הצליחו במידה גדולה הרבה יותר. הם לא זכו לשוויון מלא, אך הם קיבלו יחס טוב בהרבה ולא היו כמעט אף פעם בסכנת גירוש, מוות, או המרת דת. הצלחה זו, של חיים סבירים בתנאי גולה, הגיעה לסיומה באמצע המאה העשרים עם התעצמות הסכסוך בין יהודים לערבים בארץ ישראל. סכסוך זה, שנגרם כתוצאה מהגירת יהודים אירופים לארץ, בשל הסכנה ההולכת וגוברת באירופה, העמיד את יהודי ארצות ערב בפני מצב בלתי נסבל, בו בני עמם נמצאים בעימות מול העמים שאירחו אותם שנים כה רבות. לא ניתן היה להתחמק מעימות זה והיה צורך לנקוט עמדה, והם בחרו כמובן להזדהות עם בני עמם. דבר זה הפך את המשך חייהם בארצות ערב לבלתי אפשריים, והדבר הוביל להגירה של כמעט כולם מארצות אלו, כאשר רובם היגרו לישראל. הגירה זו, שאירעה בעיקר בשנות החמישים והששים של המאה העשרים, ניתקה אותם מעולמם עד אז והובילה אותם לארץ וחברה זרים להם במידה רבה.

נובמבר 1949. משפחה תימנית בדרכה למחנה המעבר של הג'וינט ליד עדן
נובמבר 1949. משפחה תימנית בדרכה למחנה המעבר של הג'וינט ליד עדן

החברה החדשה אליה הגיעו לא הכירה להם תודה על הזדהותם עם בני עמם, אלא הביטה עליהם מלמעלה למטה והם מצאו עצמם בעמדה שולית. גרוע מכך, בחברה החדשה נחשב הערבי, שהיה השכן וסביבת הייחוס שלהם עד לא מכבר, לאויב. זה יצר קרע קשה ביותר בקרב המהגרים הללו. האויב החדש היה מישהו שהיה במובנים רבים חלק מהם עד לא מזמן, בשפה, בתרבות, באורחות החיים. הם קלטו בחושיהם החדים כי אי אפשר להיקלט בחברה הישראלית מבלי להתכחש לגמרי לקשר העמוק הזה ולכן הקליטה הזו הולידה התנכרות עד שנאה לערבי שבתוכם, שהיה חלק מהם בעבר. לכך גם נוסף הכעס הטבעי על הערבים ששברו מסורת רבת שנים של הכנסת אורחים ודחקו עתה את היהודים מארצותיהם. לכן הלאומנות הייתה עבור רובם כמעט הדרך היחידה להשתלב בחברה הישראלית, על ידי הדגשת השייכות אליה דרך השנאה לאויב, שהיה קודם כה קרוב אליהם.

החלום ושברו

טענתי לעיל כי כאשר בני המעמדות הנמוכים דבקים בשייכות למדינת הלאום עד כדי אימוץ עמדות לאומניות, הם פועלים במובן מסוים למען האינטרסים של עצמם, כי מדינת הלאום מסייעת להם, הן בשמירה על הכנסה יחסית גבוהה בעולם של פערים גדלים והולכים והן בפתיחת מסלולים למוביליות כלפי מעלה. לכן יחס הבוז של האליטות, נוסח "שטופי מוח" או "מוסתים" מעיד על חוסר הבנה של האליטות ביחס למזרחים, או אף התנשאות עליהם. אך האם נובע מהבנת השורשים הכלכליים-חברתיים של הלאומנות המזרחית הצדקה שלה, או קבלה שלה? זו שאלה קשה שאין לה תשובה פשוטה וחד משמעית, ולכן אנסה לשרטט רק התחלה של דיון בה.

מדינת הלאום המודרנית בעולם המפותח סיפקה באופן מרשים את תקוותיהם של בני המעמדות הנמוכים עד שלב מסוים. הדרך הייתה אמנם קשה וכרוכה בשתי מלחמות עולם בהן נהרגו עשרות מיליוני אנשים. אך במאה וחמישים השנים האחרונות ובמיוחד בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה, הגיעו בני המעמדות הנמוכים בארצות המובילות להכנסה גבוהה יותר ויותר, להגנה כלכלית בעת מצוקה בעזרת מנגנוני מדינת הרווחה, ולמוביליות חברתית גבוהה יחסית בעזרת מערכת חינוך ציבורי רחבה.

האליטות העשירות במדינות המפותחות מאסו בצורך לשלם מסים גבוהים כדי לממן את השירותים החברתיים של מדינת הרווחה, והם פועלים באופן עקבי לצמצומה ולהורדת מסים

אך הצלחה זו טמנה בחובה גם את שורשי ההתפתחויות הבאות, המאיימות במידה רבה על הצלחה זו. עליית השכר בארצות המפותחות, שכללה גם את שכרם של אלו המצויים נמוך יותר בסולם, גרמה לכך שבמדינות העשירות החלו לעודד, באופן גלוי או סמוי, הגירת עבודה. המהגרים, הבאים מהארצות העניות ביותר, מבצעים עבודות שביצעו קודם בני הארץ העשירה, עושים זאת בשכר נמוך הרבה יותר, ולכן יש לאליטות אינטרס כלכלי חזק להמשיך ולהעצים תהליך זה. הגירה זו שוחקת את השכר בתחתית הסולם, ופוגעת באופן משמעותי בבני הארץ מן המעמדות הנמוכים. ההתפתחות השנייה היא שכאשר הוצאות מדינת הרווחה גדלו יחסית והגיעו לרמה של קרוב לחמישים אחוז מן התוצר במדינות המפותחות, נוצר תהליך נגד של צמצום מדינת הרווחה. המניע העיקרי של תהליך זה הוא, כפי שכותב הכלכלן ג'פרי סאקס בספרו "מחיר הציביליזציה", שהאליטות העשירות במדינות המפותחות מאסו בצורך לשלם מסים גבוהים כדי לממן את השירותים החברתיים של מדינת הרווחה, והם פועלים באופן עקבי לצמצומה ולהורדת מסים. פעולה זו נעשתה אפשרית בעיקר בעשרים השנים האחרונות על ידי כמה התפתחויות גלובליות כמו נפילת הגוש הסובייטי, ועוד.

שתי ההתפתחויות הללו, הגירת העבודה מחד, ושחיקת מדינת הרווחה מאידך חזרו והרעו את מצבם של בני המעמדות הנמוכים והביאו אותם למצוקה קשה. השכר יורד, השירותים החברתיים, חינוך בריאות ודיור נשחקים, מה שמעלה את יוקר המחייה, והמסלולים למוביליות חברתית נחסמים והולכים. במובן מסוים ניתן לומר כי ההימור ההיסטורי על מדינת הלאום העשירה, שכה הצליח בעבר, הופך להיות הרבה פחות מוצלח. מול מצב זה יש שתי דרכי התמודדות. האחת היא להילחם בציפורניים על מקומך במסלול שנעשה צר יותר ויותר, כלומר להפוך לאומני ושונא זרים יותר ויותר. הדרך השנייה היא להיאבק על הרחבת המסלולים ועל שיקום מדינת הרווחה וזה יכול להיעשות רק על ידי מאבק למען שוויון. מאחר ושוויון אינו ניתן לחלוקה, דרך זו אינה יכולה להיות לאומנית. ניתן לתאר את שתי הדרכים בעזרת הדוגמה היוונית, בה החברה הגיעה למצב אקוטי, על ידי המפלגות ה"שחר הזהוב" הפשיסטית ו"סיריזה" השמאלית. הדילמה הזו קיימת גם בישראל, אף כי טרם לבשה צורה פוליטית ברורה.

מצד אחד, בני השכבות הנמוכות נאבקים על שימור הפריבילגיות שלהם יחסית למי שנתפס בעיניהם כזרים (מהגרי עבודה, פליטים ופלסטינים) במסלולי המוביליות הנחסמים והולכים ובתוך קיטוב כלכלי הולך וגובר. מכאן התחזקות הלאומנות ושנאת הזרים. מצד שני, הצטרפו רבים משכונות העוני למחאה החברתית בשנת 2011, הן בהפגנות והן במאהלים. מכאן שיש התחלה של רצון להיאבק למען הרחבת המסלולים, כלומר למען שוויון. הדילמה הזו היא עוד בתחילת דרכה. היא רוחשת מתחת לפני השטח, כי אין לה עדיין ביטוי פוליטי ממשי, והיא יוצרת מציאות רוויה בסתירות, המעידות על עוצמת המשבר, גודל המצוקה, ועומק הדילמה. מי שרוצה לעודד את דרך השוויון לא יכול לעשות זאת בהתנשאות ובוז ללאומנים. הדרך היחידה היא לקדם ברצינות את נושא השוויון, את שיקום מדינת הרווחה, ואת הדאגה לאלו שבתחתית הסולם, גם אם הם לאומנים.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מודרניסט

    אז מצד אחד המזרחים מקבילים לפועלים שנלחמו במלחמת העולם הראשונה כדי לשמור את מדינת הרווחה האירופאית (או משהו כזה, הכותב לא ממש מעביר אופרציונליזציה את המשתנה "השתייכות לאומית"), ומצד שני הם גם מקבילים לנכדיהם של אותם פועלים שמצביעים לימין הקיצוני כדי להגביל הגירה? מצד אחד גם המדינה היא זו שמגינה על השכבות הנמוכות (שוב, whatever that means), ומצד שני המדינה גם חלשה בגלל הגלובליזציה? האם המודל של ההתנהגות רציונליות משתקף לדידו של הכותב בהתגייסות לחזית במלחמה הגדולה, או שמא בהצבעה ללה פן ודומיו? ומה קשורים כאן הפערים בין מדינות בראשית המהפכה התעשייתית, התשובה לג'פרי סאקס. אני לא יודע איך מגזר המזרחים אמור לצאת כאן "רציונלי", אבל אני בוודאי יודע איך מצטייר מבעד לשורות מגזר הפרופסורים.
    קצת משעשע שעם כל הביקורת השמאלית על השיח הכלכלי, ביקורת שהינה מוצדקת לפעמים ומוגזמת לפעמים, הטקסט הכי פחות בהיר והכי מפותל ואפולוגטי שנכתב על ידי כלכלן הוא דווקא קונטרס מרקסיסטי.

  2. reuven

    And my zeal, an Ashkenzi one, is irrational?!

    you made an incoherent mix (mish-mash) – throwing into the caldron Nationality, zeal and Jingoism!

  3. אבי

    אני לא יודע מאיפה להתחיל, המאמר הזה טועה בכל כך הרבה נקודות. בוא נתחיל מהעובדה, שרק בבריטניה לא היה גיוס חובה לצבא, בכל שאר המדינות היה גיוס חובה ועונש מאסר בתנאי פרך במקרה הטוב או הוצאה להורג במקרה הרע במידה של סירוב לגיוס החובה. בבריטניה עצמה הגיוס לצבא היה בהתנדבות עד אמצע המלחמה אז הוא הוחלף בגיוס חובה, וזה בגלל שהתושבים לא התייגסו בהמוניהם לצבא. מתוכם, שיעור המתנדבים מקרב מעמד העובדים היה הנמוך ביותר. הרבה יותר אנשים התנדבו מהמעמד הבינוני-בורגני בבריטניה מאשר ממעמד הפועלים.
    מרקס גם לא אמר שצמיחה לא תגרום לפערים בין מדינות. להיפך, ההנחה שהקפיטליזם יגביר את הפער בין המדינות המתועשות למדינות הלא מתועשות הייתה הנחה מקובלת עוד מאז המאה ה-19. ההנחה שהמערב מנצל ומרושש את העולם השלישי לצרכיו הכלכליים היא הנחה ישנה כימי הסוציאליזם.
    הפערים הכלכליים, העוני ושיעור הניידות השתפרו במערב לא כתוצאה מהאימפריאליזם, אלא כתוצאה יישום מדינת הרווחה כאשר המפלגות הסוציאליסטיות (אשר היו ברובן סוציאליסטיות סוציאל-דמוקרטיות ולא סוציאליסטיות מרקסיסטיות) עלו לשלטון, וכתוצאה מהגברת זכויות העובדים בעקבות מאבקי איגודי העובדים. לכל האלמנטים הללו המפלגות הקפיטליסטיות הבורגניות והמפלגות השמרניות-לאומניות התנגדו, ונאלצו לקבל אותם בלית ברירה.
    העובדה היא שאיכות ורמת החיים, שהשוויון הכלכלי והניידות החברתית הם הטובים ביותר במדינות לא אימפריאליסטית כגון שבדיה, נורבגיה, דנמרק ופינלנד.

  4. עמי אשר

    כילד גם אני הייתי אמון על הרציונליות הזו. אני זוכר איך התרגשתי כשבגין צרח בכיכר שהשואה לא תתרחש שוב בגלל שהוא השמיד את הכור הגרעיני בעירק. עכשיו ברור לי שההתרגשות הזו נובעת מפערים כלכליים בין מדינות ומההשקעה הלאומית בחינוך ציבורי. ומכיוון שהכוחות הכלכליים ברמת המאקרו לא השתנו, אני מצפה בהתרגשות עצומה לתקיפה באיראן, ומרגיש גאה, רציונלי וכלל וכלל לא מוסת.

  5. שי

    זה מאמר מפתיע במקוריותו ובחדות המחשבה שבו. אבל הוא משאיר כמה וכמה שאלות פתוחות. אחת מהן היא מי שמצדיק את התמיכה של המעמד הבינוני הנמוך או, לחילופין, של המזרחיים (אלה ואלה בהכללה רחבה והרבה יוצאים מהכלל) בימין הישראלי, צריך להסביר מדוע, בתוך הזירה הישראלית, המשך התמיכה בימין ובדרך הכלכלית שנוהג בה נתניהו, אם לשפוט על פי התרחבות הפערים בישראל, הקבוצות האלה ממשיכות לתמוך במדיניות שרק הרחיבה את ההבדלים בין מי שיש לו ומי שאין לו. מאיפה בא או למה נמשך הליקוי הזה בשיקול הדעת? הרי בעוד עשרה ימים ילכו להצביע בניהם ובנותיהם וגם נכדיהם של עולי ארצות המזרח משנות ה- 50. האם לא עבר מספיק זמן כדי להבין את הטעות הזאת?

  6. מודרניסט

    לאבי, תבדוק מה היה שיעור השתתפות המדינה במשק בכל אחת ואחת של המדינות שזכו לעצמאות אחרי 1945. אולי תופתע מכך שחלקן היו באזור שבדיה ודנמרק. מיותר לומר שזה לא הביא אותן רחוק.
    המערב לא הצליח באמצעות הסוציאליזם. התערבות במשק היתה קיימת מאז ימי הפרעונים. המערב הצליח בגלל שהוא היה הראשון להבין את החוכמה בשחרור הרסן הכלכלי.

  7. עמית

    אתה עושה בדיוק את מה שאתה מגדיר כ"מתנשא". במקום להתייחס למזרחים כאינדיבידואלים בעלי תודעה והשקפת עולם סדורה, ומתמודד עם הטיעונים והנימוקים שלהם, אתה מייחס להם איזה אינטרס מעמדי נסתר ואומר שזו-זו בעצם הסיבה שהם מחזיקים בדעות שלהם.

    ולגבי "לא היו כמעט אף פעם בסכנת גירוש, מוות, או המרת דת" – נא ללמוד היסטוריה.

  8. א.ב.

    הבעיה הרצינית ביותר בכל התאוריות האלו היא שהן מניחות שבני האדם הם יצורים תבוניים, חושבים, אינטליגנטיים, שיכולים לחשוב בהגיון ולהסיק מסקנות…
    אז זהו שזה לא נכון. רוב מכריע של בני האדם הם טיפשים, אפופי פחדים ואחוזי בעיות נפשיות. אי אפשר לנתח את מה שהם עושים, זה כבר במישורים מטפיזיים…
    רואים את זה בקלות כשלומדים היסטוריה.

  9. ברק

    אם השכבות המוחלשות במדינות חזקות תומכות בלאומנות כי זה אינטרס שלהן, למה שכבות חלשות במדינות חלשות גם תומכות בלאומנות?

  10. דני

    רוב המזרחיים לא גדלו על ברכי הסוציאליזם, לכן אין עינם צרה באלו שמתעשרים-כל עוד מצבם משתפר והוא אכן השתפר בשנים האחרונות. לכן אין זה משנה אם "הפערים התרחבו" (בהנחה שהם באמת התרחבו ולא רק בתקשורת… ), מה שמשנה זאת ההכנסה הפנויה ורמת החיים. גם המדד היחידי שבברור הורע והוא מחירי הדיור משפיע פחות בפריפריה. בנוסף לכך שההבנה של השכבות הנמוכות את הערבים היא הרבה יותר מציאותית מהשמאל, הרי שההצבעה לימין היא מאד רציונלית ומראה על שיקול דעת מצויין.

  11. אשכנזיסט

    לאומנות קלאסית מחפשת להפריד את הלאום שלי וליצר גבולות כך שלא יהיה נגיש ומעורבב עם בני לאומים אחרים. הימין בארץ שונה, בישראל הימין דוקא מחפש כל דרך שלא להיפרד מהערבים. לכן, הפרשנות של הרציונאליות של הרצון להיות מופרדים מלאומים אחרים היא בדיוק לא מתאימה במקרה שלנו.
    ההפרדה הזו היא הבסיס של הציונות האשכנזית האירופאית המקורית: נתנתק מכל הלאומים הזרים בהם אנו מעורבים, ונקים לנו מועדון סגור משלנו. זו דוקא תפיסה אשכנזית קלאסית.
    אני כן מקבל חלק אחר במאמר, הזהות הערבית של העולים מארצות ערב. אני מניח שהרצון החזק של השמאל להיפרד מהערבים כולל גם מסר סמוי ומעליב שרוצה להיפרד ולהסתגר מפני התרבות הערבית, וכחלק מזה להיפרד ולא להכיל את העולים מארצות ערב (ואת תרבותם כמובן). ולכן אוכלוסיה כזו לעולם לא תצביע לשמאל.

  12. דןש

    בישראל הימין דוקא מחפש כל דרך שלא להיפרד מהערבים. מבט מוטעה על המציאות. את הערבים היו מוכנים "לזרוק לים" אם היו יכולים – הם מעוניינים בשימורה של ארץ ישראל השלימה, לפחות בגדה המזרחית של הירדן והמהדרין אף מעבר מעבר לכך. הימין מסתכל אל הערבים כאל "שקופים" ללא כל זכויות.
    השמאל לעומת זאת דוגל במדינות לאום נפרדות ( כאשר בכל מדינה קיים מיעוט בעל זכויות שוות ). מדינות בהן כל אחת תוכל לשמר את תרבותה ואת הנרטיב שלה. לא חיסול תרבות אלא קימום והדגשת תרבותה של כל מדינה ומדינה.
    בכלל המילה תרבות היא רחבת היקף. קיימת תרבות "הוטנטוטית", קיימת תרבות פאגנית, קיימת תרבות המושתת על שנאה וקיימת כזאת המושתת על אהבה.

  13. חנן שליב

    מאמר מענין הכולל לצד הכללות וטעויות היסטוריות ,כמו ראית המציאות המיוחדת לאירופה המערבית ובמקצת המרכזית בבחינת העולם כולו,גם מספר מסקנות חשובות וצודקות.אכן חשוב מאד לשרש כל גילוי של סנוביות וגזענות (בהתנשאות חוטאים כולם כולל כולם,מיוסי ביילין ועד גב' זועובי) וראיית "אמת" עליונה מכל מרכיבי החברה הישראלית. לא יתכן לבא ולדרוש בשם "תורה" כלשהי ציות ופעילות בהתאם משאר החברים לאוכלוסיית הארץ. צודק הכותב שיש לחתור לחברה המקיימת שותפות תוך צימצום פערים בהשכלה ובהכנסה ותוך מתן כבוד הדדי לערכי תרבות וזיקות היסטוריות-משפחתיות.מיותר לגמרי לחזור שוב ושוב לניתוחי המאה ה19 צודקים או טועים כדי לשקם כאן בארץ את החברה.הנדרש מכולם הוא רצון אמיתי לויתור חלקי על "עקרונות יסוד" ,למשל שהמכונים שמאל יוותרו על "קדושת התרבות ה"אוירופאית"-כן כך ובכוונת מכוון, הימין יאלץ לוותר על "קדושת הלאום " והמרכז על "קדושת הרכוש" וכל אחד מהם על אותו חלק שנטל מהמחנה האחר. יחד ניתן לגבש הסכמות על נתינה וקבלה הדדית סבירה.כך אפשר להתפשר על התנדבות רבה לצ.ה.ל גם בקרב השמאל והחרדים ושרות לאומי אצל המיעוטים ,על מיתון פערים כלכליים ומתן עדיפות מתקנת לשכבות החלשות ( ניצולי שואה וישישים,חרדים, ערביים, פריפריה ,מזרחיים, חד הוריים ומי לא)בקרב המרכז-ימין ושמאל לבנבן צפונובוני וקבלת כולם את תרבות המוצא של כולם בכבוד מלא ובלימוד הדדי. כל כך פשוט וכל כך אוטופי,למה בעצם. האם רק בגלל מוגבלותו של האדם,או אולי דווקא בגלל כוחנותם ופחדיהם של המנהיגים??? וגם לצערנו של המונהגים !!

  14. נעה

    תודה על זוית מעניינת ומחדשת. מסכימה עם רוב הניתוח, וזה מתכתב יפה עם דבריו של דני גוטווין.
    היידה שוויון.