על גאווה וערווה, על חלום ושכחה

נמצא שאנחנו מפגישים ערוות בערוות כל הזמן, ומשמיעים ערוות לערוות, ומראים ערוות לערוות, כך בעליונים וכך בתחתונים. //אמר רִבִּי שמעון (ג-ד) – המדור של אלמוג בהר

אמר רִבִּי שמעון

ג.

אמר רבי שמעון: שתי מצוות פריה ורביה מוטלות על כל איש: פריה ורביה באישה להוליד לו בנות ובנים ולעשות זרע בעולם שירבו לומדי תורתנו הקדושה, ופריה ורביה בתורה הקדושה, שהיא האישה הרוחנית, ולהוליד לה חידושים אמיתיים יפים כתפוחי הזהב. וכיצד? כשם שקורא לאישה הגופנית שבמיטתו איילת אהבים ולוחש דברי חיזור והתפנקות על אוזנה, כך קורא לאישה הרוחנית שבספרו יעלת חן ולוחש לה דברי הלכות ומדרשים מדבש מתוקים ומניחם כחלב תחת לשונה ומשעשע אותה במילים ובחיבובים ואז יודע אותה בכל דרכיה. ואם אינו עושה תורתו קבע, וקורא ומחדש בדברים אחרים של חול ויומיום, נמצא הוא כמי שמונע עונתה של אשת חיקו, וקוראים לו מן השמיים בבחינת נואף ומתרים בו: אם באהבתה תשגה תמיד יומם ולילה טוב, ואם לאו כל מה שזכית כבר לחדש העולם שוכח, ואתה כמי שהטיל זרעו על קרקע חרבה, וכל מה שהיית עתיד לחדש יהיה עתה כפוף וקמל ואין בו כוח לקום.

ד.

אמר רבי שמעון: קול באישה ערווה, כיצד? שנאמר "יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה הראיני אתמראיך השמיעיני אתקולך כיקולך ערב ומראיך נאוה" (שיר השירים ב', י"ד). ופירשו שלא ישמע קול אישה בזמרתה אלא אם היא אשתו או אמו או אחותו או בתו או ילדה, והתירו אם האישה עומדת מעבר הפרגוד ואינו חוזה לה, ואם היא שרה בתוך קבוצה ואינו יכול להבחין בקולה בין הקולות, ואם האישה גויה ואין בה חשש לזרע ישראל, ואם היא שרה דברים שאין בהם משום הנאה, למשל קינות. ואחרים החמירו על עצמם שלא יאזין אף לאמו ולבתו, ואף לא לגויות, ואף לא לקינות, ואף בדיבורן של נשים מצאו פסול ערווה ולא רק בזימרתן ממש, על כל פנים בעת שהוא קורא קריאת שמע. ומקצת חכמים פירשו: אל תקרי קול באישה ערווה אלא כל באישה ערווה, הקול ערווה, והשער, והצוואר, והבטן, והלב, וכפות הרגליים, והשפתיים, והעיניים, והגבות. ואף אצל הגבר ערוות רבות. ואף בעולם ערווה כשאתה מתבונן בגשם, ובהרים, ובעמקים, וביונים, וביעלים, ובמפרצים שפורץ הים אל היבשת, ובכל מעשי הקדוש ברוך הוא שבורא עולמות ומחריבם. נמצא שאנחנו מפגישים ערוות בערוות כל הזמן, ומשמיעים ערוות לערוות, ומראים ערוות לערוות, כך בעליונים וכך בתחתונים. וכאן לימוד עמוק, שיש ערוות של פיריון והולדה ויש ערוות של עקרות ואיהולדה, ויש הולדה קדושה ויש שאינה קדושה, ויש איהולדה שאינה קדושה ויש קדושה, ולא מה שהבריות הנבערים פירשו אורך שרוול הבגד והחצאית ומקום ברכיים ומרפקים ושמיעת שירת מרים על הים. ונמצא אתה מייחד לעצמך ערווה אחת שבה תתקדש, והיא כשושנה בין שאר החוחים, ונמצאת את מייחדת לעצמך ערווה אחת שבה תתקדשי, והיא כתפוח בעצי היער, ואין זה שאתה עיוור שגם שאר החוחים שושנים הם בעיניי האחרים, אלא להפך רואה אותן ומסרב להן ובזה כוחך, ואף את רואה שגם בין שאר העצים יש הנותנים פרי מתוק לחך ובצילם מחמדים ומסרבת להם. ואילו החכם בגלוי ובנסתר המנסה לזווג עצמו בעליונים לא ימנע עצמו מלראות הערוות כולן בתחתונים ובעליונים ולא יסיט מבטו, שזקוק הוא לכוח הערוות כולן לתקן מה שנדרש לתקן עלידי ההולדה ועלידי איההולדה, עלידי מה שבקדושה ועלידי מה שאינו בקדושה, שכפי שכהן גדול עושה ביום הכיפורים כל המלאכות שנאסרו על כל אדם בישראל, כך החכם בנסתר עושה בערוות כל המלאכות והראיות שנאסרו על כל אדם בישראל ויש בכך סוד טמיר נעלם. עד כאן.

+   +   + 

אמר חכם עבדאללה

ג.

אמר חכם עבדאללה: נאמן אני לשתי התורות, לתורת בבל ולתורת ארץ ישראל, שלידת אבותי בבגדאד העיר הגדולה לה', שישבו בה אוכלוסין גדולין והתורה היתה נישאת על כפיים, וירדו לירושלים בשל הצרות שפקדו אותנו, וירושלים נאה והדורה ותורתה מלוא הטנא, אך רחובותיה צרים, ואין היא מבטלת תורתנו הקדומה. שבתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל סופן להיקבע בארץ ישראל, דאמר רבי אֶלְעָזָר הַקַפָּר, עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שייקבעו בארץ ישראל, דאמר רב יהודה אמר שמואל, כל ארצות עִיסָה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל, דאמר רב יהודה, כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה.

ד.

אמר חכם עבדאללה: טוב שם טוב שיבור לו אדם ויביא משמו דבריו, על שם אחד החכמים הקדומים או בעלי המעלה מבני משפחתו או מאורחי חלומותיו בלילות. והיו מתווכחים ביניהם אנשים, חד אומר – מעלת ענווה היא זאת, למסור הדברים מפי אחר ולהניח לשמך שלא יגע בהם, וילכו הדברים לזיכרון ושמך לשכחה, ואחר אמר – מעלת גאוותנות היא שחשב שראוי שדבריו יהיו ניתנים בפי אברהם או יוסף או משה או דוד או עזרא או בר יוחאי או בן מימון, שהוא מערבב דמותם בדמותו ועל ידי כך ממעט פרצופם ומבקש להרבות פרצופו, ואין מתירין לו, אלא בכמה פליטות קולמוס טובות שיכוונו המקום ברוך הוא לכוון לדברים אמיתיים.

+   +   +

אמר חזקל

ג.

אמר חזקל: פעם אחת חלמתי והנה עומד חכם עבדאללה בראש ביתהכנסת הגדול של בגדאד, צְלַאת אֶלְכְּבִּירִי, ועל ראשו טורבן כעל ראשו של הבן איש חי בתמונותיו, וקהל אדירים של אנשים עומד לפניו להקשיבו, ובתוכם אבי ואמי וסבותי וסבי, וכל שאמר החכם בביתהכנסת בירושלים אומר הוא שוב בבגדאד, אלא שהפעם שפתו מעורבת, חצייה ערבית וחצייה עברית, ולעתים אף מילה אחת חצייה ערבית וחצייה עברית, וקולו צח וברור לפני קהל הרבבות. והקהל הולך וגדל וביתהכנסת הולך ומצטופף עד שכמעט הוא מתפקע, אך כל פעם שכמעט הוא מתפקע גדל מעט ביתהכנסת, קירותיו נסוגים אל החוץ ואל השמים, עד שההיכל גדול כביתהמקדש בחזיונות יחזקאל. ואני עומד בתוך הקהל אחרי שראיתי כל הקהל מלמעלה, עומד רחוק מהורי עד ששוב איני יכול לחזות בהם, ועל אחת כמה וכמה איני יכול לגעת בהם, והייתי מבקש ללכת בין רגלי האנשים ולהגיע עדיהם, והייתי הולך ועובר ושומע את קול החכם צלול וברור, שוב המעשייה על הערבי וכלי הזהב, שוב הזקן והתאנים. הגעתי עד רגלי הורי, וכל קומתי הגבוהה נקצצה והיה ראשי נוגע בברכיהם כבינקותי, ואני מביט בהם עומדים ומאזינים לחכם עבדאללה, ואינם מחולקים בין עזרת נשים לגברים אלא שניהם עומדים יחדיו ומבטם זה לזה נעים, ואף הוריהם מאחוריהם נושאים עיניים, ולִיָהוּ אבי פונה אלי ואומר לי, חסקל, חסקל, ומושך משמי מילים בערבית, ואני מתבונן בו ואינו מבין, ואַמַל אמי פונה אלי, וגם היא קודם אומרת את שמי ואחר כך אומרת לי מילים הנשמעות חיבה וכולן בערבית, ואני מתבונן גם בה ואיני מבין, קורא לה, את תקווה, לא אַמַל, והיא אינה מבינה, והם פונים אלי יחד בערבית, אַשְׁלוֹנַכְּ, אַשְׁלוֹנַכְּ, חסקל, נַסִיתַ, נַסִיתַ לִסַאנַכְּ, שכחתָ, שכחתָ לשונך, תהום נשייה השלכתָ בנו, איך נעלה באוב מילותינו, איך ילד שלנו נמכר לאורחות ישמעאלים ושוב אינו מבין אותנו. ואני מושך בשמלת אמי, מושך חולצת אבי, ונופל על הקרקע לאטום אוזני, איני יכול לשמוע עוד את מילותיו של החכם, כבר שעה ארוכה אני מאזין לו, כבר שעות ארוכות, והמילים חוזרות, שוב מעשייה זו, שוב סיפור זה, החכם מצעק ואני הולך ומצעק אחריו, ואף על פי שהצטמצמו מידות גופי ושבתי להיות כילד קולי היה גדל ועולה ומתגבר בהיכל, והייתי צועק אל חכם עובדיה, והייתי צועק על חכם עובדיה, והייתי צועק עבדאללה, עבדאללה, והייתי צועק אמא, אמל, תקווה, והייתי צועק אבא, אליהו, ליהו.

ד.

אמר חזקל: בתיאולוגיה של עציהזית האלוהות שוכנת במעבה האדמה וחסדה בפרנסת השורשים. תורת הסוד של העצים מוסרת שהאלוהות היא שורש, שורש כל שורש, שעוביו כרוחבה של חורשה ועומקו כמרחק העלים שבצמרת העץ מקרובי העננים. האדם, נכתב במדרשהזיתים, משמש את אלוהותהראי היושבת בשמיים בין הרוחות ועובדת בפירוק בנייני אלוהותהמקור. האדם, רומז המדרש, עתיד ליפול בהליכתו המהירה, ביהירותו המסרבת לצמיחת שורשים. זנב החיות האחרות הוא זיכרון ועדות לשורשים, האדם שכח.

על המדור השבועי "אמר רבי שמעון", מאת אלמוג בהר
האסופה מורכבת משלושה חלקים: "אמר רִבִּי שמעון" מחבר יחדיו דברי רבנים מכל הדורות שנקראו שמעון, אך כמעט מחציתו מוקדשת למפורסם בשמעונים – רבי שמעון בר יוחאי. ל"אמר חכם עבדאללה" ארבעה "אבות חכמה" המהווים גם הם כמחציתו – חכם עבדאללה סומך, בן המאה ה-19 בבגדאד; "הבן איש חי", רבנו יוסף חיים, גם הוא בן המאה ה-19 בבגדאד; הרב יוסף משאש, שעבר בין מרוקו וישראל במאה ה-20; והרב עובדיה יוסף. אליהם מצטרפים ובהם מתערבבים רבנים אחרים, רובם מן הדורות האחרונים במזרח התיכון וצפון אפריקה, אך חלקם מוקדמים יותר או ממקומות אחרים, וכן עוד מקורות שבעל-פה מִדרשות בבתי כנסת עיראקיים, תורכיים, ספרדיים וסוריים בירושלים בתריסר השנים האחרונות. לעתים "אמר רִבִּי שמעון" ו"אמר חכם עבדאללה" מאחדים שניים או שלושה מקורות שונים לגירסה אחת חדשה. בניגוד לשני החלקים הראשונים, החלק השלישי – "אמר חזקל" – הוא בדוי. כל העניינים אשר בשני החלקים הראשונים הזכרתי, כולם משל אחרים, אלא אם התגלגל אליהם רעיון אחד או שניים משפטים משלי, חדשים מקרוב באו, ולא שמתי לבי כי ממני יצאו. ובכל החלק השלישי דבר מדברי הספרים המצויים לא לקחתי, אלא אם שכחתי, או נפלה בתוכם מילה או שתים מן המקורות ואנוכי לא ידעתי, רק כל עניני החלק הזה מלבבי נבראו, חפרתי בורות והם נמלאו. לבד אם נשרו כמה פתקים של חזקל בין עמודי שמעון ועבדאללה ולא השגחתי, או נשרו פתקים מעבדאללה ושמעון אצל חזקל ולא חשתי.
קיבץ, בחר, תרגם מארמית ומערבית לעברית וסידר: חכם עבדאללה בן גוּרְגִ'יָה, רבו של חֶזְקֵל.
הוציא הקובץ ממסתור לאור, וצירף הקטעים בחלק "אמר חכם עבדאללה": חֶזְקֵל בן אַמַל, תלמידו של עבדאללה.
הביא לדפוס, וצירף הקטעים בחלק "אמר חזקל": אלמוג בן סמירה, כותב קורותיו של חֶזְקֵל
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ונלמד

    ובסופו של יום, על כל המילים שמוקלדות, למילים האלו הטעם הטוב ביותר

  2. אשר גרינר

    אלמוג יקר, נגעת בנימי נשמתי…. מרשב"י לאלן גינזבורג ומשם בבת אחת לבבל ולעצי זית עקורים.