• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

פמיניסטיות. מזרחיות. בש"ס. מה ששמעתם

מדוע דווקא מתוך החבירה שלנו למפלגה כמו ש"ס יכולה להתחולל המהפכה המזרחית החברתית והפוליטית שאנו חולמות עליה. שירה אוחיון מסבירה מהו האופק שהיא רואה
שירה אוחיוןשירה אוחיון

משוררת וחוקרת תרבות. מנהלת תוכן של תזמורת ירושלים מזרח ומערב

מאז שהצהרנו אני, חברותיי וחבריי, על תמיכתנו הפומבית בש"ס וייסדנו את המועצה האזרחית המייעצת לש"ס, שוב ושוב מופנות אלינו שאלות מצד גברים אשכנזים או פמיניסטיות אשכנזיות: כיצד יעלה על הדעת ש"פמיניסטיות מזרחיות" או אינטלקטואלים/יות תומכים במפלגה שנשים לא יכולות להיבחר בה רק בשם הזהות האתנית? האם ח"כ או ראש מפלגה ממוצא מזרחי בהכרח מייצג אג'נדה או אינטרסים של ציבור מזרחי? האם יש להצביע למועמד על פי מוצאו, או אך ורק על פי כישוריו ומצע מפלגתו?

שאלות כגון אלו, שעולה מהן ניחוח פטרוני מחנך, לעולם יופנו כלפי ציבור הבוחרים המזרחי. פעמים רבות, הנחת היסוד העומדת בבסיסן היא שהציבור המזרחי אמוציונלי ומצביע לפי דפוסים "עדתיים". הציבור האשכנזי, לעומת זאת, לעולם אינו מוצג כ"עדה", אלא כאוסף של פרטים אינדיבידואלים המונעים אך ורק ע"י חשיבה רציונאלית או אידיאולוגיה סדורה.

ואולם, הצצה חטופה לתוצאות בחירות קודמות ולסקרים עכשוויים מראים דווקא את ההפך הגמור: ההצבעה האשכנזית, מימין ומשמאל, היא שבטית ועדתית ונועדה לשמר את זכויות היתר שלהם, בעוד שהמזרחים מצביעים בצורה דמוקרטית יותר – על פי תפיסתם החברתית-כלכלית, האידיאולוגית או הדתית. יתרה מכך, היא מראה שמפלגות שנהגו בגזענות כלפי הציבור המזרחי והפעילו דיכוי כלכלי חברתי כבד נענשו ב"מהפך" או בדילול מנדטים, גם אם השתמשו בשיח מכיל דמוקרטי, חברתי או כלל יהודי. שאלת הייצוג של נשים בש"ס עוררה ביקורת כלפינו גם מתוך השדה המזרחי הפמיניסטי ו/או השמאלי – אתייחס לסוגיה זו בהמשך.

אין ספק ששאלת הנראות והייצוג המגדרי, האתני והלאומי של קבוצות שונות בחברה הישראלית ניצבת במרכז מערכת הבחירות הנוכחית ומייצרת מעין שבשבת שמסיטה את הרוח הנה והנה. היא זו שגם ככל הנראה תכריע את תוצאות הבחירות.

על משב הרוח הראשון של שאלת הייצוג האתני במערכת הבחירות הנוכחית התבשרנו עם ההכרזה של משה כחלון על הקמת מפלגת "כולנו" בראשותו. מפלגה שהעומד בראשה הוא מזרחי אינה מחזה נפוץ במחוזותינו ולא בכדי – באופן היסטורי, ניתן לראות שכניסה של מנהיג/ה מזרחי/ת לפוליטיקה הישראלית דורשת ממנו לעבור מעין טקס "הטבלה" לישראליות. זו יכולה לבוא, למשל, בצורת וידוי פומבי בו הוא מכריז קבל עם ועדה על קבורת "השד העדתי", כמו זה שביצע עמיר פרץ כאשר נבחר לראשות העבודה. באופן דומה, גם כחלון ביצע עם כניסתו את טקס הקבורה האולטימטיבי בהכריזו: "אני לא באתי על תקן המזרחי".

"ההטבלה" יכולה גם להתבצע באמצעות ויתור על ייצוג של סדר יום מזרחי, כלומר ויתור על תביעה ועל מאבק בלתי מתפשר למען שוויון מוחלט בהקצאת משאבי המדינה, קריאה לצדק חלוקתי בקרקעות, בתקציבי תרבות, בתכני הלימוד וקריאה לשיקוף כל האוכלוסיות והמגזרים בכל מוקדי הכוח של המדינה. כך נהגו חברי כנסת מזרחים שהתייצבו לצד מפלגות ליברליות ימניות או לצד מפלגות ליברליות שמאליות לכאורה כמו משה קצב, מאיר שטרית, סילבן שלום, או פואד בן אליעזר. טקס הקבורה הכרוך בוויתור על ייצוג זהות מזרחית יכול להיעשות גם על ידי סיגול מבטא עברי אשכנזי צח ו/או שינוי השם דוגמת מוסי רז או מירי רגב, היצמדות לקריירה צבאית מפוארת כמו מירי רגב, איציק מרדכי ושאול מופז, ויתור מוחלט על קשר ליהדות ולמסורת, או נקיטת קו לאומני קיצוני אנטי-ערבי שעשוי להרחיק מהמועמד/ת את החשד המיידי בבגידה או בזיקה כלשהי לערביות או למדינות ערב.

אלא שגם ההתנערות המוחלטת מכל סממן מזרחי לא סייעה בידי הפוליטיקאים/יות הללו להפוך לישראלים "טהורים", ולא חסכה מהם את מנת הביזוי, ההלעגה וההנמכה כאשר ניסו לנפץ את תקרת הזכוכית בדרך לראשות המפלגה או הממשלה.

המועצה האזרחית המייעצת לש"ס. צילום: יעקב כהן
המועצה האזרחית המייעצת לש"ס. צילום: יעקב כהן

בין נשים מיליטריסטיות לאג'נדה פמיניסטית

יחסה של הפוליטיקה הישראלית לקבוצות מודרות או מוחלשות בחברה, כמו מזרחים/יות, אתיופים/יות, ערבים/יות ונשים, עדיין אינו כאל שותפים מלאים ושווים המייצגים ציבורים שלמים או אינטרסים קבוצתיים כאלה ואחרים, אלא כאל קישוט, עלי תאנה או מביאי קולות. מערכת הבחירות הזו החלה בנהירה וחיפוש אחר הייצוג הנשי, והיה נראה שמתחוללת כאן לא פחות מאשר מהפכה פמיניסטית שבה נשים מובילות את המפלגות הגדולות. אלא שלמרבה הצער, נהירה זו אינה מעידה על כוונה לשוויון מהותי או על שינוי גדול במעמדן הפוליטי של נשים בישראל. לא כל הנשים בכנסת מייצגות בהכרח אג'נדה פמיניסטית או כזו שמקדמת נשים. ציפי לבני למשל, לא מייצגת אג'נדה פמיניסטית כשם ששאול מופז לא מייצג אג'נדה מזרחית או ציבור מזרחי. כמו כן, ברור שבהירארכיית הפריבילגיות גברים כמוהו או כמו עמיר פרץ ממוקמים מתחת לנשים אשכנזיות כמו לבני או שלי יחימוביץ'.

אמנם בכנסת האחרונה חל שיפור ניכר בעיסוק ובחקיקה הנוגעת לזכויות נשים ויכולנו לראות את הדומיננטיות של פרלמנטריות מעולות כמו אורלי לוי ויחימוביץ' החוברות לח"כיות פמיניסטיות כמו עליזה לביא, פנינה תמנו-שטה ומירב מיכאלי לקידום נשים וחקיקה חברתית. אבל אז בקיץ באה המלחמה בעזה והראתה לנו עד כמה הייצוג הנשי הוא קוסמטי בלבד: בבת אחת השיח אודות נשים וייצוגן היה כלא היה, וההנהגה הפטריארכלית, המיליטריסטית והאשכנזית ברובה צצה במלוא עוזה וכבשה את כל המסכים 24/7.

על רקע זה תמוה בעיניי שהפנו דווקא אלינו, נשים התומכות בש"ס, את השאלה "האם מאבק לשחרור אתני בא על חשבון מאבק לשחרור מגדרי?" הלוא שאלה זו כמעט ואינה מופנית לח"כיות כמו חנין זועבי ששמה בראש מעייניה את השחרור הלאומי, או לנשים מהימין כמו אורלי לוי, מירי רגב ואיילת שקד שמפלגותיהן או הן מקדמות אג'נדה מיליטריסטית, לאומנית או כזו שמדירה ערבים משורותיה.

תמוה בעיניי שהפנו דווקא אלינו, נשים התומכות בש"ס, את השאלה "האם מאבק לשחרור אתני בא על חשבון מאבק לשחרור מגדרי?" הלוא שאלה זו כמעט ואינה מופנית לח"כיות כמו חנין זועבי ששמה בראש מעייניה את השחרור הלאומי, או לנשים מהימין כמו אורלי לוי, מירי רגב ואיילת שקד שמפלגותיהן או הן מקדמות אג'נדה מיליטריסטית, לאומנית או כזו שמדירה ערבים משורותיה

על כן ברצוני להפנות בחזרה את השאלות לכל מבקרינו תומכי המפלגות האחרות: האם תרומה למפלגות שעסוקות בחרחור מלחמות ואינסוף מבצעים מקדמות את מעמד הנשים? האם נוכחותן ופועלן בימין לא מעצימים את הבעיה הביטחונית ואת הסבל האזרחי במטרה להימנע מעיסוק בבעיות החברתיות הקשות ובאי-השוויון? האם אינן מסייעות בכך לשימור הפריווילגיה הגברית, היהודית, האשכנזית? והאם ייצוג יתר של נשים אשכנזיות במרצ, נשים שיש להן אג'נדות חברתיות וליברליות נהדרות, לא בא על חשבון הדרת נשים מזרחיות פלסטיניות, רוסיות ופלסטיניות? האם גלאון, זנדברג ורוזין מוכנות לוותר על כיסאן לטובת השקופות כדי לממש את האג'נדה שלהן?

כמו כן ישנן שאלות הנוגעות לעצם הגדרתו של הפמיניזם בישראל: האם יש פמיניזם אחד או פמיניזמים שונים? האם נשים חרדיות מזרחיות ששמות את ערך המשפחה והולדת ילדים בראש מעייניהן לפני ערך המימוש העצמי והקריירה, ואינן מעוניינות להיות מיוצגות בכנסת, הן בהכרח נשים חלשות יותר? האם נכון לכפות את עולם הערכים והמושגים הפמיניסטיים עליהן? שאלות אלו מתבקשות בעיקר לנוכח העובדה שרוב רובן של הנשים המזרחיות בארץ עובדות בעבודות פיזיות קשות לשם הישרדות, ולא ממש עושות קריירה. קריירה מקצועית היא לרוב פריווילגיה של נשים אשכנזיות או כאלו הנשואות לאשכנזים, והיא מתאפשרת בזכות עבודתן של נשים מוחלשות שמחליפות אותן כעוזרות בית, מטפלות ומנקות, מורות ומחנכות, קופאיות ושאר עבודות שאינן מוערכות כלכלית או חברתית, ולעתים במעמד הנצלני ומדכא במיוחד של עובדות קבלן.

נראה אם כך שהפמיניזם הלבן שחרר בעיקר את הנשים האשכנזיות מעול עבודות הבית ומהדאגה לחינוך ילדיהן ופתח בפניהן את האפשרות לעשות קריירה מקצועית או פוליטית, אבל שחרור זה היה כרוך בדיכוי נשים אחרות.

עוד יש ברצוני לשאול: האם נשים בש"ס שבוחרות להשפיע באמצעות עבודה חינוכית שמקדמת השכלת נשים וסובלנות בין-דתית, כמו עבודתן המרשימה של הרבנית עדינה בר-שלום והרבנית יפה דרעי, חשובה פחות מייצוג בכנסת? האם ניתן לראות בפועלן עשייה פמיניסטית על אף שחרדיות אינן מיוצגות ברשימות החרדיות? אנו, הנשים המזרחיות המסורתיות במועצה האזרחית המייעצת של ש"ס, לא חשות שהמאבק האתני לשחרור מכבלי הדיכוי והשעבוד שכפתה עלינו ההגמוניה האשכנזית בא על חשבון השחרור המגדרי שלנו. בהשפיענו על אופיה של ש"ס, על הקמפיין שלה ועל ההבטחה הפומבית שקיבלנו מהרב אריה דרעי והח"כים של ש"ס במסיבת עיתונאים חגיגית להיות חלק מהמו"מ הקואליציוני והעבודה הפרלנמטרית של המועצה, אנו דווקא חוות בימים אלו העצמה נשית ומגדרית. 

להיפרד מהפמיניזם הלבן

הפמיניזם המזרחי המאורגן בישראל, כמו הפמיניזם הערבי, כונן עצמו מתוך הפמיניזם הליברלי הלבן. כחוקרת תרבות ומגדר במזרח התיכון, איני יכולה לענות על שאלות כבדות משקל אלו ואחרות מבלי לבחון את האבולוציה של התנועות הפמיניסטיות בעולם הערבי שממנו הגיעו אמהותינו או סבתותינו. ראשיתו של הפמיניזם הערבי מגולם בטקסט "תחריר אל-מראה" ("שחרור האישה") של קאסם אמין שהפך לטקסט קאנוני בפמיניזם המערבי, ובפועלן של פמיניסטיות מצריות כמו הודא שעראווי ואחרות, לא היה אלא פמיניזם מערבי ליברלי חקייני שהציב את ערכי המערב החילוניים כנאורים ואת האסלאם כחשוך ומדכא נשים.

פטימה מרניסי
פאטמה מרניסי. סימוכין למאבק פמיניסטי מתוך ההלכה האסלאמית

בהמשך, התפתח הפמיניזם הערבי לפמיניזם החברתי הסוציאליסטי הרדיקאלי של נוואל א-סעדאווי, מחברת הספר "מאחורי הרעלה", ואחרות שאף הן ביקרו את הציוויליזציה האסלאמית והערבית. אבל בעולם הערבי כיום חל שינוי עמוק בתנועה ובהגות הפמיניסטית, שעיקרו מעבר לפמיניזם אסלאמי. הפמיניסטיות המובילות היום קוראות תיגר הן על הפמיניזם הליברלי המערבי והמבט האוריינטליסטי כלפי נשים במזרח התיכון, והן על הפמיניזם הערבי החילוני ככאלו שמדכאים נשים באמצעות הליברליזם הקפיטליסטי וחושפים אותן לניצול כלכלי ומיני אף יותר מהאסלאם. כך למשל, החוקרת המרוקאית הדגולה פאטמה מרניסי, לילה אחמד וסועד ג'זף, מנהלות מאבק על זכויות נשים ושחרורן, תוך שהן מכוננות פרשנות מחודשת לקוראן ולסונה ומחפשות לגיטימציה ע"י מציאת סימוכין למאבקן מתוך ההלכה האסלאמית.

לטענתן, השוויוניות טבועה בקוד המוסרי המוסלמי ואילו דיכוי הנשים ובידודן מקורו במנהגים מזרח תיכוניים עתיקים קדם-אסלאמיים. גם הפיכת הרעלה לסמל לאישור הזהות והתנגדות למערב ולאליטות פוסט-קולוניאליות ערביות, וערעור על עצם השימוש במושג המערבי "פמיניזם" כמתאים לתיאור מצבן של נשים ערביות או מוסלמיות (מושג שמעולם אגב לא חדר לשימוש בשפה הערבית), הם חלק מסימני ההיכר של מאבק הנשים כיום בעולם המוסלמי. בכך הם מייצרים פרדיגמה מהפכנית חדשה שמבססת אסלאם פרוגרסיבי, כזה המעניק לגיטימציה למאבקן ובו בזמן מתנגד לאידיאולוגיות מערביות דומיננטיות כמו חילוניות, קולוניאליזם מערבי, מודרניות וקידמה, לאומיות, קפיטליזם, ליברליזם וחברה אזרחית.


גם בפמיניזם המזרחי ובמאבקן של הנשים המזרחיות לשחרור ניתן לראות את אותה אבולוציה. הקו שמסמן את היפרדותו מהפמיניזם האשכנזי וכינונו העצמאי הוא פרישתן של הפמיניסטיות המזרחיות מהכנס הפמיניסטי הארצי בשנות התשעים בעקבות ויכוח על שיטת הייצוג לפי רבעים שהגתה ד"ר ויקי שירן ז"ל, וייסוד הכנס הפמיניסטי המזרחי הראשון בחוף הירוק בנתניה. הקמת תנועת "אחותי", בה ניסחנו אג'נדה חברתית-כלכלית השמה בראש סדר העדיפויות נושאים כמו תעסוקת נשים ודאגה לפרנסתן, חינוך, דיור וכו', לצד הדגשת זהות מזרחית תרבותית נבדלת, אף היא סימלה את ההיפרדות וכן את השחרור מהדיכוי מצד גברים מזרחים בקשת הדמוקרטית המזרחית (פרופ' סמדר לביא תיארה זאת בפירוט).

בית מדרש "תדרשי" שנוסד ע"י נשים מזרחיות מסורתיות כמו דנה שמסיאן ופזית עדני מארגון "ממזרח שמש", הינו שלב חדש נוסף במאבק הנשים המזרחיות, המבקש לכונן עצמו מתוך המסורת היהודית המזרחית מבלי להשתמש במושג הליברלי "פמיניזם". זהו שחרור של נשים דרשניות שתובעות את המגיע להן מתוך פסיקות מתונות של רבני המזרח כמו הרב משאש ואחרים, שלב מתקדם יותר גם ביחס לפמיניזם של נשים דתיות אשכנזיות בעיקר, שמעלה על נס מנהיגות שופטות ונביאות בתנ"ך ושואב השראתו מגיבורות אלו.

נזעקו נגדנו שאנחנו מחזקות את הימין. אבל אנחנו מבקשות לערער על הדיכוטומיות הציוניות האשכנזיות הפיקטיביות של 'שמאל' ו'ימין', או 'יהודים' ו'ערבים', או 'חילונים' ו'דתיים', שאינן עולות בקנה אחד עם זהותנו ותרבותנו המזרחית ומפלגת אותנו ואת כוח השפעתנו בשדה הפוליטי

פמיניסטיות מזרחיות טענו עקב תמיכתנו בש"ס, כי נשגב מבינתן כיצד אנו יכולות לטעון כי מדובר באקט משחרר. היו כאלו שאף טענו כי הפמיניזם האשכנזי והציונות שיחררו אותנו ואת האמהות שלנו מהפטריארכיה המזרחית העריצה, ואילו המהלך שלנו דוחף אותנו חזרה לאותו מקום. גם פמיניסטיות מזרחיות משמאל נזעקו נגדנו בטענה שאנחנו מחזקות את הימין. אבל אנחנו מבקשות לערער על הדיכוטומיות הציוניות האשכנזיות הפיקטיביות של 'שמאל' ו'ימין', או 'יהודים' ו'ערבים', או 'חילונים' ו'דתיים', שאינן עולות בקנה אחד עם זהותנו ותרבותנו המזרחית ומפלגת אותנו ואת כוח השפעתנו בשדה הפוליטי. כי מהי אותה קריאת תיגר של נשים מזרחיות אינטלקטואליות כמו אפרת שני שטרית, ד"ר מירב אלוש לברון ואנוכי מעל במות תקשורתיות, תוך ערעור ניתוח המציאות, הפרשנות ועולם המושגים הפוליטי של מראיינים ומראיינות אשכנזים, אם לא כינון האישה המזרחית כסובייקט עצמאי ביקורתי אל מול מדכאיה?

בנוסף לכך, גם הגברים המזרחים הליברלים השתמשו ועדיין משתמשים בכוחם כדי להדיר נשים מזרחיות ממוקדי כוח באקדמיה, מארגונים מזרחיים ומהתקשורת. דווקא הידיעה הברורה שלא הם ולא אנחנו מתמודדים כרגע על כיסא בש"ס, והפרדה בין מטה הנשים של ש"ס לשאר חברי המפלגה, היא זו שאפשרה לנו לשאול מהם הדברים שאנחנו צריכות ומה הדרך הטובה ביותר להשיגם; כמובן בשיתוף גברים מזרחים חילונים, מסורתיים או דתיים במועצה האזרחית של ש"ס שרוב חבריה הן נשים, ובברית החברתית שלנו עם אריה דרעי והח"כים של ש"ס.

כמי שהייתה ממנהיגות מאבק עובדים נחוש ומוצלח, ומהפכה פמיניסטית תרבותית בשדה המוזיקלי דווקא במקום הכי פטריארכלי – התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, שבה הופיעו רק זמרים ופייטנים במשך 14 שנות קיומה הראשונות, כאשר כיום בכל קונצרט שלנו מופיעות נשים – אני בהחלט יכולה לראות את האופק שבו דווקא מתוך החבירה שלנו למפלגה כמו ש"ס יכולה להתחולל המהפכה המזרחית החברתית והפוליטית שאנו חולמות עליה. מהפכה שתבוא מתוך בית פוליטי מזרחי רחב ומכיל. מהפכה המונהגת ע"י נשים מקבוצות מוחלשות, שמבינות יותר מכולן את הצורך בהחזרת הרגש והחמלה לפוליטיקה הישראלית הן במדיניות הפנים החברתית והן במדיניות החוץ של מדינת ישראל.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יצחק

    אני מסכים עם כל מילה שנכתבה למעלה. הבעיה שלי היא עם המילים שלא נכתבו: בקיץ האחרון התבצע טבח בעזה. ש״ס תמכה בו. כל הסימנים מצביעים על כך שהיא תתמוך גם בטבח הבא. האם המאבק המזרחי מצדיק תמיכה בטבח הבא בעזה ולגיטימציה לטבח שהיה?
    אפשר להתווכח ואפשר לא להסכים, אבל חייבים לדבר על זה. נראה שכל אותם אינטלקטואלים מזרחים פשוט מתעלמים מהשאלה. כמזרחי שמחוייב לסולידריות עם הפלסטינים, זה לא מקובל עלי. אני מוכרח להודות שהתקוות שתליתי בפרויקטים נפלאים כמו ערס פואטיקה וקפה גיברלטר מתחלפות לאחרונה במחשבה הנוגה: אולי כל מה שרצינו הוא להחליף את הדיכוי הנוכחי של הפלסטינים בדיכוי ״דיאלנא״?

    אני דורש התייחסות לסוגיה הזאת משירה ומכל האינטלקטואלים המזרחים שכל כך הערכתי עד עכשיו. התעלמות היא בבחינת כשל מוסרי.

  2. סיבה אחת מדוע לעולם לא אצביע לדרעי

    בחקירה במשטרה הוא נדרש להסביר מאין הגיע הכסף לדירת המגורים. ההסבר שלו היה: הכסף הגיע מהוריה המאמצים של אישתו, בני הזוג ורדרבר.
    כשהמשיכו ועימתו אותו עם הסיפור – שלא היה מגובה בכל עובדה, כמובן ההורים המאמצים לא אמרו זאת מעולם – והוסיפו כי בני הזוג ורדרבר היו אנשים צנועים מאוד, אמר דרעי: הם צברו בידיהם ממון רב שנלקח מניצולי שואה אחרים. ממון שהוברח במזווה לאמריקה, אותה החביאו.
    היתה זו עלילה מתועבת כלפי שני ניצולי שואה, שכבר לא היו בחיים כדי להגיב.
    איש כזה, שמעליל עלילת דם איומה על הורי אישתו – אינו ראוי לבוא בשערי הכנסת, או בשערי הציבוריות הישראלית בכלל.
    וזה, הרבה לפני כל דיבור (ראוי!) על ייצוג, פמיניזם ומזרחיות. דרעי הוא איש נקלה. לא אצביע עבורו ל-ע-ו-ל-ם.

  3. אור א

    מהלך מבורך ומסכימה עם הנאמר. אם בשנים הקרובות ש"ס תצדיק את המהלך ותלך לקראת הבוחרים החדשים שלה, היא תקבל את קולי בבחירות הבאות. כרגע, זו הרשימה המשותפת.

  4. מודרניסט

    לא הבנתי על סמך מה את כותבת ש"ההצבעה האשכנזית, מימין ומשמאל, היא שבטית ועדתית ונועדה לשמר את זכויות היתר שלהם, בעוד שהמזרחים מצביעים בצורה דמוקרטית יותר – על פי תפיסתם החברתית-כלכלית, האידיאולוגית או הדתית", כי הלינק המצורף ודאי לא מוכיח את זה או אפילו טוען את זה.

  5. עדי

    מילים כמו חול, הרבה, הרבה כלום.

    היא כותבת שהמזרחיים מצביעים לפי "תפיסתם החברתית-כלכלית, האידיאולוגית". האידיאולוגיה שלכם בשורה התחתונה מההחלטה הזו היא להצביע למפלגה שמבדלת נשים ומצהירה שלא יישבו נשים בין מועמדיה לכנסת, שהיא גזענית כלפי קהילת הלהט"ב, שהיא מנציחה את העוני בשכבות החלשות למען שימור כוחה, שבפרשת עמנואל שתקה ולא תמכה במזרחיים למרות שזה הקלף העיקרי במצע שלה, שכבר הוכיחה מזה שנים שהיא לא פועלת באמת לשיפור חייהם של מזרחיים ושל השכבות החלשות. אבל למה בכל זאת אתם מצביעים לה? כי יש מזרחי בראש (עבריין מורשע, אגב).
    כן, זו ממש אידיאולוגיה ומצע חברתי כלכלי. חמש שניות אחרי הבחירות ש"ס לא יזכרו מי אתן, כמו תמיד בכל שנותיה של המפלגה, אבל העיקר שכרגע שופכים מיליוני מילים על הצדקת הצעד המטופש הזה של בחירה בהם למרות כל היגיון בריא.

  6. חזי

    את פשוט מאוהבת בכוח. הימין חזק ולכן עסקני השמאל מנסים לברוח מהספינה השוקעת ולהתחבר לש"ס או למה שאפשר.

  7. עמית

    עזבי שזו מפלגה בלי נשים. ההתנגדות לש"ס צריכה לבוא דווקא ממקום מזרחי. מדובר, ביחד עם יהדות התורה, במפלגה האשכנזית היחידה בכנסת. להכווין מזרחים להצביע לה זה הזוי.

    הגרעין של ש"ס זה עשרות אלפי תלמידי הישיבות ועשרות הרבנים החרדים, הלבושים בבגדי גלות מזרח אירופה, שישבו באצטדיון הכדורסל והריעו למשמע דבריו של אריה דרעי. מפלגה שהוקמה בהוראת הרב שך, כשלוחה "ספרדית" של הזרם הליטאי. שניצלה את הקולות שקיבלה מעשרות אלפי מסורתיים בפריפריה כדי לתעל תקציבים לאלפי תלמידי ישיבות חרדים מתאשכנזים. מפלגה שמציגה השקפת עולם חרדית-אשכנזית בנושא דת וחברה ודת מדינה. מפלגה ששוללת את החכות מהעניים ומבטיחה לתת להם במקום זאת דגים. מפלגה שהובילה השקפת עולם דתית מנוולת – שבאה למחוק את מנהגי העדות הקטנות בשם כור ההיתוך שרצה להנהיג הרב עובדיה. מה זה ש"ס? ש"ס זה בחור ישיבה צעיר בעל השקפת עולם חרדית ליטאית שלבוש בבגדי גלות מזרח אירופה שבא ומעיר לקשיש תימני\מרוקאי\טריפוליטאי\עיראקי בבית הכנסת על כך שהוא מתפלל ונוהג כמנהג אבותיו ולא כפסיקתו של הרב קארו.

  8. מירי

    שירה יקרה,
    ראשית אני מעריכה מאוד את פועלכן אולם אני מתקשה מאוד להאמין לאריה דרעי.
    אני חושבת שמאוד חשוב לבחור במפלגה מזרחית, אבל אני מתקשה להאמין שאריה דרעי יביא את הקבלות ואחרי הכל אתם לא תשבו בכנסת. הוא ישב. הוא אדם דתי חרדי שגדל על ברכי החינוך האשכנזי. אני לא רואה את עצמי מצביעה ש"ס.

  9. ג. אביבי

    שירה, אני שמח שלא נטשת את המאבק המזרחי. ההחלטה שלך ושל יעל יפת להצביע עבור סדר יום מזרחי היא מבורכת ולעזאזל ההבדלים הקטנים.
    משב רוח מרענן זה לראות שפמיניסטיות מזרחיות מתנתקות מהפמיניסטיות האשכנזיות (שרובן מן הסתם תומכות בהמשך דיכוי המזרחים/יות למען שימור הפריבילגיות האשכנזיות שלהן). זה תהליך שהתחיל תודעתית בימי האתר 'קדמה' וטוב שנמשך מאז.
    לצערי, יותר מדי גברים שנקשרו למאבק המזרחי בסופו של דבר רק הזיקו למאבק. הם הפריחו סיסמאות, הסתכסכו, הטיחו רפש בפעילים/ות מזרחים/יות, התנשאו על צבור המזרחים והתפלגו. תוך כך הם עשו חיל בקריירה האישית או האקדמאית שלהם. הם עיכבו את התפתחות המאבק המזרחי בעשור שנים לפחות ורובם התפוגגו (וטוב שכך) מהשיח המזרחי.
    עד כה אש המאבק המזרחי לשוויון אתני הוזנה ושומרה בעיקר ע"י נשים פמיניסטיות. התחילה ויקי שירן ז"ל וממשיכות ד"ר יפעת ביטון, אבידן, הח"כ אורלי ל.אבקסיס ועיתונאיות אמיצות כמו אפרת ש.שטרית, קרן נויבך (כן כן, בעיני היא סבירסקי של העיתונאות המזרחית) ואחרות. אין לי ספק שהן מושכות המון אש ומשטמה מצד השבט הפריבילגי והפוליטרוקים שלו.
    כיום רוב חלוצי המאבק המזרחי לשוויון הן הפמיניסטיות המזרחיות. לכן chapeau ענק מצד אחד, אבל קחו זאת כצו מוסרי להמשיך את המאבק המזרחי כולו ולא להסתפק רק במאבק הפמיניסטי המזרחי.

  10. נתן

    כגבר אשכנזי לבן ושבע המשתייך להגמוניה הלבנה ונהנה מכל הפריבילגיות שיש להגמוניה הזאת, ובמיוחד רוצה שגם ילדיי ימשיכו להנות מכל הפריבילגיות אני תומך בש"ס שבאמצעות מערכת החינוך שהקימה דואגת להשאיר את המזרחיים בעוני בערות, נכשלות ומצוקה וכך מבטיחים שגם בעתיד ההגמוניה האשכנזית לא תהיה בסכנה.

    אמנם ברור לי ששירה וחברותיה לא חולמות אפילו לשלוח את ילדיהן למערכת החינוך של ש"ס אבל המוני בוחרי ש"ס דווקא כן.

  11. ריקי ישראלי

    ראשית, אני מזרחית מבית דתי בבני ברק (כיום חילונית-פמיניסטית-שששמאלנית לא עלינו).
    כאשר נשים חרדיות כדוגמת עדינה בר שלום נאבקות לשינוי מתוך המערכת – הרי שמדובר במהפכניות של אמת, אותנטיות, המבקשות לעשות שינוי בביתן ועל כך רבה עד מאד הערכתי.

    כאשר פמיניסטיות תל אביביות ואחרות, ממוצא מזרחי, חילוניות, חלקן לסביות, מוכנות להסתופף במפלגה המצהירה, כמדיניות, כי לא תשלב נשים בחזית ההנהגה – זה כבר צעד של הכנעה והשפלה מרצון לקבוצת גברים עם השקפת עולם פטריארכלית קיצונית (וכמובן, הומופובית) צעד המעורר בי תחושות בוז ותיסכול כאחד.

    אינכן יכולות להעמיד פנים כי מאבקכן אמיתי ו"מתוך השטח" כיוון שאינכן נמצאות באותו המקום של אותן נשים חרדיות, שומרות מצוות, אשר הסמכות ההלכתית היא הקובעת בחייהן.
    הנסיון להיכנס לאותה קורת גג של הנשים החרדיות, ועדיין להיחשב בעיני עצמכן כמהפכניות, לאחר שכבר זכיתן לפריבילגיות, כן, פריביליגיות (של השכלה חילונית, בטחון עצמי, היכולת למצוא את קולכן שלכן, היכולת להתארגן ולהנהיג), של נשים בחברה הרבה פחות פטריארכלית מכל חברה ערבית או חרדית, היא פאתטית ועגומה בעיני.

    כל קול לש"ס מכניס עוד גבר חרדי לכנסת ישראל, שילחם על הערכים של החברה החרדית כפי שהוא מבין אותה. בין זה ובין פמיניזם, מזרחי או אחר, אין שום מכנה משותף.
    וכל מילות הז'רגון הפוסט מודרניות לא יוכלו לעמעם זאת.

  12. א.ט.

    ריקי ישראלי, מילייך הן המילים המדוייקות ביותר.
    ולמרבית השמחה, ואולי גם צער, את הראשונה המתייחסת לאופן הביטוי, המערפל ומסבך מצבים פשוטים וחד משמעיים. אם רוצים לשכנע ולסחוף ולהבהיר ולרענן סוגיות חברתיות לאלה הרחוקות מכל חופש , אין כמו המשפט הבא לשכנע –

    כי מהי אותה קריאת תיגר של נשים מזרחיות אינטלקטואליות כמו … ואנוכי מעל במות תקשורתיות, תוך ערעור ניתוח המציאות, הפרשנות ועולם המושגים הפוליטי של מראיינים ומראיינות אשכנזים, אם לא כינון האישה המזרחית כסובייקט עצמאי ביקורתי אל מול מדכאיה?

  13. מתוסכלת

    מסקרן אותי לשמוע את תגובתך על כך שהעיתון של ש"ס מחק מתמונת הממשלה את תמונות הנשים. נעלמו כלא היו.

    את בטוחה שאלה האנשים שאת בוחרת לתת להם את קולך?

    את באמת חושבת שהם מייצגים אותך? מכבדים אותך?

    1. מזרחיה

      קראתי הכל (גם את ה"מאמר" וגם את התגובות)…. במילה אחת: פתאטי!
      (בשתי מילים: פתאטי להחריד!)

      שירה, מי יודע… אולי תמשיכי ללכת בעקבות ה"אור" המזרחי הלבוש בבגדי עיירות מזרח אירופה; תתחזקי, תהיה אישה צנועה (ואז כבודך יהיה בבית פנימה ולא תוכלי לכתוב ולהתבטא בציבור)