דורשות מנבחרי הציבור להעלות את קצבת הזקנה

מה אנחנו יודעות על היום שבו נפרוש מעבודה? ממה נחיה? כיצד נוכל להבטיח את החיים שאפשרנו לעצמנו בימים בהם היתה לנו פרנסה? אין נוודא שתישאר מעלינו קורת גג? שיהיו לנו טיפול רפואי ומזון בהישג יד? יש מי שהשאלות האלה הן משהו רחוק שהיא מעדיפה להדחיק, יש מי שיודעת שהן מחכות לה מעבר לפינה, ויש מי שנאלצת להתמודד עם הדילמות האלה ממש עכשיו. מה שבטוח השאלות האלה נוגעות לכולן, שכן האפשרות שנזדקן היא נחלת הכלל.

עוד מעט בחירות ובין כל השאלות שראוי לשאול את מי שרוצים/ות את קולנו, אנו מבקשות לדעת איך הן/ם מתכוונות/ים להבטיח את העתיד שלנו? וגם, להציע הצעה משלנו: להעלות את קצבת הזקנה.

זה לא נעים לדבר על זקנה. זקנה בעולם המפותח הפכה סמל לכל מה שאנחנו מנסות לדחות ולהימנע ממנו – חולשה, חולי, תלות, אובדן. אם בעבר לזקנות ולזקנים היה תפקיד חברתי משלהן/ם, בעידן המתועש נתפסת שכבת אוכלוסייה זו כנטל. זאת, בדומה ל"אויבים" אחרים שסימנו מובילי המדיניות הניאו ליברלית, כמכבידים על הכלכלה כמו ילדים/ות, בעלי/ות מוגבלויות, אמהות חד הוריות, חסרי דיור ובכלל, כל מי שנמנה על אוכלוסיות מוחלשות ובמיוחד כאלה שמנסים להיאבק באופן מאורגן, הם/ן נטל. כך לפחות אוהבים לגרום לנו להאמין, בכל פעם שאנו מעיזות לדבר על צמצום פערים כלכליים וחברתיים, על צדק חלוקתי או על מנגנוני ביטחון סוציאלי ציבוריים.

אפשר להתווכח הרבה על תיאוריות ומודלים בבואנו ליצר מערכת המבטיחה קיום בכבוד למי שהגיעו לגיל פרישה מעבודה, אך העובדות הפשוטות הן: הבתים שרבים מאיתנו גרות בהם אינם יכולים להכיל גם את הורינו או הורי הורינו. שבוע העבודה שלנו אינו מאפשר להעניק להן את הזמן הראוי ובודאי שלא מאפשר לסעוד את מי שהפכו תלויים בטיפול או זקוקות להשגחה, או פשוט איבדו את מקור פרנסתם/ן עקב מנגנוני פרישה והפרשה משוק העבודה בגיל מבוגר. הפערים הקיימים בחברה בקרב בני ובנות גיל העבודה הופכים חמורים פי כמה בגיל זקנה וקשורים קשר הדוק למצבם/ן הכלכלי-חברתי בגיל העבודה – העסקה פוגענית ההולכת ורווחת בישראל בדמות שכר נמוך בשנות העבודה, העסקה במשרות חלקיות או שעתיות, פגיעה ברצף התעסוקתי; העדר הסדרי פנסיה מספקים עקב הפרשות נמוכות לחיסכון או אי הפרשה לחיסכון כלל, דמי ניהול גבוהים של קרנות הפנסיה, ביטוחי המנהלים וקופות הגמל והשקעת החסכונות בשוק ההון על ידי המבטחים. אם לדבר במספרים, 23.3% מהזקנות/ים בישראל – 186,000 איש/ה, נמצאים/ות, נכון לנתוני 2012 של הביטוח הלאומי, מתחת לקו העוני. אחוז הקשישים העניים היה יכול גבוה עד כדי 49%, אילולא קיבלו קצבת זקנה. זה נתון מהמם, והוא מהמם אף יותר כשאנו בוחנות אותו מול תוחלת העוני הממוצעת בקרב זקנים/ות במדינות OECD אחרות, העומד על 14.8% נכון ל-2011. זקנה בישראל של 2015 היא חוסר ביטחון כלכלי וזה ללא ספק נושא שראוי להתייחס אליו בבחירות הקרובות.

איך מייצרות ביטחון כלכלי לעת פרישה וזקנה?

בישראל מבוסס מנגנון הביטחון הסוציאלי על שלושה מרכיבים:

1. קצבת הזקנה – קצבה שווה לכל תושב/ת, עם הגיעם/ן לגיל הזכאות, שהוא 62 לנשים ו-67 לגברים. מטרתה להבטיח הכנסה שתאפשר רמת חיים בסיסית, ללא קשר לרמת החיים בגיל העבודה. קצבת הזקנה מורכבת מקצבת בסיס (סכום חודשי של 1,531 ₪ ליחיד/ה). אל קצבת הבסיס מתלוות תוספות (תוספת ותק על שנות עבודה בהן שולמו דמי ביטוח לאומי, תוספת עבור דחייה של קבלת הקצבה בשנים של הזכאות לקבלתה, תוספת לבני/ות 80+). קצבת הזקנה בישראל מהווה מרכיב חשוב בהכנסותיהם/ן של זקנים/ות והיא הגורם המכריע ביותר בצמצום של תחולת העוני בעת זקנה.

2. פנסיה תעסוקתית – מטרתה לשמור על יחס סביר בין ההכנסה לפני גיל הפרישה להכנסה שלאחריה. ההפרשה לפנסיה היא חובה החלה על כל עובד/ת שכיר/ה במשק. הפנסיה משקפת את גובה המשכורת (אבל לא תמיד את כל מרכיביה), את דמי הניהול ואת הרווחים וההפסדים של הכסף הצבור בשוק ההון.

3. השלמת הכנסה לזכאים/ות, מטרתה לתמוך בזקנים/ות שהכנסתם/ן החודשית הפנויה היא מתחת לקו העוני (לאחר העברת קצבת הזקנה והפנסיה). קו העוני עומד על 2,256 ₪ לנפש יחידה. השלמת ההכנסה היא תוספת סלקטיבית שבצידה הטבות רבות ובהן הנחה בחשבון החשמל ובתשלומים לבזק; הנחה בארנונה ובתשלומים לקופת חולים; סיוע בשכר דירה; ומענק חימום). מי שאינם/ן עומדים/ות בקריטריונים אינם/ן זכאים/ות להטבות הנלוות, ללא קשר למצבם/ן הכלכלי.

אז מה הבעיה? למה עדיין אין בישראל ביטחון סוציאלי ראוי לזקנות ולזקנים?

הקצבה מהווה כיום בסך הכל כ-17% מהשכר הממוצע במשק (העומד כיום על 9,260 ₪, ע"פ עדכוני הביטוח הלאומי מ-1.1.2015). זוהי קצבה נמוכה הן ביחס ליוקר המחייה בישראל והן ביחס לנהוג במדינות ה- OECD. קצבת הזקנה אינה מאפשרת רמת חיים מספקת. גם לאחר התוספות, היא נמוכה משמעותית ביחס ליוקר המחייה. עבור חלק ניכר מהזקנים/ות קצבת הזקנה היא מקור ההכנסה המרכזי.

מרכז המחקר והמידע של הכנסת מגלה לנו במסמך מנובמבר שעבר, אשר בדק את יישום צו ההרחבה לפנסיה חובה (שהוחל משנת 2008 ואילך), כי בישראל 2015 פנסיה היא נחלתם/ן של 64% מהאוכלוסייה בגיל 20 ומעלה בלבד. לפי נתוני הלמ"ס מ-2012, בגיל 65 ומעלה רק ל-47% מהציבור יש הסדר פנסיוני. על פי דוח אגף שוק ההון, ביטחון וחיסכון במשרד האוצר לשנת 2013, כ-87% מבין המצטרפים לקרנות הפנסיה במסגרת צו ההרחבה, הן/ם בעלי ובעלות הכנסות חודשיות נמוכות מ-6,000₪. ל-14% מהשכירים/ות במשק אין כלל הסדר פנסיוני. בנוסף, הסדרי הפנסיה אינם משמרים בהכרח את היחס בין ההכנסה לפני הפרישה להכנסה שלאחריה. עצמאים/ות רבים/ות אינם/ן מכוסים/ות מבחינה פנסיונית. ציבור גדל של עובדים/ות לא יזכה לפנסיה תעסוקתית הולמת כיוון ששוק העבודה מתקשה להציע היום רצף ובטחון תעסוקתי, שעליהם מבוססת שיטת החיסכון הפנסיוני. עבודות שלא בשכר כגון טיפול בתלויים (ילדים/ות, חולים/ות וזקנים/ות בתוך המשפחה) שוחקות את הזכויות הפנסיוניות של הנושאות בנטל וכך גם של כל מי שנפלטים/ות משוק העבודה בטרם הגיעם/ן לגיל הפרישה, שהן/ם על פי רוב נשים.

השלמת ההכנסה אמנם משפרת במעט את מצבם/ן של הזקנים/ות החיים/ות מתחת לקו העוני אך מותירה אותם ב"עוטף עוני". בנוסף, זקנים/ות המקבלים/ות קצבת שאירים או שברשותם/ן רכב או חלקת אדמה, אינם/ן זכאים/ות להשלמת הכנסה.

בהנחה שיש אינטרס ציבורי לקיום מנגנון שיבטיח קיום בכבוד בעת זקנה ומתוך הכרה במציאות החברתית והכלכלית, יש לראות בקצבת הזקנה משאב ציבורי וככזה יש לשמרו ולהפעילו לטובת חברי/ות הקהילה, להחריגו מן הלחצים האינטרסנטיים הפוליטיים והכלכליים השגרתיים. זאת בשונה מקרנות הפנסיה, הנתונות לתנודות של שוק ההון ולסיכונים שנוטלים בעלי השליטה בהן.

יש לפעול בהקדם להעלאת קצבת הזקנה בכ-50%, קרי קצבה בסיסית של 2,300 ₪, תוך שמירה על מנגנון התוספות (ותק, דחייה, שאירים, גיל 80+ והשלמת הכנסה), ובכך לאפשר כבר היום, רמת חיים טובה יותר בגיל זקנה. העלאת הקצבה בהיקף זה, אף תבטא הכרה מצד מקבלי ההחלטות בישראל בכך שהביטוח הסוציאלי הוא כלי שנועד לשרת את החברים/ות השותפים/ות בו, מכורח חוק, ולתת תמורה ההולמת יותר את הצרכים בבוא היום.

מדובר בצעד שיהווה סיוע ממשי לשכבת גיל שלמה, בכדי שתוכל לחיות בכבוד, בפרט זקנים/ות ממעמד ביניים ומטה הנמצאים/ות כיום מעל לקו העוני אך אינם/ן חיים/ות ברווחה. זוהי גם הבטחה למימוש טוב יותר של זכויות תושבים/ות אשר השתתפו בשוק העבודה לאורך שנים רבות. מנגנון התוספות מהווה עקרון מרכזי עליו נשען המוסד לביטוח הלאומי, במטרה לחזק את מעמד הביניים. ולבסוף, יותר זקנים/ות יגיעו אל מעל לקו העוני. חלק מהתשלומים שהמדינה משלמת עבור השלמת הכנסה לזקנים/ות, ניתן יהיה להפנות למימון העלאת הקצבה הבסיסית. את רוב המימון ניתן להשיג בקלות באמצעות העלאת דמי הביטוח הלאומי שמשלמים/ות מבוטחים/ות, העלאת ההפרשה מצד המעסיקים ובמידת הצורך, מימון נוסף מהמדינה.

העתיד בידיים שלנו. הצעד הראשון הוא להפסיק להדחיק. בואו נדבר על הזקנה שלנו. על הזקנים והזקנות שנהיה או שאנו כבר היום. הבחירות בפתח, בואו נדרוש מהנבחרות/ים שלנו: להעלות את קצבת הזקנה.