• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

אז למה הם מרגישים שהלכה להם המדינה

מדוע התחזקות היסטורית של המגזר הערבי לצד התחזקות מפלגות עם סדר יום כלכלי-חברתי שמאלני כמו כולנו וש"ס, עדיין נחוות כ"תבוסה" בקרב חלקים גדולים מה"שמאל"? אלעד בן אלול מנער את החשיבה על ימין/שמאל וחילוני/דתי ומקווה שחשבון הנפש יוביל ליצירת קול אותנטי ולא מדיר
אלעד בן אלולאלעד בן אלול

דוקטורנט במחלקה לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אנתרופולוג יישומי המתמחה בטכנולוגיה, חווית משתמש, משפחה וזיכרון. מתעניין בשיח מזרחי, פוסטקולוניאליות ותרבות מערב אפריקאית

ENGLISH

את מערכת הבחירות של 2015 ניתן להבין לעומק אם תופסים מעט מרחק משתי מסגרות חשיבה מרכזיות שמבנות את השיח היומיומי של הרבה ישראלים, אך למעשה מתעתעות בנו, כולאות אותנו ומונעות מאיתנו פריצת דרך: החשיבה על ״ימין״ מול ״שמאל״ והחשיבה על ״חילוני״ מול ״דתי״. המפתח לפריצה של אותן מסגרות חשיבה היה נוכח בחודשים האחרונים בשיח הערבי של הרשימה המשותפת ובשיח המזרחי של ש״ס, שנותנים פרשנות אחרת על אירועי השעה וחושפים בפנינו את הקיבעון המחשבתי שלנו. אלו ממש לא רעיונות חדשים, ולמעשה הם נידונו ללא הרף בתקשורת, בטלוויזיה, בקולנוע, בספרות, ברשתות חברתיות ובפוליטיקה בשנתיים האחרונות – אבל איכשהו לא חלחלו ל״מחנה השלום״. אותו מחנה שבחר לנהל קמפיין מנותק שאינו מתבסס על אידיאולוגיה אמיתית, אלא על המנטרה: ״רק לא ביבי״.

החיבור שאני עושה בין אותו שיח מזרחי וערבי פוסט-ציוני לבין מערכת הבחירות האחרונה נועד בעצם כדי לבחון אפשרויות לעתיד, להציע נקודת מבט אלטרנטיווית ולשאול: כיצד התוצאות נתפסות כעגומות ומייאשות עבור חלק, וכמעודדות עבור אחרים? ומדוע התחזקות היסטורית של המגזר הערבי בנוף הפוליטי לצד התחזקות של מפלגות המציעות סדר יום כלכלי-חברתי שמאלני כמו כולנו של כחלון וש״ס של דרעי, עדיין נחשבות כתבוסה בקרב חלקים גדולים ממי שקוראים לעצמם ״שמאל״?

ראשית אציין שכאיש שמאל, תמיד התגאיתי בכך שצורת החשיבה של המחנה הזה מציעה לבחון את ה״עצמי״ לפני ביקורת האחר. עבורי, לקדם אג׳נדה של שמאל זה לקדם את התפיסה שאין ביכולתנו לשנות את ״האחר״ לפני שאנו משנים את עצמנו ושאם אנו רוצים לשפר מצב מסוים, עלינו לבקר את עצמנו בצורה החריפה ביותר במקום להאשים את הצד השני. אבל החודשים האחרונים הוכיחו לי שהשמאל לא באמת מבקר את ״עצמו״, כי אם את ״האחר״ שמשתייך לצד שלו: כך, הוא העתיק את הביקורת, הבוז והגזענות העיוורת שהימין מפגין כלפי ה״אחר״ הערבי והדביק אותם על ה״אחר״ הימני, הדתי, הרוסי, העני והמזרחי. באופן זה, השמאל ממשיך לשמר את מעמדו (בעיני עצמו) כרציונלי, נאור, משכיל וצודק שנפל קורבן לאויב שבפנים, במקום לבחון מה ניתן לשנות. בעיני זו אינה חשיבה שמאלנית, אלא ימנית במהותה.

קמחי
פלישת הברברים

ניתן היה לראות את מנהג האשמת ״האחר״ של השמאל בבירור ברשתות החברתיות בחודשים שהובילו לבחירות – השיח סביב נאומו של גרבוז, התיוג הגזעני שהוצמד לסרטון השוקולד ועוד. בימים האחרונים לאחר ״התבוסה״, חלק מאנשי השמאל אינם קוראים לחשבון נפש עם עצמם ועם המחנה הפוליטי אליו הם משתייכים, אלא מתבטאים באופן שמבדל אותם מהעם ופוטר אותם מאחריות קולקטיבית: נתקלתי בצילומים של דרכונים זרים שהועלו לרשת, הצהרות על מעבר לברלין, גידופים על אותו ״עם מטומטם״ שבחר מה שמגיע לו, ציטוט שיריו של שלום חנוך (בזמן שביבי הזמין את עמיר בניון לשיר את ״התקווה״ לאחר נצחונו) והצהרות גזעניות כמו: "שלום לך מסעודה משדרות, צר לי, לא נותר לי גרגר של סימפטיה עבורך… נשבר לי. את ומשפחתך מטומטמים מדי. לי אל תדאגי, שורשי באירופה. מתקתק אזרחות ועף. ומה איתך? תלכי לעזאזל!"; "שתי מדינות לשני עמים, ואני לא מתכוונת לפלסטינים״ או ״אני לא בוטח באף אחד שרושם את שמו בעברית בפייסבוק. או שהוא לא יודע אנגלית, או שאין לו חברים בחו״ל. והוא מצביע ביבי״.

היום אפילו התפרסם קמפיין ויראלי בשם ״לא לתת״ שקורא ״להעניש״ את תושבי הפריפריה שהצביעו בעד הליכוד על ידי הפסקת התרומות עבורם.

חיבורים של שמאל אמיתי

השמאל ה״רציונלי״ של ישראל מתח ביקורת חריפה אודות שני מהלכים דרמטיים ונועזים שהתרחשו במערכת הבחירות הזו אך לא תאמו את מסגרות החשיבה שלו: הראשון היה סירוב ״הרשימה המשותפת״ להסכם עודפים עם מרצ ולהצטרפות לממשלת שמאל-מרכז ברשות בוז׳י. הצהרות בקרב תומכי המחנ"צ לפיהן הצבעה עבור הרשימה משמעה בזבוז קול, הראו שהשמאל הציוני לא מסוגל לראות מעבר למגרש שלו ולוותר על העמדה שלפיה חשיבה רציונליות שייכת רק לו. מנקודת המבט הערבית-ישראלית/פלסטינית ברור למדי שמשחקי ״השמאל״ ו״הימין״ משקפים שפה פנים-יהודית זמנית, מדומיינת וחסרת חשיבות. ממשלות שמאל וימין קמו, נפלו והתחלפו אך מצבו של הציבור הערבי נותר עגום.

בוז'י מכיר ערבים. מתוך סרטון קמפיין שנגנז
בוז'י מכיר ערבים. מתוך סרטון קמפיין שנגנז

מעבר לכך, בזמן שממשלות השמאל היו אחראיות למהלכים "ימניים" מבחינה מדינית, השתלטו על קרקעות, גירשו כפרים, הקימו התנחלויות והנהיגו מלחמות וכיבושים, ממשלות הימין חתמו על פינויי שטחים דרמטיים, הסכמי שלום, שחרורי מחבלים ושיקום כלכלי נרחב של הגדה המערבית. לא אתמם ולא אטען שהימין טוב עבור הערבים, אך אדגיש כי מנקודת המבט הערבית, האבחנה היהודית בין שמאל לימין זניחה מאוד, והציפייה מהרשימה המשותפת לומר ״אמן״ לכל בקשה של יהודי ציוני המגדיר עצמו כשמאלני היא מתנשאת ואגוצנטרית.

הצדקנות לפיה הציבור הערבי אמור להמליץ על מפלגה שתלתה שלטים במרכז הארץ שהכריזו כי הצבעה עבורה תמנע מהעם ״להיתקע עם הפלסטינים״ וששמה שיח ביטחוני, צבאי וציוני מובהק בקדמת הקמפיין שלה, המשיכה לסמן את השמאל כרעיון ששמור לאנשים מאוד מסוימים – יהודים, חילונים, בעלי פריווילגיות.

אבל פריווילגיות נוטות להיות שקופות, ובעבור אותם אנשים הבוקר שלאחר הבחירות הוא בוקר מדכא ומייאש שבו המדינה שוב נגנבה מהם. עבור הציבור הערבי והיהודי שתמך ברשימה המשותפת, לעומת זאת, היה זה בוקר של תקווה, שינוי ופריצת דרך היסטורית. הפער הזה בתחושות בין השמאל הציוני לתומכי הרשימה המשותפת מעיד על חוסר שיתוף הפעולה, הדיאלוג והאחדות שאידיאולוגיה שמאלנית אמורה לעודד, ועל הניתוק העצום בין השמאל לאוכלוסיות שהוא מתיימר ״להציל״. שמאל אמיתי עומד לצד הקורבן, לצד האחר, ללא תנאים, וכך הופך להיות כוח אמיתי של שינוי ותקווה.

צילום: Heinrich-Böll-Stiftung Tel Aviv, cc by-sa
צילום: Heinrich-Böll-Stiftung Tel Aviv, cc by-sa

בהמשך לנקודה זו, השתעשעתי לגלות כמה פעילים פלסטינים או ערבים-ישראלים מביעים תמיכה אירונית במפלגות כמו הליכוד, הבית היהודי וליברמן ולא בהצבעה עבור מרצ והמחנה הציוני משום שהראשונים לפחות "אומרים את האמת בפרצוף" ואינם "מעמידים פנים". הציבור הערבי והמזרחי אינו טיפש; הוא יודע מתי מפלגות מסויימות סולדות ממנו ומאורחות החיים שלו, גם אם הצהרותיהן אומרות אחרת. ״ובאיזו מפלגה כן היית מאמינה לא בקטע של הפוך על הפוך?״ שאלתי פעילת זכויות אדם פלסטינית. ״ראית את סרטון השקופים של ש״ס? שם ראיתי משהו אמיתי״. אמירה מרגשת זו מובילה אותי לנקודה הבאה.

אותו פער בין הייאוש שעמו התעוררו תומכי השמאל הציוני לתקווה שאליה התעוררו תומכי הרשימה המשותפת, הופיע גם בקרב האקטיביסטים המזרחים מהשמאל שעודדו הצבעה עבור מפלגות עם סדר יום מזרחי חדש – ש״ס וכולנו. מפלגות אלו שמות את השיח החברתי-כלכלי של השמאל במרכז החזון שלהן, אך הן חורגות מהמתאם האתני, הדתי, המעמדי והגיאוגרפי בין שמאל לימין ואינן כפופות לו. בדומה לשיח הערבי, גם השיח המזרחי מאפשר התפכחות מהנרטיב השמאלני דרך הביקורת החריפה שלו על הגזענות החבויה של השמאל מימי מפא״י ותדמיתה הסוציאליסטית שנבנתה על גב מעברות וכפרים ערביים, ועד נאומו של יאיר גרבוז שגינה את ״מנשקי הקמעות והמשתטחים על קברי צדיקים״ בהפגנה של השמאל הציוני בכיכר רבין ערב הבחירות.

אותו נאום לא רק סימן מחדש את גבולותיו החילוניים, האשכנזים והגזעניים של ״מחנה השלום״, אלא ממש דחף החוצה את מי שעמד בפתחו בהיסוס ולרגע חשב להיכנס. מעבר לכך, אולי התחושה שהחיים במדינה נעשו יותר ויותר קשים אינה רלוונטית עבור קהילות שהיה להן קשה מאז ומתמיד? אולי, מנקודת המבט של המעמד הנמוך, העובדה שצעירים ממרכז הארץ נאלצים להפגין ולהיאבק דווקא מעידה על צמצום פערים כלשהו שהתרחש בשנותיו של נתניהו?

ש״ס מציעה סדר יום לפיו זהות דתית, ערבית או מזרחית לא כרוכה באידיאולוגיה לאומנית וגזענית. לא מפתיע שגם בקרב הציבור הערבי יש תמיכה במפלגה, שקרובה יותר לעולם המסורתי, התרבותי והסוציו-אקונומי של הכפרים הערביים, ובכך אינה מתפרשת כניסיון להציל את הקורבן אלא כשותפות גורל

פעילים חברתיים שאימצו את השיח המזרחי (ובאופן עמוק יותר מזרחים בכלל) שוברים את האבחנות שבין ערבי ליהודי, בין שמאלני לימני ובין דתי לחילוני. במקום לבדל עצמם במפלגה נפרדת בתור ״השפויים״ או ״המודרניים״, הם דווקא בחרו לעמוד לצד האוכלוסיות המוחלשות ולעשות את השינוי מבפנים. החלפת נתניהו בהרצוג ממש לא הייתה בראש מעייניהם של האקטיביסטים המזרחים או של מצביעי ש״ס הותיקים, כי בדומה לציבור הערבי הם רואים דרך האשליה שמדובר במהפך. ש״ס מציעה סדר יום חדש לפיו זהות דתית, יהודית, ערבית או מזרחית אינה כרוכה באידיאולוגיה ימנית לאומנית וגזענית – להפך, היא מאפשרת דיאלוג רענן ופרוגרסיווי יותר. אין זה מפתיע שגם בקרב הציבור הערבי יש תמיכה גדולה בש״ס, שקרובה יותר לעולם המסורתי, התרבותי והסוציו-אקונומי של הכפרים הערבים בישראל, ובכך אינה מתפרשת כניסיון מתנשא להציל את הקורבן אלא כמפלגה המשקפת שותפות גורל.

ברגע שמישהו לא ניגן לפי החליל השמאלני, ציוני, הומניסטי, חילוני -הלגיטימיות שלו אבדה. מי שבחר בשותפות אמיתית עם האחר ולא בבדלנות ״רציונלית״, נתפס כמסוכן וכמי שמערער על הסדר הישן ומונע את שובה של ״ישראל הישנה והטובה״

אבל גם מהלך זה זכה לביקורות חריפות וקשות בקרב השמאל הציוני של מרצ ושל המחנה הציוני, ששיקפו את גבולות החשיבה של מחנה זה. עיתון "הארץ" והרשתות החברתיות נמלאו ביקורות פטרוניות אודות פמיניסטיות מזרחיות שהביעו תמיכתן במפלגה דתית ללא נשים, שמאלנים שהביעו תמיכה במפלגה שחוברת לליכוד, ואריה דרעי על שסירב להצעתו הספונטנית של איימן עודה ל״ברית מדוכאים״. גם כאן, ברגע שמישהו לא ניגן לפי החליל השמאלני, ציוני, הומניסטי, חילוני וקוסמופוליטי, הלגיטימיות המוסרית והאידיאולוגית שלו אבדה. גם כאן, מי שבחר בשותפות אמיתית עם האחר ולא בבדלנות ״רציונלית״, נתפס כמסוכן וכמי שמערער על הסדר הישן ומונע את שובה של ״ישראל הישנה והטובה״.

יצחק רבין, טבעונות, היכל התרבות

ממאמרו "מעבר לגן ולג'ונגל" של פרופ' ניסים מזרחי, ראש החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, עולה כי שיח זכויות האדם ההומניסטי, ליברלי, אוניברסלי וחילוני של ארגוני השמאל נדחה באופן מחשיד על ידי הקהילות אותן הוא אמור לשרת ברחבי העולם. הסיבה לכך, הוא טוען, היא שאותו שיח לא מאפשר מרחב זהויות מגוון ומצריך ויתור כבד מדי על מערכת אמונות וערכים אתניים, דתיים ואידיאולוגים. החילוניות של השמאל, עם סמליו התרבותיים והגיאוגרפיים החל מיצחק רבין, דרך טבעונות ועד היכל התרבות, היא לא פחות מדת בפני עצמה, בעלת סתירות מוסריות ואידיאולוגיות מרובות. בעוד שאותו שמאל לא מתבקש לוותר על דתו, תרבותו או מוצאו האתני, כדי להשתייך למועדון האקסקלוסיווי של בעלי המוסר והבינה, הקהילות המוחלשות ביותר נדרשות לעשות זאת שוב ושוב. התוצאה היא, שלמרות שארגוני השמאל נאבקים עבור חלוקה שווה של משאבים הם אינם מציעים הכרה אמיתית בזהותן של אוכולוסיות מוחלשות ולמעשה מאבדים את הרלוונטיות שלהם.

למרות טענת החילון שלפיה העולם נע מעבר דתי לעתיד חילוני ומודרני, ישראל (ורוב העולם) אינם נעים לעבר הדת החילונית כלל והחשיבה במונחים הללו בעייתית מראש. הדתות היהודית, המוסלמית והנוצרית ממשיכות לתפוס מקום אדיר וחשוב בעולמם של קהילות רחבות וענפות. למרות חזונן ההומניסטי ופעילותן הפרלמנטרית החיובית, מפלגות כמו מרצ, המחנה הציוני ויש עתיד בחרו להתהדר במאבק אנטי-דתי ובכך מנעו הקמת קואליציית מרכז-שמאל עם יהדות התורה וש״ס למרות הקרבה הגדולה בתפיסות החברתיות, הכלכליות והבטחוניות שלהן. מאבקים אלו, למרות שמקורם בהרבה רצון טוב לקידום חיים חופשיים ושוויוניים על ידי הפרדת דת ממדינה, ממשיכים להרחיק את המפלגות הללו מהקהילות שהן אמורות לייצג, מצמצמים את יכולתם להכיל שוני ורב-תרבותיות ומקבעים את המרחב הגיאוגרפי בו אותן מפלגות שמאל פועלות כמרחב של מאבק בין הפכים במקום דיאלוג ואחדות.

מתוך "סלמה"
מתוך "סלמה". שיח דתי מובהק לא חייב להיות שיח של גזענות

בסרט ״סלמה״ אודות מאבקו של מרטין לותר קינג בחוקי הגזע והאלימות של הממשל האמריקאי, ניתן לראות בבירור כיצד שיח דתי מובהק לא חייב להיות שיח של גזענות, לאומנות ושנאה אלא להוות בסיס איתן לרדיפת צדק ושלום. התנ״ך, הברית החדשה והקוראן מהווים מקורות חיוניים ועשירים להנחלת אידיאולוגיות של שינוי, קדמה ומוסר; הדחייה האתאיסטית/מודרניסטית מהם מתפרשת כדחייה מהקהילות היהודיות והפלסטיניות שמאכלסות את המרחב. ארגונים כמו רבנים למען זכויות אדם וממזרח שמש שואפים לשבור את הדואליות הזו ומחזיקים מפתח לפריצת דרך של שיח השמאל הישראלי. בינתיים, נותר רק להתמקד בפריצות הדרך התודעתיות שמערכת הבחירות הזו כן אפשרה ולקוות שמפלתו הנוספת של ״מחנה השלום״ תייצר אופוזיציה חזקה ואפקטיבית, לצד הרשימה המשותפת, וחשבון נפש שבו יוכלו הקולות השונים לעצב קול אותנטי, רחב ולא מהסס ששואב השראה ממגוון הזהויות, המסורות והתרבויות של המרחב כדי לקדם ערכים כמו אהבת האחר, צדק ושוויון.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית

    מישהו יכול להצביע על אמירה "אנטי דתית" אחת של מר"צ או המחנה הציוני? שלא לדבר על הוכחה לכך שהם "התהדרו במאבק אנטי דתי"???

    אף "יש עתיד", המפלגה שמיוחס לה הטיקט הזה, לא הביעה אף הצהרה אנטי דתית שלא לדבר על ניהלה קמפיין אנטי דתי – ולמעשה שר המדע (!!!) מטעמה אמר שהוא תומך בחינוך תלמידי ישראל בראש ובראשונה על פי התנ"ך והיהדות וללמד אבולוציה רק לשם "הרחבת אופקים". ואני לא מדבר על שר החינוך מטעמה, שהינו רב דתי..

    הסכנה האמיתית לישראל, בשביל הציבור כולו והדמוקרטיה הישראלית, שלא לדבר על השמאל, היא שכיום מספיק שמפלגות יהיו לא דתיות ולא יתרפסו לחלוטין בפני הדת ונציגיה כדי שיתוייגו כ"אנטי דתיות". להיות דתי ולנסות לשרות למדינה אופי דתי נתפס כמובן מאליו, בעוד שלהיות חילוני ולנסות לשרות למדינה אופי חילוני נתפס כקיצוניות שדוחה בוחרים.

  2. מסעודה מגוש דן

    דוגמה ל"תודעה כוזבת" היא הראייה הסלקטיבית שעליה מבוססת השוואה של דוקטורנט לאנתרופולוגיה בין אכזבה אידאולוגית ממציאות סטטית, לבין נצחונו של אספסוף שלא מבחין בין לויאליות לקבוצת כדורגל לבין לויאליות למפלגה פוליטית. עוד מפתיעה הקביעה שלך שהתקווה מפיו של עמיר בניון ("סלאם עליכום קוראים לי אחמד.. זה נכון שאני סתם חלאה כפוית טובה") פוגענית וגזענית פחות מכל ציטוט מכל שיריו של שלום חנוך. גם הצהרות גזעניות כמו: "שלום לך מסעודה משדרות, צר לי, לא נותר לי גרגר של סימפטיה עבורך" לא משתוות לפנינים שגרתיות כמו: "זונה בת של זונה שה׳ ייקח אותך ואת כל השמאל המזויין הזה" או "לא טוב להם שיחזרו לגרמניה". התגובה הכמעט מתבקשת לרפרורים שכיחים אלו לגרמניה והשם ישתבח שמו, היא "שתי מדינות לשני עמים, ואני לא מתכוונת לפלסטינים". מסקנה זו אינה נשענת על ההבחנה בין מוצא או מסורת אלא בין אנשים שרואים את עתיד ילדיהם וזה של המפעל הציוני קורס מול עיניהם, לבין עדר עם סַכֵּי עיניים שדוהר אל העבר. מבחינה זו השמאל אכן שמור לאנשים מאוד מסוימים – יהודים (כולל נאמני חד"ש המצדדים במדינה פלסטינית), חילונים (שלא מאמינים שהעולם נברא ב7 ימים אך לעתם צמים בכיפור) ובעלי פריווילגיות (כמו כישורי אוריינות בסיסיים וגישה לאינטרנט). "בעבור אותם אנשים הבוקר שלאחר הבחירות הוא בוקר מדכא ומייאש" – אבל לא מכיוון "שהמדינה נגנבה מהם" על ידי הרשימה המשותפת (הישג מדיני יפה בעיני שמאלנים) אלא מכיוון שמלבד הישג זה, דבר לא השתנה.

  3. שון

    סוף סוף מישהו קושר בין טבעונות/חילוניות/תל אביביות לבין העובדה שקטגוריות אלו הפכו לדת בפני עצמן. או שאתה כמונו או שאתה בוגד/לא נאמן/לא מוסרי ועוד ועוד. תפישה של מוסריות מתנשאת מעולם לא תפסה עמדה רחבה ועל כך מעיד הכישלון בבחירות. בנוסף, הציונות היא דת-פוליטית בפני עצמה ולכן ש"ס והרשימה הבינו את זה והחליטו לשנות את השיטה מבפנים ולא ליפול למחנות המדומיינים אבל בהחלט הנצלניים של שתי הקבוצות: מזרחים וערבים. בהצלחה לשתי הקבוצות.

  4. אסף דרעי

    מאמר משובח ונבון.
    אכן, רק טוב יצא מהבחירות האלה: בנט ולפיד התכווצו,
    ש"ס תיכנס לממשלה ודרעי יהיה שר,
    אלי ישי הגזען וחבריו נשארו בחוץ,
    ההישג היפה של הרשימה המשותפת,
    כחלון יטפל בבנקים,
    והמערך יעשה עוד חשבון נפש. אולי עוד חמישים ששים שנה גם ייצא משהו מהנהלת החשבונות הבלתי פוסקת הזו.
    אה, וכמובן – כל המוגלה הגזענית של הפסאודו-שמאלנים ממדינת תל-אביב, מתנקזת החוצה ונמרחת על כל הפייסבוק. גזור ושמור – חומר שיכול לפרנס מאות מחקרים פסיכולוגיים וסוציולוגיים (מה יש, שיהיו הם לשם שינוי אובייקטים למחקר).
    בוקר טוב ישראל.

  5. סטודנט קנאביסט מהפריפריה

    השמאל רוצה להתחבר לפריפריה? תשקיעו במאבק ללגליזציה של קנאביס גם כספים רבים לעיצוב תודעת הציבור, על כל ח"כ שנבחר לכנסת מטעם המפלגה אתם זכאים ל-100,000 ש"ח אם תשקיעו אפילו מעט, כ-20% מהסכום הכולל, אזי השפעתכם תהיה ניכרת הרבה יותר ופועלכם הראוי למען זכויות האדם וחירותו יקבלו תהודה רבה יותר בשיח הציבורי והתקשורתי, שכן רבים מתומכי הלגליזציה הינם תושבי הפריפריה, וזאת בניגוד לסברה המקובלת והמוטעת שזו סוגייה שנוגעת בעיקר לבועה התל-אביבית, כמו כן ובהמשך ישיר לכך יש להתחשב בכך שלרוב הסובלים ממדיניות ההפללה הינם אזרחים מוחלשים – אתיופים, מזרחים, ערבים, דוברי רוסית וכד', וכן הם גם אלה (וביתר דגש האתיופים) אשר סובלים במידה הרבה ביותר מהאלימות המשטרתית והתעמרות מצד המשטרה. אדגיש כי הבעת תמיכה באופן דקלרטיבי אינה מספיקה ויש לפעול במקביל לכך גם באופן אופרטיבי, רוצה לומר דרך קיום עצרות והפגנות, פרסום לצורך השפעה על התודעה הציבורית והקמת ארגון פעילים נרחב, כזה שלא יזדהה כחלק ממרצ או ממפלגה אחרת, אלא כפעילים למען קידום הלגליזציה שתפקידם יתמקד בקידום והסברה של סוגייה זו, שהיא אחת מן העוולות הגדולות ביותר בחברה כיום, וחשוב שארגון זה יהיה בחלקו הגדול מן הפריפריה, מה שיוכל לסייע לחבר את האוכלוסייה הצעירה באופן עקיף לשיח המבקש לקדם ערכים של ליברליזם אזרחי והומניזם – אני רואה בסוגייה זו פוטנציאל אדיר שביכולתה להוות גשר מאחה לפערים שנוצרו במשך השנים בין הפריפריה למרכז ושביסודם עומד הדיסוננס האפסטימולוגי הקיים בין הדיכוטומיה של זהות האדם, המוגדרת לרוב על בסיס מיקומו שלו בספקטרום הסוציו-אקונומי וכפונקציה של הווייתו, שבינה לבין מיקומו של האדם בספקטרום זה קיימת זהות מובהקת, ליכולת ההזדהות עם ערכי הליברליזם האזרחי וההומניזם. ארגון שכזה שיתפקד על בסיס של שיתוף פעולה אזרחי ויקדם שיח של ליברליזם אזרחי ושנקודת המוצא שלו היא קיומו של מאבק אזרחי אוניברסלי למען הפסקת רדיפת צרכני הקנאביס ואסדרת התחום בהקדם יוכל, לתפיסתי, להוות חלק מתהליך מאחה בקרעים האפיסטמולוגיים הללו.

  6. לא הכל שחור מול לבן

    הרבה כן, אבל הניתוח הזה שחוזר על עצמו ובעקרון מאוד נאמן למציאות השמאל הלבן לא מביא שום הבנה פוליטית חדשה הוא משחזר את עצמו ולא מסביר איפה המצב כן חרא, עכשיו אחרי הבחירות הלאה, ולמה גם בשמאל הלא לבן יש אכזבה מהתוצאות.
    1. ש"ס וכחלון חברתיים, זו הנחה מצחיקה כשבנט וביבי הם השותפים הקואליצינים שלהם. הם אולי יורידו את מכירי הסלולר, אבל בהצלחה לעובדי הקבלן, הדיור הציבורי, ובכלל הפריפריה שהיא, כן כן חשוב לחזור ולומר, מזרחית (מה גם שש"ס לא התחזקה). עוד פעם המזרחים הולכים להיות הקורבן של הכלכלה "האחראית" של ביבי, של המלחמות שלו, של מדיניות העדפת המתנחלים הלבנים האשכנזים האלטיסטים.
    2. השמאל הלבן הוא בהחלט כמו הימין הלבן אותה גברת עם דיבור יותר ליבארלי, זה נכון, אבל הוא גם היה האלטרנטיבה היחידה. האכזבה היא שלמרות שכל כך חרא עם ביבי בעיקר לפריפריה שמקבלת טילים על הראש, שמפעלים בשטחה נסגרים (רק לאחרונה: מגבות ערד, הפיטורים במפעל של עופר, ופרי גליל) ושמופלת שוב ושוב לרעה על חשבון ההתנלחיות (מה שהיה מאוד בולט בתקשורת בתקופה האחרונה) עדיין השיח הבטחוני ופוליטיקת הפחד מנצחת הכל. וזה לא שהשמאל הלבן הוא אלטרנטיבה אמיתית, ברור שלא, אבל כשחרא הדבר היחיד שאפשר לעשות ב"דמוקרטיה" שאנחנו חיים בה הוא להחליף אותו ולקוות שהחרא השני יהיה יותר טוב. אבל, זה לא קרה וזה מבאס.
    3. ההישג של הרשימה המשותפת הוא עצום אין ספק וכמו שרבים וטובים כתבו היא גם פותחת אופציות לבריתות אחרות רחבות יותר. אבל במציאות הגזענית שאנחנו חיים והכוח שהימין קיבל הם סיבה טובה לחשוש. כי גם אם הרשימה המשותפת התחזקה הפלסטנים בארץ הולכים להמשיך ולהיות נרדפים לפחות כמו בקנדנציה הקודמת (ושוב אין ערובה שאם בוז'י זה לא היה קורה, למרות שסביר שקצת פחות או לפחות יותר במסווה) אבל לפחות לא היינו בטוחים שזה יחזור ויתגבר.

    ולכן יש מקום לבאסה, כי עם כמה שהשמאל הלבן הוא עדיין לבן וגזען ובוהק…
    אפשר להגיד גם את זה וגם להתבאס שה-4 השנים הקרובות שמחכות לנו מבחינה חברתית, גזענית ומדינית (יאני לפלסטינים בתוך ומחוץ לגבולות 67) הולכות להיות קשות.
    בהצלחה לחוגגים ניפגש בפינוי של המשפחה הבאה

  7. טל עמר

    ידוע שתל אביב היא עיר שחלק גדול מאוכלוסיתה הם מהגרים מהפריפריה(כמוני).איך אתה מסביר בתור סוציולוג שמבחירות לבחירות עולה בעיר כוחן של מפלגות השמאל החילוניות?
    ברגע שאתה יוצא מהבועה של המסורת ורואה כמה זה כיף לחיות במקום של חיה ותן לחיות קשה לוותר על זה. מקומה של הדת היא באמונה לא בפוליטיקה וכל עוד שאנשי המפלגות הדתיות ינסו לכפות אמונה דרך חקיקה יברחו עוד הרבה מהגרים כמוני לבועה התל אביבית שרק בה אפשר להיות חופשי לחיות איך שאתה רוצה.

  8. עמי אשר

    בית"ר ירושלים ניצחה בבחירות. אלה ששרפו את מוחמד. יכול להיות שהם גם אוהבים לשחק כדורגל – למעשה זו אפילו הנחה סבירה. יכול להיות שגם בש"ס אוהבים כדורגל, אבל הטענה שיש להם "סדר יום חברתי-כלכלי" גובלת בפרודיה. מדובר במפלגה עבריינית – ודאי כותב המאמר יודע יותר טוב ממני בדיוק כמה מחבריה הורשעו ובמה – שפשוט רוצה את הנתח המזרחי מתוך כספי החלוקה.

  9. שמעון אשל

    הם אוהבים שדופקים אותם.

  10. יוסי א.

    נראה שחלק רחב מהנחות ומסקנות שלך הן משאלות לב שלך וממש לא מעוגנות במציאות:
    "ש״ס מציעה סדר יום חדש לפיו זהות דתית, יהודית, ערבית או מזרחית אינה כרוכה באידיאולוגיה ימנית לאומנית וגזענית – להפך, היא מאפשרת דיאלוג רענן ופרוגרסיווי יותר."
    תספר את זה לבנות בעמנואל שלוחמי הצדק של ש"ס לא קמו להגן עליהן שכהופרדו ועדיין מופרדות מילדות אשכנזיות למשל. הדיאלוג שאתה כה משווע אליו קיים רק בראש שלך ושל עוד פעילים מזרחים שלא מבינים שבחברה החרדית הכל טוב ויפה עד שהרב פוסק משהו- אתה לרגע חושב שדרעי יעמוד על רגליים אחוריות בכדי להתקומם נגד הדרת נשים למשל? אגב רק שתהיה בעניינים, אין מפלגה שיותר מתכופפת ומתחנפת לאשכנזים מש"ס. ממליץ לך לעשות מחקר קצר על יחסי הכוח בין הליטאים לספרדים בעולם החרדי ולהבין מי מפעיל את מי. אבל תמשיכו לנסות להתפצל בתוך מחנה השמאל, העיקר שסיפקת את הצורך היעני רדיקלי שלך להצביע למזרחי.

  11. דינה

    אבל ש״ס לא התחזקה בבחירות האלה, אפילו הצטמצמה. וש״ס ישבה כבר בהמון ממשלות, ולא הצטיינה בחקיקה חברתית כוללת, אז מה החגיגה הגדולה?
    הניתוח הזה, שמרומם אופטימיות וטוען שתוצאות הבחירות הן חיוביות, בכלל לא לוקח בחשבון שהקושי הוא להתמודד עם הבחירה בביבי (לא כחלון, לא דרעי, לא יהדות התורה) שזכה לאמון גורף של חלקים נכבדים בעם למרות שהוא נצלן, שקרן וגזען ,עם שימוש רטורי ציני בדת (היהודית בלבד! לאיסלאם שמור מקום אחר), ולא שום דבר מהערכים שרשומים מעלה. ולגבי הניתוח שלך של תגובת הערבים לבחירות, הוא כוללני ולא מדויק. אחרי כל הפלפולים, הרבה התבאסו והתייאשו מול המסר שעם ישראל מעביר בבחירה בביבי.
    העניין הוא שלא כולנו ולא ש״ס סחפו את הפריפריה, אלא הליכוד, ובאמצעות מסרים ספציפיים.

  12. שי

    אלעד, יש יותר מקו אחד שחוצה בין השמאל והימין בישראל: הקו החברתי הוא רק אחד מהם. הוא מפריד בין אלה שמצפים להתערבות ממשלתית לטובת האזרחים הנמצאים בצד החלש מבחינה חברתית וכלכלית ובין אלה שמתנגדים לכך מסיבות שונות. קו אחר נמתח בין אלה הדורשים את סיום הכיבוש ואלה שמעוניינים להשאיר את המצב הקיים ואולי אף להעמיק את הכיבוש. (בהקשר הזה צריך לקרוא את המאמר שכתב עמוס עוז בהארץ של יום שישי מלפני שבוע). לכן ישנן לפחות ארבע קבוצות בציבור. אלא שהם שמאל בשני ההיבטים אלה שהם ימין בשני ההיבטים ואלה שהם שמאל במובן החברתי אך לא במובן השליטה בעם הפלסטיני, וגם ההיפך. חולשת המאמר שלך היא שאין בו דיון אמיתי בהיבט הפוליטי, בהקשר הכיבוש וההתנחלויות. שם מפלת השמאל עלולה לאיים על כולנו באופן החמור ביותר. זה מתחיל באינתיפאדה נוספת וממשיך במלחמה בה שותפים החיזבלה והחמאס ואולי אף איראן. ישראל אולי לא תפסיד במלחמה כזאת אבל היא תדמם קשה מאד. לזה צריך להוסיף את הניכור ההולך וגובר של ישראל מידידותיה בארה"ב ואירופה. והחמור ביותר הוא שתיווצר כאן מדינת אפרטהייד לאורך ימים ודורות. זה יהיה סוף הציונות בכל המובנים.

  13. מ

    תודה, אפרת, על הקישור;אבל אין צורך, שמעתי את גיבוב ההגיגים בזמן אמיתי בתוכנית הבוקר.

    בממשלה לא יושבים ומעבירים מסרים על ואל אלוהים; גם לא עושים שם מדיטציה, ואפילו לא מחליטים אם יש אלוהים ואם כן איך הוא נראה.

    מה שעושים בממשלה זה להחליט על המדיניות הכלכלית: קובעים שם מה יהיה התקציב, איך הוא יחולק, מה יהיו המיסים, מאיפה יקחו אותם ומה יעשו בהם.

    ועוד הערה: ה"עם" לא פוחד מערבים בגלל המדיניות הציונית, אלא פשוט בגלל המלחמות והפיגועים.

  14. נעה

    מסכימה עם הכיוון הכללי של המאמר.
    ורק שתי הערות
    1. לא חטאת קצת בעצמך במה שהאשמת את השמאל: "החודשים האחרונים הוכיחו לי שהשמאל לא באמת מבקר את ״עצמו״, כי אם את ״האחר״ שמשתייך לצד שלו: כך, הוא העתיק את הביקורת, הבוז והגזענות העיוורת שהימין מפגין כלפי ה״אחר״ הערבי והדביק אותם על ה״אחר״ הימני, הדתי, הרוסי, העני והמזרחי. באופן זה, השמאל ממשיך לשמר את מעמדו (בעיני עצמו) כרציונלי, נאור, משכיל וצודק שנפל קורבן לאויב שבפנים, במקום לבחון מה ניתן לשנות. בעיני זו אינה חשיבה שמאלנית, אלא ימנית במהותה".

    לא הכללת קצת יותר מדי? ה"שמאל" כולו על שס"ה גידיו ורמ"ח אבריו?

    2. מה בין כחלון לשמאל? ההבטחה שיפרק את מנהל מקרקעי ישראל? רפורמת הסלולר (באופן מדהים מתנהל בעיתונות הכלכלית שיג ושיח בנושא הרפורמה, במקביל ממש ובמנותק ממש ממערכת הבחירות. זה לא להאמין (http://www.blacklabor.org/?p=56237 כדאי לשים לב למאמר של זוביידה שנסקר שם).
    אני בכלל מתקשה להבין מה זה חברתי. מה, כחלון ס"ד? דוגל במדינת רווחה אוניברסאלית?
    דרעי עוד צריך להוכיח. בינתיים בשיח הציבורי הגלוי הוא מדבר יותר סעד מס"ד.

  15. נעה נעה

    מילא ה"שמאל". אבל מה לאוכל הטריפה ומחלל השבת האשכנזי נתניהו,
    עושה דברו עלי אדמות של מיליארדר הקזינו, ולמזרחיים?
    נתניהו שאמר:
    ""השלב השני, לדברי נתניהו, היה רפורמה בקרנות הפנסיה. לדבריו, קרנות הפנסיה היו במצב איום, אבל רובן לא היו על סף קריסה מיידית, ויכלו להמשיך להתקיים עוד עשרות שנים באותה מתכונת. "הסכנה לא הייתה קריסה, אבל – ההזדמנות – הייתה ליצור שוק אג"ח בישראל שפותח פתח לשוק הון אמיתי. המבנה שהיה קיים שאב את כל האשראי במשק ומנע אשראי ממשקי הבית ועסקים קטנים". (דה-מרקר , 17.9.2007 )",
    אמר ושאב מהציבור כולו את חסכונותיו לטובת שוק ההון?

    ומה לכחלון ולדרעי עם נתניהו הבוס של פקיד האוצר המתרברב: "ב-5.5.2004 , לרגל פרישתו מתפקיד הממונה על התקציבים במשרד האוצר, התראיין אורי יוגב לעיתון הארץ: "הצלחנו – לנצל את תקופת המיתון – כדי לשנות את כללי המשחק ולקדם את המהפכה הדרמטית מכולן – שבירת העבודה המאורגנת בישראל" (הכוונה היא לתקופת המיתון באינתיפאדה השנייה ולשבירת הוועדים החלשים. הגיבור על החלשים יוגב הוא כיום יושב-ראש החברות הממשלתיות).

    ומה הם עושים דרעי וכחלון עם בנט האשכנזי, בעצמו לוחם נועז בוועדים, שסגניתו הענוגה העלתה בבייבי פייס שלה את הפסקה מעוררת הפלצות:
    "עכשיו זה כבר כולל גם את האמהות של השאהידים, ששולחות אותם לגיהינום בפרחים ונשיקות. הן צריכות ללכת בעקבות בניהן, אין דבר צודק מזה. הן צריכות ללכת, וגם הבית הפיזי שבו הן גידלו את הנחש. אחרת יגדלו שם נחשים קטנים נוספים".

    עם כל הביקורת על השמאל, כולו או חלקיו, ויש לה בסיס, וחשבון נפש הוא תמיד כלי עבודה הכרחי – איך ישיבה עם הצדיקים שהזכרתי תוציא את כולנו מהפלונטר – הרי הללו, -מנצלי ההזדמנויות- לא יהססו לנצל את הממשלה שהולכת לקום כדי לתחזק את השנאה לצרכיהם, וכדי להנציח את כל השברים? איך מהממשלה הזאת תבוא חלוקה צודקת?

    את זה קשה להבין ועל זה הכעס.
    אני לא מרגישה שלקחו לי את המדינה. אני חוששת לפנסיה שלי, לבריאות הפיזית והנפשית.
    אני באמת לא יודעת איך ממשיכים להתנהל בשוויון נפש כאילו כלום לא קרה, במדינה שמכהנת בה שרה בכירה שקוראת: עכשיו גם האמהות צריכות ללכת". מתי יבוא תורי?

    אני עוקבת אחרי הרבה תגובות בכל הרשת ולא מבינה – מישהו רוצה לטעון שרוב הציבור המזרחי תומך באחת שכזאת, או מעדיף אותה על פני גרבוז? זה לא מה שאני מכירה.
    לדעתי יש מספיק אשכנזים ומזרחיים בשמאל שיכולים להתיישב ביחד, לצרוח אחד על השני ולהוציא כעסים, אבל לא לקום עד שיצא עשן לבן. חייבים לפתור את הפלונטר עם כל הכעסים המוצדקים והלא כל כך.
    בכל מקרה לא מבינה למה חשבון עם השמאל מצדיק להשאיר את הימין חופשי להמשיך להזין את השנאה, להיבנות ממנה ועוד להישאר פטור מאחריות.
    לתת לישראל כץ לשבור את המדינה כי גרבוז גזעני (יש כאן לקונה רצינית שגם עליה צריך לדבר בהזדמנות).
    או שאולי כחלון דווקא שותף להשקפת העולם הכלכלית של ישראל כץ. אולי גם כחלון רוצה "יא ברעכען"? (אין לי ספק שהוא לא תומך בציידת העמלקים).

  16. אלעד

    לדוגמה המאבק של מרצ לתחבורה ציבורית בשבת (לא אומר אם הוא מוצדק או לא אבל הוא מתפרש כמאבק בעל גוון אנטי דתי), המאבק של יש עתיד והעבודה ל״שוויון בנטל״ וגיוס האברכים שנתפס בחברה הדתית של ש״ס והחרדים כרדיפה מסוכנת ומפחידה ביותר ולא אפשר ישיבה משותפת של דתיים עם לפיד, אמרות של זהבה גלאון בעקבות פרשת שי פירון שציינת שיש ללמד מדע של אבולוציה לא בסמיכות לכל מיני ״תיאוריות הזויות״, ההאשמה הכללית של כל בעיות התקציב, הביטחון והחברה בחברת המתנחלים, הדתיים והחרדים, שהן חברות מוחלשות ברובן, ועוד. שוב, לא מביע דעה אבל ברור שהשמאל מקופל יחד עם אג׳נדה ליברלית חילונית מובהקת ובכך מרחיק קהילות מסורתיות ומאמינות.

  17. תרזה, מוסררה, ירושלים

    שלום לכולם, חברי כבר התייחסו לא מעט לתוכן המאמר, לכן רוצה להתייחס לשאלה שבכותרת. הסיבה שחלקנו מרגישים ש"הלכה המדינה" היא הפער בין השאיפה להקים חברת מופת שוויונית שהנחתה את הורינו לבין האכזבה מהנטישה של השאיפה הזו. כשהייתי ילדה, אמא שלי שלחה אותי לירקן להביא עגבניות ואמרה "אבל אל תקחי את כל הטובות, שגם לאחרים יישארו מהטובות". הורי גם העדיפו חינוך והשכלה על בגדים יפים. חיינו בצמצום אבל עם הרבה חוגים. חונכנו להאמין שצדק הוא שאיפה ראויה. חונכנו לשאוף לטוב ולרצות לתקן את מה שרע. חונכנו לתת לחברה, להתאמץ, להשתדל, להיות אחראים. היו לא מעט אנשים כאלה סביבי כשהייתי ילדה…
    אם תביטו סביבכם עכשיו אולי תבינו למה המציאות בחברה שלנו כל כך צורמת ומכאיבה למי שהתחנכו כך, למי שמנסים לשפר עדיין, במעגל שלהם.