הערה על אונס וחיים רגילים

אונס מוצג בתקשורת ובשיח הפמיניסטי כסוף החיים של הנאנסת. כנקודת מפנה שאחריה שום דבר כבר לא יהיה כשהיה. אבל אפשר לשרוד פגיעה מינית
ליהי רוטשילדליהי רוטשילד

פמיניסטית, קווירית ופעילה פוליטית, מאסטרנטית למגדר באוניברסיטת בן גוריון. כותבת לבמות שונות ומנהלת את הבלוג radicallyblonde.wordpress.com

"הנאנסת כבר לא תחזור לשום חיים רגילים. בחיים."

המשפט הזה לקוח מאחד מהטקסטים הרבים שפורסמו במחאה על השחרור המוקדם של האנס המורשע ארז אפרתי. גרסאות שונות שלו ראיתי השבוע גם בכל מיני טקסטים שמתחו ביקורת, מוצדקת, על הראיון והחשיפה שהוא קיבל ב"עובדה". אני תומכת במחאה הזו. יש ענישה מקלה לעברייני מין, יש יחס מקל מוועדת השחרורים, אין השקעה בשיקום ויש אמירות מזעזעות שצצות פעם אחר פעם בחקירות המשטרה ובפסקי הדין.

אפרתי, כמו אנסים רבים אחרים, קיבל במה פומבית אוהדת, בזמן שנאנסות מוסתרות מאחורי אותיות. למרות שהוא אנס מורשע, הנאנסת הוצגה כ"מתלוננת", כאילו עדיין יש ספק בתלונתה. הדברים האלה כולם חלק מתרבות האונס ולכולם צריך להתנגד. עם כל זה, אני חייבת להתנגד למשפט הזה ולדומיו. אני חייבת להתנגד לאמירה שהנאנסת כבר לא תחזור לשום חיים רגילים, שמכאן מצפה לה רק גיהנום של אונס וטראומה. אני חייבת להתנגד אליו כאישה, כפמיניסטית, כשורדת.

זו אינה הפעם הראשונה שאני נתקלת בו ובשכמותו. במסגרת הניסיון להבהיר עד כמה אונס הוא דבר נורא ומחריד, יש נטייה בשיח הפמיניסטי להציג אונס כטראומה שלא ניתן להתאושש ממנה. מול תרבות שלמה שמזלזלת בנאנסות ומגוננת על אנסים, אונס מוצג כסוף החיים של הנאנסת. כנקודת מפנה שאחריה שום דבר כבר לא יהיה כשהיה.

אבל אפשר לשרוד פגיעה מינית. אפשר לשרוד תקיפה מינית. אפשר לשרוד אונס. זה לא קל וזה לא נעים ודורש התמודדות ונחישות ומשאבים וכוח, אבל אפשר לעשות את זה. אונס הוא לא סוף החיים, הוא לא סוף ההנאה מסקס. הוא לא סוף האינטראקציה של הנאנסת עם גברים, או תחושת הביטחון בהסתובבות בעולם. ואנחנו חייבות לומר את זה. בעולם שבו כל אישה חמישית נאנסת, בעולם שבו כל אישה עוברת פגיעה מינית, בעולם הזה שבו אנחנו צריכות לשרוד. אסור לנו בשם הניסיון להיאבק בתרבות האונס להפוך את כל הנשים לקורבנות נצחיים. אסור לנו להגיד לנשים שברגע שהן נאנסו נגמרו להן החיים. אונס זה נורא, זה אירוע טראומטי וקשה להחלים ממנו, אבל אפשר לעשות את זה וצריך להגיד את זה. זה לא מוריד במאום מחומרת הפשע, זה כן נותן לנו את האפשרות, את הזכות, את היכולת להמשיך לחיות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אריק

    'כל אשה חמישית נאנסת'? מהיכן ההנפצה הזאת?

  2. חזי

    הערה להערה.
    מי שמציגות אונס כסוף החיים, מוות, גרוע מרצח וכד' הן לרוב פמיניסטיות. הן עושות זאת למען מטרה אחת ויחידה והיא כדי להראות שאונס הוא עניין חמור מכפי שהוא באמת לרוב הנשים. מצד אחד הן נוטות להרחיב את הגדרת האונס והתקיפה בצורה בלתי אפשרית כמעט ומצד שני הן מעמיקות את הנזק שאלה גורמים. זה נעשה לא רק בכדי להשית עונשים חמורים יותר על גברים שנאשמים באונס (ולבטל פסקות הגבלה כגון התיישנות) אלא גם כדי להגדיל את כוחן שלהן כמנגנונים מתווכים אליהן נשים פונות.

  3. פוקסי

    תודה על פוסט מענין . בכללי אפשר להסכים עם הדברים . אלא שיש רק להסכים איתם כרצוי , או כמודל רצוי . אסור לשכוח , שלגוף ולנפש יש מנגנוני הגנה . לפעמים הדחקה , הכחשה , ריחוק , ניתוק , אי השלמה , פתלוגיה , חיים בעבר , מאוד חשובים להישרדות , או למצער : ל- אי החמרה של המצב . לכן , את המודל המוצג , יש לקחת בעירבון מוגבל ( מאוד ) תודה