• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

מאחורי סינדרום האשה המוכה

מה שכחו מי שביקרו את משה איבגי ואמירתו על נשים מוכות, ומי שמקדמים את מינויו של דרעי לשר הפנים?

בעיניים שלי, וגם בעולם שלי, נשים הן דבר נוכח מאוד. ממש ברמה הליטרלית. למרות זאת, פעם אחר פעם נוהגים בנו כאילו אנחנו נסתרות מהעין. סוגיית משה איבגי ואמירתו המקוממת "מצביעי הליכוד הם כמו אישה מוכה. הבעל מרביץ ומרביץ, אבל היא נשארת איתו כי הבטיח להפסיק ואמר לה שהוא אוהב אותה", כמו גם סוגיית מינוי אריה דרעי למשרד הפנים, הצליחו השבוע להנפיק הרבה תגובות. אך רוב רובן הצליחו להתעלם בקלות, ואולי אף יש לומר בנינוחות, מהפן המגדרי שכרוך בשתי הסוגיות.

הביקורת שהופנתה כלפי איבגי נסובה ברובה על ההתנשאות שבדבריו, וההתעלמות מכך שכלל ההצבעות בסופו של יום הן רגשיות ומעמדיות. אבל זה לא העניין. העובדה שאיבגי הרגיש בנוח לעשות שימוש כה שטחי בעולמן של נשים מוכות (כ-200 אלף לפי המספרים הפורמליים), לא רק שהביע חוסר כבוד, אלא גם בורות ביחס לסיבה שבגינה נשים לא מצליחות פעמים רבות לצאת ממערכות יחסים אלימות. אם לא בורות היא שהניעה אותו, אז אולי הסיבה לכך היא שהטיעון שלו על מצביעי הליכוד היה קורס בו ברגע, לו היה טורח להביט על מה שמבטיח שנשים יתקשו לצאת ממערכות יחסים אלימות. ככל הנראה, ברגע זה היה צריך להפנות מבט מאשים לחברה הישראלית, ולא רק לקומץ מצביעים שהוא מביט עליהם מלמעלה.

יש מקום להסברים הפסיכולוגיים שגורמים לנשים להישאר במערכות יחסים אלימות, כאלה שלא פעם נגמרות ברצח, ואז אותה אישה חודרת לשביב שנייה לתודעה הישראלית. אבל מעבר להסברים הללו, החברה הישראלית בנויה בצורה כזו שאלימות כלפי נשים נתפסת כעניין טבעי – אם על ידי התקשורת שלא בוחלת להציג אותנו כחפצי נוי שמטרתם היא סיפוק גברים במיטה, ואם על ידי כלל התרבות, כולל זו של הפוליטיקה הישראלית של ארץ ישראל הטובה, שמתהדרת בנו רק לטובת שאלות של ייצוג, אבל לא מתפנה אף פעם לטיפול עומק באלימות המינית, הפיסית והמילולית שאנחנו חוות כל יום (וזה עוד לפני שעמדנו על כך שאלימות כלפי נשים היא אחד מהכלים המרכזיים של צה״ל בדיכוי האוכלוסייה הפלסטינית ושליטה בה, אם בקו הירוק ואם מחוצה לה).

נכון להיום, כשרוב העוני בישראל הוא נשי; כשיש רשימות המתנה למקלטים לנשים מוכות; כשנשים שהולכות למקלטים נדרשות לחתוך את חייהן ולהציב את עצמן תחת איום כלכלי; כשילדים מעל גיל 12 לא יכולים להיכנס למקלטים אלה; כשהרווחה לא פעם לוקחת מידי האם את ילדיה אחרי שזו הולכת למקלט; כשביציאה מהמקלט כל שמדינת ישראל נותנת לך הוא 10,000 שקלים להתארגנות, וסכום מגוחך לסיוע בשכר דירה; כששוק העבודה אינו חדל מלהדיר נשים, ועל אחת כמה וכמה אמהות; וכאשר הילדים גדלים, ויש לך פנאי להתפרנס באופן מלא, את מגלה שאת כבר זקנה מדי עבור שוק התעסוקה הישראלי – האם אפשר באמת לשאול למה נשים נשארות במערכות יחסים אלימות? האם זו פשוט בחירתן, תוצר של הפסיכולוגיה המעוותת שמנהלת את נפשן? או שאולי זו התוצאה הבלתי נמנעת של נשים בחברה שלא מאפשרת לנו חיים עצמאיים, ורווחה כלכלית בהיעדר גבר (בעל או אב) בעל ממון שיתמוך בנו? חברה שלא עושה דבר כדי להילחם באלימות כלפי נשים, שהשוטרים שלה עצמם מטרידים ותוקפים נשים, ושהשופטים שלה יודעים בעיקר להוציא לגברים האלימים צווי הרחקה, שפעמים רבות לא מונעים את הרצח הבא. 

למה נשים נשארות במערכות יחסים אלימות? האם זה תוצר של הפסיכולוגיה המעוותת שמנהלת את נפשן? או שאולי זו התוצאה הבלתי נמנעת של חברה שלא עושה דבר כדי להילחם באלימות כלפי נשים, שהשוטרים שלה עצמם תוקפים, ושהשופטים שלה יודעים בעיקר להוציא לגברים האלימים צווי הרחקה, שלא תמיד מונעים את הרצח הבא?

לעומת הבורות המשוועת שעולה מדבריו של איבגי ביחס לנשים מוכות (מאז הוא התנצל על אמירתו), עומדת הביקורת שמוטחת בדרישה והאפשרות שדרעי יתמנה לשר הפנים. התנועה לאיכות השלטון כמובן פנתה מיד ליועץ המשפטי לממשלה, ודרשה שלא יתאפשר למי שהורשע בפלילים להיות שר בישראל. גם יאיר לפיד הוציא קריאה נרגשת לראש הממשלה בנימין נתניהו שלא ימנה את דרעי לשר. לעומתם, חברים וחברות למאבק המזרחי, שפעילים בתנועת ש״ס, מקדמים את מינויו של דרעי למשרד הפנים ודוחים מכל וכל את הטענות הללו. הכל טוב ויפה. התנועה לאיכות השלטון לא פעם חוטאת בגזענות כלפי קבוצות שונות באוכלוסייה הישראלית, ומעבר לכך, במדינת ישראל, היכן שמערכת המשפט מוטה כל כך, ספק אם ניתן להסתפק בהיעדרה של הרשעה כדי לנקות את ידיהם של האחרים. מעבר לכך, האיש שילם את חובו לחברה, ויש מקום לחשוב על האפשרות שעבר שינוי. אני מעדיפה לחיות בחברה שנותנת צ׳אנס נוסף, מאשר בחברה שמדירה מכל וכל. והדבר נכון גם לעברייני מין שהכירו במעשיהם ועברו תהליך של שיקום, אמיתי ועמוק.

כך או כך, מה שנעלם מהדיון הוא שבמדינת ישראל, היכן שהיהדות היא מפתח לאפשרות להתחתן, לעלות ארצה וליהנות מההטבות המועטות שמדינת ישראל נותנת לאזרחיה, מינוי של אדם אורתודוקסי למשרד הפנים עשוי לעורר בעיה גדולה. אמנם משרד הדתות הוא מי שאחראי על הרבנות שעושה את המוות לנשים אתיופיות ורוסיות אשר לא פעם נדרשות לעבור בירור ביחס ליהדותן על ידה, אבל קודם לכך היהדות עומדת כאן גם כתנאי לקבלת האזרחות והתושבות והאפשרות לחיות כאן. וכאשר בראש משרד הפנים עומד גבר יהודי דתי אורותודוקסי, כמו דרעי, אפשר להניח שאמונתו תנחה אותו, והפחד מהתבוללות גם כן. גם העובדה שהיה מקום שני בש״ס כאשר זו שחררה את קמפיין ״כוכבית גיור״ הגזעני, ולא השמיע התרעמות קלה שבקלות, הופכת אותו לשר פנים שיכול להרע עם נשים רבות בישראל, כאלה שנדרשות להוכיח את יהדותן.

הלוואי ואני טועה, והיהדות אצל דרעי נמדדת בצורה אחרת, כזו שתקל על חייהן של נשים מקבוצות שיהדותן עומדת בסימן שאלה. אולי את שתיקתו הרועמת אז אפשר להסביר בכך שרק חזר לש״ס, ולא רצה להרעיד את הספינה של אלי ישי. זו לא נקודת זכות, אבל אם כך הדבר אז הגיע הזמן שישמיע את קולו בעניין. עד כה, לא ראיתי את דרעי מאתגר את ההגדרות של היהדות על פי מדינת ישראל בעבר, אבל בעיקר לא שמעתי לא מהמתנגדים למינויו ולא מהתומכים במינויו התייחסות לסוגייה זו שנוגעת לנשים – מי שעל פי יהדותן נקבעת בישראל היהדות של הילד או הילדה.

עד ששאלה זו, בקשר לדרעי, תתברר, ספק אם ניתן לתמוך במינויו למשרד הפנים. עד שלא יצהיר קבל עם ועדה מה עמדתו בעניין, הפוליטיקה המזרחית לא יכולה לקדם אותו לתפקיד זה, למרות שהיינו רוצות לראות פוליטיקאי עם תודעה מזרחית בתפקיד זה. אם מינויו ימשיך את ההתעללות שעוברות כאן נשים יוצאות חבר העמים ונשים אתיופיות, שעבור ישראל יהדותן עומדת בסימן שאלה, ואם לא יהיה במינויו כדי להקל – למרות שלא במשרד הדתות עסקינן – במי שמעוניינים ומעוניינות לעבור גיור, אז ספק אם יהיה במינוי זה כדי לבטא פוליטיקה מזרחית, שחורגת מדאגה לאינטרסים צרים, כאלה שערכם לא שונה מערכם של הפירורים המוכרים על ידינו לעייפה.

לסיום, אני לא שוכחת שחוק השבות הוא שמאפשר את עלייתם של גברים ונשים לישראל. והבעייתיות, בלשון המעטה, של החוק הזה ביחס לאוכלוסייה הפלסטינית שרירה ועומדת. בה בעת, המפעל הציוני ממשיך בשלו נכון לעכשיו, אלא שהוא עושה זאת על הדרך על גבן של נשים רבות מדי, ומאפשר – בין היתר – לגברים שקונים נשים, לשלוח אותן בחזרה למדינתן, כאשר הם מחליטים שהם מאסו בהם. הייתי שמחה לפתוח את הדיון בנוגע לביטול חוק השבות, שכן זה היה מיטיב עם כולנו. אנחנו רחוקות מהרגע שבו זה יקרה. עד אז, יש לקוות שלפחות כמה שפחות נשים יהיו אלה שנדרשות להוכיח את יהדותן לגברים יהודים.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. חזי

    מה שאיבגי התכוון אליו הוא ביטוי. מטבע לשון. לא לאשה קונקרטית. כמו שב"להעביר פיל דרך קוף המחט" אין כוונה למזער אף פיל.

  2. חזי

    שאלת הגיור אגב, כבר התבהרה בקשר לדרעי. דרעי היה שר הפנים שיישם את החלטת בית המשפט ביחס לגיור לא-אורתודוקסי במקום יצחק פרץ. הרעיון של דרעי היה פשרה בין החלטת בימ"ש לבין האורתודוקסים, היא הרישום הכפול לגרים במשרד הפנים: "יהודי" במסמכים החיצוניים ובת.ז ולא-יהודי במסמכים הפנימיים של המשרד. את אולי לא יודעת את זה כי זה קרה לפני זמנך וזה לא בויקיפדיה.

  3. דןש

    לא חוק השבות הוא הבעייתי – הבעיה היא בדרישות ההתגיירות האורטודוקסית על מנת למלאו בשלמותו. מצד אחד חוק השבות מאפשר עליה לארץ וקבלת אזרחות גם בזכותו של הסבא. מהצד השני אין הדבר מחייב את מוסד הנישואין היוצר מאות אלפים של "פסולי חיתון" על פי חוקי מדינת ישראל. זוגות רבים חייבים להרחיק לארצות חו"ל על מנת להגשים את חלומם ליצור משפחה במדינת ישראל ולחנך בה את ילדיה. עוות נוסף הוא המצב בו בן זוג הנמצא בקשרי משפחה עם אזרח ישראלי ( יהודי מוכר לצורך הענין ), שאיננו יהודי, עשוי למצוא עצמו מגורש אם וכאשר המשפחה מתפרקת. בדומה למדינות רבות בעולם, חייבים ליצור קריטריונים אחרים לקבלת אזרחות ישראלית, שלא על בסיס הכרת הרבנות האורטודוקסית ו/או תנאי חוק השבות. לא כאן המקום לפרוט תנאי ה"קבלה".
    באשר לזכות השיבה – איסור מימושה חייב להמשך – כי בכל זאת מדינתנו נועדה להיות מדינה יהודית ( מיהו בדיוק יהודי – על זאת קיימים חילוקי דעות ). זאת למעט מקרים ספציפיים שיבחנו לגופם.