איפה היו הכמויות האדירות של מצביעים מהכפרים הלא-מוכרים?
מרצה להיסטוריה של החינוך באוניברסיטת תל אביב וחבר מזכירות פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, חבר בוועד המנהל של אמנסטי-ישראל
המולת תוצאות הבחירות והמתח המלאכותי סביב המו"מ הקואליציוני השכיחו במהירות את חרפת הדרת המצביעים הבדואים. הדרה זו צפה לרגע קט על פני השטח ביום חמישי, 12 במרץ, כאשר ועדת הבחירות האזורית בבאר שבע דחתה את עתירתו של עו"ד נדים שחאדה, מטעם ארגון עדאלה, לארגן הסעות לקלפיות ביום הבחירות עבור התושבים הבדואים של הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב. תושבי הכפרים הללו ראויים יותר מכל אחד אחר לתואר "שקופים": מאחר והמדינה אינה מכירה בקיומם, הם מחוסרי תשתיות בסיסיות כגון מים זורמים, חשמל וביוב, ונטולי גישה לשירותי חינוך, רפואה ותחבורה ציבורית. אל העוולות הללו מתווסף הקושי לממש את זכויותיהם כאזרחים ולהצביע במערכות הבחירות.
המדינה, שמתעלמת מהם בעקביות, מציבה בכל פעם את הקלפיות אך ורק ביישובים הבדואים המוכרים, הרחק מן הכפרים. בשל הקושי להגיע אל הקלפיות, שיעור ההצבעה הממוצע של תושבי הכפרים הבלתי-מוכרים – בין 35%-15% – נמוך באופן מובהק לא רק מן הממוצע הכלל-ארצי אלא אף מן הממוצע הבדואי.
העתירה של עדאלה התייחסה לכעשרת-אלפים בדואים בעלי זכות הצבעה הגרים ב-13 כפרים בלתי מוכרים אשר מרוחקים כדי 40-10 קילומטר ממקום הקלפי. היות ומצבם הכלכלי של מרבית תושבי הכפרים אינו מאפשר להם רכישת רכב פרטי, הם נידונו לכתת את רגליהם לכביש הראשי ולהמתין לתחבורה הציבורית. זאת, בעת שבכל יישוב יהודי, קטן ככל שיהיה, הוצבה קלפי. השופט אליהו ביתן, יו"ר וועדת הבחירות האזורית בבאר-שבע, דחה את העתירה משלושה נימוקים: הכיס הריק של ועדת הבחירות, שאינה מסוגלת לממן מערך הסעות עבור תושבי הכפרים; חוסר התועלת שבהקמת מערך הסעות שכזה, בגלל שממילא אין הבדל בין אחוז המצביעים הבדואים בישובים המוכרים ובכפרים הבלתי-מוכרים, והציפייה לשימוש נמוך במערך ההסעות, משום שגברים ונשים בדואים לא יחלקו ביחד את אותו כלי רכב.
אולם כל אחד מן הנימוקים הללו מופרך יותר מחברו: התקציבים הרשמיים עבור הסעות האזרחים המצויים במרחק של למעלה מ-20 ק"מ ממקום הקלפי יכולים היו ללא ספק לתת מענה גם לתושבי הכפרים הלא-מוכרים; קיים שוני ברור בין אחוזי ההצבעה ביישובים הבדואים המוכרים ובכפרים הבלתי-מוכרים; ההסתמכות המוטעית על ההפרדה בין גברים ונשים בדואים בהסעות (טיעון שאיש לא היה מעלה אילו היה מדובר ביהודים חרדים).
דחיית העתירה מאירה באור עוד יותר חמור את אמירתו של נתניהו ביום הבחירות כי "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי". אל השימוש הגזעני בקלף ההפחדה התלווה הניסיון להקשות על אותם מצביעים ערבים להגיע אל הקלפי. אין פלא שמספר ימים אחרי הבחירות, ביום חמישי, 26 במרץ, יצאה לדרך צעדת מחאה בת ארבעה ימים של אנשי הכפרים הבלתי-מוכרים מואדי אל נעם שליד רמת חובב למשכן הנשיא בירושלים בהובלתו של ראש הרשימה המשותפת, איימן עודה. הממשלה החדשה תנסה וודאי לקדם בשנית את תכנית פראוור, שהוכנסה להקפאה חלקית. רק תנועת מחאה מאורגנת וממושכת תוכל לתת מענה הולם לתכנית שרואה בכפרים מטרד שיש לפרקו במקום משאב שיש לטפחו.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
הצעתי לא פעם ולא פעמיים לכל ה"מנהיגים" באוניברסיטאות לצאת וללמוד את הכפרים הבלתי מוכרים. כולם מדברים על פערים חברתיים מקשקשים באויר- אבל אף אחד לא באמת ביקר שם בין מוסדות החינוך והאוטובוסים המטונפים. הכביש נגמר בפתח הישוב. ההסעות בכל זאת נוסעות בדרכי עפר עד בתי הספר / הגנים המוכרים ע" משרד החינוך. יש הסעה,יש בית ספר!!!
קיימים בתי ספר מוכרים עם סמל של משרד החינוך בישובים בלתי מוכרים. למה לא הציבו קלפיות? כי למשרד הפנים ולמי שאוחז בו יש אינטרס ברור למה לא לאפשר לבדואים להצביע ככל אזרח סוג א'.
הצבעתם של הערבים אזרחי מדינת ישראל חשובה לא פחות מהישראלים המשרתים את המדינה ( נציגי המדינה ) בחו"ל ולבטח של הימאים, שניתן לספרם באצבעות יד אחת.
עם מעט רצון טוב, ניתן לפתור את הבעיה – קלפי נודדת ( תגידו זיופים – ניתן לאבטחה ) או הסעות אל הקלפיות הקיימות והגדלת מספרן וצפיפותן. כל התרוצים הם על מנת למנוע ולדלל את ההצבעה.
נציגים אוטנטיים של הציבור הערבי, במיוחד הבדואי, יחושו מחוייבות כלפיהם ויעשו מאמצים על מנת לפתור את בעיותיהם – אפילו תוך ויתורים, שבסופו של דבר יהיאו לרווחתם. לא הבדואים "אשמים" בבעיה שנוצרה – ממשלות ישראל, דווקא של העבודה, שפנתה אותם ממקומות מגוריהם, למטרות פיתוח שונות, לא השכילו לתת פתרון שלם ודחו את הקץ בהבטחות שוא. הגיע הזמן ךפתןר את ה"פלונטר" שנוצר – דרוש רק רצון טוב לשני הצדדים. ריכוז הבדואים רק ישפר את מצבם .
דןש, עם כל הכבוד לאופטימיות הדמוקרטית שלך- אני רואה בעיה רצינית ואי הגינות במתן כוח פוליטי (כלומר, עידוד להצביע) לציבור שמכריז מראש שהנכונות שלו להשתתף במשחק הדמוקרטי מוגבלת.
הרי הבדואים בכפרים הלא חוקיים לא יסכימו לצווי הריסה, גם אם תוציא אותם ממשלה של הרשימה המשותפת, ולא יסכימו להפסיק את הפוליגמיה גם אם שרי הדתות והפנים יהיו מרע"מ-תע"ל.
אגב, הטיעון תקף בהחלט גם לחרדים.
מעשית, 10,000 מצביעים הם שליש מנדט. נניח שהרשימ הערבית היתה מקבלת ח"כ נוסף, מס' 14 – מה זה יה עוזר "לפתור את ה"פלונטר" שנוצר"?
לא הבנתי…למה שיסכימו לצווי הריסה? זה הבית שלהם ותפקיד המדינה לאפשר לכל אזרח להצביע. לישראלים בחו"ל מאפשרים ולתושבי המקום שנמצאים כאן לא? למה????? אנחנו גזענים ומדברים בגנות הגזענות כל פעם שזה קשור לעמידה מול הסינאט ומול הבנקים בחו"ל. לתושבי הישובים הבלתי מוכרים מותר להצביע וחובה לאפשר להם להצביע. הם חיים בינינו.