יום האדמה - יום המאבק לצדק מרחבי של כולם

יום האדמה ה-39 שחל אתמול מזכיר לנו את העוצמה האדירה הטמונה בקרקע לעיצוב יחסים פוליטיים וחברתיים, כמו גם את חוסר ההצלחה של רוב המאבקים לשינוי דמוקרטי או חברתי של המדיניות המרחבית הישראלית מההתנגדות לקולוניאליזם בשטחים, דרך המאבקים נגד הפקעת קרקע והפרטתה, בעד שינוי גבולות מוניציפאליים, ועד הניסיון להבטיח דיור בר-השגה. בעקבות כשלון השמאל בבחירות, יום האדמה מהווה הזדמנות מצוינת להרהר בקשרים בין עוצמה לאדמה, ולהציע דרכים חדשות להיאבק למען צדק מרחבי שיהוו גם בסיס ליצירתו של שמאל ישראלי מחודש.

את ההרהור הציבורי נתחיל בתיאור קצר של שלוש סצינות בהן נכחתי לאחרונה, הפותחות חלונות לתהליך מבני אותו אני מכנה בעבודתי עם דר' סנדי קדר כ-'הפר"מה' – שילוב כוחני של הפרטה והלאמה (ובאנגלית – privatination). מהלך מדיניות מורכב זה מפורר בעשורים האחרונים את ההתנגדות להגמוניה המרחבית הישראלית, ובכך מצליח להפריד את הקבוצות הנפגעות זו מזו ולהגדיל את הפערים ביניהן. הבנת תהליך ההפר"מה היא הכרחית אם רוצים לגבש התנגדות ולהוביל שינוי.

1. בית הנשיא בירושלים, 29 במרץ 2015

מצעד ההכרה של הבדואים מהנגב מגיע לירושלים. בקטעים האחרונים מצטרפים עשרות צועדים, חלקם הגדול יהודים, לעשרות הצועדים שהגיעו מהנגב. יו"ר הרשימה המשותפת ומארגן המצעד ח"כ איימן עודה מצהיר בלשכת הנשיא באוזני נחמה ריבלין ומשלחת של נציגי הכפרים: "לשם שינוי באנו להציע מה 'כן', ולא רק מה 'לא'. יש לנו הצעה קונקרטית – מוסרית, משפטית ותכנונית. אנחנו מגישים בזאת לנשיא המדינה תכנית אב מקצועית להכרה ופיתוח של כל היישובים הבדואים בנגב. נזכיר שהממשלה מבקשת לפנות בכפייה ולהלאים את אדמות רוב הבדואים, ושתושבי הכפרים – אזרחי המדינה – סובלים עדיין מהריסה של מאות בתים בשנה, מהיעדר מים, חשמל ושירותי בריאות, ומאיום תמידי על קיום קהילותיהם.

המצעד המרשים בן ארבעת הימים מסמן כנראה שלב חדש – אזרחי, דמוקרטי ונחוש – במאבק הערבי-פלסטיני כנגד הלאמת קרקעותיו הנמשכת כבר שבעה עשורים.

2. תל אביב, 26 בפברואר 2015

מסיבות עיתונאים של רוב המפלגות המביעות 'זעזוע' בעקבות הדו"ח החריף של מבקר המדינה על מחירי הדיור המטורפים בישראל. נזכיר שאלה עלו ב-50% מאז רפורמת ההפרטה של קרקעות המדינה ב-2009, ומכירת החיסול המקבילה של הדיור הציבורי, בעוד המשכורת הממוצעת עלתה רק בארבעה אחוז. כיום נדרשות בישראל 135 משכורות ממוצעות כדי לרכוש דירה ממוצעת – כמעט פי שניים ויותר ממדינות כמו גרמניה, קנדה או שוויצריה. בישראל מתקיימת אם כך מלחמת מעמדות, המתנהלת דרך מערכת הדיור והקרקע, המעבירה משאבים כל הזמן 'מלמטה למעלה' – מהעניים ומעמד הביניים אל עשירי החברה. צריך כמובן להוסיף שהזעזוע של רוב המפלגות מהמחירים היה מלאכותי

שהרי הן עצמן תמכו בתהליך ההפרטה ובמשטר הניאו-ליברלי, ועמדו מאחורי מכירת החיסול של הדיור הציבורי. מהלכים אלה עומדים כמובן מאחורי חגיגת הספקולציה והרווחים של מעטים על גב קרקעות הציבור כולו. נזכיר גם את התמיכה הכמעט גורפת להפרטה באקדמיה הכלכלית, הכוללת את פרופ' מנואל טרכטנברג, מועמד השמאל 'המזועזע' לתפקיד שר האוצר עד לפני שבועיים.

3. בית 'עתיד במדבר' בירוחם, 26 ביוני 2014

כנס ירוחם הראשון לצדק חלוקתי. רוב הדוברים הם תושבי ירוחם עם מספר חוקרים מהאקדמיה ופעילים חברתיים, המוחים נגד האפליה ארוכת השנים בחלוקת השטחים וההכנסות המוניציפאליות באזור ובכל רחבי הארץ. כידוע ערי הפיתוח, המאוכלסות בעיקר במהגרים מזרחים ויוצאי בריה"מ לשעבר, מופלות זה שנים ארוכות ביחס ל‎מועצות האזוריות, שברובן שולטת האוכלוסייה האשכנזית הוותיקה של ישראל. הכנס הציף שיח חדש, מקצועי ומוסרי, והוביל לאחר מספר שבועות להסכם ראשוני מסוגו, בו ויתרה המועצה האזורית רמת הנגב המקיפה את ירוחם על מספר נכסים לטובת העיירה, כולל בסיס "עיר הבה"דים" המוקם בנגב. זהו אמנם תיקון מקומי קטן, אך אולי מסמן תחילת תהליך רחב יותר הנחוץ יותר מתמיד. זאת בגלל שהמועצות האזוריות, שכבר מזמן הפסיקו להיות בעיקר חקלאיות, עדיין חולשות על למעלה משמונים אחוזים משטחי המדינה שהולאמו בשנות החמישים. שטחים אלה מופרטים בשנים האחרונות ללא הרף בין היתר עבור קניונים, אזורי תעשייה ומאות שכונות-שער יוקרתיות.

*

שלושת הסיפורים הללו מצביעים לא רק על כשלי המערכת אותם חובה להזכיר ביום האדמה. הם מעידים מצד אחד על היות הקרקע אחד המכשירים האפקטיביים ביותר ליצירת עוצמה כלכלית ופוליטית, ובו בזמן גם כלי להעמקת חולשה והדרה חברתית. אך הסיפורים מצביעים גם על הנתק בין המאבקים השונים, המתנהלים בנפרד, ועל האופן בו המערכת פרמה באמצעות המרחב את החברה למגזרים הנאבקים כל אחד למען רווחתו,  לעיתים בהצלחה חלקית אך לרוב בכישלון. שלושת האירועים מצביעים גם על תהליך השתלטות על המרחב בתנועת מלקחיים של קבוצות נבחרות דרך הלאמה מצד אחד (בשטחים הפלסטינים ובאזורים הערביים בישראל), ודרך הפרטת השטח המולאם מצד שני (באזורי הפיתוח בתוך הקו הירוק). כך ממשיך לפעול תהליך ההפר"מה היוצר חומות ופערים בין יהודים ופלסטינים, כמו גם בתוך כל אחד משני העמים. אצל היהודים בין בעלי ההון לרוב האוכלוסייה המשתכרת בדוחק; בין 'ההתיישבות העובדת' לבין תושבי העיירות, ובין אשכנזים, מזרחים, מתנחלים, חרדים, ויוצאי בריה"מ לשעבר. אצל הפלסטינים בין הגדה, לעזה, אל-קודס וישראל; בין דרוזים ומוסלמים, בין בדואים ו'צפוניים' ובין האליטות העירוניות לאזורי הכפר. צריך להזכיר שהכלכלה הקפיטליסטית וכיסים של ליברליזם מאפשרים גם מעברים מסוימים בין קבוצות ומעמדות, והם חשובים לכשעצמם. אך התמונה המבנית 'המופרמת' נותרת בעינה כבר מספר עשורים.

הבחירות האחרונות הראו בבירור עד כמה חסרה הנהגה חברתית ודמוקרטית למתנגדי הגמוניית ההפרטה והקולוניאליזם, שתוכל לאגד תחת דגל אחד מספר קבוצות. התאגדות זו נחוצה לא רק לשינוי המערכת המפלה והדכאנית, אלא גם ליצירת זהויות פוליטיות חדשות, חוצות גבולות ומגזרים. אלה אינן נוצרות בתיאוריה, מאמרים או בהצהרות, אלא סביב מאבקים משותפים.

ביום האדמה 2015 הכרחי לחשוב על צדק מרחבי כדגל למאבק משותף שכזה, אשר יסמן מטרה ותקווה חדשות לשמאל החברתי והמדיני גם יחד. מאבק כזה יתחיל בהפיכת יום האדמה ליום מחאה משותף לכל אזרחי ותושבי המדינה הנפגעים ממערכות הדיור, הגבולות והקרקע. יום 'חג' שכזה יתחיל למסד את המאבק הרב מגזרי, ויוציא לפועל את המסקנה העולה מכל פינה – שותפות שוויונית יהודית-ערבית, יחד עם יצירת זהות מטרייה פוליטית אשכנזית-מזרחית-רוסית ואף דתית למען חברה צודקת – היא כורח השעה כדי לעצור את הקולוניאליזם וההפרטה הפוגעות ברוב העם. רק כך ניתן להחליף את השלטון, ולהפוך את ההפר"מה להעצמה.

המצעד שהוביל איימן עודה לבית הנשיא בערב יום האדמה הוא אולי צעד ראשון בבניית המאבק החשוב הזה, ודורש כעת את גיבושם של מאבקים משותפים של נפגעי המרחב הישראלי. רק דרך שותפות פוליטית וחומרית יכולה להתרקם זהות וסולידאריות של שמאל ישראלי חדש, אשר יאפשר יצירה של עוצמה ותקווה הנחוצים כאוויר לנשימה בעת הקשה הזאת.