• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

מדלגים על הפריפריה בדרך לתל אביב

מדיניות התכנון בישראל מקיימת פריפריה כמתוך אילוץ, במקרה הטוב, וכעתודות עבודה זולות, במקרה הרע

תוצאות הבחירות זכו לתגובות רבות שאפשר לרכז תחת הנוסח הבוטה "איך אנשי הפריפריה הצביעו שוב למי שדופק אותם". אך זוהי טענה שנובעת מתסכולי לב, הרבה יותר מאשר מנתונים אמפיריים.

מי שחי בפריפריה הדרומית, כמוני למשל, יכול לראות היקפים רחבים של השקעה בתשתיות פיזיות, שלא החלו בממשלות הליכוד האחרונות, אבל בהחלט התחזקו בעת כהונתן: פרויקט המעקפים התחבורתיים של באר שבע הושלם וכעת מקודם המשך חוצה ישראל לצומת הנגב, הרחבת הכביש המרכזי באשכול, הכביש לערד ועוד. רכבת ישראל הגיעה לנתיבות, והבנייה בשדרות, בקרית גת ובאזורים אחרים, בשיאה. השקעה זו מצטרפת להשקעה מיוחדת באזור עוטף עזה, בהטבות מס, במיגון ובתקציבי המועצות האזוריות.

אז אם כל כך טוב, מה רע? התשובה נמצאת בנתונים החברתיים. א/נשי הפריפריות הגיאוגרפיות והחברתיות סובלים מתשתיות חברתיות לקויות ביותר. אנחנו חיים, סטטיסטית, פחות, וזוכים לשירותי רפואה לקויים, באיכות ובכמות. אנחנו זוכים לחינוך דל, ולהשקעה נמוכה בתלמידים ובמסגרות חוץ מוסדיות. הזדמנויות התעסוקה מעטות מדי והשכר נמוך בהרבה מהשכר במרכז הארץ. וגם התחבורה הציבורית איננה יעילה ולא מהווה חלופה אמיתית לרכב פרטי.

הכשל נעוץ במודל המדיניות: ההשקעות הרחבות בתשתיות הפיזיות ממשיכות את התפיסה של תכנון מרכזי, המדלג מעל האינטרסים של תושבי הפריפריות. כעת המרכז יכול לעקוף את באר שבע, דימונה וירוחם, בדרך לאילת, לייצר עוד רווחים לרשתות בינלאומיות וארציות, ולקבל עובדים זולים הישר לתל אביב (המקום היחיד הזוכה לקישור סביר, כאילו כל רצוננו הוא להגיע לתל אביב ותו לא).

התכנון המרכזי והרפרנס המתמיד למרכז זוכה לאינספור מופעים. אחד האחרונים היה שיווק מסיבי של שכונת "כרמי גת", במסגרתו נמדד מרחק הנסיעה לתל אביב, הוזכרה השוואה למודיעין ודובר על "איכות חיים". דבר אחד "נשמט" בפרסום: העובדה שמדובר בשכונה של קרית גת.

malibu2_0
"35 דקות מתל אביב"

 

על מנת לשנות את כיוון ההזדמנויות, יש לבנות מודל המחזק את התשתיות החברתיות-כלכליות המקומיות והאזוריות. מודל כזה יתמקד, למשל, בהשקעה במרכזים עסקיים בתוך הערים ויפתח יזמויות ועסקים קטנים, על חשבון שפיכת מיליארדים בהטבות לחברות ענק שלא מביאות לתעסוקה איכותית. מודל כזה ישקיע במוסדות חינוך מעולים וייחודיים, שיוכלו לאפשר לרופאים ואחיות (המתומרצים בהתאם) להישאר במוסדות הרפואיים הפריפריאליים. המודל יקדם תחבורה ציבורית מעולה, שתביא גם לקישוריות אזורית וגם יפתח נתיבים לערים נוספות, מחוץ לגוש דן.

רק השקעה מתמידה בכיוון כזה יכולה לחלץ את ישראל מהתכנסות לכלכלה מרכזית וריכוזית המתנהלת באופן חד-ממדי וגיאוגרפי, ומקיימת פריפריה כמתוך אילוץ, במקרה הטוב, וכעתודות עבודה זולות, במקרה הרע.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שי

    המאמר הזה יכול לפתוח דיון רציני ונוקב, אני מציע לא לפספס אותו. אבי דבוש מכחיש שהימין מזניח את הפריפריה אבל כל הדוגמאות שהוא מביא לקוחות מתחום אחד, תחבורה. אבל תחבורה היא לא הגורם היחיד המביא רווחה. למה דבוש שוכח את החינוך את הכלכלה ואת פיתוח הנגב והגליל – האחראיים לתחומים האלה היו שלושה שרים בממשלת הימין המסיימת בימים אלה את תפקידה. השקעה בתחבורה לבדה לא תועיל כאן. צריך לתגמל מורים טובים שמוכנים לבוא לפריפריה. צריך לתגמל תעשיות מתקדמות שמוכנות לבוא לפריפריה. התגמולים צריכים להיות כאלה שימשכו גם את העלית החברתית הכלכלית והאקדמית לפריפריה.

    צריך ליצור לובי בכנסת ובמקומות אחרים שיתגמל את אלה שתומכים בפריפריה ויוקיע את אלה שלא עושים מספיק. צריך לעשות את זה בעוצמה ובנחישות שמתעלמת משסעים דתיים, עדתיים, תרבותיים, ולאומיים. כן, גם הערבים אזרחי ישראל צריכים להיות חלק מהמאבק למען הפריפריה. במשפט אחד, צריך מנהיגות מהסוג שלא קיים היום לא בימין ולא בשמאל, אנחנו זקוקים לסדר יום חדש ולמנהיגות מסוג אחר.

  2. נעמה ג"ש

    שלום אבי. מוסדות חינוך מעולים יופיעו בפריפריה רק אם האוכלוסיה תהיה מעולה. מה שמתרחש היום הוא נדודי התלמידים /בוגרים המעולים מהפריפריה אל המרכז וכדומה – מורים מעולים, מפקחים מעולים מהפריפריה אל המרכז.
    המצב ישתנה רק אם משרדי הממשלה כולל משרד החינוך ישנעו את המשרדים שלהם אל ישובי הפריפריה.
    התשתיות החברתיות/חינוכיות בדרום ישתנו רק אם:
    1. יפסיקו לערוך ניסויים על הילדים שלנו (תוכניות לימוד ניסיוניות תמורת מאות אלפי שקלים להכשרת הצוות החינוכי- שלום לתוכנית הטיפשית מיינדפולנס)
    2. יפסיקו לקלוט מורים ללא תעודת הוראה (שלום לבתי הספר האיזוריים בנגב)
    3. ימצא מדד /מכוון אובייקטיבי לרמת תפקוד מנהל בית הספר (להיפטר מהקביעות).
    4. צוות הוראה בביה"ס יבחר באמצעות קיום מכרז במועצה.
    5. יהיה פיקוח הולם על ביצוע תוכנית הלימודים הפורמאלית ועל הוספת תכנים מעשירים ע"י המורים.
    6. מעבדות חדשות, תוכנות מעודכנות, למידה מבוססת פרוייקטים, למידת שפות…
    7. המורים לאנגלית חייבים לדעת אנגלית, המורה לתנ"ך צריכה להכיר את ספר הספרים ולא את המקראה…המורה לחשבון צריכה להמחיש את התאוריות החשבוניות וכנ"ל המורה למדעים (תפסיקו לשלוח לתוכנת מט"ח).

    הבטן שלי מלאה. עברתי לישוב בו אני גרה כי הגדירו את הישוב כישוב מעולה גם מחוץ לפריפריה. נכון להיום, בית הספר מבחינתי הוא בייביסיטר.רמת המוטיבצייה של המורים: נמוכה ביותר. תחושת מוגנות של הילדים: נמוכה ביותר רמת הלימוד : נמוכה ביותר. העיקר שהילדים נהנים…

  3. אורה לוי-מוניתה

    מאמר מבריק! קצר, מדוייק, אמיתי, עצוב וקולע!
    לתלות אותו בהגדלה, על מיגדלי עזריאלי!
    אבי, אני איתך, לגמרי!

  4. אורה לוי-מוניתה

    הבה נערוך ניסוי: נחליף, לארבע השנים הבאות בין הנהלות המחוזות במשרד החינוך. לדוגמה: הגברצ עמירה חיים והגברת שרה ליכטנברג תתחלפנה עם מנהלת מחוז המרכז ומנהלת כוח האדם במחוז המרכז ולהיפך. רק לארבע שנים.
    למה? כדי לדעת שמה שהיו רגילים לתת לתלמידותים במחוז הדרום, ינתן, אחד לאחד, גם לתלמידי המרכז ולהיפך!
    בהצלחה!