• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

ירושלים - בירה דו-לאומית. דה פקטו

בזמן שהמדיניות של ישראל כמו גם כוחות פוליטיים בצד הפלסטיני מנסים לקדם הפרדה בין יהודים לערבים, חיי היום-יום, המרחב המשותף והמדיניות המפלה בירושלים הופכים מלמטה למעלה את מערב העיר לדו-לאומית

חלף כבר למעלה מחודש מיום הבחירות לכנסת ה-20, וטרם שכחנו את דבריו הפוגעניים של ראש הממשלה נתניהו נגד "המצביעים הערבים שנעים בכמויות אדירות אל הקלפי". הצלחתה היחסית של הרשימה המשותפת הציתה מחדש את הפחד הקמאי של יהודים רבים בישראל מהפיל הלא סמוי שבחדר – המיעוט הערבי-ישראלי ושיעורו הגדל בקרב האוכלוסייה הכללית. אולם היום בו האזרחים הערבים יהפכו לרוב או אפילו לשליש מכלל הבוחרים, עוד רחוק, אם בכלל יגיע. לעומת זאת, בבירת ישראל היום הזה כבר כאן.

בדצמבר האחרון פורסמה ידיעה קטנה במקומון הירושלמי – "ידיעות ירושלים", ובה סופר שמאז האינתיפאדה הירושלמית של קיץ 2014, ירדו הכנסות החנויות בקניון מלחה ב-15%, זאת בעקבות ירידה משמעותית בכמות המבקרים הערבים בקניון. כתוצאה משילוב של פחד וחרם פוליטי, הפלסטינים ממזרח ירושלים הדירו רגליהם מהקניון היהודי. בתגובה, הנהלת הקניון ביקשה לפרסם מודעות חדשות בעיתוני מזרח העיר, ולהפתעת פנייתה נתקלהו בסירוב, ככל הנראה ממניעים פוליטיים. הסיפור הזה הוא ביטוי של המציאות האלימה והמסוכסכת בעיר שאוחדה ללא הסכמת 37% מתושביה. הוא גם מגלה טפח מהתהליכים הדמוגרפיים שמתרחשים בעיר ומיחסים של תלות כלכלית בין שתי האוכלוסיות שמעצבות את פני העיר, ואשר עשויים לשנות באופן דרמטי את פני ירושלים המערבית בעשור הקרוב.

מאז סוף האינתיפאדה השנייה עבר עשור – העשור "השקט". פרט למספר אירועים בודדים, זה היה עשור של שקט בטחוני יחסי ללא מגה פיגועים או התפרעויות. עשור זה שאפשר לירושלמים היהודים לדמיין לאט לאט שהם כביכול חיים בעיר "נורמלית". ברקת שנבחר ב-2008 רכב על הסנטימנט הזה. הוא ארגן פסטיבלים, מרתון, ארנה, פורמולה. בצל השקט הביטחוני נפתחו מסעדות חדשות, כמעט כמו בתל אביב. הסצינה הבצלאלניקית החלה לבעוט, החברה האזרחית המערב ירושלמית הרימה ראש. ולמועצת העיר נבחרו רשימות תושבים חזקות וקהילתיות. בנוסף, מספר פרויקטים אורבניים חדשים שיכללו את חיי הירושלמים: הרכבת הקלה, פארק המסילה, מתחם התחנה, הארנה ורובע ממילא.

אבל באותו הזמן בדיוק במזרח ירושלים ההזנחה המשיכה לחגוג והתשתיות הפיזיות כמו גם והמערכות הכלכליות והקהילתיות התפרקו ביתר שאת. יותר מזה, הפלסטינים בירושלים המזרחית קיבלו את הפרויקט האורבני החדש והייחודי להם – חומת ההפרדה. החומה שיצרה זעזועים דרמטיים במרקם החיים של הפלסטינים. בין היתר, פגעה החומה פגיעה אנושה בחופש התנועה, בזכות הקניין ובכבוד הבסיסי של תושבי השכונות שנחצו או נותרו מחוץ לגדר.

גרפיטי על הצד הפלסטיני של חומת ההפרדה ליד המחסום שמפריד את בית ג'אלה מירושלים. צילום: יואל
גרפיטי על הצד הפלסטיני של חומת ההפרדה ליד המחסום שמפריד את בית ג'אלה מירושלים. צילום: יואל
כמו במצעד האיוולת של ההיסטוריונית ברברה טוכמן החומה גם הולידה שתי תוצאות בלתי צפויות שמשמעותן הייתה הפוכה לכוונת מתכנניה.

אולם, כמו במצעד האיוולת של ההיסטוריונית ברברה טוכמן החומה גם הולידה שתי תוצאות בלתי צפויות שמשמעותן הייתה הפוכה לכוונת מתכנניה. ראשית, הייתה זו הגירה חיובית של פלסטינים שנותרו מחוץ לגדר או עזבו זמנית את ירושלים חזרה אל תוך העיר. התוצאה הבלתי צפויה השנייה ניכרה בדפוסי פעילותם של המזרח ירושלמים עצמם, שנותקו מן הגדה המערבית ועברו מעתה להפנות את מבטם אל ירושלים המערבית. ההזנחה והמחסור העצום בתשתיות במזרח הובילו לכך שהאופציה היחידה לחוות שעות קצרות של נורמליות נותרה מעבר לפינה – במערב.

כך, אותם פרויקטים אורבניים נפלאים שהוקמו בירושלים המערבית הפכו לאטרקטיביים גם עבור תושביה הערביים. כאורחים בלתי צפויים הם החלו להגיע בהמוניהם לקניונים, לפארקים, לרכבת הקלה וכמובן למקומות העבודה. ההערכה היא שכיום כ-40% מתושבי מזרח ירושלים עובדים במערב העיר. מספר ענפי עבודה כתיירות, מסחר ובריאות תלויים במידה ניכרת בעובדים אלו. נוסף על כך, תופעה חדשה החלה להסתמן בשכונות התפר היהודיות במזרח ירושלים – ערבים החלו לרכוש ולשכור דירות בבניינים בגבעה הצרפתית, בפסגת זאב ובנווה יעקב. אלה הן דירות שנמכרו להם על ידי יהודים אמידים שעזבו את ירושלים.

קיץ 2014 הביא עמו עצירה מסוימת של תהליכים אלו, ופלסטינים רבים בחרו שלא לבקר במערב ירושלים אלא בלית ברירה. אולם, לאחרונה מדווחים בקניונים ירושלמים על חזרה מהוססת של הקונים הפלסטינים. תופעות אלו מסמנות מגמה שעשוייה להתחזק בעתיד. בלי חיבוקים ונשיקות, ולרוב תוך התעלמות הדדית ואדישות, ולעתים גם דרך התנגשות ואלימות, המציאות הדחוסה והבלתי אפשרית במזרח ירושלים יצרה בעיר המערבית מרחבים משותפים חדשים. נוצרו מרחבי מפגש בלתי מתוכננים, בהם פלסטינים לא תמיד רצויים על ידי יהודים, או רצויים כצרכנים בלבד. מרחבים אלה נוצרו כתוצאה מההזנחה ואי השוויון בין שני חלקי העיר, אשר דוחפים את הפלסטינים לטריטוריות לא ממש ידידותיות עבורם. אבל לנראות של פלסטינים במערב העיר יש משמעות. באתוס הציוני נוכחות בשטח משמעה ריבונות בפועל. כך בישראל מודדים מה "שלנו" ומה "שלהם". באופן זה לנוכחותם הגוברת של פלסטינים במערב העיר יש גם היבט של דה-קולוניזציה – ריבונות מחודשת המושגת באמצעות נוכחות פיזית בשטח.

אומרים שירושלים היא המנבאת הטובה ביותר של תהליכים חברתיים ודמוגרפיים שעתידים להתרחש במדינה כולה. אם אתם רוצים לראות איך בפועל מתהווה כאן מדינה דו-לאומית, בואו לירושלים – עיר אשר בכוח חיי היום-יום, המרחב המשותף והמדיניות המפלה הופכת מלמטה ללמעלה לבירה דו-לאומית.

כנראה שיעניין אותך גם: