ירושלים - בירה דו-לאומית. דה פקטו

בזמן שהמדיניות של ישראל כמו גם כוחות פוליטיים בצד הפלסטיני מנסים לקדם הפרדה בין יהודים לערבים, חיי היום-יום, המרחב המשותף והמדיניות המפלה בירושלים הופכים מלמטה למעלה את מערב העיר לדו-לאומית
מריק שטרןמריק שטרן

דוקטורנט בחוג לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון וחוקר במכון ירושלים לחקר ישראל. גר בירושלים עם חיה ובנם מיכאל.

חלף כבר למעלה מחודש מיום הבחירות לכנסת ה-20, וטרם שכחנו את דבריו הפוגעניים של ראש הממשלה נתניהו נגד "המצביעים הערבים שנעים בכמויות אדירות אל הקלפי". הצלחתה היחסית של הרשימה המשותפת הציתה מחדש את הפחד הקמאי של יהודים רבים בישראל מהפיל הלא סמוי שבחדר – המיעוט הערבי-ישראלי ושיעורו הגדל בקרב האוכלוסייה הכללית. אולם היום בו האזרחים הערבים יהפכו לרוב או אפילו לשליש מכלל הבוחרים, עוד רחוק, אם בכלל יגיע. לעומת זאת, בבירת ישראל היום הזה כבר כאן.

בדצמבר האחרון פורסמה ידיעה קטנה במקומון הירושלמי – "ידיעות ירושלים", ובה סופר שמאז האינתיפאדה הירושלמית של קיץ 2014, ירדו הכנסות החנויות בקניון מלחה ב-15%, זאת בעקבות ירידה משמעותית בכמות המבקרים הערבים בקניון. כתוצאה משילוב של פחד וחרם פוליטי, הפלסטינים ממזרח ירושלים הדירו רגליהם מהקניון היהודי. בתגובה, הנהלת הקניון ביקשה לפרסם מודעות חדשות בעיתוני מזרח העיר, ולהפתעת פנייתה נתקלהו בסירוב, ככל הנראה ממניעים פוליטיים. הסיפור הזה הוא ביטוי של המציאות האלימה והמסוכסכת בעיר שאוחדה ללא הסכמת 37% מתושביה. הוא גם מגלה טפח מהתהליכים הדמוגרפיים שמתרחשים בעיר ומיחסים של תלות כלכלית בין שתי האוכלוסיות שמעצבות את פני העיר, ואשר עשויים לשנות באופן דרמטי את פני ירושלים המערבית בעשור הקרוב.

מאז סוף האינתיפאדה השנייה עבר עשור – העשור "השקט". פרט למספר אירועים בודדים, זה היה עשור של שקט בטחוני יחסי ללא מגה פיגועים או התפרעויות. עשור זה שאפשר לירושלמים היהודים לדמיין לאט לאט שהם כביכול חיים בעיר "נורמלית". ברקת שנבחר ב-2008 רכב על הסנטימנט הזה. הוא ארגן פסטיבלים, מרתון, ארנה, פורמולה. בצל השקט הביטחוני נפתחו מסעדות חדשות, כמעט כמו בתל אביב. הסצינה הבצלאלניקית החלה לבעוט, החברה האזרחית המערב ירושלמית הרימה ראש. ולמועצת העיר נבחרו רשימות תושבים חזקות וקהילתיות. בנוסף, מספר פרויקטים אורבניים חדשים שיכללו את חיי הירושלמים: הרכבת הקלה, פארק המסילה, מתחם התחנה, הארנה ורובע ממילא.

אבל באותו הזמן בדיוק במזרח ירושלים ההזנחה המשיכה לחגוג והתשתיות הפיזיות כמו גם והמערכות הכלכליות והקהילתיות התפרקו ביתר שאת. יותר מזה, הפלסטינים בירושלים המזרחית קיבלו את הפרויקט האורבני החדש והייחודי להם – חומת ההפרדה. החומה שיצרה זעזועים דרמטיים במרקם החיים של הפלסטינים. בין היתר, פגעה החומה פגיעה אנושה בחופש התנועה, בזכות הקניין ובכבוד הבסיסי של תושבי השכונות שנחצו או נותרו מחוץ לגדר.

גרפיטי על הצד הפלסטיני של חומת ההפרדה ליד המחסום שמפריד את בית ג'אלה מירושלים. צילום: יואל
גרפיטי על הצד הפלסטיני של חומת ההפרדה ליד המחסום שמפריד את בית ג'אלה מירושלים. צילום: יואל
כמו במצעד האיוולת של ההיסטוריונית ברברה טוכמן החומה גם הולידה שתי תוצאות בלתי צפויות שמשמעותן הייתה הפוכה לכוונת מתכנניה.

אולם, כמו במצעד האיוולת של ההיסטוריונית ברברה טוכמן החומה גם הולידה שתי תוצאות בלתי צפויות שמשמעותן הייתה הפוכה לכוונת מתכנניה. ראשית, הייתה זו הגירה חיובית של פלסטינים שנותרו מחוץ לגדר או עזבו זמנית את ירושלים חזרה אל תוך העיר. התוצאה הבלתי צפויה השנייה ניכרה בדפוסי פעילותם של המזרח ירושלמים עצמם, שנותקו מן הגדה המערבית ועברו מעתה להפנות את מבטם אל ירושלים המערבית. ההזנחה והמחסור העצום בתשתיות במזרח הובילו לכך שהאופציה היחידה לחוות שעות קצרות של נורמליות נותרה מעבר לפינה – במערב.

כך, אותם פרויקטים אורבניים נפלאים שהוקמו בירושלים המערבית הפכו לאטרקטיביים גם עבור תושביה הערביים. כאורחים בלתי צפויים הם החלו להגיע בהמוניהם לקניונים, לפארקים, לרכבת הקלה וכמובן למקומות העבודה. ההערכה היא שכיום כ-40% מתושבי מזרח ירושלים עובדים במערב העיר. מספר ענפי עבודה כתיירות, מסחר ובריאות תלויים במידה ניכרת בעובדים אלו. נוסף על כך, תופעה חדשה החלה להסתמן בשכונות התפר היהודיות במזרח ירושלים – ערבים החלו לרכוש ולשכור דירות בבניינים בגבעה הצרפתית, בפסגת זאב ובנווה יעקב. אלה הן דירות שנמכרו להם על ידי יהודים אמידים שעזבו את ירושלים.

קיץ 2014 הביא עמו עצירה מסוימת של תהליכים אלו, ופלסטינים רבים בחרו שלא לבקר במערב ירושלים אלא בלית ברירה. אולם, לאחרונה מדווחים בקניונים ירושלמים על חזרה מהוססת של הקונים הפלסטינים. תופעות אלו מסמנות מגמה שעשוייה להתחזק בעתיד. בלי חיבוקים ונשיקות, ולרוב תוך התעלמות הדדית ואדישות, ולעתים גם דרך התנגשות ואלימות, המציאות הדחוסה והבלתי אפשרית במזרח ירושלים יצרה בעיר המערבית מרחבים משותפים חדשים. נוצרו מרחבי מפגש בלתי מתוכננים, בהם פלסטינים לא תמיד רצויים על ידי יהודים, או רצויים כצרכנים בלבד. מרחבים אלה נוצרו כתוצאה מההזנחה ואי השוויון בין שני חלקי העיר, אשר דוחפים את הפלסטינים לטריטוריות לא ממש ידידותיות עבורם. אבל לנראות של פלסטינים במערב העיר יש משמעות. באתוס הציוני נוכחות בשטח משמעה ריבונות בפועל. כך בישראל מודדים מה "שלנו" ומה "שלהם". באופן זה לנוכחותם הגוברת של פלסטינים במערב העיר יש גם היבט של דה-קולוניזציה – ריבונות מחודשת המושגת באמצעות נוכחות פיזית בשטח.

אומרים שירושלים היא המנבאת הטובה ביותר של תהליכים חברתיים ודמוגרפיים שעתידים להתרחש במדינה כולה. אם אתם רוצים לראות איך בפועל מתהווה כאן מדינה דו-לאומית, בואו לירושלים – עיר אשר בכוח חיי היום-יום, המרחב המשותף והמדיניות המפלה הופכת מלמטה ללמעלה לבירה דו-לאומית.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    ירושלים אינה דוגמא של מדינה דו לאומית – מדינה בה קיים אי שוויון מזעזע בין האוכלוסיות. במדינה דו-לאומית כולם חייבים להיות שווים כלפי החוק ובמיוחד כלפי המציאות. מדינה דו-לאומית היא מדינה בה כלל תושביה הם גם אזרחיה וכל תושביה מעורבים ומשפיעים על החלטותיה ומעשייה.
    המבחן של ירושלים הדו-לאומית יהיה כאשר כלל תושביה ישתתפו בבחירות ( לעירייה לפחות ) וישפיעו על תדמית והתנהלות העיר. ביום בו ההשקעות בשכונות השונות תהיינה שוות מכל הבחינות והתפלגות רמת האוכלוסיות תהינה דומות.

  2. בתיה

    מרחב משותף

    Jerusalem Spa במלון דן, הגובל בהר הצופים המרחב משותף זה שנים. רבים מן המתעמלים והמתעמלות הם פלשתינים ונוכחותם רבה יותר בצוות המדריכים והמצילים בבריכה. נורמליזציה

  3. עמית

    לא כל נוכחות של שני הציבורים במרחב משותף זו מציאות "דו לאומית". מיעוט ערבי שעובד, חי ומבלה במרחב היהודי של מערב ירושלים זה למעשה "יהודית ודמוקרטית" פר אקסלנס.

  4. ש

    שלוש הערות.

    א. העשור האחרון בירושלים לא היה "עשור שקט". זו טעות נפוצה למדי, גם ביהודה ושומרון. במציאות, השב"כ וצה"ל עסוקים בסיכול יומיומי של פיגועי טרור בבירה – בעיקר ממזרח ירושלים. אכן, הטרור הקשה שפקד את העיר משנות "שלום האמיצים" באוסלו ועד למבצע חומת מגן (מרץ 2002) צומצם משמעותית (בין היתר הודות לעוטף ירושלים ולכניסה המחודשת לערי הגדה). עם זאת, פיגועי דריסה היו גם בעשור הקודם, כולל הפיגוע בישיבת מרכז הרב, ודי בחיפוש קצר באינטרנט כדי ללמוד על כך.

    ב. יפה שאתה מציין את הפגיעה בזכויות החוקתיות של תושבי מזרח ירושלים, עקב בניית גדר ההפרדה (ומה עם הזכות לחיים וביטחון של תושביה היהודיים של ירושלים? אה, זה כנראה פחות חשוב). אלא שגם בג"ץ שנדרש לא-אחת לשאלת תוואי הגדר, והכריע שיש לשנות את התוואי בשם מבחני המידתיות – פסק שהקמת הגדר נעשתה לתכלית ראויה. בפועל, וזאת כל ירושלמי יודע, הרבה יותר בטוח להיות ערבי מאשר יהודי בירושלים.

    ג. אתה טוען לאי-שוויון בין ירושלים המערבית למזרחית. אתה צודק – לא מהכיוון שאליו התכוונת. בפסגת זאב נדרשים (כמקובל) אישורים אינספור לבניית מרפסת. בשועפאט ובבית חנינא הסמוכות, לעומת זאת, חוקי התכנון והבנייה של מדינת ישראל לא ממש קיימים, וכך גם מערכות האכיפה. יוצא שדווקא האוכלוסייה היהודית בירושלים היא המופלית לרעה – ויהודים רבים אכן נוטשים את העיר היקרה.

  5. יוני

    אומרים שירושלים היא המנבאת הכי טובה? מי אומר? איפה אמרו? מתי?

  6. ליכודניק

    אפשר לדוגמא למקום במערב העיר בו "נוכחות בשטח של ערבים ממזרח העיר הופכת לריבונות בפועל"? הרושם שלי- כמי שבא מחוץ לעיר לשבעות ספורים בשנה- הוא שהנוכחות של ערביי מזרח ירושלים במדרחוב, בשוק, בקניון וכו' היא מאוד מצטנעת וזהירה. הם נתונים לבדיקות תכופות של שוטרים, מאבטחים, לוחמי מג"ב. אני מניח שצעיר ערבי חושב פעמיים לפני שהוא בכלל מתקרב לבילוי במרכז העיר. זה רחוק מאוד ממצב דו-לאומי.

  7. מריק שטרן

    הביטוי דו-לאומיות בא לבטא את המציאות בשטח המתהווה אולי במערב ירושלים, הבאה לידי ביטוי בנוכחות ולא בהכרח במובן הפוליטי-ריבוני, ודאי שאין כוונה למדינה "דו לאומית" או משהו שמסמל שיוויון בפני החוק.

  8. מריק שטרן

    א. מבחינת תושבי מערב ירושלים זה בהחלט היה עשור שקט, אי אפשר להשוות את הפיגועים הספורדיים שציינת לפיגועי התופת התכופים שהתרחשו בין 2001-ל 2004
    ב. בטחונם של התושבים היהודים הושג בזכות פגיעה משמעותית באיכות החיים וכובדם של תושבי מזרח ירושלים, אשר מהווים חלק אינטגרלי מתושבי העיר, משלמים מיסים ורובם המכריע (כמו בכל חברה ) הם חפים פשע. אבל הטענה שלי היא שמעבר לפגיעה זו לגדר יש דווקא השלכות משמעותיות על מערב ירושלים.
    ג. המצב של אי התכנון והבנייה הלא חוקית במזרח ירושלים נובע מהעובדה שכמעט ולא מעניקים אישורי בנייה, אין קרקעות לפיתוח ואין שום בנייה ציבורית מאז 67 וןעד היום. זו בדיחה להשוות את המצב התכנוני של פסגת זאב לעיסאוויה, ולטעון שהראשונים הם המופלים.

  9. קותי פונדמינסקי ידיעות ירושלים

    ניתוח תהליכים מעניין. נשמח להסתייע ולהיות בקשר