• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

וידוייה של נכה מרירה

מתוך טקסט מרתק של אליזבת ברנס, פרופסורית לפילוסופיה מאוניברסיטת וירג'יניה, על ערך חייהם של אנשים עם מוגבלויות ופילוסופים
אליזבת ברנס

ישבתי בסמינרים פילוסופיים שבהם נטען שאם הבחירה הייתה בין נטישתי באי בודד לבין הצלת אדם אקראי חסר מוגבלויות, מן הראוי היה לנטוש אותי על האי הבודד. בשל העובדה שאני אדם עם מוגבלויות, נאמר לי שיהיה זה בלתי מוסרי מצדי להביא ילדים לעולם. כמו כן, נאמר לי שאמנם, למרות שאין שום דבר רע בזה שאני קיימת, היה טוב יותר אם אמי הייתה מביאה לעולם ילד חסר מוגבלויות. אנשים אמרו לי, שאם אמי הייתה יודעת שתיוולד לה ילדה עם מוגבלויות, עדיף היה עבורה לבצע הפלה ולנסות ללדת שוב, בתקווה שבפעם הבאה היא תלד צאצא חסר מוגבלויות. נאמר לי שבהשוואה לאנשים חסרי מוגבלויות, חיי הם בעלי ערך פחות משל אחרים. והדברים הללו לא נאמרו כמסקנות של טיעונים מורכבים וזהירים.

אלה היו הצהרות שנאמרו באופן אגבי, דבר שאתה אומר בשיחה מבלי להתעכב עליו יותר מדי, כיוון שברור לך שתוכן הדברים שאתה אומר אינו שנוי במחלוקת.

כמובן, אף אחד לא אמר לי את הדברים הללו באופן אישי. הם לא אמרו "הי אליזבת ברנס, זה מה שאנחנו חושבים עלייך!" הם אמרו את הדברים הללו על אנשים עם מוגבלויות באופן כללי, ואני אדם עם מוגבלויות. רק החשיבה על הטענות הללו, בעת שאני כותבת אותן, גורמת לי להרגיש עצב, זעם ובושה עצומים. זה עניין מוזר וקשה, לקחת את הרגשות הללו ולהפוך אותם לטיעונים פילוסופיים זהירים ומעניינים.

התגובה הראשונית שלי, היא לא לשבת ולחשוב על דוגמאות נגדיות מדוע אני סבורה שהדעות הדוחות הללו שאני מתנגדת להם מוטעות. התגובה הראשונה שלי היא הרצון להכניס אגרוף לפרצופם של האנשים שטוענים את הטענות הללו. (או אולי להסתגר בחדרי ולבכות, או אולי שני הדברים ביחד, תלוי באיזה יום זה קורה). זה דבר מוזר – כמעט דבר בלתי טבעי – לייצר טיעונים אנליטיים, מוקפדים וזהירים עבור הערך של החיים שלך, או עבור הבהירות המובנת של טענות שתנועה שלמה של זכויות האזרח עמדה מאחריהן.

אני כותבת עתה ספר שמנסה להראות שהדברים המשמעותיים שאמרה התנועה למען זכויות אנשים עם מוגבלויות, דברים כגון, שמוגבלויות הם חלק מהמגוון האנושי, שמוגבלות היא זהות חברתית שאנשים עם מוגבלות צריכים לאמץ ולהיות גאים בה, ושהנזקים המשמעותיים שמהם סובלים אנשים עם מוגבלויות, הם נזקים חברתיים – שעל כל הטענות הללו אפשר להגן באופן פילוסופי, ושהטענות הללו אינן מנוגדות לאינטואיציות שלנו כפי שהרבה פילוסופים סבורים. תהליך כתיבת הספר היה עבורי גם תהליך משמעותי בחיי, תהליך בו עברתי מלהיות אדם עם מוגבלויות בלתי נראה, לאדם עם מוגבלויות נראה. כך שהשנתיים האחרונות היו, בלשון המעטה, שנתיים של עקומת למידה מרתקת.

תורגם על ידי יוסי דהאן באמצעות האתר של בריאן לייטר. לטקסט המלא.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אילנה שזור

    עושה רושם שהכותבת היא מוגבלת מבחינה פיזית?

    הפגיעות שלה אכן מוצדקת.

    הדיון הוא בין הכאב לבין התודעה. מבחינתי התודעה חשובה ולכן אין ברירה אלא לומר את האמת לאדם בעל המוגבלויות ולחברה בכלל. ואם צריך לומר שלא כדאי שיהיו לך ילדים, או חס וחלילה זה היה מצבי, אז עלי לומר זאת. כי אכן אם לא תוכלי לגדל אותם זה לא הוגן שתלדי. ואם שואלים אם היה עדיף להשמיד אותך בטרם, עוסקים באופן רציונלי בשאלות חלקיות שאת מביאה ושמה במרכז הבימה.

    בשנים שעבדתי עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים לא מעט נזכרתי בפתרון הסופי של הנאצים. כמובן שאני נגד חד משמעית הנאצים היו לא אנושיים. אבל אני רואה איך הם חשבו רציונלית – והכל נהיה פשוט יותר. פתרון סופי.
    נשמע מעניין.

  2. יוסףה מקיטון

    אילנה, את אמיתית? "כמובן שאני נגד… אבל אני רואה איך הם חשבו רציונלית" ??? באמת?!

    פעם שנייה בחודש האחרון שאני עומד מול ה"טיעון" המטופש, הנורא, האאוגני הזה, ופעם שנייה שאין לי מושג מאיפה להתחיל להסביר. מייאש ממש. ואני לא בעל מוגבלות, אז אם אני שמעתי את זה פעמיים בחודש האחרון, אפשר לדמיין שאנשים עם מוגבלויות שומעות את זה הרבה יותר.

    אנשים שונאי-נכים שכמותכם, לכו תקראו קצת לימודי-מוגבלות, תקראו את הטקסט המקורי של הכתבה הזאת (יש קישור בסוף), תשכילו את עצמכם ותצאו מהסרט המפלה שאתם חיים בו, כי לי כבר אין כח לחנך אותכם, אני עומדת שותקת מול הזוועה שהיא "הדעות" שלכם, וממלמלת "נאצים"…