• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

אריה אליאס: "הוצב ארונו בכיכר שכונת חיים"

אריה אליאס פרץ דרך בתיאטרון הערבי והקהילתי בארץ, על אף גזענות הממסד כלפי מבטאו העיראקי
נפתלי שם טוב

אריה אליאס, זכרו לברכה, היה שחקן במה ומסך שאנושיותו כבשה את הצופים. הקהל הרחב בוודאי זוכר אותו מקומדיות בורקס כגון "צ'רלי וחצי", "חגיגה בסנוקר" ו"קזבלן", אך הוא היה גם שחקן דרמטי, למשל בסרט "הילד מעבר לרחוב" שלמעשה פתח בפניו את שערי הקולנוע. אליאס למד באקדמיה לאמנויות היפות בבגדאד והיה בעל ידע תיאטרוני רחב הן בתיאטרון המערבי והן בתיאטרון הערבי. חלומו היה לשחק את שיילוק, אך על אף כישרונו ויכולתו לגלם דמות זו (כפי שהוא מספר ומדגים כאן) – כמו גם תפקידים קלאסיים אחרים – הוא נדחה שוב ושוב על ידי התיאטרון הרפרטוארי לאורך שנות הקריירה שלו, מלבד הצגות בודדות (״תעלולי נאסר א דין״ מ-1953 ו״תיקון חצות״ מ-1996).

המבטא העיראקי של אליאס סימן את מוצאו המזרחי, שלא עלה בקנה אחד עם ה"אנחנו" של חברת מהגרים מזרח-אירופאים שמדמיינת את עצמה כנטועה אי-שם על הקו האווירי שבין פריז, לונדון וניו יורק. מה שמעניין הוא שאותו המבטא לא הפריע כלל לתיאטרון המסחרי, ואחר כך לקולנוע ולטלוויזיה, לחבק ולפנק את אליאס בתפקידים קומיים ואף דרמטיים למכביר. הפער בין הדחייה מצד התיאטרון הציבורי לבין החיבוק של הקולנוע מלמד, אולי, על ההבדלים בין הקהלים של שני אלו – מדוע על הבמה מבטא עיראקי משדר "חוסר אמינות" ועל המסך הדמויות שגילם אליאס דווקא נתפשו כמעוררות אמפתיה?

על אף הצריבה, אליאס המשיך ליצור. רבים לא יודעים שמעבר לתיאטרון ולקולנוע המסחרי, אליאס היה פורץ דרך בשני מישורים: בתיאטרון הערבי ובתיאטרון הקהילתי בארץ. כבר בשנות החמישים הוא הקים את "להקת אור" ובה אמני במה ממוצא עיראקי ומצרי ומביים את ההצגה "מג'נון לילה" של המחזאי המצרי הנודע אחמד שאוקי, בכיכובה של לילית נגר הצעירה, שמומנה על ידי משרד החוץ והמחלקה הערבית של ההסתדרות בחסות תיאטרון האוהל. ההצגה רצה בישובים ערביים, במעברות, ואף בעזה הכבושה שלאחרי מלחמת סיני.

חגיגה-בסנוקר-יחצ
אליאס (מימין) מתוך ״חגיגה בסנוקר״. המבטא העיראקי סימן את מוצאו המזרחי, שלא עלה בקנה אחד עם ה"אנחנו"

בעקבות ״מג׳נון לילה״ אליאס מביים להקות תיאטרון ערביות בנצרת ובמקומות אחרים בגליל, ובכך הוא שותף לשיקום התיאטרון הפלסטיני שלאחר הנכבה. הוא מציין שזה לא היה אקט פוליטי, אלא תרבותי, כלומר הוא בא לנצרת כיהודי-ערבי, כמי שהוא חלק מהתרבות הערבית ומהתיאטרון הערבי ולכן כאמן בעל עניין בתיאטרון דובר ערבית בארץ. אם כן, אליאס היה הראשון בפרויקטים משותפים של תיאטרון "דו קיום", והקדים בעשור את הפרויקט של נולה צ'ילטון עם מוחמד וותד, "דו קיום: שיח ערבים". אליאס גם הנחה וביים קבוצות תיאטרון בבתי כלא והעלה מחזות שונים עם אסירים כחלק מתהליך שיקומם. הוא שימש כפורץ דרך גם בתחום זה, שלימים כונה במחקר Prison Theatre, ונתפש כפרקטיקה ייחודית של תיאטרון קהילתי.     

בדיוק כפי שכעת חולקים כבוד אחרון בתיאטרון הקאמרי לשחקן גדעון זינגר, וזאת על אף שהוא היגר לוינה, חי ושיחק בה בשלושים השנים האחרונות, היה ראוי שארונו של השחקן אריה אליאס יוצב אף הוא בתיאטרון ציבורי או בסינמטק כדי שקהל הרחב שאהב אותו יוכל לכבדו בכבוד אחרון. במחשבה שנייה, אני מניח שכל מוקיריו היו שמחים אילו היו רואים את ארונו של אריה אליאס מוצב בכיכר שכונת חיים, בה גילם את יחזקאל החנווני בעל הסיפורים והמשלים, שיופיים ואנושיותם שמורים איתנו, כמו אליאס עצמו, עד עצם היום הזה.   

ד״ר נפתלי שם טוב הוא חוקר תיאטרון באוניברסיטה הפתוחה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.