שתיקתם הרועמת של צועקי הבוז בפסטיבל ישראל

שלום חנוך לא מבין שהבחירה בו לפתוח את פסטיבל ישראל, אינה פחות פוליטית מהבחירה להביא את מירי רגב לנאום בו, ואת אלו שצעקו לה ״בוז״ לא שמענו פוצים פה בעניינים בוערים אחרים. בקיצור, פוליטיקה רק כשנוח

במהלך מערכת הבחירות של 1981, הגיעו שמעון פרס ומוטה גור לנאום בבית שמש. הקהל קיבל אותם בבוז גדול. שמעון פרס, בתגובה, אמר שמי שלא רוצה שישראל תהפוך למדינה ערבית צריך להימנע מהאנשים האלה. מוטה גור היה אף בוטה יותר: "נדפוק אתכם כפי שדפקנו את הערבים", אמר. אבל ההיסטוריה הפכה את היוצרות. על הבמה ביום חמישי עמדה שרה מזרחית מקריית גת, מירי רגב, והציבור הלבן והשבע, שיכול להרשות לעצמו לשלם מחירי כרטיסים מופרכים עבור הופעתו של שלום חנוך ב"פסטיבל ישראל", צעק לה בוז.

בספרו החשוב "המאבק המזרחי בישראל", מתאר פרופ' סמי שלום שטרית כיצד לאחר שני גלי מחאה אלימים, ואדי סאליב והפנתרים השחורים, הציבור המזרחי עבר למרד קלפיות. והמרד מצליח. מוטה גור חשב שהוא אדון הארץ ולו רק ירצה יפגע בכל קבוצה, ערבים או מזרחים, שלא תסור למרותו. אבל בשלב כלשהו העבד הרים יד על אדונו, וניצח אותו. מעניין מה היה קורה לו השרה רגב היתה בוחרת לזנוח את הנאום הממלכתי והמפויס שלה, להגיב בסגנון מוטה גור ולומר בקול רם: "חכו חכו, איך הממשלה שלנו תדפוק אתכם".

את שלום חנוך כל זה לא מעניין. הוא הכריז שהוא מתרחק מפוליטיקה. חנוך אף פעם לא תהה כיצד זה ששיריו מתקבלים בברכה בתחנות הרדיו הציבוריות, שממומנות מכספי ציבור, בשעה שאמנים מזרחים בני דורו דוגמת דקלון או אהובה עוזרי מושמעים הרבה פחות, אם בכלל. את המוזיקה שלו אף אחד לא הגדיר לעולם כ"מוזיקת קסטות" ובכלל, הוא ישראלי והמוזיקה שלו ישראלית, ולראיה: הוא פותח את "פסטיבל ישראל". הבחירה בשלום חנוך ובמוזיקה שלו לפתוח את הפסטיבל היא מבחינתו א-פוליטית, בעוד שנאום של שרת התרבות טרם ההופעה הוא פוליטי מאד.

ממש "הולך נגד הרוח".

התהליך ההיסטורי שהוביל מזרחים דוגמת מירי רגב ואחרים לעמדות כוח בממשלת ישראל הוא מרתק, אבל אם המטרה היא חברה שוויונית וצודקת, אז התהליך הזה לכשעצמו רחוק מלהיות מספיק.

חנוך אף פעם לא תהה כיצד זה ששיריו מתקבלים בברכה בתחנות הרדיו הציבוריות, בשעה שאמנים מזרחים בני דורו מושמעים הרבה פחות. את המוזיקה שלו אף אחד לא הגדיר לעולם כ"מוזיקת קסטות" ובכלל, הוא ישראלי והמוזיקה שלו ישראלית

חשוב לזכור שבנוסף לציבור המזרחי, קיימים במרחב הזה עוד שני ציבורים שיצאו להתנגשויות אלימות עם המשטר: הציבור הערבי-פלסטיני וציבור יוצאי אתיופיה (בולט בהיעדרו הציבור האשכנזי). בניגוד לקבוצה המזרחית, לקבוצות הללו אין את הגישה למרד קלפיות שיהפוך את הקערה על פיה: אזרחי ישראל הערבים הם מיעוט ללא כל הגנה חוקתית ורוב בני העם הפלסטיני משוללים זכות בחירה מעצם היותם נתונים למשטר צבאי; יוצאי אתיופיה הם פשוט קבוצה קטנה מדי על מנת לתרגם את המחאה שלהם לכוח פוליטי שיוביל לייצוג פרלמנטרי ראוי במוקדי קבלת החלטות. קל מדי "לשכוח" שמשטר הפריבילגיות בישראל אינו מתחיל ונגמר בין אשכנזים למזרחים.

מבחינה זו צריך לומר בכנות: בעוד מירי רגב ונציגים מזרחים נוספים בממשלה אמנם מהווים תגובה ראויה לכוונות של מוטה גור ושאר אדוני הארץ (לשעבר) באשר למזרחים, נראה כי הרבה פחות יפריע לה, ולאחרים, ביטוי כמו "לדפוק את הערבים", או, לא פחות גרוע, האמירה שבני אדם מסוימים הם "סרטן". אכן, מירי רגב רכבה לא פעם על גלי גזענות נגד ערבים ונגד קבוצות אחרות. הכחשת עובדה ברורה זו כמוה כהכחשת גזענותו של השמאל הלבן, ממוטה גור ועד יאיר גרבוז.

אם את חובבי הדמוקרטיה מטרידה כל כך גזענות, מותר היה לצפות מהם לצעוק בוז להחלטה כמו הרס אום אלחיראן. אבל כנראה שהרבה יותר נוח "ללכת נגד הרוח" כאשר על הבמה עומדת שרה מזרחית, ולא נציגיו של "הציבור הנאור" בביהמ״ש

אולם האם זה מה שהטריד את באי פסטיבל ישראל? האם גזענותה של רגב היא הסיבה שהם צעקו בוז? לדעתי לא. בשבועות האחרונים קיבלו בית המשפט העליון ובג"ץ החלטות שמאשרות מדיניות דיכוי קשה נגד האזרחים הערבים. ההחלטה הבולטת שבהן היא הרס הכפר הלא מוכר עתיר/אום אלחיראן והקמת יישוב יהודי (על בסיס גרעין תורני) על חורבותיו. אם את הציבור המתורבת וחובב הדמוקרטיה בישראל מטרידה כל כך גזענות, מותר היה לצפות מהם לצעוק בוז גדול להחלטה כזו חמורה. אבל בינתיים, בעניין זה, שתיקתם רועמת.

כנראה שהרבה יותר נוח "ללכת נגד הרוח" כאשר על הבמה עומדת שרה מזרחית מטעם הליכוד, ולא נציגיו של "הציבור הנאור" בבית המשפט.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאיר עמור

    תום מהגר. השינוי החברתי בא וימשיך לבוא דרך התארגנות פוליטית, מרד בקלפיות ובסיכומו של עיניין בחירה בעצמי. זו דרך לא פשוטה, ויש עוד הרבה ללכת בה. השרה מירי רגב היא רק תחנה בדרך. גם הליכוד. עוד יבוא היום שבחירה מזרחית במזרחיות תביא שינוי פוליטי עמוק גם ביחס לערבים וגם ביחס לאתיופים. בעיקר ביחס לאזרחות ישראלית. בסיכומו של עיניין המרד המזרחי הוא מרד אזרחי. מי שמביט רחוק רואה זאת. תודה תום מהגר.

  2. עמי אשר

    אני לא יודע מה זאת "בחירה פוליטית" לשיטת המחבר. אני יכול לתת לילד בן חמש לנהוג ברכב המשפחתי, לגרום לתאונה, ולהגיד שזה לא פחות פוליטי מלתת לאבא לנהוג. אז סליחה על הפטריארכליות והפטרנליזם, אבל כדאי שהילד – או הילדה – ילמדו קודם כל קרוא וכתוב לפני שיתנו להם להחזיק הגה ביד, לא כל שכן לנהל את תקציב התרבות.

  3. רובי אלפסי

    אלהים,
    40 שנה עברו ואתה מלרלר על שויות הסטוריות? די! צא כבר מרגשי הנחיתות שלך
    אתה רוצה משהו? קח אותו- למה את המחכה לאישור אשכנזי
    בכי ונהי לא יעזרו לך. תקדם

    בקשר לשלום חנוך – המופע הפותח היה פרטי שלו במימונו ולא של הפסטיבל.
    אף אומן לא רוצה ששרה חסרת תרבות תבוא ותקשקש את דבריה לפניו

  4. שושן

    קודם כל בואו נשים את העובדות על השולחן: שלום חנוך אמר שהוא מתנגד עקרונית להופיע עם פוליטיקאים באשר הם (גם אשכנזים). בנוסף, שרת התרבות והספורט הקודמת (לא מזרחיסטית גאה) לא הופיעה אף פעם בפתיחת פסטיבל ישראל. ולעוד מאמר המקדש את הגישה הגזענית של המזרחיסטים החדשים: איך מזהים גישה גזענית? כאשר כל הסבר הוא על בסיס גיזעי. ובזמן האחרון מדבררי הקטע המיזרחיסטי נוקטים בצעד קבוע: כל מה שעשה מיזרחי – זה טוב! וגם אם עשה או אמר את הדבר נורא ביותר. לכן, פוליטית, בואו נדבוק למשל באריה דרעי (רק בגלל שהוא ספרדי) ובעתונו גוזרים תמונות נשים (בטח כולן אשכנזיות לא חסודות). ופתאום הגב' רגב היא שיא התרבות עלי אדמות עם דיבורים גזעניים לכל אורך דרכה הפוליטית , או "הצל" אינו אלים לדברי הסבריו של הד"ר זבידה, הוא רק מזרחי מסכן ומה שהוא עושה זה בטח בגלל מה שעשו לו האשכנזים (ימ"ש). וחוזר חלילה.

  5. דניאל ב.

    תום מהגר, כמה הערות:
    "על הבמה ביום חמישי עמדה שרה מזרחית מקריית גת, מירי רגב, והציבור הלבן והשבע, שיכול להרשות לעצמו לשלם מחירי כרטיסים מופרכים עבור הופעתו של שלום חנוך ב"פסטיבל ישראל", צעק לה בוז."
    * כי תת אלוף מירי רגב מייצגת את השחור והרעב? כי מעריצי שלום חנוך אינם תפרנים?
    * מחירי כרטיסים מופרכים?? בוא נדבר במספרים ולא בסיסמאות- שלום חנוך להופעה הנ"ל 154-299 ש"ח.
    להשוואה: פאר טסי, נמצא בתחילת דרכו האמנותית, 174-245 ש"ח. אייל גולן 174-505 ש"ח. חמש מאות וחמישה ש"ח.

    "מוטה גור חשב שהוא אדון הארץ ולו רק ירצה יפגע בכל קבוצה, ערבים או מזרחים, שלא תסור למרותו. אבל בשלב כלשהו העבד הרים יד על אדונו, וניצח אותו."
    * אחרי נאומי הערבים והאוטובוסים לקלפיות, השמאל יביא את דאע"ש- אתה מביא את דברי מוטה גור?
    "חשב שהוא אדון הארץ ולו רק ירצה יפגע בכל קבוצה, ערבים או מזרחים"… וואלה…

    "חשוב לזכור שבנוסף לציבור המזרחי, קיימים במרחב הזה עוד שני ציבורים שיצאו להתנגשויות אלימות עם המשטר: הציבור הערבי-פלסטיני וציבור יוצאי אתיופיה (בולט בהיעדרו הציבור האשכנזי)."
    * בקיץ המחאה- העצורים והנפגעים הם בני עדות המזרח בלבד? אמיל גרינצוויג הנרצח במהלך הפגנה כנגד המשטר- עלה ממקנס, רבאט או קזבלנקה? ראשי התנועות המתנגדות לכיבוש, ראשי שלום עכשיו- כולם מזרחיים? תנועת ארבע אימהות?

    אתה יכול לנופף בגרבוז ומנשקי הקמעות כמה שתרצה, המציאות הכואבת היא שמי שמגזען כאן, מסית נגד אוכלוסיות מוחלשות, מתחזק כיבוש של עם אחר- הוא ראש ממשלה מכהן, השרה הבכירה דנן וחבריהם למפלגה.
    אבל, גרבוז האמן הנשכח הוא הבעיה, הוא השבט הלבן…

    סוף דבריך מדהים.
    בית המשפט יזם והחליט על החרבת אום אל חיראן ??
    או שזו ממשלת ביבי נתניהו, שמכהן כבר 4 קדנציות יזם את זה?
    עכשיו אתה מצפה מ"בג"צ של השבט הלבן" שיהפוך את המדיניות של המפלגה השלטת? שייצא כנגד רצון העם? שיפגע ב"משילות" היקרה? שיעשה "הכל שפיט"?

    אשכרה עיוורון.

    לתשומת ליבך, הליכוד, המפלגה שדואגת לשיטתך לשויון, למוחלשים- נמצאת בשלטון ברציפות כמעט מלאה מ 1977.
    מקמבנת, משניאה, דואגת לטייקונים, מקדמת הפרטה.
    בזמן שאתה כועס על מוטה גור ועל מפאי, הכעס שלך מתחזק את הליכוד- שהוא מפאי החדשה. ההרבה יותר גרועה. שיוצאת לבחירות בלי מצע. כי אין לה מצע. שיש לה אורן חזן, דני דנון, ישראל כץ, מירי רגב .

    מימי הפרוטקציה של מפאי-> לימי הפרוטקשן בהם אנחנו נמצאים היום.

    מירי רגב לא מקבלת בוז על מוצאה או על עיר הולדתה.
    היא מקבלת בוז על מעשיה, דבריה, ההשנאה, הפילוג והגזענות שבהם היא שוב ושוב בחרה.

    אם היו עולים לבמה לפני שלום חנוך- ארז ביטון / רועי חסן / עדי קיסר לא היה שם שום בוז. כי הבוז הזה לא קשור למזרחיות.

    בזמן שאתה כועס על מוטה גור, אתה מחזק ומגבה את יורשיו האידיאולוגיים.
    צא מהסרט, המדינה קורסת.

  6. יואב

    "בשעה שאמנים מזרחים בני דורו דוגמת דקלון או אהובה עוזרי מושמעים הרבה פחות, אם בכלל. … ולראיה: הוא פותח את "פסטיבל ישראל"" ואמנם, מעולם לא זכה אומן מזרחי לפתוח את פסטיבל ישראל (מלבד כל הפעמים בהם מוזיקאי מזרחי פתח את פסטיבל ישראל, אבל אותם לא סופרים).

    "… נראה כי הרבה פחות יפריע לה, ולאחרים, ביטוי כמו "לדפוק את הערבים", או, לא פחות גרוע, האמירה שבני אדם מסוימים הם "סרטן"." לא יפריע לה?! לא רק שהיא לא התביישה להשמש בביטוי הזה (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4233655,00.html) אלא שהיא המשיכה וטענה שהם לא בני אדם (https://www.youtube.com/watch?v=F1ILBvefxPU חס וחלילה). כל אלפי הציטוטים האוטומטים שלכם – של רופין, של גור, של פרס, של בן גוריון… אף אחד לא מתקרב לרגב ול"לא בני אדם" שלה. רק בגלל הביטוי הזה היא היתה צריכה להשכח מהציבוריות הישראלית, והעובדה שהיא מונתה לשרה אחרי מעשה היא בושה וחרפה. העובדה שיש מי שמגן עליה בשם אנטי גזענות, מעידה על אובדן כל שמץ של יושר אינטלקטואלי.

  7. דרור BDS

    תודה לתום מהגר על מאמר מצויין המסביר בדיוק רב מה זאת "בחירה פוליטית" לשיטת המחבר. בחירה פוליטית, למשל, היא לקרוא את ספרו החשוב "המאבק המזרחי בישראל" של פרופ' סמי שלום שטרית לפני שמגיבים הערות לא ענייניות. בחירה פוליטית היא לכל הפחות לתהות, רצוי גם לתת תשובה, כיצד זה ששיריו של מי שמכונה שלום חנוך מתקבלים בברכה בתחנות הרדיו הציבוריות, שממומנות מכספי ציבור, בשעה שאמנים מזרחים בני דורו דוגמת דקלון או אהובה עוזרי מושמעים הרבה פחות, אם בכלל. בחירה פוליטית היא לשים את הדגד על הבחירה בשלום חנוך ובמוזיקה שלו לפתוח את הפסטיבל ולא פחות חשוב, לשים את הדגש שמבחינתו של שלום חנוך ושל שכמותו, הבחירה הזו מוגדרת כבחירה א-פוליטית, בעוד שנאום של שרת התרבות טרם ההופעה הוא פוליטי מאד, לדידם של הציונים-אשכנזים.

    בעולם התרבות נשמעו היום תגובות רבות על מינויה של רגב, כך הגלאונתון המכונה בתקשורת הציונית בשם "הארץ". מומלץ לעשות מעשה פוליטי ולספור כמה מבין אלו המשוייכים למה שהעיתון הזה מכנה עולם התרבות הם אשכנזים, כמה מתוכם הם תומכי מרצ, והאם הכותרת שנבחרה, המצטטת דווקא את אמנון לוי, היא לשם יצירת דיון ענייני בסוגיה הזו או דווקא על מנת להצביע על היוצא מהכלל המעיד על הכלל.
    כותרת: אמנון לוי על מינוי רגב לשרת התרבות: "קריאת תיגר על הגרבוזים".
    http://www.haaretz.co.il/gallery/1.2636986

  8. ג. אביבי

    מאמר חשוב (ולעזאזל המגיבים הגזעניים, כולל אלה שמופיעים עם שמות מזרחים) העוסק בליבת יחסי המזרחים והגמוניה האשכנזית.
    לגבי בחירות 1977 (ואלו שאחרי) ומעמד המזרחים לא צריך להתבלבל.
    ב1977 אכן היה מרד קלפיות של הציבור המזרחי, אלא שלא המזרחים ניצחו בו. המזרחים החליפו ממשל אשכנזי גזעני אחד בממשל אשכנזי גזעני אחר. ז'בוטינסקי, האידאולוג המכונן של בית"ר (אח"כ חרות / הליכוד), היה גזען קולוניאליסט כמו יריביו מהמחנה ה"סוציאליסטי" הציוני. גם הוא כמו הרצל ראה בפרויקט הציוני מפעל להרחבת הנוכחות האירופאית בעולם ע"ח העמים המזרחים אותם החשיב לנחותים וברבריים. הוא בפרוש התבטא נגד התערבבות האשכנזים במזרחים – אותם החשיב לנחותים.
    הליכוד שעלה לשלטון ניצח במידה לא מבוטלת גם בשל המיאוס של רבים ממצביעי "העבודה" נוכח השחיתויות של ראשיה.
    הממשל שקם ב1977 היה אשכנזי מאוד (למרות צירופם של מושכי קולות מזרחים כגון לוי וקצב). אבל בעקבותיו עלו מנהיגים מקומיים מקרב המזרחים ברשויות המקומיות ולאו דווקא מהליכוד. כאן ההישג היחידי.
    דפוס ההצבעה שהשתרש מאז בקרב ציבור המזרחים, הוא "הבו לנו מנהיג לבן שדבקותנו בו תלבין גם אותנו". בהיות מנהיגיהם מזוהים עם הhard core של הקיצוניות האשכנזית הגזענית – חושבים לא מעט מזרחים – הם הופכים לחלק מהישות הישראלית הלבנה לשיטתם. זו דרכם להתמודד עם הנחיתות הסוציו-אקונומית-פוליטית (=מראית עין של שוויון עם האשכנזים) שנכפתה עליהם מראשית הציונות, במקום להיאבק לשוויון אמיתי.
    מירי רגב, אותה מחשיב בטעות תום כנציגת המרד המזרחי מ77, היא לא יותר משכלול אופורטוניסטי של הדרך הפוליטיקאים המזרחים לימין הציוני. זו דרך בה מצפים שליטי הליכוד הגזעניים מהמזרחים שהסתננו לתפקידים קדמיים להתנהג. דרכה של רגב – ליקוק מתרפס לגזענות הלבנה ע"ח האוכלוסיות הלא אירופאיות, תוך הדבקת דימוי גזעני קיצוני לציבור המזרחי כולו באמירות גזעניות שהיא פולטת (כביכול כמנהיגה מזרחית). כך אדוניה בליכוד מצפים מפוליטיקאים מזרחים לנהוג – לצבוע את המזרחים כאלימים וגזענים ולהסתיר את העובדה שהנהנים העיקריים משרשרת הגזענות כאן ומחולליה הם האליטות האשכנזיות.
    ההשתלחות של הבוהמה האשכנזית עם נציגיה הגזעניים (גרבז', קוטלר, אלמגור ואחרים) במירי רגב מבטאת בעיקר את סלידתם מנוכחות של מזרחים במוסדות השלטון והתרבות. השתלחות בה גם עוזרת להם להצטייר כמגניי הפלסטינים ומהגרי העבודה (לפחות הפלסטינים לא קונים את ההצגה הזאת).