• Coronavirus_cc by-Up and Go
    חיים ראויים
    בחסות הקורונה פגע הממסד קשות בזכויות אנשים עם מוגבלויות
  • Coronavirus_cc by-Up and Go
    אויבי השגרה
    איך קרה שחזון המדיר מבוגרים הפך בקלות למוסכמה של השיח?

עדות של עוזב ״מרצון״

תצהירים מפיהם של עוזבים ״מרצון״ שנאספו על ידי המוקד לפליטים ולמהגרים חושפות כי הם מטלטלים בין אוגנדה לרואנדה, עדיין פליטים ועדיין בסכנת חיים
העוקץ

זוהי גירסה ערוכה של תצהיר שצורף לעתירה של ארגוני זכויות אדם והקליניקה לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב נגד המדיניות של כליאת מבקשי מקלט ללא הגבלת זמן אם הם יסרבו לעזוב לאוגנדה ולרואנדה. מהתצהיר הוסרו פרטים מזהים. תחת המדיניות החדשה, אשר הוכרזה ב-31 במרץ 2015, משרד הפנים יציע למבקשי מקלט העצורים במתקן הכליאה חולות לעזוב למדינה שלישית לא ידועה. אם הם יסרבו לעזוב, הם יועברו לכלא סהרונים לאחר 30 ימים. עדויות שאסף המוקד לפליטים ולמהגרים חושפות כי מדינות אלו הן אוגנדה ורואנדה. העתירה אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נמחקה מאז משום שהשופט ביתן קבע שמאחר שהעברת מבקשי המקלט לסהרונים טרם החלה, הרי שהעתירה מוקדמת מדי. 

״הגעתי לישראל ב-2008. ביקשתי מקלט בכל הזדמנות בה שוחחתי עם נציגים מרשויות הישראליות אבל לא קיבלתי תשובה לבקשתי בשום שלב.

החלטתי לעזוב את ישראל לאחר שהייתי כלוא בחולות יותר משנה והפסקתי להאמין שאי פעם אשתחרר בישראל. במהלך השנה שהייתי בחולות ערכנו מספר הפגנות. ב-29 ביוני 2014, לאחר צעדה מחולות לגבול עם מצרים, פקחי רשות ההגירה עצרו אותנו סמוך לניצנה. במהלך המעצר הפקחים הכו אותי קשות. הם שכחו להחרים את הניידים שלנו עם המצלמות כשהם עצרו אותנו ואני הצלחתי להעביר תמונות עם הפציעות שלי למוקד לפליטים ולמהגרים. למרות שהמוקד הגיש תלונה נגד פקחי רשות ההגירה בשמי, מעולם לא תחקרו אותי בנוגע לתקרית. בשל הסיבות האלו הרגשתי שישראל אינה מוכנה להעניק לי ולחברי מקום מקלט בטוח והחלטתי לעזוב את ישראל לא משנה לאיפה ולחפש שם מקלט.

לאחר שהודעתי לרשות ההגירה שאני רוצה לעזוב הם אמרו לי שאני אעזוב לרואנדה ומשם אהיה חייב לעבור לאוגנדה משום שאוגנדה אינה מקבלת מבקשי מקלט אריתראים באופן ישיר בשלב זה.

הטיסה שלי הייתה בתחילת מרץ 2015. בטיסה שלי היו שלושה אריתראים נוספים. בנתב"ג קיבלו מסמך נסיעה ישראלי שתקף לשלושה חודשים, אישור לוויזה לרואנדה, 3,500 דולרים במזומן ואת כרטיסי הטיסה.

החלטתי לעזוב את ישראל לאחר שהייתי כלוא בחולות יותר משנה והפסקתי להאמין שאי פעם אשתחרר בישראל. ב-29 ביוני 2014, לאחר צעדה מחולות לגבול עם מצרים, פקחי רשות ההגירה עצרו אותנו סמוך לניצנה. במהלך המעצר הפקחים הכו אותי קשות. הרגשתי שישראל אינה מוכנה להעניק לי ולחברי מקום מקלט בטוח והחלטתי לעזוב את ישראל לא משנה לאיפה ולחפש שם מקלט

כאשר הגענו לשדה התעופה בקיגלי, אנשי הביטחון בשדה החרימו את מסמכי הנסיעה הישראליים שלנו. הנציג ביקש מאיתנו לחכות והתקשר למישהו שיבוא עם רכב ויסיע אותנו לבית בו נוכל לנוח. שהינו בבית הזה יומיים, אשר במהלכם הבית היה תחת שמירה. כאשר ביקשתי מהשומר לתת לי לעזוב, הוא לא הרשה לי, ואמר שזה מסוכן להסתובב ללא מסמכים. לאחר יומיים הועברנו לבית אחר בו פגשנו שישה ישראלים שהגיעו מישראל באותו היום דרך טיסת מעבר באתיופיה.

נותרנו בבית השני במשך מספר שעות שלאחריהן הגיע אדם שהציג את עצמו כיוהנס ואמר כי אנו חייבים לעזוב לאוגנדה עכשיו. הוא ביקש 150 דולרים מכל אחד מאיתנו ואמר שכאשר נגיע לקמפלה נצטרך לשלם 100 דולרים נוספים לאדם שיביא אותנו לשם.

הנהג לקח אותנו בוואן קטן שהיה קטן מדי בשביל להכיל את כולנו – עשרה אריתראים ואותו. לאחר שבע שעות נסיעה, הגענו קרוב לגבול עם אוגנדה. הנהג כיבה את האורות ונסענו כך במשך כחמש דקות ואז נאמר לנו לצאת מהרכב ולצעוד. קצת לפני שעברנו את הגבול, מישהו הגיח מהצד השני וחצה את הגבול איתנו. פנינו לקמפלה ברכב ולאחר שעתיים או שלוש של נסיעה, מישהו עצר את הרכב שלנו. הוא תקשר עם הנהג שלנו בלוגנדה [שפה מקומית]. נאמר לנו כי עלינו לשלם עוד כסף ולא יעצרו אותנו.

הם הורו לנו לצאת מהרכב אחד אחד והם בדקו אם יש לנו כסף. הם לקחו יותר מ-10,000 דולר מכולנו ואז הם התקשרו למשטרה. מיד דיווחתי למשטרה שהאנשים שקראו להם לקחו את הכסף שלנו. המשטרה רשמה אותם ושוטר אמר לנו "אין בעיה. אני אעשה כמיטב יכולתי". לא קיבלנו בחזרה את הכסף שלנו. במקום זה העבירו אותנו לתחנת משטרה בקמפלה.

צילום: אקטיבסטילס
צילום: אקטיבסטילס

בתחנת המשטרה מסרנו את כל מה שהיה לנו: את שאריות הכסף, התיקים שלנו והטלפונים הניידים. לאחר מכן הם נעלו אותנו. היינו כלואים שם במשך שישה ימים. הקצין אמר שביום חמישי הם ייקחו אותנו למשרד או לבית המשפט להגירה ושלאחר מכן נשוחרר. אך לפני כן הוא אמר "כדאי שתשלמו לי 1,000 דולר". אמרתי לו "אוקיי" ושאלתי למה לוקחים אותנו למשרד ההגירה. הוא אמר שזה משום שהמשרד כבר יודע עלינו. הייתי בטוח שהם מתכוונים לגרש אותנו לאריתריאה. פחדתי מאוד אבל זה היה ערב ולא יכולתי להתקשר לאף אחד.

לבסוף קיבלתי להתקשר לחבריי והם יצרו קשר עם אריתראי שחי בקמפלה. הוא הגיע לבית המעצר של המשטרה ב-11:30 בלילה ודיבר עם המשטרה. הוא הסביר לי שאם היינו מועברים להגירה, הם היו מגרשים אותנו לאריתריאה. תודות לו, הם דרשו רק 800 דולר מכל אחד מאיתנו.

הוא אמר שהקצין בהגירה דרש 6,000 דולר והקצין במשטרה דרש 2,000, ושניהם הבטיחו שאחרי התשלום, נשוחרר תוך שש שעות. הוא שילם את הכסף וכולנו שוחררנו.

ברחתי מאוגנדה כי הבנתי שזה לא חוקי להישאר שם ושהם עלולים לגרש אותי לאריתריאה אם אשאר שם. כיום אני בקניה. נאלצתי להיכנס באופן לא חוקי. פניתי בבקשה למעמד פליט למשרד ההגירה והרישום, מחלקת ענייני פליטים בקניה, וקיבלתי כרטיס של מבקש מקלט. כרטיס זה אינו מאפשר לי לעבוד והראיון שלי נקבע למאי 2016.

אני מאוד כועס ומתוסכל שנשלחתי מישראל בדרך הזו. אני לא מאמין שהם [רשות ההגירה] אמרו לי שאוכל להישאר ולחיות ברואנדה או באוגנדה ושהכול מאורגן. אני מתחרט על שעשיתי את הטעות והאמנתי להם״.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פריץ היקה הצפונבוני

    א) קודם כל מכבסת המלים : הם מבקשי מקלט ,לא מסתננים. מסתננים היופלסטינים שבשנותיה הראשונות של המדינהעברו דרך קוי החזית ואח׳׳כ קוי שבתת הנשק-הקו הירוק,אם כדי לחזור לכפריהם לאסוף יבולים שעזבו או לגנוב מהישובים היהודים מכל הבא ביד ,לנו גנבו את הפרות. אח׳׳כ גם בצעו פיגועים אחרי שהצבא הרג כל מסתנן. ז.א. אנשים שניסו לפגוע במדינה ותושביה. מבקשי המקלט מבקשים את הגנת המדינה מפני הרודפים אותהולא רוצים לפגוע בה.המדינה לא בודקת זכאותם . לא יכולה לגרשם ומנסה למרר חייהם שיאותו לעזוב . ישראל שהוקמה כדי לשמש מקלט ליהודים נרדפים מתיחסת לנרדפים אחרים כגרועות במדינות שסירבו לתת מקלט לפליטי הנאצים. בושתי ונכלמתי.

  2. נפתלי אור-נר

    טבעי הדבר שמדינה הכובשת עם אחר מזה 48 שנה, ושאינה מגלה כל נכונות לשינויו של מצב זה, תהיה אכזרית ושקרנית