• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

למה "מחאת הסרדינים" מעצבנת אותי

האוויר בישיבת ועדת החינוך בכנסת היה מלא ברטוריקה של צדק חברתי, אולם מאחוריה עמד בעיקר רצונה של קבוצת הורים קולנית ובעלת אמצעים להעניק יתרון לילדיהם
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

לפני כשנה נכחתי בדיון של ועדת החינוך של הכנסת בהשתתפות שר החינוך שי פירון, שדנה בשני עניינים: חוזר המנכ"ל החדש בעניין תשלומי הורים, המאפשר לגבות אלפי שקלים מהורים עבור כל ילד, והקטנת צפיפות בכיתות. האולם היה מלא עד אפס מקום בהורי "מחאת הסרדינים", שרובם המכריע הגיע מיישובים מבוססים שלא היה להם כל עניין לדון בתשלומי ההורים האסטרונומיים אלא להפעיל לחץ, בסיוע חברי כנסת שהתגייסו לעניין וחלקם חסרי כל מושג במה מדובר, אך ורק בעניין הצפיפות בכיתות. שיהיה ברור, אני בעד הורדת מספר התלמידים ל-32 בכיתה, אולם אני מתנגד למרכיב מאד מרכזי של "מחאת הסרדינים" – מרכיב שמנהיגיה של מחאת ההורים נגד הצפיפות בכיתות נוטים מאד להסתיר.

טענה מרכזית של מנהיגי המחאה מתמקדת בהחלטת משרד החינוך לאסור על פיצול כיתות על ידי הרשויות המקומיות. מה שקורה עתה הוא שרשויות מקומיות עשירות בעלות אמצעים מפצלות כיתות ודואגות לכך שהתלמידים במוסדות החינוך שלהן ילמדו בכיתות פחות צפופות, בעוד שברשויות עניות חסרות אמצעים הילדים ממשיכים ללמוד בצפיפות. ההורים שנכחו בוועדה היו מרשויות מקומיות חזקות שבהן כספיהם וכספי הרשות מממנים את פיצול הכיתות. הם העלו טיעונים שונים, בין היתר שאין למנוע מרשויות מקומיות כמו אלו שהם מתגוררים בהן להשקיע בחינוך. הם לא אשמים, טען אחד הנציגים שלהם, שרשויות מקומיות אחרות מעדיפות להשקיע בבניית כיכרות ותאורה ולא בחינוך. זו הסיבה כנראה לפערים בהישגי החינוך בין היישובים עומר ורהט.

כנגד הטענה שהמורים המגויסים ללמד בכיתות המפוצלות עובדים בתנאים של עובדי קבלן, הם טענו שהרשויות המקומיות הן המעסיקות, אבל שכחו משום מה לציין שמורים אלו מועסקים בתנאים נחותים מאלו של מורים מן המניין. אולם, הטיעון העקרוני המוסרי המרכזי שעלה בדיון זה ועולה כמעט תמיד גם בדיון הציבורי הוא טיעון "מיטת סדום". טיעון "מיטת סדום" הוא טיעון ותיק שאומר שזה בלתי מוסרי, בלתי יעיל ואבסורדי לחתור לשוויון על ידי קיצוץ רגליהם של אלה שנמצאים בקצה העליון של הסולם על מנת ליצור שוויון. בקיצור, אתה לא יוצר שוויון בין גבוהים ונמוכים על ידי קיצוץ רגליהם של הגבוהים, על מנת להתאים את כולם למיטת סדום השוויונית. בז'רגון פילוסופי הטיעון הוא שאין הצדקה למה שמכונה leveling down.

אולם הטיעון האינטואיטיבי והאטרקטיבי הזה הוא טיעון שגוי כאשר מדובר במה שסוציולוגים מכנים טובין חברתיים מדרגיים או בלועזית positional goods. מי שמחויב לעקרון שוויון הזדמנויות בתחום החינוך אינו יכול להחזיק בעמדה ששיפור מעמדם של בעלי האמצעים לא יפגע בתלמידים חסרי האמצעים המתגוררים ברשויות מקומיות דלות אמצעים. מהם טובין חברתיים מדרגיים? אלה הם טובין חברתיים שערכם אינו תלוי אך ורק בכמות האבסולוטית שבידי מי שמחזיק בהם, אלא בכמות היחסית שהוא מחזיק בה בהשוואה לזו שמוחזקת בידי אנשים אחרים. חינוך הוא טובין מדרגי.

מי שהישגיה הלימודיים או כישוריה התעסוקתיים טובים יותר מאלו של מתחריה תתקבל למוסד החינוכי או למקום התעסוקה, בעוד שמתחריה המפסידים ייוותרו בחוץ. אפיון זה של הטובין החינוכיים מדגיש את חשיבותן של ההזדמנויות החינוכיות הניתנות לכל תלמיד ותלמידה. מי שזוכה בהזדמנויות חינוכיות רבות יותר זוכה ביתרון על פני אחרים המתחרים אתו על טובין חברתיים מוגבלים

כך לדוגמה, בהינתן שהיצע המקומות בחוגים מסוימים במוסדות השכלה גבוהה והיצע המשרות בשוק התעסוקה מוגבל יחסית לביקוש, ומספר המועמדות והמועמדים גדול ממספר המקומות המוצעים, הדרך להכריע בין הפונות והפונים היא באמצעות תחרות שעל פיה ייבחרו אלה הראויים להתקבל ללמוד בחוג המבוקש או לזכות בתעסוקה יוקרתית ומכניסה. מי שהישגיה הלימודיים או כישוריה התעסוקתיים טובים יותר מאלו של מתחריה תתקבל למוסד החינוכי או למקום התעסוקה, בעוד שמתחריה המפסידים ייוותרו בחוץ. אפיון זה של הטובין החינוכיים מדגיש את חשיבותן של ההזדמנויות החינוכיות הניתנות לכל תלמיד ותלמידה. מי שזוכה בהזדמנויות חינוכיות רבות יותר זוכה ביתרון על פני אחרים המתחרים אתו על טובין חברתיים מוגבלים.

את העניין הזה ניסיתי להסביר לאחד מפעילי "הסרדינים" שישב לידי והתריס כלפיי: "מה זה יעזור לרשויות המקומיות החלשות או לחסרי האמצעים שלא יאפשרו להורים או לרשויות המקומיות לממן פיצול כיתות ושירותי חינוך נוספים". שוב, התשובה היא שזה פוגע בהזדמנות השווה של אלו שממילא מתחילים מנקודת התחלה נחותה. האוויר בישיבת ועדת החינוך בכנסת היה מלא ברטוריקה של שוויון וצדק חברתי, אולם מאחורי הרטוריקה עמד בעיקר רצונה האגואיסטי של קבוצת הורים קולנית ובעלת אמצעים להעניק יתרון לילדיהם על פני ילדים אחרים.

אם אכן אנשי "מחאת הסרדינים" נאבקים למען המטרות הנעלות של שוויון הזדמנויות חינוכי וצדק חברתי, הם צריכים לסלק את הדרישה המרכזית שלהם, לאפשר לרשויות מקומיות מבוססות לממן מכספן ומכספי ההורים פיצול כיתות, רק כך ניתן יהיה להאמין שהמחאה הזו היא אכן מאבק למען שוויון הזדמנויות לכל. כל עוד הם אינם מסירים את התביעה הזו הרי שזו אינה מחאת סרדינים אלא תביעה של כרישים פריבילגיים המקדמת אינטרסים כיתתיים על חשבונם של רשויות, הורים וילדים שאינם יכולים לממן מכספם שירותי חינוך נוספים.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    יש להדגיש כי אותם positional goods הם ציבוריים: שירות ביחידות עלית טכנולוגיות ולימודים באוניברסיטאות ציבוריות יוקרתיות.

    הרי מה קורה? ניקח תלמיד דמיוני מעומר עם נתונים זהים לתלמיד מרהט; פיצול הכיתות נותן לראשון יתרון בקבלה לאוניברסיטת בן גוריון; השני ייאלץ ללמוד במכללה ולקבל תואר פחות נחשב- ואז לשלם מיסים שיממנו את ההשכלה של הראשון.

  2. ד"ר ראובן גרבר

    שלום רב,
    אכן הופתעתי לטובה מטענת הכותב. בסיכומה של הקריאה הסתבר לי שגם הוא צודק. אך, אין זה אומר שטענתו מבטלת את קודמתה, אלא מוסיפה עליה. עכשיו מוטב לחפש פתרון שיקיים את שתי הטענות יחדיו. יתכן שעל המדינה בכל זאת, לקיים את הפיצול, אך ללא עובדי קבלן. לדוגמא, במקום שהממשלה תקצב מאה מליון דולר להקצות למאבק כנגד החרם כדי לכסות על כשלונה המוסרי, מוטב להשקיעם בחינוך. לא כך?

  3. דפנה

    מאמר חשוב ונכון.
    לטעמי הפתרון יבוא רק אם וכאשר גביית תשלומי הארנונה תעשה ישירות על ידי המדינה.
    המדינה תעביר כספים לרשויות המקומיות בהתאם לקריטריונים שניתן לשקלל אותם ובהם למשל: מספר התושבים, גילאי התושבים, שטח הרשות, וגם מצבה העכשווי.
    באופן זה רשות חלשה תקבל תוספת כספית במטרה לחזק אותה.
    הרשות המקומית תוכל עדיין לבחור את סדר העדיפויות לשימוש שייעשה בכסף, אבל העומדים בראשה לא יוכלו עוד לטעון כי "אין כסף" להקטנת הצפיפות בכיתות, בעודם מוציאים כספים על ככרות חדשות.
    לכל זה לא יהיה ערך אם הורים ברשויות החלשות לא יקומו וידרשו שוויון בחינוך הניתן לילדיהם. אם הם לא יהיו מעורבים. אם הם ישלימו עם המצב ויראו בו גזירת גורל.

    ואגב, גביית הארנונה ישירות על ידי המדינה, תפתור את אי השוויון הקיים גם בתחום זה. הקריטריונים יהיו אחידים לכל. זאת בניגוד למצב העכשווי בו תושבי סביון, למשל, משלמים פחות, אך מקבלים יותר, בהשוואה לתושבי בני-ברק, למשל.

  4. ד"ר אריה קיזל

    מאמר חשוב ביותר החושף עוד אחד מהצדדים של קבוצות חזקות ומקושרות של הורים הדואגים במיוחד לילדים שלהם.

  5. רינת

    גברת דולי,
    אני לא הייתי שופטת את עיסוקיהם של אחרים. לא את ולא אני יודעות איך זה לעבוד הרבה מאוד שעות ביממה בשכר זעום ורק לחשוב איך לילדים שלך יהיה משהו לאכול.
    בואי אחרי זה נדבר על "להקפיד בענייני הילדים" ו"להתנדב".

  6. שלום נ

    איש יקר, לצד הדברים המעניינים שכתבת, יש לזכור כי במקרים רבים, הבעיה היא לא תקצוב יתר לעומת תקצוב חסר, אלא סדריי העדיפויות של ההורים והפוליטיקאים שמנהיגים אותם.

    רק בתור דוגמא: אם ניקח רשויות עניות מאוד כמו ירושליים ובני ברק, נראה, שלפחות ע"פ דו"ח מבקר המדינה, הלמ"ס וכל מני ארגונים חברתיים, הילדים מקבלים תקצוב מהמדינה מעל ומעבר למה שמקבל ילד בתל אביב או רעננה: הסעות מהבית לביה"ס, הילד חוזר הביתה ב 16:00 אחריי ארוחה חמה וכיתות קטנות יחסית. אלא שהחומר הנלמד הוא כזה שלא נותן לילד כלים להתמודד בשוק העבודה: למודי קודש למניהם במקום מתמטיקה, אנגלית ומדעים.
    זו דוגמא (נוספת) להתנערות המדינה מתפקידיה האמיתיים: לפקח על החינוך באמת, ולא רק לעשות את המינימום (תקציבים) כדי לאפשר קיום קואליציה משתקת.

    דוגמא יפה נגדית, לשימוש נכון בתקציב, קרי לטובתם האמיתית של הילדים ולא זו של הפוליטיקאים, היא המהפיכה שהנהיג שראש עריית מועצת מוטי אביצרור: בזכות השקעה גדולה של רשות מקומית במערכת החינוך, חל זינוק באחוז הזכאים לבגרות בקרב תלמידי ירוחם, וזינוק דומה במספר הסטודנטים מירוחם באוניברסיטה.
    העיריה כל כך התחייבה לתהליך, שבשלב מסויים היא הסיכה מורים למתמטיקה שגרים באשדוד, כל יום הלוך חזור במונית.

  7. פריץ היקה הצפונבוני

    40 ילד בכיתה זה בהחלט יותר מדי. במצב ענינים זה טבעי שהורים חזקים ובישובים חזקים ימצאו דרכים להתגבר על צפיפות הכיתות. מה שדרוש הוא תקצוב ממלכתי הן לישובים הנמצאים באשכול חברתי-כלכלי והן לאזורים כאלה בישובים חזקים המוזנחים ע׳׳י השלטון המקומי, לכיתות בנות לא יותר 20 תלמידים.גם יתר הכיתות לא צריכות להכיל יותר מ30 תלמידים. בשלטון הימין תמיד מקצצים במשאבי החינוך. לא כך היה כשיוסי שריד ושולה אלוניזצ׳׳ל היו שרי חינוך.

  8. סער קוקס

    1. אתה אומר שיש X משרות וכמות נתונה של מתמודדים על כל משרה ואלה שקיבלו חינוך טוב יותר יתקבלו. –> למה? אולי ככל שאנשים חינוך מוצלח יותר יווצרו יותר מקומות עבודה והשוק יגדל לרווחת כלל האוכלוסיה? 2. אתה מתייחס לשוק הישראלי כ"אי בודד" שאינו קשור לעולם. אז נכון ש"קיצוץ הגבוהים" יביא לשוויון "טכני" בתוך ישראל אבל הוא יוריד את המיקום של עובדים מישראל אל מול עובדים מהודו או מסין וכו וכפועל יוצא מצב השוק והכלכלה הישראלית יורע למול שווקים אחרים ומן הסתם תהיינה עוד פחות משרות להתמודד עליהן….
    אני לא חושב שהדרך הנכונה לחזק את החלשים היא להחליש את החזקים…