פגיעה בשמה הטוב של האוכלוסייה הלהט״בית

יואש פלדש משך מתערוכתו ״מותו של הסטרייט״ את האיור שכלל את הצגת בנו של בנימין נתניהו, יאיר, בעירום, לאחר שקיבל פנייה מעורך הדין יוסי כהן המאיימת בתביעת לשון הרע משום שיש באיור משום פגיעה בשמו הטוב של יאיר [״יאיר נתניהו הוא סטרייט (ויש לו את מלוא ההערכה לגייז, אותם הוא מכבד מאד) והצגתו כגיי חוטאת לאמת ופוגעת בשמו הטוב״]. פלדש לא ביקש לרמוז שיאיר הוא גיי, אבל השאלה המעניינת היא – ״אז מה אם כן?״

המערכת המשפטית בישראל מתייחסת לנטייה מינית כאל עלבון שיש בו משום פגיעה בשמו הטוב של מי שהיא מיוחסת לו, בין אם בשגגה ובין אם מתוך כוונה. על פי פסק הדין האחרון בנושא, וזאת ככל שלא פספסתי פסיקות שנתקבלו לאחר מכן, בית משפט השלום בתל אביב-יפו בעניין רוט פסק פיצויים לתובעים שתמונותיהם הוצגו בכתבה ב״טיים אאוט״ שעסקה בליין מסיבות גייז, למרות שהתמונות בפועל צולמו באירוע אחר שאין לו קשר לקהילה הלהט״בית. בית המשפט הבהיר באופן שאינו משתמע לשני פנים כי ייחוס נטייה מינית שונה מנטייתו האמיתית של אדם, ולרוב הרי שענייננו בייחוס הומוסקסואליות להטרוסקסואלים, מבססת טענות של לשון הרע.

בית המשפט הסביר שהמבחן בעניין אינו נוגע בשאלה של ״מה ראוי?״ אלא בתפישה החברתית הרווחת. כך שאם החברה, או חלק נכבד ממנה, תופשת ייחוס הומוסקסואליות כעלבון, הרי שדי בכך, בגדול, כדי לספק את הדרישות של החוק ולפסוק פיצויים בגין לשון הרע.

אפשר להתפלמס סביב השאלה גופה. אך בסופו של יום, המערכת המשפטית, לפחות בתקופת מתן פסק הדין האמור (שנת 2011) סבורה שהייחוס ״הומו״ לאדם נתפש על ידי החברה כלשון הרע. ועתה, ראש הממשלה, מתוך אקט של הגנה על שמו הטוב של בנו, אישש את התפישה האמורה, לפיה ייחוס מוטעה של הומוסקסואליות עולה כדי לשון הרע.

מן הסתם, אפשר היה להתמודד עם הצגת יאיר בתערוכה מבלי להידרש לטענות מעולם לשון הרע. טענות מעולם הפרטיות למשל. אך היה בכך כדי להותיר ספקות שהמשפחה רצתה להפיג, אחת ולתמיד. לשם כך, ״נכנעה״ משפחת המלוכה, הכה גיי פרנדלי – שהרי אירחה בביתה המתפורר את מושיק גלאמין הססגוני, שלא לדבר על כך שיש בליכוד תא גאה – לדפוס החשיבה הארכאי לפיו המילה ״הומו״ שקולה לקללה.

לפני שנקבל את הנימוק של בית המשפט לפיו אין בפסיקה הקובעת כי ייחוס שגוי של הומוסקסואליות עולה כדי לשון הרע ״משום שימור זיהוי ההומוסקסואליות עם בושה וחוסר הדרת כבוד״, ולפני שנתניהו ידבר על חיבוקו את הקהילה הלהט״בית, מן הראוי לזכור כי למילים יש משמעות, והן מייצרות תודעה. מערכת משפטית, פוליטית או חברתית שמחברת בין נטייה מינית לבין פגיעה בשם הטוב, היא מערכת שמשמרת את הבושה המיוחסת למיעוטים מיניים ומגדריים, ומשדרת להם, כמו גם לציבור הכללי, שיש ממה להיעלב ועל כן, אף יש במה להתבייש. ובסופו של דבר, קצרה היא הדרך בין מתן נפקות משפטית ולגיטימציה חברתית לעלבונות שנובעים מייחוס שגוי של נטייה מינית שונה, לבין האמירה של דובר בר אילן לפיה נמתחה האנלוגיה בין האוכלוסייה הלהט״בית לפדופיליה.

מנגד, הייתי גורס, שדווקא האיום מטעם עורכי דין למיניהם בשם לקוחותיהם בתביעות לשון הרע ופגיעה בשם הטוב על יסוד ייחוס שגוי של הומוסקסקסואליות, כמו גם אישוש האמור על ידי מערכת המשפט, הוא בעצמו פגיעה בשמה הטוב של האוכלוסייה הלהט״בית. כך, שבכל פעם שהטענה כי ייחוס הומוסקסואליות עולה כדי לשון הרע מתקבלת, או אף נטענת, צריכה לקום מולה טענה נגדית של הציבור הלהט״בי לפיה שמו הטוב זה שנפגע.