אמר חכם עבדאללה: וזרח השמש ובא האור

רבי שמעון, חכם עבדאללה וחזקל על בריאת העולם ולמידת הלכות // המדור של אלמוג בהר

אמר רִבִּי שמעון ג'

ה.
אמר רבי שמעון: דע כי כל המציאות שבין הזכר לנקבה בעולם הזה מתייחדת בסוד הזיווג העליון וקישוטיו, ואין לך נמצא בעולם התחתון שאין לו מקבילה בעולם העליון, ואין לך נמצא בעולם העליון שאין לו מקבילה בעולם התחתון. ועל דמיון זה בא כל עניין שיר השירים במשליו, לרמוז לסוד הרוחני שבזיווג הגשמי ולהורות על הסוד הגשמי שבזיווג הרוחני. ועל אותו הדרך הותר לנו לשיר ולשורר שירי חשק ואהבים, המלאים בדברי חיבובים ובכל מה שאפשר לפה להמשיל, ולכוונם אל ריבונו של עולם ואל השכינה, ובשעה שאנחנו שרים בהם בכוונה הנכונה והיפה והסדר הנאות הוא בונה עולמות, וכאשר אנו שרים בהם בכוונות פסולות וכעורות ומשובשות הוא מחריב עולמות. ורק הבורים מיחו שאומרים אנו לפני השכינה מה שאומר אהוב לפני אהובה תחת חלונה, ואף אם היא אשת איש או גויה, ומבקש להיות כיונק משדיה או מתחנן שתהיה היא אוהל והוא שוכנה, ורק הנבערים ביזו שאומרים אנו לפני הקדוש ברוך הוא מה שאומרת האהובה המתאוננת על לכת האהוב באוניות הסוחר או בדרכי המדבר, ומדמה עצמה כחולה מרוב עוצם תשוקתה לדודה ומספרת לו כי דמוע תדמע עינה על חסרון עינו. ובאמת כאשר שרים אנחנו לפני הקדוש ברוך הוא כולנו במובן ידוע נשים המבקשות על אהובן ובעלן מנוער שהותירן עגונות מאחור, אסורות לאחרים אך בלתי רצויות על יצועו החוקי, וכאשר שרים אנחנו לפני השכינה כולנו במובן ידוע גברים המבקשים לחזר ולחבב עצמנו עליה עד שתתרצה ועד שתרצה. ועל כן אמרו שראוי לו לחשוב בתפילה שאישה נקבה עומדת לפניו, ואז יבוא למדרגה, כידוע, וראוי לה לחשוב בתפילה שגבר זכר עומד לפניה, ואז תבוא למדרגה, כידוע.

ו.
אמר רִבִּי שמעון: תנינים כמעט ועכבו מעשה הבריאה, כיצד? שהיו הם שורצים בתהומות ומעוררין אותן להשמיע קול הדומה לקול בכייה, והיה הקול עובר מסוף העולם ועד סופו, כקול הנחש וכקול היולדת וכקול המת, והיה אלהים מבקש להשתיק קולם הבא כהד, ולהטמינם בבור בתוך בור. מה עשו התנינים, הטמינו עצמן בבור בתוך בור בתוך בור. אמר אלהים, שלא יאמרו כל הבריאה היתה טמונה בבור בתוך בור ואני רק הוצאתיה מן המחבוא, ואין לבריאה בורא אלא מוציא, עלי לבטל קיומו של זה הבור בתוך בור, ואחר כך לבוראו מחדש, וכמעט דחה כל מעשה הבריאה. אחר כך אמר, יהיו המינים אומרים בשל התנינים הגדולים עיכב הקדוש ברוך הוא מעשה בראשית, מיד אמר יהי אור, וחשב בלבו הנה אני מותיר בעולמי מסתור, זה הבור בתוך בור, וכל נברא המגלה מקום זה וגולה למקומו ואוחז בקרנותיו, איני מקשה עליו את דיני ואיני דן אותו יחידי, אלא אומר אני לו, זה מקום תנינים גדולים, ואתה מה לָךְ?

Marc Chagall, Darkness and Light (biblical symbols), 1972
Marc Chagall, Darkness and Light (biblical symbols), 1972

אמר חכם עבדאללה

ה.
אמר חכם עבדאללה: וזרח השמש ובא האור. שהקדוש ברוך הוא מלמדנו להבדיל בין הדברים בכך שהאיר עליהם, וטוב האור לעיניים ומתוק, זאת שמחת החיים, ועדיין לא תשבע העין מלראות, ולא ילאה הפה מדבר. ואנחנו פיות מדברי גדולות, ואפילו פינו רחב כים וגומר, לא נוכל להללו. על כן נהגתי אני הקטן בדרך של מתינות וצמצום בכל המקומות שהצלחתי, ובמקומות שלא הצלחתי הרחבתי בדברי יתר על המידה, ומוטל על תלמידַי אחרי למחוק ממילותי, ואני מניח אותן להם.

ו.
אמר חכם עבדאללה: מי שלא העמיד תלמידים מעלה עליו הכתוב כאילו מת הוא עוד בחייו, ומי שהעמיד תלמידים מעלה עליו הכתוב כאילו הוא חי גם במותו. ואני הייתי משתדל להעמיד תלמידים כל חיי, והיו התלמידים עוזבים אותי, מי למורים אחרים ומי לחיים ללא הוראה, ולא הייתי יודע האם נותר משהו מתלמודי אצלם. עד שבסוף הרבה ימים בא אצלי תלמיד בשם חזקל, ונותר אצלי ולמד אצלי ואף העמיד מספר חידושים משלו. ואם יעמיד תלמידים שיהיו תלמידי תלמידי הרי אני חי. ומי אמר ולא התבדה אף פעם, אם לא בחייו אזי במותו, ואני תקווה שלא אהיה מן המתבדים.

אמר חזקל

ה.
אמר חזקל: כשהפכתי תלמידו של רבי חכם עבדאללה הודיעי שיעור ראשון של הלכה: הרואה ירושלים בחורבנה יקרע קרע בבגדו, ואז יתפור הקרע, שלא יהיו בגדיו עשויים קרעים-קרעים. ושאלתי את עצמי, איזו ירושלים זאת, הרחובות בהם גדלתי, סן מרטין ובר-יוחאי עד צומת פת, והרי אני רואה אותם יום-יום בחורבנם, לא יספיק החוט בביתו לתפור את הקרעים. אבל הייתי זהיר בשאלות החכם ולא עניתי מיד, זכרתי דברי אבי לִיָהוּ כי לכל דבר פנים שניים, נסתרים, נזכרתי כי אבי גילה את אוזני שקיימות אלפי הלכות העומדות עדיין סתורות ונסתרות, אלפי שנים מאז גלותם של ישראל מהר סיני, הלכות אותן אפילו רבי עקיבא הגדול בישראל לא למד מן הכתרים והתגים שנתן האלהים מעל האותיות שבתורה, ואיך אני הקטן בישראל אעמוד מול שאלות של הלכה. ורק חשבתי, והרואה אדם בחורבנו, מה יעשה, מה יעשה הרואה אדם בחורבנו.

״אמר לי רבי: בור המים אינו מקבל מימיו ממקור אחד אלא מפעפעים הם אליו גם ממעמקי אדמה וגם מן השמים וגם מנחלים שונים, עד שראוי הוא להיקרא כמעט כמעיין הנובע ומוציא מים ממקור עצמו, וכך אתה יכול לומר דברי תורה אפילו יותר ממה שקיבלו מסיני. אמרתי לו: משה לימד תורה מן השברים של הלוחות, אין לי זמן פנוי ממחשבות״.

ו.
אמר חזקל: פעם אמר לי רבי: דיברתי מספיק וכבר הפה יבש, אמור לי אתה דבר אחד חדש מן התורה. אמרתי לו: רבי, בור מים אינו יכול להוציא מים יותר מאלו שנכנסו בו, וכך אני איני יכול לומר דברי תורה יותר ממה שקיבלתי ממך. אמר לי רבי: בור המים אינו מקבל מימיו ממקור אחד אלא מפעפעים הם אליו גם ממעמקי אדמה וגם מן השמים וגם מנחלים שונים, עד שראוי הוא להיקרא כמעט כמעיין הנובע ומוציא מים ממקור עצמו, וכך אתה יכול לומר דברי תורה אפילו יותר ממה שקיבלו מסיני. אמרתי לו: משה לימד תורה מן השברים של הלוחות, אין לי זמן פנוי ממחשבות.

על המדור השבועי "אמר רבי שמעון", מאת אלמוג בהר
האסופה מורכבת משלושה חלקים: "אמר רִבִּי שמעון" מחבר יחדיו דברי רבנים מכל הדורות שנקראו שמעון, אך כמעט מחציתו מוקדשת למפורסם בשמעונים – רבי שמעון בר יוחאי. ל"אמר חכם עבדאללה" ארבעה "אבות חכמה" המהווים גם הם כמחציתו – חכם עבדאללה סומך, בן המאה ה-19 בבגדאד; "הבן איש חי", רבנו יוסף חיים, גם הוא בן המאה ה-19 בבגדאד; הרב יוסף משאש, שעבר בין מרוקו וישראל במאה ה-20; והרב עובדיה יוסף. אליהם מצטרפים ובהם מתערבבים רבנים אחרים, רובם מן הדורות האחרונים במזרח התיכון וצפון אפריקה, אך חלקם מוקדמים יותר או ממקומות אחרים, וכן עוד מקורות שבעל-פה מִדרשות בבתי כנסת עיראקיים, תורכיים, ספרדיים וסוריים בירושלים בתריסר השנים האחרונות. לעתים "אמר רִבִּי שמעון" ו"אמר חכם עבדאללה" מאחדים שניים או שלושה מקורות שונים לגירסה אחת חדשה. בניגוד לשני החלקים הראשונים, החלק השלישי – "אמר חזקל" – הוא בדוי. כל העניינים אשר בשני החלקים הראשונים הזכרתי, כולם משל אחרים, אלא אם התגלגל אליהם רעיון אחד או שניים משפטים משלי, חדשים מקרוב באו, ולא שמתי לבי כי ממני יצאו. ובכל החלק השלישי דבר מדברי הספרים המצויים לא לקחתי, אלא אם שכחתי, או נפלה בתוכם מילה או שתים מן המקורות ואנוכי לא ידעתי, רק כל עניני החלק הזה מלבבי נבראו, חפרתי בורות והם נמלאו. לבד אם נשרו כמה פתקים של חזקל בין עמודי שמעון ועבדאללה ולא השגחתי, או נשרו פתקים מעבדאללה ושמעון אצל חזקל ולא חשתי.
קיבץ, בחר, תרגם מארמית ומערבית לעברית וסידר: חכם עבדאללה בן גוּרְגִ'יָה, רבו של חֶזְקֵל.
הוציא הקובץ ממסתור לאור, וצירף הקטעים בחלק "אמר חכם עבדאללה": חֶזְקֵל בן אַמַל, תלמידו של עבדאללה.
הביא לדפוס, וצירף הקטעים בחלק "אמר חזקל": אלמוג בן סמירה, כותב קורותיו של חֶזְקֵל
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.