מכתב למכחישות השואה

האלימות המינית ממשיכה להיות השואה שלנו, מכיוון שלכאורה מדובר בפעולות ספורדיות ועצמאיות, וככאלה אנחנו מנהלות את מיליוני קרבות המאסף הזעירים שלנו נגדן. אך בפועל זו מערכת דיכוי משומנת, שמאחוריה בעלי אינטרסים מובהקים, גם אם קשה לזהות אותם במבט שטחי
נעמית מור חייםנעמית מור חיים

בימאית ופעילה פוליטית

בשורה התחתונה ניתן לומר שעבדו עלינו. ויותר מכך, שאנחנו עובדות על עצמנו ובהצלחה רבה, על בסיס יומי ושעתי. יש כבר פמיניזם אנחנו אומרות, סגרנו את הפינה. יש לנו זכות הצבעה וזכות עיסוק ומה לא. בסוף גם נצליח להשוות את השכר ויהיה דבש. יותר מזה, חלקנו כבר נתקלו במצב שהן הרוויחו יותר מבן הזוג, מהאח או מעמית לעבודה, או לפחות שמעו על אחת שזה כן קרה לה. ניצחנו! אנחנו טופחות לעצמנו על הכתף הפנימית, זו שכבר לא זקוקה לריפוד של כריות כתפיים כמו בשנות השמונים, כדי שיאמינו שאנחנו מסוגלות להתנהל ולנהל בעולם שמחוץ לבית. ניצחנו! אנחנו מתענגות על הרגעים שבין שאיבת חלב, כי למי יש זמן לשבת להניק, לריצה להוציא ילדים בזמן ממסגרות, לתשלום עצום שהצטבר במשך השבוע על עזרה בבית ואוכל קנוי כי לעבוד ולבשל מתנגשים בלו"ז. ניצחנו! כי הם נותנים לנו לעשות קריירה, וזה הלוא בדיוק מה שרצינו, לא? אנחנו מאשרות לעצמנו וממשיכות להכחיש את השואה, שכל ההישגים והנצחונות הללו לא מתחילים לדגדג.

בכל בית חמישי נאנסת ילדה (ו/או ילד) על ידי בן משפחה. זאת הסטטיסטיקה, אבל מה משמעותה? אם תשאלו אותי, המשמעות היא ש-20% מהנשים בכלל האוכלוסייה פצועות ונמצאות במלחמה יומיומית על התפקוד שלהן, ולו הנמוך ביותר. בניגוד לפצועי מלחמה, הן נוטות לגלות את הפגיעה ואת החשד שהן אינן האשמות בה רק במרחק של שנים מהתרחשותה. עד אז הן נלחמות פעמים רבות במה שאין לו שם, צורה או הצדקה. וכשההתמודדות צפה, מה קורה אז? בניגוד לנכי צה"ל, אין להן משרד ביטחון שדואג לשיקום ולזכויות. 20% מהנשים. כלום אין זה נתון מטלטל? ובחרתי להתמקד הפעם רק בנתון הקיצוני, פגיעה מילדות על ידי המעגל הקרוב ביותר. בגידה מתועבת שיוצרת דיסאוריינטציה וחוסר אמון בסיסי בעולם ובעצמן. תרצו שאכנס גם לנתוני האונס הכלליים? נתוני התקיפות המיניות ללא חדירה המוכרת כאונס? מעשי סדום? נגיעות? הטרדות מיניות? האמנם ניצחנו?

כשאחוזים כה גבוהים מאוכלוסיית העולם חיים בתוך משבר וערעור מתמשך, וכשרובם נשים, איזה סיכוי יש לנו אי פעם להשוות שכר, להימדד באופן נקי על סמך כישורים, או להרגיש ביטחון במרחב במידה זהה לזו של אחרון הגברים, ללא הערות משפילות, קריאות ביניים, מגע לא רצוי ובחרדת תקיפה מתמדת? כמה מאיתנו יכולות ומרשות לעצמן לדבר בסמכותיות ובאסרטיביות של גבר ממוצע, גם כשהן נושאות משרות רמות, ולא מעדיפות להמשיך ולהשאיר צל צלה של התנחמדות, קלולסיות, התנצלות מובנית, כדי לא להיתפס כוחניות? שהרי זו הקללה מספר אחת לאשה, שכל מהותה היא להיות קודם לכל חיננית, חייכנית, ריחנית כעציץ סיגליות, ורק אחר כך לנהל בנק, להציל חיים, לייצר בגופה את הדור הבא וכיו"ב.

האלימות המינית ממשיכה להיות השואה שלנו, כיוון שלכאורה מדובר בפעולות ספורדיות ועצמאיות, וככאלה אנחנו מנהלות את מיליוני קרבות המאסף הזעירים שלנו נגדן. אך בפועל זו מערכת דיכוי משומנת, שמאחוריה בעלי אינטרסים מובהקים – גם אם קשה לזהותם במבט שטחי. מערכת דיכוי שתוצאותיה הן חצי עולם של ניצולות תקיפה, נשים בתפקוד מעורער, ומתמודדות פוסט טראומה. אני טוענת שכל עוד אנחנו, וכל ילדה שנפגעת וכל אשה שנפגעת היא חלק מאותו אנחנו, מדוכאות באלימות מערכתית ברמת המספרים, ע"י האונס והלגיטימציה לאונס, אין הרבה תוקף לעובדה שהרשו לנו לבחור בעצמנו בקלפי במי מהגברים שאנחנו מאמינות כי ייצג אותנו הכי טוב.

אבל איך זה קרה? שהרי ברי כי המהפכה הפמיניסטית התעתדה לטפל בשורשי הדברים, ולא סתם לעבוד עלינו. לתפישתי, מרגע שהחלו לצוף מימדי השואה, כשנשים החלו לצאת לאטן מהבידוד הדומסטי, להלך עצמאית בספירה הציבורית ולעתים אף להיפטר מהתלות הכלכלית הגורפת – מה שגרם להן כעבור מהפכה תעשייתית אחת, שתי מלחמות עולם ומאבק זכויות להשמיע קול ולספר על הפגיעות שהן עוברות – התעוררה גם הפטריארכיה. המאבק לזכויות נשים ככל מאבק זכויות אדם נגוע בנאיביות, שבלעדיה היה מתרחש אף מאבק זכויות לעולם. זכויות מהגמוניה כל כך ותיקה קשה מאוד להשיג, ובוודאי כשהדיכוי ותיק ומוטמע עד כדי שהוא הפך שקוף למדוכא. הפטריארכיה לעומת ארגוני הזכויות איבדה את תמימותה שלוש דתות אחורה, ויודעת שכשכוח הזרוע וההפחדה הדתית, הכלכלית, לא עוזרים עוד, השלב הבא הוא המניפולציה; והפטריארכיה מפליאה למצות אותו כמו כל הגמוניה מקצוענית, בניסיון להרוויח זמן עם הסטאטוס קוו הקיים.

נערה_בהפרעה1

משת"פיות נגד עצמנו

כיצד מנהלת ישות אמורפית כפטריארכיה, המורכבת ממיליארדי פרטים שאינם מכירים זה את זה, מניפולציה מתואמת ומושכלת? על פניו זה נשמע בלתי אפשרי, אבל בשטח זה מתנהל לעילא, על ידי מתן תמיכה פוליפונית בכל מה שמשרת את האינטרס הפטריארכלי. הזכרתי כבר את התקופה שבה נשים החלו להישמע בספירה הציבורית, והנה לגמרי במקרה באותה עת, מופיע גבר מסומם ש"מגלה" את מקורות ה"היסטריה הנשית" מזווית מבטו הנצלנית,ומחדיר תיאוריות של פיתוי ופנטזיה. אונס כעוד זווית של אקט מיני, לא כהתעללות רצחנית. הפסיכולוגיה נולדת, ומאותו רגע דורות של נשים ילמדו, יעבירו הלאה, יטפלו ויטופלו לאור סיפורי הפנטזיות הללו. האם זה מקרי שהפטריארכיה דחפה את התיאוריה של הברנש הזה ביתר עוז למרכז הבמה, בדיוק כשלנשים החל להתפתח קול? אני מלאת ספקות. תארו לעצמכם שאשה, רחמנא ליצלן, ועוד אחת שמעשנת אופיום, היתה מספרת לכולם כי היא "גילתה" את מקורות ה"היסטריה הגברית". אתם מאמינים כי מאה שנים מאוחר יותר היו בכל העולם פקולטות ללימוד משנתה? ובכן, אתן צודקות, לא היו. מעניין על איזה מוקד היא היתה גומרת, זאתי.

תארו לעצמכם שאשה רחמנא לצלן, ועוד אחת שמעשנת אופיום,  היתה מספרת לכולם כי היא "גילתה" את מקורות ה"היסטריה הגברית". אתם מאמינים כי מאה שנים מאוחר יותר, היו בכל העולם פקולטות ללימוד משנתה? ובכן, אתן צודקות, לא היו. מעניין על איזה מוקד היא היתה גומרת, זאתי

בעשרות השנים האחרונות הולכת ומתרחבת המניפולציה שמכווננת אותנו לשיתוף פעולה נגדנו. כבר אין מסתפקים בחשיפה שעושה האוסטרי הסאטלן ליחסי התלות שיצר עם נשים פגועות, ובמינופה לכדי מדע. כעת כל משרד פרסום וגוף תקשורת, כל סטייליסט, מפיק או רעיונאי על הפלנטה לוקחים חלק במתקפת המסרים הצולבים, שכל מטרתם היא להופכנו למשת"פיות נגד עצמנו. בין המסרים השולטים של עשרים השנה האחרונות: לגיטימציה מקיר לקיר לפורנו, שהפכה את המין למוצר מדף מוסכם, אובססיבי וחוצה מגזרים ואמונות. ומרגע שכך, גם נשים הן מוצר שניתן להשתמש בו, לשדרג אותו, לגנוב אותו. שכן, הנשים במיניות הפורנו הן לעד אובייקט. הן יכולות להיות אובייקט נהנה, אובייקט פועל, אובייקט מפתה, אובייקט שמאבייקט אובייקט מאותו מין, אבל לעד אובייקט של העדשה והאינטרס הפטריארכליים. זאת, בניגוד למיניות הישנה שלא נשענה כולה על דימויים מסחריים, שנספגים באגרסיביות מגיל הפעוטות, ויכולה היתה, עם קצת מזל, ללכת גם לכיוון של שיתוף פעולה, נדנדה של עונג ושוויון, לעתים אף כבוד הדדי. המסרים השולטים הולכים ונהיים מתוחכמים, וכעת התפתחו גם למעורבות הולכת וגוברת של נשים בזנות, כמכשירות אותה כתחום עיסוק לגיטימי במסגרת השיח הפמיניסטי. לכאורה דבר מובן, גם בכלא צריך תנאים. אבל אם גדלת בתוכו, קשה לפעמים להבחין שהוא כלא מעשה ידי אדם ואינו מחויב המציאות.

ואני מדברת על כולנו, כולנו גדלות לתוך הכלא ומחונכות על מכשירים להעצמתנו כגון אותה פסיכולוגיה, שוויון הזדמנויות, שחרור מיני וכיו"ב, שבלשון המעטה רק אומר, יש לבחון אותם לעומק ומחדש. אם שוויון הזדמנויות תוך כדי שאנחנו ממשיכות להיות היחידות שיולדות הוא משאת נפש, אז למה לא השכרת הגוף לפי שעה אם מבטיחים לך פנסיה? כל השאיפות הללו הן במסגרת מוסכמות הכלא. לחשוב מחוץ לכלא זה באמת כמעט מבעית עבור מי שנולדה בו. ועוד יותר כשאת נתונה ליחסי ציבור מפורשים, סמויים, מוכמנים, פולשניים, מוטמעים בכל טקסט או דימוי סביבך, המקדמים בעקביות החפצה עצמית, לטיפוח ונראות מבוססי פורנו, ליחסי מין מבוססי פורנו, ולמין לשם מין כערך אבסולוטי (וכל אלה כמובן רק כי את רוצה ונהנית מזה).

במקביל, אומרים לבנותינו לכסות עצמן, בהיסטריה (גברית? נשית? משת"פית? איפה פרויד כשצריך אותו?) שלא נצפתה כמותה יותר ממאה שנים, וגם זהו חלק מאותו מסר. ילדות הן אובייקט מיני, מוסרות לנו הנהלות בתי הספר. גפיהן עלולים לקרוץ ללקוחות הפוטנציאליים בני השבע וללקוחות הפוטנציאליים המכונים המורים מהמדף, סליחה, מכסאות התלמידות, ולהזכיר להם את ההחפצה האחרונה בה צפו באתר הפורנו, שעה קלה לפני הצלצול, או בשלט הפרסומת בדרך לבית הספר. מה פלא איפוא שרוצים שיתכסו. אם המוצר רומז לצרכנים בגסות מהמדף לצרוך אותו, אם מין הוא אקט חד-כיווני – מה יעשו אותם תמימים וישרי דרך שהמוצר מול עיניהם, מלבד לצרוך?

clea-duvall-girl-interrupted-winona-ryder-Favim.com-177527

מישהי כבר מתחילה להרגיש כאן את הדגדוג הלא נעים שמחבר בין מיתוג המוצר כמוצר, העצמת זהותו כמוצר על ידי כיסויו בהקשרים אחרים, המעבר מכאן לסחר ענף ולגיטימי במוצר, שלכאורה חובב מין לשם מין וחווה כך את שחרור האשה, לפי כל סוכן תרבותי שסביבנו, ובין כל אלה לאונס באופן כללי ואונס בחיק המשפחה, הספקים המרכזיים של מוצרים (כלומר ילדות, נערות ונשים בדיסאוריינטציה, חוסר אמון, ייאוש, חוסר תפקוד ובפוסט טראומה) לתעשיית המין? אם חלפה בגבכן לרגע צמרמורת קלה, אזי חשתן בה לרגע. בשואה שנמצאת מאחורי כל רגע בחיינו, ושאנחנו יחד עם כולם, משתפות עמה פעולה בהתלהבות ומכחישות באופן נמרץ.

אבל יש חוגים למגדר, לא?

אבל הם נותנים לנו כסף, מאבק לוקח זמן. הוא לא נעצר, אמרה לי יותר מפמיניסטית מאמינה אחת. ותראו מה קורה אצל החרדים, איזו הסלמה בערכי הצניעות שהם למעשה החפצה וכלא לנשים, אני שומעת סביבי לא פעם. הביטו על המוסלמים, הם איבדו את הצפון, אומרות ואומרים לא מעטים, מבלי להבין שהתרבות שלנו היא תמונת מראה של כלא הנשים שלהם. אנחנו פשוט כולאים אותן עירומות על מדף, ובהסכמה. כשאנחנו מכסים אותן, זה כדי לבדל את העירום, לאזכר אותו, להדגיש שהעירום הוא הבעיה ולא סוחריו.

אבל ״מגדר״ הפכה מילה כל כך שגורה, זה לא אומר שניצחנו? הנה, שימו לב, יש שרה לשוויון מגדרי, יש חוגים למגדר שכמו כל אקדמיזציה מרוקנים את המאבק מכל מי שיכולה במקום לטלטל את העולם מזעם, לקבל מלגת פוסט דוק מזעם, לכתוב מחקר זועם במיקום נוח בעולם ואז לצבוע אותו בכחול ולזרוק לארכיוני האקדמיה. זה אחרי הכל חומר אקדמי. זה לא שאנחנו מצויות בעיצומה של שואה. הלא כן?

בעיקרון אני מאוד בעד חוגי המגדר המעצימים האלה, בדיוק כמו שאני בעד בתי כנסת, מסגדים וכל מסגרת לאנשים מאמינים שמעוניינים בה. כשיש גופים כגון האנתרופוסופיה, הכנסייה או בתי ספר לאמנות, שנותנים לכל כך הרבה מאמינים תחושה טובה, ברור לי כי הם משפיעים חן וחסד כלשהו על העולם. הצרה שלי היא שאני עצמי אדם לא מאמין, וככזאת נדונתי רק לדאוג ולהילחם. אני לא סומכת על אף אחד ושום דבר בהקשר זכויות נשים, כי בראייה פטריארכלית, פשטנית ככל שתהיה, אין שום אינטרס לחלוק בעוגה, ושומה על הפטריארכיה לשוב ולאנוס בכל בית חמישי, לתקוף כל אשה שלישית, על מנת למלא את שורות הנשים השבורות מספיק כדי להיסחר, על מנת ליצור דיכוטומיה בינן ובין נערה טובה וצנועה, על מנת להפריד ולמשול בכוח הנשי ההיפותטי שניתן היה לבנות יחד, ועל מנת שזו אף זו לא תוכלנה ללכת בחצי מהיממה באופן חופשי בחצי מפינות העולם, כן, גם אלה שמתחת לבית שלהן. וכל זאת על מנת לחבל ביכולתנו להפיק חיים ראויים, במידה שתאיים על הנוחות שהפטריארכיה מאמינה כי צברה ביובלות שלטונה. אלא שכולנו בכל זאת יחד, גם כשעינינו כהות מלראות זאת.

אין קיום בעולם למישהי שנסחרת או לילדה שמודדים לה את אורך המכנסיים, מבלי שכולנו מוצר מהפס, נתון לחסדיהם של הסוחרים. שלושה טוויסטים לא נכונים וזו יכולה להיות הילדה שלנו, האחות שלנו, אני. ועד שלא נתמודד עם העניין הזה ברמת הפיכה הרי שהחוגים למגדר נדמים בעיניי כמו הזמנה לחבר'ה בגטו שיגיעו לפני הטרנספורט הבא, לחוג שואה. הרי יש תוקף ורווחה בלימוד, בהשכלה. למה שיילכו כצאן לטבח, אם הם יכולים לעשות זאת ממופה בבהירות? שיכירו את המאטריה, שיידעו כחלק ממה הם עומדים להיכחד או להפוך מצולקים לכל סיבוב החיים הזה. וכשאני אומרת הזמנה לחבר'ה, מדובר על החבר'ה מהאליטות של הגטו, כמובן. לאלה שיכולים להרשות לעצמם לשוחח על קצם הקרב בנחת, כי לחם ומים יש להם, וזמן פנוי.

אורן חזן הוא גם הסימפטום וגם המחלה עצמה. רמת המעורבות של אורן חזן בשואתנו היא כשל נער צופים שרק השתמש בפאסיליטיז הקיימים בשטח והשתלב בצניעות בהיסטוריית דיכוי הנשים המפוארת והעתיקה. והוא המחלה, כי הוא השתמש. כי הוא לא אמר, הלו, אני לא נוגע בסחר בנשים. אני אוהב נשים. אני מכבד נשים. הוא השתמש. ועם זאת, אני מוכנה להתערב שרוב באי משכן הכנסת היו לקוחות קצה של סחר בנשים, באופן כזה או אחר, בזמן כזה או אחר

אפשר לדבר על אורן חזן בהקשר הזה, כי כמו כל מי שנוטל חלק בשואת הנשים, הוא גם הסימפטום וגם המחלה עצמה. הוא הסימפטום כי רמת המעורבות שלו בשואתנו, כפי שדווחה עד כה, היא כשל נער צופים שרק השתמש בכל הפאסיליטיז הקיימים בשטח והשתלב בצניעות בהיסטוריית דיכוי הנשים המפוארת והעתיקה אף מזו של עמו הנבחר. והוא המחלה, כי הוא השתמש. כי הוא לא אמר: הלו, אני לא נוגע בסחר בנשים. אני אוהב נשים. אני מכבד נשים. הוא השתמש. ועם זאת, אני מוכנה להתערב שרוב באי משכן הכנסת היו לקוחות קצה של סחר בנשים, באופן כזה או אחר, בזמן כזה או אחר. כן, גם צריכת פורנו נחשבת. כמויות של נשים נסחרות בתעשיית הפורנו. אולי הם לא היו פומביים ופומפוזיים, וכסילים בנושא כחזן, אך הם חלק ממעגל הצריכה של בנות חוה, משל היו אלה קפה קר בטעמים. מדוע אין הדבר מעיב בעינינו על תפקודם כנציגינו? הרי זה אפילו לא משהו שמצריך כתבת תחקיר, חישבו על זה לשנייה ותיווכחו שרוב נציגי הציבור הם לקוחות סחר בנשים. הם לא התאמצו או נהגו באופן ייחודי כדי להפוך לכאלה, זו ברירת מחדל בתרבות שלנו.

סרט קזינו בינוני

יש נגיפי שואת נשים אלימים ומשפיעים בהרבה מחזן, חלקם מנהל את מדינת ישראל בשלט רחוק, חלקם רק את מדינת תל אביב, אחרים מנהלים פנים אחרות של היומיום שלנו. אדלסון פטרוננו שעל שמו חלקים בתעשיית החלל שלנו, ברפואה, ביד ושם, חלקים שמומנו בין היתר בגופן, חלבן ודמן של הנשים הנסחרות במפעלות לאס וגאס שלו. איך אני יודעת שנסחרות שם נשים? זו ברירת מחדל, זו תרבות. גם כאן לא דרוש תחקיר.

אני נוטה לחשוד שהדבר היחיד שהרעיש את העדר במקרה חזן הוא תיוג הסיפור הכל כך יומיומי, שבעולם פטריארכלי מקומו מקסימום בטורי הרכילות, תחת קידוד מסוים כדי שינעם יותר, ככתבת תחקיר. הלוא לפני הכתבה היה ברור באותה מידה שזה מה שעושה מנהל קזינו מעצם תפקידו, ממש כמו שכולנו יודעים על הסחר בנשים והורדה לזנות המתקיימים בתוך מועדוני חשפנות, אבל זה נשמע נורמטיבי. מקיימים שם מסיבות רווקים של אנשים שכולנו מכירות. אם אלה מועדונים בחו"ל, קורה שלוקחים לשם ילדים במהלך טיול בר מצווה. מנהל קזינו משנע מוצרים, כמו סוחרי נשים גדולים בהרבה שאנחנו מקבלים בהבנה מוחלטת, אם לא בהערצה. הפעם נעשתה החלטה לחרוג ולייצר דרמה. הניחוש שלי הוא שסוחר נשים גדול מאס בסוחר הנשים הקטן, ואולי יריב פוליטי מיסגר את הסיפור. אבל האמת היא שאין סיפור. סתם סרט קזינו בינוני ולגיטימי, מהסוג שיש כמעט ערב ערב בערוצי הסרטים.

גם הפעם, התקשורת והתגובות השתמשו באותן נשים כאות קלון על על חזן. המגע עמן מטמא אותו, ואף הוא מיהר להתבצר בטומאתן. ממתי מאמינים לזונות, הוא שואל אותנו? הנשים הן המבוזות פה בכל מקרה. חזן מתענג בתגובות לגילו המרעיש אודותיו, על טרמינולוגיה מחמיאה כמעט במדדים התרבותיים של התרבות האנושית כרגע: ספק נערות ליווי המכובס, או רועה זונות הצבעוני. הוא בסך הכל נאשם בתעוקה על הלך הרוח הציבורי, על שנגע בטינופת ושכח לנקות אחריו

גם הפעם, התקשורת והתגובות השתמשו באותן נשים כאות קלון על על חזן. המגע עמן מטמא אותו, ואף הוא מיהר להתבצר בטומאתן. ממתי מאמינים לזונות, הוא שואל אותנו? הנשים הן המבוזות פה בכל מקרה. חזן מתענג בתגובות לגילו המרעיש אודותיו, על טרמינולוגיה מחמיאה כמעט במדדים התרבותיים של התרבות האנושית כרגע: ספק נערות ליווי המכובס, או רועה זונות הצבעוני. הוא בסך הכל נאשם בתעוקה על הלך הרוח הציבורי, בהצפת הלא נעים, על שנגע בטינופת ושכח לנקות אחריו.

והטינופת היא אותן נערות שמן הסתם כמרבית הנשים בזנות, התמודדות עם טראומת תקיפה מאכלת חיים, הביאה אותן לחיות בתוך תקיפה מעגלית ואינסופית. וזה לא פרויד חלילה, מה שאני מניחה כאן, אלא תוצאה של תצפית אישית על עשרות שורדות שואת הנשים שהזדמן לי לפגוש בחיי. האם הן הטינופת, אלה שלא היתה סביבן חומה מספיק איתנה כדי לא להחליק אל עולם קורבנות הסחר, ולבצע את הפגיעה העצמית הנגזרת מטראומה כזאת בדרכים יותר דיסקרטיות? או שמא כל גבר שרק תפס טרמפ על המוטיב התרבותי הכל כך שגור הזה, והשתמש בהן הוא הטינופת? או מי שקורא להן זונות? או מי שמשתמש במצבן כקללה? כן, מצבן.

tumblr_lza106AzRb1qc58yho1_500

זנות אינה משלח יד אלא מצב. לו היתה תחום עיסוק לגיטימי באמת, הרי שהיינו עדות לתעשיית זנות גברים ענפה. לא פעם הם מעלים בדיונים על זנות את הטענה שהם מקנאים ושזה מקצוע קל ומכניס (כשהמשמעות הכפולה כאן, היא עוד רסיס של שבריר של השתקפות של ביטוי של הכלא שלנו. הפעם באמצעות חידודי לשון של שוליית סוהרים). ובכן, מי עוצר בעדם? למה הם מתקשים כל כך למצוא לקוחות? הלוא כבר ידוע שאנחנו תאבות מין, ועושות אותו בשביל עצמו. לא פעם נאמר לי שהנשים המצולמות נאנסות בפורנו עושות זאת להעצמתן ולעינוגן האישי, אז היכן השוק של זנות הגברים? מדוע הוא כל כך מצומצם, ורוב לקוחותיו גברים?

אולי מי שיוצרים את השוק לסחר בבנות חווה הם הטינופת, ולא הנסחרות? או מי שלא דואג לשורדות התקיפה לשיקום מלכתחילה? או אנחנו שלא עוצרות את השואה הזו בגופנו? או השרה לשוויון מגדרי שכרבות ורבים תדרוש אשרור משפטי כשמדובר באנס או בסוחר נשים, בשעה שבעשרות עניינים אחרים עמדה לה יכול ההבחנה האישית שלה בין טוב ורע, נכון או לא נכון? איך מגדירים מחדש מי מטמא את מי? איך אחרי אלפי שנים של נתינות לחסדיהם ועוד מאה שנים של תסמונת סטוקהולם הולכת וגוברת, בה אנחנו מתבלבלות בין האינטרס והסיפור שלנו לזה של השובה, נצליח להעביר מסר חד כשחר שמבהיר כי היחידות שאינן טינופות הן קורבנות שואת הסחר בנשים. ושמי שטימא אותן במפגש עמן הוא זה שצורך אדם. שצורר אדם. המשתמש. הוא, וכולנו שאיננו שם איתן לעצור את התוקף המתחלף בסדרתיות, מאב למעסיק, לבן זוג, למדריך, לחבר, לסוחר.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    אונס זה מעשה איום ונורא וחייבים לטפל במבצעיו ביד ברזל ( אפילו כדי סרוס – במקרים קשים ) – אבל אין להגדירו כשואה.
    לשואה קיימת הגדרה אחת בלבד והוא הרג המוני מאורגן המופנה כלפי פלג מובהק של האוכלוסיה ומטרתו חיסול טוטלי.

  2. אנחנו אשמות

    אנחנו אשמות, שאנחנו מסכימות לקנות את כל ההערות המחפיצות בתור מחמאות, שהשתכנענו פעם, כשאיזה גבר שרצה לראות יותר עור חשוף והמציא את הביקיני, שיש לנו הזכות להראות את גופנו, הוא שלנו ואנחנו יכולות ללבוש מה שאנחנו רוצות – ואנחנו האמנו ולהם היה עוד משהו לאונן עליו בלילה.

    אנחנו המבולבלות שחושבות שאם גבר מאשר לנו ללבוש מה שאנחנו רוצות הוא עושה את זה כי הוא לטובתנו. אבל האם כל הגברים הם רעים מעצם היותם גברים? אולי החרדים צודקים בזה שהם מניחים מראש שכל הגברים אנסים בפוטנציה ולכן הבנות צריכות להיות מכוסות – ואם כך הדבר, האם לא כדאי שפשוט נעלם לנו, הבנות, למקום בו אין בנים?

  3. חזי

    יש זנות גברים ענפה. חפשי בגוגל.

  4. איש

    אין סיכוי שמותר לתאר מישהו בפוסט ציבורי באינטרנט כ"טייקון סחר בנשים". תשנו את הניסוח.

  5. אופיר

    "ממתי מאמינים לזונות, הוא שואל אותנו?" לפי המאמר, באמת אסור להאמין לנשים, ולא משנה אם הן עובדות בזנות או לא. הן הרי "בתפקוד מעורער" בגלל השואה שעברו. לטענתך נשים "עובדות על עצמן" ו"מכווננות לשתף פעולה" נגד עצמן, כלומר נשים בעצמן לא מבינות מה הן עושות וכמה רע להן. אלא אם הן חושבות כמוך כמובן.

    אני גבר. אני לא יכול לדמיין איך אישה מרגישה בתעשיית הזנות, הפורנו או בכלל. כל מה שאני יכול לעשות זה להקשיב לנשים ולהאמין להן. אם אני צריך לבחור בין להאמין לשחקנית פורנו שאומרת שהיא בחרה לעבוד בפורנו, לבין נשים שלא מכירות אותה ואומרות לי לא להאמין לה, אני יודע למי אני אאמין.

    אני אאמין לנשים בזנות, לשחקניות פורנו ולנשים בכלל, לא מפני שמתחשק לי לצרוך פורנו בלי ייסורי מצפון. אני אאמין להן כי אני לא חושב שהן נחותות מנעמית מור חיים. אני אאמין להן כי אני לא חושב שזה שמישהי עובדת בתעשיית המין הופך אותה לנחותה ממני. אני אאמין להן כי יצא לי לדבר עם לא מעט עובדות בתעשייה הזאת, ואני יודע שהן לא פחות חכמות ממני, והרבה יותר אמיצות ממני. אני אאמין להן כי זה שמישהו עברה תקיפה מינית לא הופך אותה ליצור לא רציונלי שלא מסוגל לקבל החלטות בעצמו. אני אאמין להן כי הן מסוגלות לדבר בשם עצמן, ולא צריכות נשים אחרות שידברו בשבילן.

  6. נעמית

    תגובה ל"דוש" היקר שאינו מכיר את פירוש המילה שואה 🙂

    במילון אבן שושן כתוב שפירוש המילה שואה הוא "חורבן, הרס, כליה". במילון מובאים גם פסוקים מהתנ"ך המציגים את השימוש במילה – "ומה תעשו ליום פקודה ולשואה ממרחק תבוא" (ישעיהו י', ג).

    אבל אין בעיה, המשיכו לקדוח על טרמינולוגיה, לדאוג לדיבות של סוחרי נשים, להעמיד את שוק הסחר בדברים כרלוונטי בגודלו ליד זה של הסחר בנשים, לשכוח שגם הוא שוק שלקוחותיו ויצרני החומר עבורו (אנסי הילדים) הם ברובם המכריע גברים, להאמין לאשה שמכוון לה אקדח לרקה, מטאפורי ולעתים אמיתי, שהיא סבבה עם זה. שהיא בחרה. המשיכו בכל ההסחות וההכחשות שיימצאו לכם. אתם פועלים נכון. כך בדיוק עשו גם בשואה ה"אמיתית". אתם בסדר.

  7. אודי פרומן

    מאמר מצוין, ששם על השולחן את היקף הזוועה. כבן לניצול שואה, השימוש במונח "שואה" בהקשר הזה בהחלט מתאים.

  8. דפנה

    השימוש במונח "שואה", כדי לתאר נגיעה, החפצה, פורנו, זנות, ואפילו אונס, הוא לא פחות ממחליא.
    ממליצה לך להתעמק מעט בנושא השואה, כדי להחלים מהבורות והטפשות שהפגנת כאן.

  9. נטליה

    לא אהבתי את ההשוואות לשואה, שלדעתי רק מזיקות לטקסט, אבל חוץ מהן הטקסט מדהים!

    משהו ספציפי: הטקסט פקח את עיניי בנוגע לפולמוס המכנסונים. הייתי לפני קריאתו נגד היוזמה של התלמידות (ובעד "כיסוי" שני המינים במכנסיים ארוכים, למען הסימטריה הקדושה). יחד עם זאת, אם להיות שנייה דקונסטרוקטיביסטית בשקל, הטקסט עצמו לא מצליח להכריע ולמצב את עצמו באופן מובהק בסוגייה הזאת, כי המצב מוצג (בצדק) כרקוב מן היסוד: הרי המכנסונים הקצרצרים שחושפים את הישבן באופן הדוגמגישתי הם תמונת הראי של הכלא השני, המסורתי, המכסה-עד-אין-קץ. זה לוז-לוז-סיצ'ואיישן: מכנסונים ואת משחקת לידיהם, איסור על מכנסונים ואת משחקת לידיהם. מסקנה: צריך לעזוב את המשחק הזה. אבל איך?

  10. מור עזריה

    נעמית, אהבתי את הטקסט מאוד, אבל את מיתממת, את בפירוש משווה את זה להשואה בה"א הידיעה, לא לשואה במשמעות האבן-שושנית, ומי כמוך, ששולט כל-כך בשפה, מכיר את מרחב הקונוטציות התרבותיות שלה ומנגן עליו, מה גם שיש בטקסט אנלוגיה מפורשת (עם גטו וטרנספורט וכו'). פעם, כשיאיר לפיד היה מנחה ג'לטיני וטיבי היה חביב יותר, טהם דיברו על האנלוגיה כיבוש-שואה באיזה ראיון סתמי בטלוויזיה, וטיבי אמר: אני לא מבין למה צריך להשוות את הכיבוש לשואה. הכיבוש הוא מספיק מכוער, לא צריך לכער אותו עוד יותר.

  11. רן

    עם כל הכבוד לקשקוש שרשמת פה, קצת עובדות –

    יותר נשים צופות בפורנו מאשר גברים ורוב צעצועי המין נרכשים ע"י נשים.

    גברים מרוויחים פחות מנשים בפורנו. שיוון מגדרי?

    זנות גברים, כל גבר שמופיע בכל סרט פורנוגרפי הוא כזה. גם חשפנים לא חסר.

    זכותה של אישה לעשות מה שהיא רוצה עם גופה, בין אם זה הפלה או לשחק בפורנו.

    אי אפשר לטעון שנשים שוות ובאותו נשימה למנוע מהן חופש. יש פה סתירה. או שנשים לא מספיק חכמות בשביל לקבל החלטות או שהפמינסטיות מבישות את עצמן שוב.