הלילה השחור אומר לעיר הלבנה: אנחנו כאן

בשנה שעברה היתה הפעם הראשונה שלי ב"לילה השחור". הגעתי מבוהלת מבאר שבע, לא ממש מבינה לאן נקלעתי. האנרגיה שפגשתי היתה מטורפת: מאות אנשים, בשלל צבעים וגוונים, במופע מרהיב של אפשרויות מגדריות ואתניות, נאספו יחד לחגוג ולמחות ולהציב אלטרנטיבה אחרת למונח ״תרבות״ כפי שמנסים למצב אותו במרחב הישראלי ההגמוני, זה המתוקצב, זה הראוי, זה המתכתב עם מה שהוא מדמיין שהוא "אירופה". החוויה הזו, ובעקבותיה החשיפה למגוון היוצרות והיוצרים בשדה התרבות שאינם משתייכים לאליטה המתוקצבת, היו עבורי גילוי מכונן, שסימן עוד יותר את הצורך במהפכה.

ב״סרט ערבית״, סרטם של אייל שגיא ביזאוי ושרה ציפרוני על הסרטים המצרים של יום שישי, ישנו קטע נפלא בו מציגים היוצרים סצינה מתוך סדרת הטלויזיה "חדווה ושלומיק" – מה שנחשב אז ליצירה מתוחכמת וראויה – אל מול סצינה מסרט מצרי. בסדרה הישראלית נראים בני הזוג שרועים על הגב, מביטים אל השמיים, ומנהלים שיחה עקרה מרגש, רזה, נטולת הבעות פנים. בסצינה מהסרט המצרי הגוונים סוערים, השחקנים מביעים את רגשותיהם באופן שלא ניתן לטעות בו, החיים פורצים מתוך הסצינה אל הצופים ואוחזים בליבם.

ההנגדה הזו, בין מה שמותר וראוי לכנות "תרבות" לבין מה שאינו נחשב לראוי ממשיכה להיות חלק מן ההוויה התרבותית שלנו במרחב הזה גם כעת, ונדונה בעוצמות רגשיות ובאמירות קיצוניות, היום יותר מתמיד. הדיון הוא על חופש התקצוב ולא על חופש הביטוי, אומרת שרת התרבות, ואנחנו עדיין מצפות לעשייה ולא רק לאמירה.

בינתיים נאחזים קברניטי העיר בשאריות הוויתם האירופאית לכאורה, ושוב מעמידים אירועי ״לילה לבן״, מתוקצבים לעייפה, בלב ליבה של העיר הלבנה (ועוד הפעם תחת הכותרת ״לילה לבן אירופה״), עם כמה פירורים של "יש גם בדרום העיר תרבות", על מנת להשתיק את המחאה שלנו. אך אם נשים לב עוד רגע אחרי שהרעש הלילי הזה מתפזר נגלה שהעיר, שלא לומר המדינה כולה, חוזרת ומסמנת מה היא בוחרת לראות כתרבות ומה אינו ראוי מבחינתה באמצעות תיקצוב, קידום, חלוקת פרסים ומתן משרות. הגבולות ברורים ואין לטעות בהם, ומי שמעז להשמיע קול מחאה, מוקע מיד בשלל ביטויים מעולם החי.

"ביד אחת יש למחות וביד השנייה יש להמשיך וליצור" אומרת שולה קשת, מנכ"לית תנועת אחותי וקואליצית ליבי במזרח, אשר יחד עם קפה גיברלטר, תנועת ״הלא נחמדות – לא נחמדים״ וארגון כוח לקהילה החלו ביוזמה הזו בשנת 2012.

הלילה השחור אומר לעיר הלבנה: אנחנו כאן, ופה זה לא אירופה המדומיינת שלכם, ואנחנו לא חצר אחורית נשכחת. הלילה השחור מאפשר למגוון של יוצרות ויוצרים להיות נוכחים במרחב ולסמן שוב ושוב תפיסה רחבה ולא מדירה של המושג "תרבות" כפי שנתפש כיום. הלילה השחור הוא צבעוני ומרגש, והוא אלטרנטיבה, שברגע שיהיו קשובים אליה ויאפשרו לה להיות, היא תאפשר המשך יצירה בועטת, עמוקה, חצופה ורעננה לצד נגישות לקהל רחב שאינו רואה עצמו כעת כצרכן תרבות, או כמי שהמושג תרבות מתייחס אליו.

אני מזמינה אתכם להגיע לבית אחותי הלילה, למחות ולחגוג עם ה"סירוסים" שיביאו מוסיקה מזרחית ופרסית עם הזמר האורח הלוהט ברק כהן בלהיט הידוע "רכז מידע" שהרעיד מדינה שלמה, להתענג על שירה פמיניסטית שחורה בועטת המגיעות מכל פריפריה אפשרית (יונית נעמן, ריקי כהן בנלולו, תהילה חכימי, חגית אלמקייס, שירה אוחיון, עדן סימן-טוב, אינס אליאס, שגית פרץ-דרעי ואנוכי) ולקנח בחפלה עם המוזיקה המשובחת של הדי-ג׳ייז חן אלמליח ואופיר טובול (לסה פסה).

אירועי ״לילה שחור 2015 – פה זה לא אירופה״ יתקיימו הלילה, 25/06, החל מהשעה 20:30 בערב בבית אחותי, רח׳ מטלון 70 פינת צ׳לנוב, ת״א. לאירוע בפייסבוק

סהר עדס היא משוררת, אמנית, אשת חינוך ופעילה חברתית