מ״גאווה דרומית״ ועד הפרדה גזעית: מחשבות על תקרית הירי בצ׳רלסטון

הרבדים העמוקים של הגזענות והאפליה בארה״ב מתבטאים בהפרדה, שאמנם לא מעוגנת יותר בחקיקה אך קיימת ברחוב ובמערכת הפוליטית. וזה ממש לא רק בדרום. יוסי אדרי על הפסיקות המשמחות של ביהמ״ש העליון אל מול הטבח האחרון – עדות למאבק הבלתי פוסק על דמותה של המעצמה

השבוע החולף נשא עימו ניחוחות של שינויים חברתיים מרחיקי לכת עבור החברה האמריקנית. הפסיקה המעגנת את הזכות לנישואים חד-מיניים, לצד פסיקה חשובה נוספת שסיכלה את הניסיון לסרס את רפורמת ביטוח הבריאות של ממשל אובמה, יצרה גל של אופטימיות בעיקר בקרב הגוש הליברלי של החברה האמריקנית. פסיקה משמעותית נוספת שזכתה לפחות תשומת לב אך הינה חשובה לא פחות, עסקה במדיניות דיור מפלה על רקע מוצא אתני, צבע עור, מגדר ואמונה דתית. הפסיקה קבעה כי די בשימוש בנתונים סטטיסטיים המצביעים על אפליה נגד קבוצת מיעוט כדי להעיד על תוצאותיה הבעייתיות של מדיניות דיור, וכי אין צורך להוכיח שמקורו של העוול במדיניות מפלה מתוכננת מראש. נדמה כי פסיקות אלו מצעידות את ארצות הברית לעבר עתיד שוויוני וצודק יותר, אך ייתכן מאוד שהשמחה הליברלית מוקדמת מדי. תקרית הירי בכנסייה בצ'רלסטון שקדמה לפסיקות בית המשפט העליון המחישה כי בכל הקשור ליחסי גזע במדינה, העבודה עוד רבה.

הרצח המזעזע של תשעה מתפללים אפרו-אמריקנים בכנסייה על ידי רוצח לבן שירה בהם בדם קר, חשפה פעם נוספת את הפצעים העמוקים המסרבים להגליד בחברה האמריקנית. הקלות הבלתי נסבלת שבה יכול צעיר בעל עבר פלילי להחזיק בנשק ולהשתמש בו כנגד אזרחים אחרים, וחוסר הרצון של גורמים שמרניים לסייע בחקיקה שתגביל את הזכות של אזרחים אמריקניים לקנות נשק קטלני, מולידה טרגדיות באופן חוזר ונשנה. הזכות לשאת נשק מבוססת על תיקון מיושן לחוקה שנכתבה בסוף המאה ה-18, ואשר נועד להתיר לאזרחי המדינה הטרייה לשאת נשק על מנת להגן על עצמם מפני אפשרות של ניסיונות פלישה מחודשים של הצבא הבריטי, בהעדר צבא קבע.

האבסורד שבשימור הזכות הזו יוצר פעם אחר פעם מצבים בהם אזרחים חפים מפשע, בעיקר מקבוצות מיעוט אתניות, מהווים קורבן להתקפות ברוטליות אשר מגובות בתיקון חוקתי ארכאי וגם על ידי תאגידי יצרניות הנשק – הממנות לובי אדיר בקונגרס האמריקני שנועד לטרפד כל ניסיון לפגיעה ברווחים האדירים שלהן, ולמרבה האירוניה אף מרוויחות מעלייה בביקוש לנשק לאחר מקרי ירי המוניים.

מקרה הירי בצ'רלסטון חשף עוד פן מבהיל ומטריד בכל הנוגע ליחסי גזע בחברה האמריקנית, זה הקשור לדמויות המאכלסות את מוקדי הכוח וליחסן לקבוצות אתניות שונות. הביטוי הבולט ביותר לתופעה זו ביחס לרצח המתפללים בכנסייה הוא העובדה כי השופט שמונה לנהל את המשפט של הרוצח, דילן רוף, התבטא בגזענות כלפי אפרו-אמריקנים בבית המשפט בעבר ולא נענש בחומרה על כך. הסלחנות כלפי גזענות ממוסדת בדרום אינה תופעה חדשה ומקורותיה מצויים במאות שנים של עבדות ממוסדת ומאוחר יותר הפרדה גזעית מעוגנת בחוק. רבות מהדמויות המאכלסות את מוקדי הכוח בדרום צמחו על מורשת של "גאווה דרומית", צמד מילים שהפך לביטוי המסתיר מאחוריו מורשת של שימור הדומיננטיות של הגזע הלבן בכל האמצעים הדרושים, הכוללים אלימות פיזית, כליאה סלקטיווית של צעירים מקבוצות מיעוט אתניות ושימוש בסמלים שנועדו להראות מי "בעל הבית".

צילום: The All-Nite Images, cc by-nc
שריפת דגל הקונפדרציה בעצרת לזכר ההרוגים בטבח בכנסייה בצ׳רלסטון. צילום: The All-Nite Images, cc by-nc
רבות מהדמויות המאכלסות את מוקדי הכוח בדרום צמחו על מורשת של "גאווה דרומית", צמד מילים שהפך לביטוי המסתיר מאחוריו מורשת של שימור הדומיננטיות של הגזע הלבן בכל האמצעים הדרושים, הכוללים אלימות פיזית, כליאה סלקטיווית של צעירים מקבוצות מיעוט אתניות ושימוש בסמלים שנועדו להראות מי "בעל הבית"

הדיון בשימוש בסמלים שנויים במחלוקת במרחב הציבורי כמו דגל הקונפדרציה תפס תאוצה אדירה בשבוע החולף, ומדינות דרומיות רבות מיהרו להוריד את הדגל שהתנוסס באין מפריע מעל מוסדותיהן לאורך עשורים רבים. הנפת דגל הקונפדרציה נכנסה לשימוש במדינות דרומיות רבות רק בשנות השישים של המאה העשרים, כהתרסה כנגד המאבק של התנועה לזכויות האזרח וד"ר מרטין לות'ר קינג לביטול ההפרדה הגזעית. הורדת הדגלים היא צעד מבורך וחשוב, אך כפי שצוין על ידי מנחי טלוויזיה כמו ג'ון סטיוארט וג'ון אוליבר, הדגל אינו הסמל היחיד הטעון במשמעות גזענית. בכל רחבי הדרום גשרים, אנדרטאות ורחובות קרויים על שמן של דמויות כמו ג'פרסון דיוויס – נשיאה הגזען של הקונפדרציה הדרומית בזמן מלחמת האזרחים אשר הילל את העבדות כערך עליון, ומצביאים של צבא הדרום שלחמו על מנת להגן על "אורח החיים הדרומי" שכלל עבדות חוקית זוכים לפסלים שינציחו את זכרם.

המאבק ברמה הסמלית הוא חשוב, מכיוון שהוא נועד להביא לשינוי תודעתי ולהכיר בעוול המתמשך שנגרם לאפרו-אמריקנים לאורך השנים. עם זאת, אם אכן ישנו רצון ציבורי כן לבחינה מעמיקה של סמלים ואישים, ההתמקדות רק במדינות הדרום היא מטרה קלה ונוחה מדי. ההיסטוריה הגזענית והמפלה של מדינות הדרום ידועה, אך גזענות הייתה מנת חלקה של כלל ארצות הברית ולא רק של מדינות הדרום, ובחינה לעומק של דמויות מיתולוגיות הנחשבות לאבות האומה האמריקנית כתומס ג'פרסון שהשווה בין האדם השחור לקוף וג'ורג' וושינגטון שהחזיק בעשרות עבדים משל עצמו, תבהיר זאת. מדוע הדין לגביהם שונה מזה של אדם כג'פרסון דיוויס? זו הבעיה המרכזית כאשר ממקדים את הדיון בסימבוליזם בלבד- ככל שהבדיקה של סמלי האומה תהיה מדוקדקת יותר, המבוכה תלך ותגדל, ופרות קדושות נוספות ייאלצו להישחט.

George Washington, shown here in an 1853 lithograph, oversees his slaves at Mount Vernon
George Washington, shown here in an 1853 lithograph, oversees his slaves at Mount Vernon
כאשר אנשים כמו ארל הולט, אשר עומד בראשה של קבוצה ימנית קיצונית הדוגלת בטוהר הגזע הלבן, ואשר מהמניפסט שלה הושפע היורה בכנסייה, דילן רוף, תורם עשרות אלפי דולרים למתמודדים לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית באין מפריע, ניתן להסיק כי אין הוקעה אמיתית של גזענות ואפליה במערכת הפוליטית הנשענת על כספי תורמים ומשרתת אג'נדות נסתרות שלהם

הדיון בסימבוליזם כאמור הוא חשוב לכשעצמו, אך הוא מסיט את האש מבעיות יסודיות המשמרות מציאות דכאנית בחברה האמריקנית. כאשר אנשים כמו ארל הולט, אשר עומד בראשה של קבוצה ימנית קיצונית הדוגלת בטוהר הגזע הלבן, ואשר מהמניפסט שלה הושפע רוף, היורה בכנסייה, תורם עשרות-אלפי דולרים למתמודדים לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית באין מפריע, ניתן להסיק כי אין הוקעה אמיתית של גזענות ואפליה במערכת הפוליטית הנשענת על כספי תורמים ומשרתת אג'נדות נסתרות שלהם.

הרבדים העמוקים של הגזענות והאפליה באים לידי ביטוי בהפרדה גזעית שאמנם לא מעוגנת יותר בחקיקה, אך קיימת בפועל בחלוקה בין שכונות לבנות לשחורות; במערכת החינוך אשר אינה מעמידה מתקנים ראויים בשכונות מצוקה שמאוכלסות על ידי שחורים והיספנים; באלימות משטרתית אשר ממשיכה לגאות ולייצר טרגדיות נוסח אריק גארנר ומייקל בראון; במדיניות מלחמה בסמים שמהווה כסות לכליאת צעירים שחורים בהמוניהם – הסטטיסטיקה העגומה מראה כי אפרו-אמריקנים מהווים מעל ל-35% מאוכלוסיית הכלואים בארצות הברית למרות היותם רק כ-13% מהאוכלוסייה הכללית; בחלוקת משאבים שמפלה בין פרברים עשירים המאוכלסים על ידי לבנים בעיקר לבין גטאות אורבניים המאוכלסים על ידי מיעוטים; וגם בשיטה כלכלית הנבנית על קבוצות מוחלשות המהוות כוח עבודה זול אשר כלואות במעגל קסמים של עוני, פשיעה ומצוקה.

השבוע החולף היה דוגמה מרתקת למאבקים בין כוחות וזרמים שונים בחברה האמריקנית. הפסיקות המתקדמות של בית המשפט העליון מחד, והטבח בצ'רלסטון מאידך, הם עדות למאבק הבלתי פוסק על דמותה של ארצות הברית. השינוי הדמוגרפי והגיוון האתני שחל במדינה מייצר מציאות חדשה ותחילת תהליך של שינוי במבנה הכוחות החברתיים המניעים את החברה, אך הוא גם מציג איום בפני קבוצות שמרניות שאינן מסוגלות להכיל את ההטרוגניות שנכפתה עליהם. המיעוטים האתניים לא יישארו לנצח בשכונות מצוקה להתבוסס בעוני ובאלימות, ונדמה כי הרעיון שהם עלולים לצאת מהגטו הגיאוגרפי והתרבותי שנכפה עליהם מפחיד פלגים מסוימים בחברה הלבנה. בשנים הבאות התהליכים החברתיים המרתקים המתרחשים בארצות הברית ילכו ויצברו תאוצה, וכעת נותר לחכות ולראות אילו תוצאות הם יניבו.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. חזי

    רוף לא הושפע משום "מניפסט". הוא נכנס לאתר הארגון, שהינו מסלקת לינקים, וקרא מאמר אחד שקושר ממקור אחר. בדוק את העובדות.

  2. עמית

    כל הכבוד יוסי ותודה שפרסת בפנינו עד כמה עמוק וממוסד העניין הזה.
    לדעתי עד שלא יחוקקו חוקים חדשים בסוגיות אלה , נראה כי מידי פעם נמשיך לשמוע על התפרצויות הטירוף הזה.

  3. ליכודניק

    אתה כותב "האבסורד שבשימור הזכות הזו יוצר פעם אחר פעם מצבים בהם אזרחים חפים מפשע, בעיקר מקבוצות מיעוט אתניות, מהווים קורבן להתקפות ברוטליות"; אני לא מכיר מחקר שקושר מקרי ירי המוניים בארה"ב לפגיעה במיעוטים דווקא; להיפך- בד"כ יורה לבן פוגע בחבריו לעבודה, בית ספר, מכללה וכו'- שהם בד"כ לבנים כמותו, בגלל ההפרדה הגזעית דה-פקטו.

    "שיטה כלכלית הנבנית על קבוצות מוחלשות המהוות כוח עבודה זול": נו באמת. הרי דווקא ל-"שיטה" עדיף עובד שמשפחתו מכניסה 43K$ לשנה כמו החציון בארה"ב- ומוציאה את אותו הסכום במסגרת "השיטה"- מעובד שמשפחתו מרוויחה 60% מכך (וזה בערך המצב של משפחות שחורות). כלכלית, הגבלה (על סחר או על העסקת בני גזע מסוים) מנוגדת לעיקרון היתרון היחסי, ופוגעת במגביל; הסיבה לאפליה אינה כלכלית אלא חברתית.