מי נשארת מחוץ לחיבוק הגאה?

חברים סטרייטים, התקשורת המיינסטרימית, והומואים ולסביות ברחבי העולם חוגגים בחיבוק אחד גדול את נצחון הנישואים הגאים בארה"ב. אבל מה עם כל מי שעדיין ניצבת בפני אלימות יומיומית על בסיס מגדרי ומשיכתי? הגיע הזמן לתבוע מקום בקהילה גם למאבק שלה
טניה רובינשטייןטניה רובינשטיין

פעילה פוליטית קווירית, פמיניסטית, נגד הכיבוש ולמען שחרור כל בעלות ובעלי החיים, ורכזת כללית שותפה בקואליצית נשים לשלום.

עבור רבים ורבות, פסיקת בית המשפט העליון בארה״ב נגד אפליה בנישואים – שקבעה השבוע כי נישואים של בני אותו המין חוקיים בכל 50 המדינות – מהווה צעד משמעותי לחיים טובים יותר, מספקת ספין חיובי למאבק קהילתי מתמשך ובאופן כללי – משמחת לבבות רבים ברחבי העולם השבוע; כי באמת שמדובר בהישג אדיר למאבק, כזה שמספק תקווה לעתיד טוב יותר. לפחות עבור חלקנו.

היה משהו ברגע בו נישואים גאים קיבלו את חותמת הממסד, שגרם להם להפסיק להיות נושא שנוי במחלוקת, כזה שצריך לחשוב על עמדה כלפיו ואולי להתנגד אליו בנחישות או להיאבק עליו באומץ. לא עוד. עתה זו עובדה, ועוד עובדה שניתן לראות בה אור ותקווה, כזו שמעידה על הקידמה והנאורות שלנו, המין האנושי, כפי שהוא משתקף בחברה האמריקאית.

פתאום עבור כולן וכולם – לסביות, הומואים, סטרייטים וסטרייטיות – זהו יום חג. חגיגה של האור על פני החושך, האהבה על פני השנאה. חגיגה לכל. בלחיצת כפתור ניתן לצבוע את תמונת הפרופיל שלנו בצבעי הדגל שבימים אלו כבר לא מסמנים את היותנו חלק מהקהילה, אלא את היותנו חלק מהעולם הנכון יותר, הצודק יותר. כל אלו שנלחמו עבור השינוי הזה בחוק, כל אלו שחייהןם מושפעים מכך, יצאו להתקבל אל העולם הנורמטיבי של כל בני ובנות האדם המערביים השוות בפני החוק, ולקחו איתןם את הדגל שלנו.

שלא כמו במאבקים טרנסיים, עליהם יתנוסס דגל ירוק, או במאבקים ביסקסואלים – עליהם יתנוסס דגל ורודסגולכחול, המאבק ההומולסבי לנישואים עטוף בדגל הגאווה כולו. וכך בעצם עובד ניכוס. קהילת הלהט"ב, בשיתוף עם העולם הסטרייטי המיינסטרימי, אומרת בימים אלו בקול ברור וחד שהדגל הזה והקהילה הזו שייכים לאותם אנשים שמאבקיהםן עומדים במרכז תשומת הלב, המאמצים וחלוקת המשאבים של הקהילה: הומואים ולסביות (ואולי גם קצת ביסקסואליםות) שמעוניינותים להתחתן. מבלי להיכנס להאם נישואים זה דבר מבורך או לא, זו אפילו לא הנקודה. הנקודה היא שמאבק טרנסג'נדרי או מאבק ביסקסואלי לא היו מגיעים לכזו הכרה, ובטח שלא היו נתפסים כמאבק של הקהילה כולה.

לכן, אין זה מפתיע שהקהילה הודפת ומתפלאת על כל ניסיון לביקורת או אפילו לשאילת שאלות על המשמעות של המהלך הזה כלפי חלקים אחרים בקהילה – שאלות שנתפסות כמבאסות לכולנו את החגיגה.

Micah Bazant, http://micahbazant.bigcartel.com/
מאבק טרנסג'נדרי או מאבק ביסקסואלי לא היו מגיעים לכזו הכרה, ובטח שלא היו נתפסים כמאבק של הקהילה כולה. Micah Bazant, micahbazant.bigcartel.com

תמיד אמרנו שיום אחד יהיה שוויון חוקי להומואים ולסביות ואז ישכחו את הביסקסואליםות, את הטרנסיםות, את הנוער בזנות, את מי שמעוניינותים במבנה משפחה אחר או מבנה חיים שאינו משפחתי, את מי שלא מעוניינותים בחתונה וילדיםות, את מי שחייה לא מאפשרים לה בכלל לחשוב על חתונה. ועתה, כשנראה שהנה, אנחנו כה קרובות לשוויון הנכסף, לא ברור לנו למה כל אלה מתעקשים ומתעקשות לדבר על עצמןם בעיצומו של חג האור האוניברסלי של כולנו, בו נראה שהכל קרוב ללהיות טוב, כמו שהדברים צריכים להיות. אנחנו בטח שלא ניתן לכל מיני אותיות נידחות מתוך הקהילה להרוס לנו אותו.

הטענה הרווחת היא שזהו רק עוד צעד בדרך לקבלה מלאה של הקהילה כולה, בדרך למתן זכויות וקבלה חברתית של כל שונות מגדרית ומשיכתית. אולי זה היה טיעון קביל ואמין אם ההשטאג הנלווה לחגיגות החוק הזה לא היה lovewins#, כאילו ניצחנו זה עתה את המאבק כולו וכאילו כל העיסוק של הקהילה הוא באהבה, כשחלק ניכר ממנה עדיין עסוק בהישרדות.

הטענה הרווחת היא שזהו רק עוד צעד בדרך לקבלה מלאה של הקהילה כולה, בדרך למתן זכויות וקבלה חברתית של כל שונות מגדרית. אולי זה היה טיעון קביל ואמין אם ההשטאג הנלווה לחגיגות החוק הזה לא היה lovewins#, כאילו ניצחנו זה עתה את המאבק כולו וכאילו כל העיסוק של הקהילה הוא באהבה, כשחלק ניכר ממנה עדיין עסוק בהישרדות

לרגע זה היה ממש מפתה להתרגש; לראות קרובי משפחה סטרייטים, אנשים שמעולם לא התעסקו בפוליטיקה להט"בית ואת התקשורת המיינסטרימית – חוגגים יחד איתנו ומחבקים אותנו חיבוק אמיץ, זה פאקינג מרגש. אבל החיבוק הזה כבר לא באמת דורש אומץ. הוא חיבוק של מי שעכשיו יותר מאי פעם מתקרבים לחיים דומים ושווים. זה חיבוק שמשאיר בחוץ את כל מי שמערכות היחסים שלה לא מסתדרות בתוך מודל הזוגיות הנורמטיבי תחת מוסד הנישואים, או את מי שלא מעוניינת להסתדר תחת חסותו של מוסד זה. ובטח שהחיבוק הזה משאיר בחוץ את מי שהדאגה שלה אתמול, היום ועדיין גם מחר, היא לחטוף מכות ברחוב כי הנראות המגדרית שלה היא עדיין לא בנורמה, וזה לא השתנה אף לא במילימטר השבוע. אותה כנראה שחגיגות הנצחון לא יקדמו אל עבר בטחון, קבלה או נצחון במאבקה.

בימים אלו, במספר מדינות בארה"ב מנסים להעביר חוק שימנע מאנשים טרנס להשתמש בשירותים המשויכים למגדר שהםן רוצותים, ויאלץ אותןם להיחשף להטרדות, להשפלה ולאלימות, תוך שהוא מתיר להם להשתמש אך ורק בשירותים התואמים את המין הביולוגי שנולדו איתו. האם ה-HRC (ארגון זכויות הלהט"ב הגדול בארה"ב, שהוביל את הקמפיין למען נישואים גאים) יוצא כעת בקמפיין נלהב נגד חוקים אלו? התשובה היא, כמובן, לא. ה-HRC הודיע כי המאבק החשוב כעת הוא אישור נישואים גאים באוסטרליה.

הייתי מאד רוצה להאמין שהשמחה הגדולה בימים אלו ותשומת הלב התקשורתית האדירה יביאו איתן גל של הכרה בנושאים להט"ביים ונסיונות לפתרונם, הן בארה"ב והן במדינות אחרות בעולם. זה יכול לקרות רק אם נתבע עכשיו את המקום להעלות נושאים שנדחקו הצידה בשם המאבק לנישואים, ואולי אף נגדיל ונפנה לחברותינו לקהילה ונשאל אותן מה המאבק שחשוב להן עכשיו.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוסףה מקייטון

    נכון!