• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

נס גדול לא קרה פה: 30 שנה לתוכנית הייצוב

לפני 30 שנה אושרה תוכנית החירום הכלכלית לייצוב המשק. בפרספקטיבה של זמן, נראה כי התוצאה הבולטת ביותר שלה היא היווצרות מידה חסרת תקדים של אי-שוויון, כאשר פירות הצמיחה מתרכזים – שוב – בידיהם של החזקים ביותר
ד"ר שלמה סבירסקי וירון הופמן-דישון

היום לפני 30 שנה, ב-30 ביוני 1985, אישרה ממשלת ישראל את תוכנית החירום הכלכלית לייצוב המשק. תוכנית זו קראה תיגר על העקרונות שהנחו את מדיניות ממשלות ישראל עד אז, ובראשם התפיסה לפיה המדינה היא הגורם העיקרי הן בהתווית המדיניות המקרו-כלכלית והן בביצועה, כאשר לצורך כך היא שולטת בהון ובהקצאתו. מאז 1985, המדיניות המנחה את ממשלות ישראל מאופיינת על ידי שלושה מרכיבים עיקריים: (א) צמצום משקל הממשלה במשק; (ב) הצבת הצמיחה בתור היעד הראשי של המדיניות הכלכלית; (ג) העברת האחריות לצמיחה מן הממשלה אל המגזר העסקי.

שלושה קווים מנחים אלו אפיינו מאז את המדיניות של כל ממשלות ישראל, הן אלה שבראשות מפלגת העבודה והן אלה שבראשות המפלגות הליכוד וקדימה. אם עד אז ננהגה מדיניות ממשלתית של תעסוקה מלאה, המספקת פרנסה הוגנת לכלל שכבות האוכלוסיה, הרי שמאז הדגש הבלעדי הוא על השגת צמיחה כלכלית, מתוך הנחה כי "הגדלת העוגה" תביא לשיפור ברמת החיים של הציבור כולו.

בנימין נתניהו, הגם שלא נמנה עם מקבלי ההחלטות ב-1985, היה במהלך שני העשורים האחרונים הבולט והרהוט שבין דוברי אותה מדיניות. ידועה במיוחד טענתו כי במשק הישראלי "האיש הרזה (המגזר הפרטי) סוחב על גבו את האיש השמן (המגזר הציבורי)". בתקופת משבר האינתיפאדה השנייה הוא הוביל, כשר אוצר, סדרת צעדים שהביאה את המדיניות של 1985 לידי ביטוי קיצוני, בהם קיצוצים תקציביים חסרי תקדים והעברת כספי החיסכון הפנסיוני לשליטתן של חברות ביטוח עסקיות.

אלא שהמהלך של 1985 לא הביא עמו "נס" כלכלי וחברתי ובוודאי שלא נס גדול. כלכלת ישראל אמנם ידעה מאז תקופות של צמיחה נאה, אולם קשה יהיה לטעון כי לולא 1985 צמיחה שכזאת לא הייתה מתרחשת. יתרה מזאת, רבות מתשתיות הצמיחה של היום הונחו על ידי המדינה קודם ל-1985 והמשיכו להיות מונחות על ידה גם לאחר מכן כאשר הדוגמאות הבולטות הן ההיי-טק, התעשיות הביטחוניות, האנרגיה ומערכות הבריאות, החינוך וההשכלה הגבוהה. אל מול זה, ניצבת התוצאה הבולטת ביותר של מדיניות זו, והיא היווצרות מידה חסרת תקדים של אי שוויון: בהזדמנויות יזמיות, בגישה למקבלי החלטות, בגישה לאשראי, במיסוי, בבעלות על נכסים, בתעסוקה ובשכר.

שכבות רחבות ביותר אינן שותפות ל"חלום הישראלי". אומת הסטארט-אפ מתפרסת בין צפון תל אביב להרצליה. ההשקעות מופנות לאזורי ארץ מצומצמים. חלק גדול מן הארץ מוגדר בדרך שגרה כ"פריפריה". פירות הצמיחה אינם מחלחלים כלפי מטה

הצמיחה שאפיינה את הכלכלה הישראלית בשנים האחרונות אינה מיתרגמת לשיפור ברמת החיים של כלל הישראלים: פירותיה מתרכזים בידיהם של הישראלים העשירים ביותר, ואלה לא בהכרח ממהרים להשקיע את הונם מחדש בכלכלה הריאלית, זו שמצמיחה מקומות עבודה ומאפשרת שדרוג רמת החיים של כלל האוכלוסייה. שכבות רחבות ביותר אינן שותפות ל"חלום הישראלי". אומת הסטארט-אפ מתפרסת בין צפון תל אביב להרצליה. ההשקעות מופנות לאזורי ארץ מצומצמים. חלק גדול מן הארץ מוגדר בדרך שגרה כ"פריפריה". פירות הצמיחה אינם מחלחלים כלפי מטה: מסמך שפרסם המוסד לביטוח לאומי בדצמבר 2014 מעלה כי בעוד שבעבר הצמיחה התבטאה בעלייה בשכר הריאלי של הישראלים, מאז שנות השמונים המאוחרות השכר מפגר אחר הצמיחה, ואילו מאז שנת 2000 הוא נותר, במונחים ריאליים, ללא שינוי כלל.

התמודדות אמיתית עם מציאות חברתית-כלכלית זו אפשרית לא באמצעות שינויים "קוסמטיים" במדיניות, אלא רק על-ידי בחינה מחודשת של אותם העקרונות שהוצבו לפני 30 שנה וניסוחם של עקרונות חדשים. במרכז עקרונות אלו עומדת השבתה של המדינה כשחקן מרכזי, תוך שימוש במשאבים ציבוריים לקידום צמיחה באופן שוויוני, ולהעלאת רמת החיים של כלל האוכלוסייה בישראל.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית

    תודה
    מעניין שגם במדד העיקרי בו ביקשו אדריכלי התכנית להצטיין – צמיחה כלכלית, הם נכשלו.
    הצמיחה הכלכלית בתקופת הכלכלה המתוכננת דמוקרטית 1949-1977 הייתה גבוהה בהרבה מאשר בתקופה שאחריה.
    יתרה מכך גם בתקופה שקדמה לשנת 1985 היו שינויים במדיניות הכלכלית, בשנת 1952 נסוגה הממשלה ממדיניות תעסוקה לכל + פיתוח ממשלתי מירבי, כך קרה גם בשנת 1966 ועוד פעם בשנת 1977. היו שני חריגים בולטים במדיניות הממשלתית לכיוון מדיניות כלכלית מרחיבה פעם ראשונה בתקופת יורם ארידור כשר אוצר (1981-83) ופעם שניה בתקופת ממשלת רבין השניה (1992-95).
    במבט לאחור מסתבר שתקופת הכלכלה המנוהלת – מרחיבה הייתה הכי טובה בפרמטרים של צמיחה, התקופה המרחיבה גם היא הצטיינה בצמיחה טובה.
    הזמנים הכי גרועים בפרמטרים של צמיחה היו זמנים של כלכלת שוק / זרם מרכזי עם מדיניות ממשלתית מרסנת.
    צא ולמד, דווקא הקונצנזוס הכלכלי הוא הכי פחות יעיל בפרמטרים שלו, פרמטרים של צמיחה.

  2. יוסףה מקיטון

    אני זוכרת כילד בכתה ב' בשנות ה 80 את המורה מסבירה לנו מה זו אינפלציה (היום עם הכסף שיש לכם בכיס אתם יכולים לקנות ארטיק, בעוד שבועיים אותו כסף לא יספיק לכם לארטיק) ואת ההורים שלי דואגים ועוקבים אחרי החדשות בחרדה… מאוחר יותר השכלתי את עצמי על מה בדיוק קרה שם בילדותי ואיך זה קשור לאפשרויות שפתוחות (ובעיקר סגורות) בפני היום. מאמר חשוב, עם נקודת מבט ארוכת טווח ומאד מאד נחוצה, תודה!

  3. אביטל

    היה גם היה מעשה אדיר והוא הפסקת האינפלציה בלי למוטט כליל את המשק כולו. כי למעשה שום דבר לא פעל ולא פועל בתנאים כאלה. כל השאר היו הבטחות נלוות שלא ברור אם יכלו בכלל להתקיים. אבל כרגיל, כמו גם בתקופת האינתיפדה השניה, מנצלים מצבי חירום כדי לשנות מן היסוד את מבנה המשק. לא היה שום כוח כלכלי או פוליטי שיכולים היו להציב אלטרנטיבה לשינויים שחלו אז.

  4. ג. אביבי

    ההישג העיקרי של רפורמת 1985 היי צמצום האינפלציה הדוהרת. האינפלציה השתוללה כאן מהרגע שממשלת הליכוד החליטה על העברת האחריות המשקית למגזר הפרטי. בסה"כ הרפורמה הזאת תקנה את אחת מהעוולות שנוצרו ב4 – 5 השנים שקדמו לה.
    הרפורמה הזאת לא באה לבדה. באותה הזדמנות החליטה ממשלת פרס-שמיר (ושר האוצר מודעי) למחוק את חובות הקיבוצים שעמדו אז על 6 מיליארד דולר – ע"ח משלמי המסים אזרחי ישראל. מאותה עת גם הניחו לקיבוצים ולמושבים הוותיקים להשתלט על קרקעות המדינה כמעט ללא מצרים ולעשות הון רב על גבם של אזרחי ישראל.

  5. יונתן פ.

    ערב הרפורמה האינפלציה היתה 440%. בין לילה היא הורדה ל – 30% וכעבור מספר שבועות ל – 13%. כל זאת מבלי להוריד את הריבית במשך מחצית השנה, ריבית שהיתה לפני כן ברמה של 10% – ריאלית, קפצה למחרת ה"רפורמה" ל – 400%, ריאלית. אין חברה שמסוגלת לשלם ריבית כזאת. התוצאה המיידית היתה פשיטת רגל של רוב המגזר היצרני ובראשו "חברת העובדים" של ההסתדרות, תוך מספר חודשים המושבים פשטו רגל ותוך שנה – הקיבוצים. חובות הקיבוצים היו שוליים לפני ה"רפורמה" – לאחריה אכן קפצו ליותר מ – 6 מיליארד. הממשלה הבינה שאם לא ימחקו חלק מחובות אלה – צעד שנעשה כעבור 5 – 6 שנים ויותר – הקיבוצים יתמוטטו. דבר דומה נעשה עם המושבים. ה"רפורמה" של 1985 שמשה למעשה אמצעי להעברת חלק גדול מהמערכת היצרנית (הון יצרני) לבעלות הבנקים (הון פיננסי), אלה השולטים כיום בחיינו וממררים אותם.

  6. אביטל

    ג. אביבי,
    באינפלציה של 450% כל המגזר היצרני פשט את הרגל למעשה, אלא שרבים עוד לא ידעו זאת. הבנקים התמוטטו בשנת 1983 והולאמו, כדי למנוע קריסה כללית של המשק והאזרחים. הקיבוצים והמושבים הם כוח כלכלי ויצרני חשוב ומרכזי, שניהם בחקלאות והקיבוצים גם בתעשייה.
    ואיך קרסה החקלאות, שאלתם? זוכרים את החממות הנטושות וחקלאים קרובים לרעב? היה בשנות ה -70 המאוחרות שר חקלאות בשם אריק שרון, שהרס קודם כל את מערכת התכנון בחקלאות . אחר כך , בהסכמה גמורה עם האוצר , הופסקו הסובסידיות לחקלאות. כל מושבניק נשלח להתדיין בנפרד עם הבנק, בתנאים של אינפציה דוהרת. וכך, בלי חקלאות, בלי תעשיה, עם חובות עתק ובלי פנסיה, נותרו לחקלאים רק הקרקעות. משהפסיקה האינפלציה נותרו ריביות העבר הקרוב על מכונן והפכו כל אשראי והלוואה ומשכנתא להרס גמור. לא הלווים אשמים, אלא יוזמי האינפלציה ומזיניה. הסדרי החובות של המגזר החקלאי נוצרו כדי להציל את הבנקים (המולאמים). כי מה היו עושים פקידי האוצר לשעבר בבנק לאומי עם קומביין מושבת, מפעל פלסטיק על גבול הצפון ובית אבות בקיבוץ אחר?
    היישובים לא השתלטו על אף קרקע. זוהי האדמה שלהם, ברוב המקרים הם רכשו או חכרו אותה לפני קום המדינה והעבירו אותה אחר כך למינהל מקרקעי ישראל ושילמו עליה חכירה במשך שנים ארוכות מאד. לאחר קום המדינה הוקמו היישובים לפי המדיניות המוסכמת של התקופה ובתנאים הכלכליים הנכונים לאותה התקופה – למשל, יישוב בערבה הוקם לפי מחיר הקרקע בערבה בשנות ה -50. גם התמחור של הדירות בעיר הפיתוח באותו איזור היה לפי המדיניות של אותה התקופה.

  7. ג. אביבי

    אביטל התבלבלת,

    הקיבוצים השתלטו ברגל גסה על הקרקעות. הקרקעות מעולם לא היו שלהם, הן הוחכרו להן בשכר נמוך במיוחד ע"י מוסדות מדינת ישראל. אלה הן אדמות השייכות למדינת ישראל ודרכה לכל אזרחי ישראל – בשום אופן אינן נחלתם של מי שגזרו עליהן קופונים במשך עשרות שנים. דמי חכירה אינם תשלומי רכישה.
    גם אם קרקעות אלה היו של הקיבוצים והמושבים כחוק, יש בכך עוול נוראי נגד כל אזרחי מדינת ישראל. יש כאן ציבור שגוזר קופונים שמנים במיוחד על חשבון כל אזרחי ישראל ובעיקר ע"ח תושבי עיירות הפיתוח הסמוכות לקיבוצים הללו.
    הקריסה של הבנקים והמניות ב83 פגעה קשות בכל המשק ושבעתיים במי שלא התנהלו נכון, כגון משקי הקיבוצים. החובות של הקיבוצים בשנות ה80 נבעו בעיקר מניהול כושל ולא אחראי של ראשי הקיבוצים ובעיקר של מי שניהלו בפועל את התעשיות ואת ההכנסות מהן. הון עתק הושקע במניות סיכון כאילו התנועה הקיבוצית כולה מכורה לקזינו.