• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

על יוון, ישראל ומשבר כלכלי

יוון המודרנית איבדה את עצמאותה לאוליגרכיה הפיננסית הבינלאומית כבר ב-2011. אם יאושר מתווה הגז בישראל – אנחנו בדרך לשם
אמנון פורטוגליאמנון פורטוגלי

חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, מרצה במכללה החברתית-כלכלית

לפני כשלוש שנים כתבתי סדרת מאמרים על המשבר ביוון דאז. בין השאר על פרופ' לכלכלה, שהיה אז לא כל כך ידוע, בשם יאניס וארופאקיס – כיום שר האוצר היווני – ועל מפלגת סיריזה ואלכסיס ציפראס – כיום ראש ממשלת יוון.

המאמר המעניין יותר, ״בואו בוזזים״, מתאר את השתלטות ההון הגדול על השלטון במדינות באירופה וכדאי להביא את הקטע הבא ממנו:

יוון המודרנית קיבלה עצמאות מטורקיה העות'מאנית ב-1832, ואיבדה אותה לאוליגרכיה הפיננסית הבינלאומית ב-2011. העולם הכלכלי החדש מציב אינטרסים כלכליים מול הגדרה עצמית לאומית. להזכירנו, אחד משלושת המאפיינים המגדירים את מדינת הלאום הוא הכוח ליצור כסף. מאפיין שני הוא הכוח להטיל מסים. שני כוחות אלה הועברו ביוון ובאיטליה מפוליטיקאים שנבחרו בדרך דמוקרטית, לאלו שמונו על ידי האוליגרכיה הפיננסית הבינלאומית. המאפיין השלישי של מדינת הלאום הוא הכוח להכריז מלחמה. מה שקורה כיום הוא המקבילה של מלחמה, המתנהלת כנגד הרוב המכריע של האזרחים ונגד הממשלה הלאומית הנבחרת.
האוליגרכיה הפיננסית משתמשת בכסף כנשק בצורה חדשה של לוחמה – לוחמה פיננסית – פחות עקובה מדם, אבל עם מטרות הדומות לקונקיסטאדורים, להשתלטות הקולוניאלית, ולכל כיבוש צבאי: השתלטות על אנשים, קרקעות ומשאבי טבע שעליהם אפשר לגבות דמי שימוש כמס, על תשתיות ציבוריות כדי לסחוט מהן שכירות ודמי גישה, ועל כל המפעלים או נכסים אחרים היכולים לספק זרם הכנסות.

ייתכן ונקודת המפנה במשבר היווני, בהידרדרות היוונית, היתה בשנת 2011. הטרויקה – האיחוד האירופי, קרן המטבע הבינלאומית והבנק המרכזי האירופי – הציעה חבילת חילוץ המלווה בתנאים קשים ביותר. ראש הממשלה דאז יורגוס פפנדראו התנגד וקרא למשאל עם, אבל לא עמד בלחץ הטרויקה וממשלת יוון הסכימה לתנאי חבילת החילוץ האירופית, שהיו מבחינה פוליטית התערבות חסרת תקדים בענייניה הפנימיים של מדינה חברה באיחוד האירופי (בין השאר, אילוצו של ראש הממשלה פפנדראו לבטל את משאל העם שתכנן על חבילת החילוץ האירופאי והקפאה של הסיוע ליוון). מבחינה כלכלית, חבילת החילוץ האירופית היתה המרת חובות הבנקים היוונים הפרטיים לחוב לאומי וכללה פיטורים חסרי תקדים במגזר הציבורי, קיצוצי פנסיות מאסיווים, שינוי בחקיקת העבודה והפרטה מאסיווית של הנכסים הציבורים, כולל נמלים נמלי תעופה וכו'.

הכסף שהוזרם לכלכלה היוונית כסיוע היה מיועד רובו ככולו להחזר חוב לנושים, ולבנקים אירופאים, בעוד שהחוב הפנימי היווני, לאזרחי יוון ולפנסיונרים היוונים, נמחק. יוון כמעט ולא נהנתה ממנו

אלא שהכסף שהוזרם לכלכלה היוונית כסיוע היה מיועד רובו ככולו להחזר חוב לנושים, ולבנקים אירופאים, בעוד שהחוב הפנימי היווני, לאזרחי יוון ולפנסיונרים היוונים, נמחק. חובות יווניים פרטיים הפכו לחובות לאומיים וכל הכסף שיוון קבלה בחבילת החילוץ הלך מיד, רובו ככולו, לתשלום חובות לבנקים אירופיים פרטיים. יוון כמעט ולא נהנתה ממנו.

ארבע שנים אחרי חבילת החילוץ, הכלכלה היוונית איננה מצליחה להתאושש ולהתרחב ומשבר הכלכלה היוונית רק מחמיר. ממשלת יוון בראשותו של ציפראס עומדת עתה בפני לחצים חסרי תקדים מהטרויקה ובפני קמפיין לסלק אותה מהשלטון.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, במסגרת מאמציו לשכנע את הכנסת לאשר את מתווה הגז, הזהיר אותנו והביא כדוגמה את יוון כמדינה שהגיעה למשבר כלכלי עמוק. אני מסכים איתו ביחס ליוון: אם נלך בדרכו של ביבי ונאשר את מתווה הסדר הגז על סעיפיו, בעיקר סעיף היציבות -במסגרתו הממשלה מתחייבת לא לשנות את הרגולציה והמיסוי על חברות הגז במשך עשר שנים – שצריך לזרוק אותו לפח, ואת האפשרות לייצא גז מתמר בטרם פיתוח לוויתן וחיבורו לחוף; אם נאפשר לתאגידי הגז להתעשר יותר ויותר; אם נמשיך להתרפס ולהיכנע בפני כוחם הפוליטי ההולך וגובר – אכן נגיע למצבה של יוון.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

    1. דןר

      כאחד מתוך ההדיוטות הרבים, העוסקים בנושא, קטונתי מלהתוכח עם המומחים השונים – המחייבים והדוחים. הרי מרבית הציבור, גם אם הוא מוחה כנגד ובין אם הוא מצדד, אינו בקיא במהלכים ובהשלכותיהם וכמספר הטוענים למומחיות בנושא – כך מספר הדעות.
      הלקחים שאנחנו כן חייבים להסיק מהמצב של יוון, הם שאסור להיכנס לגרעון עמוק (לבור ללא תחתית), שאין כל אפשרות לצאת ממנו ומעמיקים את התלות בתייקונים מקומיים ובין לאומיים ( ממשלות ופרטיים ). אסור להיות "טובים מדי" בתחומי הרווחה, מעבר למה שהמשק ( כוח האדם הקיים בפועל – התוצר ) מסוגל לאפשר. חייבים להרחיב את מעגל התורמים לכלכלה ולא לאפשר " התחמקות " בכל תירוץ שהוא. גם ישראלי יכול לשנס מותניים ולעבוד בחקלאות, בבנין, בשרותים ובעבודות כפיים בכלל. להיות חרט, מסגר, מכונאי, נגר וכו' – איננו מקצוע מגונה. יש להחזיר את הכבוד של פעם ולהפנים, שכל מלאכה מכבדת את בעליה – היינו שם פעם.
      אם נחזור לנושא הגז עינינו אינן צריכות להיות צרות בנושא רווחי והתעשרות תאגידי הגז, אדרבא שיתעשרו. מה שחשוב שאוצר המדינה יתעשר בעקבותיהן ( מיסוי, יזמים נוספים ותגליות חדשות ויכולת מדינית משופרת ) ושכלל האזרחים ירוויחו מקביעת מחיר סביר, הורדת עלויות היצור והוזלות במוצרים ובשרותים.

    2. נתן.

      הסיפור על יון והאיחוד האירופי מזכיר את הסיפור על הקבצן המקומי שבא מידי שבוע לביתו של העשיר של הכפר, והמשרת היה נותן לו 10 שקל.
      יום אחד המשרת נתן לו רק 5 והסביר שהעשיר מחתן את ביתו ולכן יש לו פחות כסף.
      אמר הקבצן : תגיד לו שיחתן את ביתו על חשבונו ולא על חשבוני.

      למעשה המאמר של פורטוגלי מסכם את כל הסוציאליזים הפרזיטי על רגל אחת : מי שחי מעבר ליכולתו נכנס לחובות וכעת לא רוצה להחזיר אלה להמשיך לחיות על חשבון אחרים הוא ה"טוב" ואילו מי שחי והתפרנס ממה שיש לו , גם אם לא תמיד זה קל, וגם הלווה לאחרים הוא ה"רע".