מסע האיומים על יוון - רגע מביש לאירופה

הכלכלנים ג'וזף שטיגליץ, תומס פיקטי ופול קרוגמן על ההשלכות הפוליטיות והכלכליות של תוצאות הבחירות ביוון
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

על פי הדיווחים, רשתות הטלוויזיה הפרטיות ביוון עשו כל שביכולתן לגרום לבוחרים ביוון לומר כן להצעה של הנושים האירופיים. בתחתית המסך של אחד מהערוצים ביוון רצה כרזה שבה היה כתוב "יוון או זימבבואה", וזו גם הייתה רוח הסיקור של התקשורת הממסדית האירופאית והאמריקאית. בתקשורת הישראלית הביטוי לתזה הזו הייתה הפרשנות הוולגרית והבורה כהרגלה של נחמיה שטרסלר.

לצד המסע התקשורתי להפלת השלטון ביוון, התנהל מסע פוליטי אגרסיבי להשגת אותה מטרה. ערב הבחירות יצא מרטין שולץ, נשיא הפרלמנט האירופי, בהצהרה שיוון זקוקה לשינוי משטר על מנת שיהיה אפשר להמשיך במשא ומתן. קשה שלא לעמוד על הדמיון של מסע ההפחדה היווני למסע ההפחדה הישראלי המתנהל כאן בימים אלה בעניין הגז הטבעי לקידום האינטרסים של בעלי ההון: "אם לא תשמעו לעצותיי נהפוך ליוון", איים ראש הממשלה, כמו גם הניסיון של גורמים חיצוניים זרים להשפיע על ההחלטה הדמוקרטית על מנת להגן על אינטרסים כלכליים של תאגידים אמריקאיים. בין היתר, שיחות הטלפון שקיבלו חברי הכנסת מ"הרשימה המשותפת" משגרירות ארצות הברית בישראל שביקשו מהם בנימוס לשקול לשנות את הצבעתם.

אולם בדיון על יוון היו גם קולות שפויים, ביניהם קולותיהם של הכלכלנים, ג'וזף שטיגליץ, תומס פיקטי ופול קרוגמן. קרוגמן מסכם יפה ב״ניו יורק טיימס״ את ההשלכות הפוליטיות והכלכליות של תוצאות הבחירות ביוון:

אולם מסע האיומים (bullying), הניסיון להפחיד את היוונים באמצעות ניתוק הזרמת הכסף לבנקים והאיום ליצור תוהו ובוהו כללי, כל זה במטרה גלויה לסלק את השלטון היווני הנוכחי, היה רגע מביש באירופה. אירופה המצהירה על אמונתה בעקרונות דמוקרטיים. הצלחת קמפיין ההפחדה הייתה יוצרת תקדים איום, אפילו אם דרישות הנושים היו הגיוניות.
אולם דרישות הנושים לא היו הגיוניות. האמת היא שהטכנוקרטים האירופאיים דומים לרופאי ימי הביניים שהתעקשו להקיז את דמם של מטופליהם, וכאשר הטיפול שלהם החמיר את מצבם של המטופלים, הם דרשו את המשך הקזת הדם. הצבעה של "כן" הייתה גורמת לכך שסבלם של היוונים היה נמשך עוד שנים רבות, סבל שנגרם על ידי מדיניות כושלת, מדיניות שלא עבדה ואם מעיינים בנתונים גם אין שום סיכוי שהיא תעבוד. מדיניות הצנע גרמה לכיווץ הכלכלה במהירות גדולה יותר מקצב הורדת שיעור החוב, כך שכל הסבל הזה היה חסר תוחלת. הניצחון הברור והחד משמעי של אמירת "לא", מבטיח לפחות סיכוי למילוט מן המלכודת הזו.

מן הראוי גם לקרוא את דבריו של הכלכלן תומס פיקטי, מחבר אחד הספרים הכלכליים המשפיעים ביותר בעשור האחרון, ״Capital in the Twenty-First Century״ בראיון לעיתון הגרמני ״Die Zeit״, על העמדה המוסרית הגרמנית בעניין תשלום חובות:

הספר שלי מספר את ההיסטוריה של הכנסה ועושר, כולל זו של אומות. מה שהדהים אותי כשכתבתי את הספר זה שגרמניה הייתה הדוגמה המוצלחת ביותר של מדינה שלאורך ההסטוריה שלה, לעולם לא שילמה את חובותיה. לא לאחר מלחמת העולם הראשונה ולא לאחר מלחמת העולם השנייה. אולם לעתים קרובות היא גרמה למדינות אחרות לשלם את חובן, כך למשל לאחר המלחמה הפרנקו-פרוסית בשנת 1870 היא תבעה פיצויים עצומים מצרפת ואכן קיבלה אותם. צרפת סבלה עשרות שנים לאחר מכן.
ההיסטוריה של החובות מליאה באירוניה, היא לעתים רחוקות תואמת לרעיונות שלנו בדבר סדר וצדק… לכן כאשר אני שומע את הגרמנים אומרים שהם נוקטים בעמדה מוסרית אודות חובות והחובה המוסרית לשלמם אני מתפקע מצחוק, אין להם שום מעמד להטיף למדינות אחרות". (תודה לדניאל ספרן הון על ההפניה לפיקטי).

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.