הסעיף האנטי דמוקרטי במתווה הגז

בעולם הנאור, ממשלות לא נכנעות לדרישה כמו ״ודאות רגולטורית״ שמגינה עליהם בפני שינויים בחוק ובמיסוי למשך עשור. אז למה במקום לזרוק את תאגידי הגז מהחדר, המדינה קיבלה את הדרישה?
אמנון פורטוגליאמנון פורטוגלי

חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, מרצה במכללה החברתית-כלכלית

לא יעלה על הדעת כי משהוענק רישיון כללי – ולו מכוח חוק – יהיה הוא בלתי מוגבל בהיקף, במהות, במקום ובזמן, והשר לא יוכל לעולם להפעיל את שיקול דעתו לפי אותו חוק עצמו אם יחול שינוי במדיניות הממשלה או בצרכי המשק, ותתקיימנה העילות המסמיכות אותו לעשות כן. (בג"צ מס' 1255/94 "בזק" בע"מ נגד שרת התקשורת. ברק, בך, ט' שטרסברג-כהן)

תאגידי הגז קיבלו במתווה המוצע תחת הסעיף ״יציבות״ התחייבות ממשלתית שלא לשנות את החוקים והתקנות בתחומי הנפט והגז בפרט ובתחומי המיסוי בכלל, ולא להטיל עליהם מגבלות על כל פעולותיהם, למשך עשר שנים. הסעיף הזה נוגע לאושיות קיום המדינה כמדינת חוק דמוקרטית בעלת הפרדת רשויות. זהו סעיף אנטי-דמוקרטי, ולמעשה הוא מוציא את הדמוקרטיה אל מחוץ לחוק.

אם הסעיף הזה יאושר ויתקבל בכל צורה 'מרוככת' שהיא, הרי שהממשלה תיתן לתאגידי הגז כוח למנוע או לבטל הליכי חקיקה דמוקרטיים. תאגידי הגז יקבלו למעשה זכות וטו על מדיניות ציבורית לאומית. קבלת סעיף ה״יציבות״ משמעה הגבלה למעשה של יכולתה של הכנסת וכנסות עתידיות לחוקק חוקים ותקנות, ושחיקת זכותה הבסיסית של המדינה לחוקק חוקים. רק בישראל ובארצות כמו גיניאה המשוונית הממשלה מוכנה לוותר על אפשרויות החקיקה.

חשוב לקרוא את המאמר של עו"ד עידו באום בנושא ואת דברי פרופ' ברק מדינה בחוות הדעת שלו בעניין כי״ל (סעיפים 10-17): "הממשלה אינה מוסמכת לכבול את כוחה של הכנסת… וגם הכנסת אינה מוסמכת לכבול את סמכות החקיקה שלה בעתיד שלא במסגרת חוק-יסוד". כולנו רוצים ביציבות, כולנו מעוניינים בהגנה מפני אירועים ״שליליים״. תאגידים עסקיים מעוניינים ב״ודאות רגולטורית״ – כמובן בכיוון אחד.

שיעור מס החברות שהיה נהוג בעת מתן ההיתרים, הרשיונות וההחזקות ועד שנת 2003 היה 36%. שיעור המס ירד ל-24% בשנת 2011, ועומד מאז 2014 על 26.5%. הורדת מס החברות הכניסה מאז תחילת ההפקה, בשנת 2004, לנובל אנרג'י, דלק קידוחים, אבנר חיפושי נפט ודלק השקעות ונכסים השותפים בפרויקט ים תטיס, סכומים בהיקף של עשרות מיליוני דולר. ולא שמענו אז כל תלונות על ״אי ודאות רגולטורית״.

מדוע הממשלה מנהלת דיונים ונושאת ונותנת על תאגידי הגז? למה נציגי הממשלה צריכים לדון בהסכמים שיקטינו את הסיכונים שנוטלים תאגידי הגז? לעסקים פרטיים אין כל זכות לצפות שממשלת ישראל תגן עליהם מפני סיכונים שהם עצמם בוחרים לקחת – כולל סיכונים משינויים רגולטוריים

בכלל, אין בעולם הנאור ״ודאות רגולטורית״. רוב מדינות הנפט בעולם המערבי הנאור משנות את חוקי המס, בין השאר לצורך הגדלת חלק המדינה בהכנסות הגז. בריטניה ונורווגיה עשו מהלך דומה לאחר גילוי הגז והנפט בים הצפוני, והמשיכו ושינו את החוקים הרלוונטיים מספר פעמים במהלך 40 השנים האחרונות (בריטניה שינתה את חוקי הנפט כמעט כל שנתיים). קנדה ביטלה בסוף 2006 את הפטור ממס שהיה על תאגידים הדומים לשותפויות הגז בארץ, והחילה עליהם חבות מס כמו על חברות אחרות בשיעור המירבי של 31.5%, ואילו אלסקה הגדילה את החלק שלה בהכנסות ושינתה את תנאי החוזים כך שתקבל נתח גדול יותר בהכנסות עם עליית מחירי הנפט והגז.

בכל העולם תאגידי האנרגיה מתלוננים ומנהלים משא ומתן אגרסיבי מול הממשלות. אבל בעולם הנאור, הממשלות לא נכנעות לדרישות ל״ודאות רגולטורית״. במקום שהמדינה, בתגובה לדרישה החצופה הזו תזרוק את תאגידי הגז מהחדר, היא קיבלה את הדרישה – הרי לפי נתניהו חייבים להגיע להסכם, ומהר. כך קיבלנו מה שאור-לי ברלב תיארה היטב: "המתווה הזה הוא מתווה הרסני למדינה. התאבדות מהסוג שאחר כך עושים עליו ועדות חקירה ממלכתיות".

השאלה הבסיסית אותה אנו צריכים לשאול בעניין מתווה ההסכם, היא מדוע הממשלה מנהלת דיונים ונושאת ונותנת על תאגידי הגז? למה נציגי הממשלה צריכים לדון בהסכמים שיקטינו את הסיכונים שנוטלים תאגידי הגז? לעסקים פרטיים אין כל זכות לצפות שממשלת ישראל תגן עליהם מפני סיכונים שהם עצמם בוחרים לקחת – כולל סיכונים הבאים משינויים רגולטוריים שהם עצמם מציינים בדוחות ובתשקיפים שלהם, ושהם לבד ירוויחו מהם. סיכון הכולל סיכון של אי-ודאות רגולטורית הוא חלק מהעולם העסקי.

לפי האידיאולוגיה של שוק חופשי ממעורבות ממשלתית, התאגידים והמשקיעים בתחום הגז אמורים לשאת בסיכונים. הם לא אמורים להפעיל את המערכות הפוליטיות בארץ כדי למנוע חקיקה או כדי לייצר חקיקה שתספק להם הגנה פיננסית על חשבון הציבור. זה לא שוק חופשי וזה לא קפיטליזם – זה סוציאליזם לתאגידים.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אופניק

    וכאן אנחנו כבר נפגשים שנית, אמנון. הלילה השבתי לתלונה שלך באתר 'מידה' על כך שעקיבא ביגמן 'מתכחש' כביכול לרקע האקדמי שלך ומתמקד בהיותך מעורב ב'מולד' ובגופים בעלי צד ברור במפה הפוליטית בכלל וביחס לפרשת הגז- שנגזרת גם מהם אם לא בעיקר- בפרט. אז אני שב וכותב מה שכתב עקיבא ביגמן, חשוב שהחבר'ה ידעו: אמנון פורטוגלי הוא חבר פעיל בארגונים בהאבקים במדיניות הכלכלית של הממשלה בכלל ובמתווה הגז בפרט. זו לו 'חצי עבודה' לציין זאת, כפי שאמנון התלונן על עקיבא, כי אם השלמה לחצי העבודה שאתה עצמך עושה בהזדהותך כמומחה וחוקר אובייקטיבי כביכול.

  2. דןש

    יציבות הוא נושא חשוב בכל תחומי החיים
    לא יתכן שכל ממשלה, בחסות הדמוקרטיה, תשנה את הכללים. ראה מה קורה בתחום החינוך, כאשר כמספר השרים, המתחלפים בתדירות גבוהה, כך מספר הרפורמות והמערכת מבולבלת לחלוטין. ראה בתחום ה"שליטה" הדתית על חיינו. ממשלה אחת פועלת לקולה ( חס וחלילה לא לביטולה ) וזו הבאה אחריה, מחמירה ומקצינה.
    משקיע, טרם השקעתו, עושה את חישובי כדאיותו ( השקעות, עלויות, מיסוי ותקבולים) על פי החוקים בהם הוא נכנס לעסקה. הדבר חשוב ביותר בתנאי אי ודאות. כל שנוי משנה את כל תחשיביו ועשוי להפוך את השקעותיו לבלתי רווחיות ( אני מתייחס באופן עקרוני ולא בנושא הגז ). הדבר אינו מפריע לחקוק חוקים לעתיד לבוא. חוקים שלא יופעלו רטרואקטיבי. החוק חייב לקחת בחשבון את כל המרכיבים ולהתייחס למצבים שונים ולמדרוג. החוק הנוכחי קבע תקופת יציבות של 10 שנים – חייבים לכבד אותו.