• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

מה אומר לנו ה״לא״ של יוון

הפילוסוף הצרפתי אלן באדיו טוען שהכרחי לבנאם (internationise) בדחיפות את מטרת העם היווני. רק מחיקתו המוחלטת של החוב תנחית את "המכה האידיאולוגית" למערכת האירופית העכשווית
אלן באדיו

תרגום: אלירן בר-אל

1. משמעות ה״לא״ המאסיווי של העם היווני אינה דחייתה של אירופה. משמעותו דחייה של בנקאי אירופה, של חוב אינסופי ושל הקפיטליזם הגלובלי.

2. האין זה נכון שחלק מבעלי הדעת הלאומנים, או אף מהימין הקיצוני, גם כן הצביע "לא" לדרישות המוסדות הכלכליים – להכתבות מצד ממשלות אירופה השמרנית? ובכן, כן, ידוע שכל הצבעה שלילית לגמרי תהיה קצת מבולבלת. תמיד הימין הקיצוני יכול לדחות דברים מסוימים שהשמאל הקיצוני גם כן דוחה. הדבר היחיד שברור הוא האישור החיובי של מה שאנו רוצים, והרי כולם יודעים שמה שסיריזה רוצה מנוגד למה שהלאומנים והפשיסטים רוצים. כך שההצבעה אינה רק הצבעה גנרית כנגד דרישות אנטי-ציבוריות של הקפיטליזם הגלובלי ומשרתיו האירופאים. היא גם, לרגע זה, הצבעת אמון בממשלתו של ציפראס.

3. העובדה שזה מתרחש ביוון ולא – כמו שצריך להיות – בכל מקום אחר באירופה, מצביעה על כך שה"שמאל" האירופי שקע לתרדמת בלתי-הפיכה. פרנסואה הולנד? "המפלגה הסוציאל-דמוקרטית" הגרמנית? "מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית"? מפלגת פאסוק ביוון? מפלגת הלייבור? כל המפלגות האלו הן כיום מנהלות בגלוי של הקפיטליזם הגלובלי. אין – אין עוד – "שמאל" אירופי. יש תקווה קטנה, שעוד לא בדיוק מוגדרת, במבנים הפוליטיים החדשים לגמרי, הקשורים לתנועות המונים נגד חוב וצנע, של פודמוס בספרד וסיריזה ביוון. במקרה, פודמוס דוחים את ההבחנה בין "שמאל" ל"ימין". גם אני. היא שייכת לעולם ישן של פוליטיקה מפלגתית, שחייבים להרוס.

4. הניצחון הטקטי של ממשלת ציפראס מציע זריקת עידוד לכל מיני טענות בשדה הפוליטי. המערכת המפלגתית ומפלגות הממשל שלה חוות משבר מקומי מזה עשורים, מאז שנות ה-80. הצלחותיה של סיריזה ביוון – אפילו אם זמניות – הן חלק ממה שכיניתי "התעוררותה-מחדש של ההיסטוריה" באירופה. זה רק יכול לעזור לפודמוס, ולכל מה שעתיד לבוא, במקומות אחרים, על חשבון החורבות של הדמוקרטיה המפלגתית הקלאסית.

ה"שמאל" האירופי שקע לתרדמת בלתי-הפיכה. פרנסואה הולנד? "המפלגה הסוציאל-דמוקרטית" הגרמנית? "מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית"? מפלגת הלייבור? כל המפלגות האלו הן כיום מנהלות בגלוי של הקפיטליזם הגלובלי. אין – אין עוד – "שמאל" אירופי. יש תקווה קטנה, שעוד לא בדיוק מוגדרת, במבנים הפוליטיים החדשים לגמרי, הקשורים לתנועות המונים נגד חוב וצנע, של פודמוס בספרד וסיריזה ביוון

5. לעומת זאת, לדעתי המצב ביוון נותר קשה, שברירי ביותר. כעת יחלו הקשיים האמיתיים. ייתכן שהמרקלים, ההולנדים ושאר המוציאים-לפועל [גם: התליינים] של כוח ההון האירופי ישנו את דרישותיהם לאור ההצלחה הטקטית של משאל-העם (הצבעה שהופכת אותם לנאשמים במשפט ההיסטוריה). אך הכרחי לפעול מבלי להקדיש להם יותר מדי תשומת לב. הנקודה המכרעת, כרגע, היא לדעת האם הצבעת ה"לא" תתרחב לכדי תנועה המונית חזקה, בתמיכה ו\או הפעלה של לחץ אקוטי על הממשלה עצמה.

6. בהחלט, כיצד עלינו לשפוט את ממשלת ציפראס היום? לפני חמישה חודשים הוא החליט להתחיל במשא ומתן. הוא רצה להרוויח זמן. הוא רצה להיות מסוגל לומר שעשה כל מה שאפשר כדי להגיע להסכם. הייתי מעדיף שהיה מתחיל בדרך אחרת: בפנייה מיידית לתנועת המונים מורחבת הכוללת מיליוני אנשים, כאשר דרישתה המרכזית היא ביטולו המוחלט של החוב. וגם שימשיך דרך מאבק אינטנסיבי נגד הספקולנטים, השחיתות, העשירים שלא משלמים את המיסים שלהם, יצרני הנשק, הכנסייה… אולם אני לא יווני, ואני לא רוצה לשאת עצות. אני לא יודע אם פעולה המרוכזת כל כך בתנועה המונית – במובן מה, פעולה די דיקטטורית – הייתה אפשרית. כרגע, לאחר חמישה חודשים של ממשלת ציפראס, התרחש משאל-העם המנצח והמצב נותר פתוח לגמרי. זה כבר הרבה.

7. אני ממשיך לחשוב שהמכה האידיאולוגית החזקה ביותר שתוכל לפגוע במערכת האירופית העכשווית מיוצגת על ידי הדרישה למחיקה המוחלטת של החוב היווני – חובם של ספקולנטים שלעם היווני אין שום אחריות עליו. מבחינה אובייקטיבית, ניתן למחוק את החוב היווני: הרבה כלכלנים – מרביתם רחוק ממהפכנים – חושבים שאירופה מוכרחה לבטל אותו. אולם הפוליטיקה היא סובייקטיבית, במובן זה היא שונה מכלכלה טהורה. ממשלות אירופה מחויבות לגמרי למנוע את ניצחונה של סיריזה בנקודה זו. ניצחון שכזה יפתח דרך לפודמוס, ולאחר מכן, אולי לתנועות המונים חזקות אחרות במדינות הגדולות של אירופה. אז ממשלות אירופה – בדרבון של לובים כלכליים – מעוניינים להעניש את סיריזה, את העם היווני, מאשר לפתור את בעיית החוב. הדרך הטובה ביותר להעניש את המענישים עצמם תהיה לשמוט את החוב, למרות כל הסכנות הכרוכות בכך. ארגנטינה עשתה זאת לפני כמה שנים, והיא לא מתה – ממש לא.

8. בכל מקום ישנה הסתה בדבר האפשרות של יוון "לצאת" מאירופה. אך באמת אלו הם השמרנים האירופאים שמאיימים במונח הזה. הם אלו שהופכים את "יציאת-יוון" לאיום מיידי. הם מקווים שזה יפחיד אנשים. הקו הנכון, שבו נקטו עד כה הן סיריזה והן פודמוס, הוא לומר: "אנו נשארים באירופה. אנו רק רוצים – כזכותנו – לשנות את החוקים של האירופה הזו. אנו רוצים שהיא תפסיק לשמש מסוע בין קפיטליזם ליברלי גלובלי לבין המשכיותו של סבל העם. אנו רוצים אירופה עממית, חופשית, באמת". זה תלוי בשמרנים כיצד יגיבו לכך. אם הם מעוניינים להבריח את יוון החוצה, שינסו! בנקודה זו, הכדור במגרש שלהם.

9. אנו שומעים על פחדים גיאו-פוליטיים המועלים ברקע. ומה אם יוון כן תפנה לאנשים אחרים מאשר לאבות והאמהות המכים של אירופה? ובכן, אומר זאת: לכל ממשלות אירופה יש מדיניות חוץ עצמאית. הן מטפחות חברויות ציניות לחלוטין, כמו קשריו של פ. הולנד עם ערב הסעודית. כשהיא ניצבת בפני הלחץ לו היא נתונה, ליוון יכולה וחייבת להיות מדיניות חופשית שכזו. השמרנים האירופאים רוצים להעניש את העם היווני, ועל כן, יש לו הזכות לבקש עזרה זרה כדי להפחית או למנוע את התוצאות של העונש. יוון יכולה וחייבת לפנות לרוסיה, למדינות הבלקן, לסין, לברזיל ואפילו ליריבתה ההיסטורית טורקיה.

10. אך לא חשוב מה יצא מזה חוץ מעזרה, המצב היווני ייפתר על ידי היוונים עצמם. עיקרון הקדימות של גורמים פנימיים תקף למצב הזה גם כן. כעת, הסכנות גדולות עוד יותר כשסיריזה שולטת רק באופן רשמי. אנו יודעים – אפשר לחוש זאת – שהכוחות הפוליטיים העתיקים כבר מעורבים באינטריגות מאחורי הקלעים. אפילו מעבר לעובדה שכוח הממשל משחית במהירות, כשהוא נרכש בתנאים רגילים ולא-מהפכניים נוכל כמובן להעלות כמה שאלות קלאסיות: האם סיריזה בשליטה מלאה על המשטרה, הצבא, מערכת המשפט, האוליגרכיה הכלכלית? בהחלט לא. האויב הפנימי עוד קיים, הוא נותר כמעט תקין, הוא עדיין חזק, והא נהנה מתמיכת מחשכים של אויבי סיריזה החיצוניים, כולל את הביורוקרטיה האירופית והממשלות השמרניות. תנועות וארגוני ההמונים מוכרחים לפקח תמידית על פעולות הממשלות. ואחזור: ה"לא" במשאל-העם יהיה כוח אמיתי רק כשהוא מתמשך לכדי תנועות עצמאיות חזקות מאוד.

11. תמיכה המונית בינלאומית – כזו בלתי-פוסקת, שמפגינה, שלוכדת את תשומת הלב התקשורתית – עליה להקדיש את כל כוחותיה לדרישתה האפשרית של יוון לתנועה חברתית. היום, אזכיר לכם, 10 אחוזים מאוכלוסיית העולם מחזיקה ב-86 אחוז מההון הנגיש. אוליגרכית ההון העולמית צרה ביותר, מרוכזת ומאורגנת מאוד. למול זאת, אנשים מפוזרים חסרי אחדות פוליטית הסגורים בגבולותיהם הלאומיים, יישארו חלשים וכמעט חסרי-יכולת. היום הכל מתנהל ברמה הגלובלית. הפיכת המטרה היוונית למטרה בינלאומית (וגורם) של ערך סמלי חזק ביותר היא הכרח, ועקב כך, חובה.

פורסם במקור ב-Liberation, אתונה, 7 ביולי, 2015
אלירן בר-אל הוא דוקטורנט לסוציולוגיה באוניברסיטת קיימברידג'

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    הלא אומר שניתן ל"התפרע" ללא כל חשבון, על חשבונם של אחרים.
    עיני אינה צרה בהטבות הסוציאליות המפליגות הניתנות לאזרחי יון. הלוואי ומדינת ישראל הייתה יכולה ל"היטיב" עם העם. לרסן את ה"חזירים" ולהטיב עם מי שגורלו לא שפר עליו, למרות מאמציו הכנים. כל זאת במגבלת האפשרויות ובמניעת גירעונות היוצרים סחרור, שלצאת ממנו זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית.
    מדינת ישראל חייבת ומסוגלת לעשות דרך לכוון. אבל חס וחלילה שהדוגמא היונית לא תהיה אור לרגליה.