הקבלן היה תמיד חוסך כסף

עובדת קבלן בתחום הניקיון מסבירה כיצד גם אחרי ההסכם ימשיכו להפר את זכויותיהם של עובדי ועובדות קבלן, בין היתר במסגרת ״הגמישות הניהולית״ שתובע האוצר – מונח מכובס לאפשרות לפטר אנשים מהרגע להרגע
רבקה ויטנברג

בימים אלה איימה ההסתדרות לפתוח בשביתה כללית למען עובדי הקבלן. איום זה היה בתוקף כל עוד הממשלה לא הסכימה להיכנס למשא ומתן רציני למען העברתם של עובדי הקבלן שבשירות המדינה להעסקה ישירה. האוצר הסכים לכך חלקית מראש, אך הצהיר כי הוא מעוניין ב"גמישות ניהולית" – כלומר, בשמירת זכותו של המעביד לפטר עובדים כרצונו, ובכך למעשה בפגיעה ביציבותם התעסוקתית של העובדים.

ההסתדרות, שבמקרה זה לקחה את הצד של עובדי הקבלן, לא הסכימה לכך במקור, שכן לעובד צריכה להיות מובטחת פרנסה. עם זאת, המאבק התמקד בעובדי הקבלן במגזר הציבורי, ולא במגזר הפרטי. כחלק ממאבק זה, אלפי בני אדם הפגינו ביום חמישי שעבר בשעות הצהריים בכיכר הבימה בתל אביב במחאה על תנאי העסקתם של עובדי הקבלן בישראל. את ההפגנה ערכה ההסתדרות בשיתוף פעילים חברתיים, עובדי קבלן וחברי ועדי עובדים מכל רחבי הארץ. הוצע גם חוק לאיסור העסקה קבלנית במגזר הציבורי, אך ועדת השרים לחקיקה דחתה אותו.

אתמול נחתם – ללא שביתה – הסכם בין ההסתדרות לבין משרד האוצר, במסגרתו הוסר איום השביתה בתמורה להעברתם של 15,000 עובדי קבלן בשירות הציבורי להעסקה ישירה. בעוד שמדובר בהישג מבורך, חשוב לזכור שבמגזר הציבורי לבדו עובדים עוד 200,000 עובדי קבלן, ואם העסקתם הישירה של 15,000 עובדים הושגה ללא שביתה, אז מאבק נחוש הכולל שביתה ככל הנראה היה מוביל להעברתם של עובדים רבים נוספים להעסקה ישירה. ומה עם עובדי שמירה וניקיון? "הגמישות הניהולית" שמציע האוצר נועדה לשבור את העבודה המאורגנת – אפשרות לפטר אנשים מהרגע להרגע, ללא כל מגבלה או אמצעי הגנה לעובד.

דרך הביטוח הלאומי נודע לי שבמשך שנה שלמה המעביד שלי שלשל את דמי הפנסיה שלי לכיסו, בניגוד חריף לחוק. לאחר שנה ושמונה חודשים הופסקה ההתקשרות עם הקבלן, ואני נותרתי באותו מקום עבודה – אבל דרך קבלן חדש, בלי הוותק שלי, שנצבר אצל הקבלן הקודם. הקבלן החדש ניכה משכרי את חצי שעת ההפסקה שאני לוקחת בצהריים, חצי שעה משמעותית עבור מי שמשתכרת שכר מינימום

נושא זה של ההעסקה הקבלנית נוגע לי אישית מאחר ואני עובדת קבלן בתחום הניקיון. אמנם אני עובדת במגזר הפרטי, אך אותן בעיות של העסקה קבלנית קיימות גם במגזר הציבורי. להלן הסיפור שלי כעובדת קבלן, שממחיש מדוע העסקה קבלנית היא דבר רע. לפני כארבע שנים מצאתי עבודה דרך קבלן והוא שיבץ אותי לעבוד בניקיון "בית הרופאים" בתל אביב. הקבלן היה תמיד חוסך כסף על חומרי הניקיון ועל הביגוד וההנעלה המגיעים לעובד הניקיון מהמעביד על פי חוק. מה שהוא היה חייב לשלם על פי חוק הוא שילם, אך לא מעבר לכך.

את המשכורת הראשונה שקיבלתי, העביר המעסיק באיחור של שלושה ימים בטענה "שאני חדשה בחברה". דרך הביטוח הלאומי נודע לי שבמשך שנה שלמה המעביד שלי שילם עבורי את דמי הביטוח הלאומי כמחויב לפי החוק ואילו את דמי הפנסיה שלשל לכיסו – בניגוד חריף לחוק. לאחר שנה ושמונה חודשים אב הבית החליט להפסיק את ההתקשרות עימו. נשארתי באותו מקום עבודה אבל דרך קבלן חדש, בלי הוותק שלי, שנצבר אצל הקבלן הקודם. ואז צצה בעיה חדשה: את חצי שעת ההפסקה שאני לוקחת בצהריים הוא ניכה לי מהשכר. כלומר, במקום לשלם לי שמונה שעות, הוא שילם רק שבע וחצי שעות עבודה. אותה חצי שעה משמעותית עבור מי שמשתכרת שכר מינימום.

במקום העבודה הנוכחי – ניקיון משרדים – אני אמנם מקבלת את המינימום המגיע לי בחוק. לאחר מאבק אישי שלי אל מול הקבלן הצלחתי להשיג תשלום על אותה חצי שעת הפסקה ביום. אך מעבר לכך – עדיין יש קושי להשיג מהקבלן ביגוד והנעלה המגיעים לי כחוק. כדי לקבל ימי חופשה עלי לבקש מספר פעמים, ולפעמים הקבלן "שוכח" לשלם עליהם, ואני נאלצת לרדוף אחריו כדי לקבל את מה שמגיע לי כחוק. כמו כן, לפי חוק ולפי הנוהג המקובל בישראל – נהוג לתת 200 ש"ח כמתנת חג. הקבלן במקרה הטוב מביא לי יין. תלוש או כסף בהם אוכל להשתמש לקניית המצרכים לחג – אינו נותן. דווקא בעלי המשרדים בבניין, שאיני מועסקת אצלם אלא בעקיפין בידי קבלן ששכר אב הבית – הביאו לי בסך הכל מתנות בשווי 1,200 ש"ח בחג הפסח שעבר. אך הקבלן? חסך עליי כסף בשי לחג.

אני חברה בקואליציה להעסקה ישירה הנלחמת כנגד תופעת ההעסקה הקבלנית ובעד העסקה ישירה במגזר הציבורי, כמו גם הפרטי. זהו מאבק חשוב ומרכזי. הקואליציה כוללת עובדי קבלן מכל ענפי המשק ודורשת את העברתם להעסקה ישירה. מדובר בארגון לא-מפלגתי שעוסק בקידום זכויותיהם של עובדי הקבלן ובמאבק למען העסקתם הישירה והמכובדת. אני גאה להיות חברה בקואליציה להעסקה ישירה, הפועלת כיום יחד עם ההסתדרות הכללית במאבק כנגד ההעסקה הקבלנית במגזר הציבורי, כמו גם למען העסקה ישירה במגזר הפרטי. זהו מאבק של כולנו – למען חברה הוגנת וצודקת יותר שבה כל אדם עובד יחוש כבוד בעבודתו ולא יחוש כעובד סוג ב', המועסק דרך קבלן שגוזר קופון על חשבונו.

רבקה ויטנברג היא פעילה חברתית ופוליטית, עובדת קבלן בניקיון

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מלכה טייכר-מילר

    אין משכנע יותר מלשמוע את הקול מהשטח… ככה עושים מהפכה… בהצלחה.

  2. דןש

    גמישות ניהולית הוא כלי המאפשר ניהול תקין של העבודה, בהתאם למשימות ולצרכים. זה ידוע, שחוסר גמישות ( מה שמכונה – כמסמר בלי ראש ), מייצר אבטלה סמויה ו/או מאפשר ל"מועסקים עצלים" לנצל את המערכת.
    ברור שחייבים להבטיח, שהגמישות לא תנוצל לשרירות לב, וועד העובדים חייב להיות שותף, לניוד עובדים ( עד כדי פטורים ) על מנת לשמר את יעילות המערכת.
    הגמישות מחוייבת גם במקומות עבודה בהן התעסוקה היא עונתית ו/או מצב המחייב עבודה זמנית. עובדה המחייבת קליטת עובדים זמניים לפרקי זמן קצרים יחסית. כאן "עובדי הקבלן" הם הפתרון. כאשר הקבלן הוא מעסיק לכל דבר ומתגמל את העובדים על פי הנוהג במקום העבודה, בו הם מוצבים, לעובדים הקבועים. כמובן את כלל המרכיבים אותם מחייב החוק. העובדים מהווים את ה"עובדים הקבועים" אצל הקבלן וההתייחסות אליהם חייבת להיות בהתאם.