• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

אחרי משאל העם: מה עובר על תומכי סיריזה וציפראס?

לקראת הצבעה גורלית היום בפרלמנט היווני על הסדר מול הנושים האירופים: אורית הירש עם מחשבותיהם של פעילי ותומכי סיריזה, שככל הנראה ימיה ספורים, על מפלגתם ומנהיגה ציפראס
אורית הירש

דוקטורנטית לאנתרופולוגיה, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

פוטיס, בן 50, מנהל בית חולים, רץ מרתון ובעל תפיסות שמאליות, שינה בשבוע האחרון את תמונת הקאוור בפרופיל הפייסבוק שלו. בצד ימין של התמונה החדשה, שצולמה באזור הררי וכפרי ביוון, ניתן לראות שורת דגלים של מדינות העולם, כולל יוון, כולם מתבדרים ברוח העזה. מצד שמאל, פסל מברונזה של לוחם מיוון העתיקה, ככל הנראה לאונידס הספרטני, מנהיג הברית ההלנית ב"קרב ה-300" המפורסם נגד הצבא הפרסי. בידו השמאלית של הפסל כידון שעליו מוטבע סמל ספרטני, בידו הימנית חרב שלופה, על ראשו קסדה כבדה, רגלו השמאלית מוצבת קדימה והוא שש אלי קרב כשמדינות העולם מעניקות לו רוח גבית. זו תמונה של רגע לפני המערכה בשדה הקרב. תמונה שמעצימה את נרטיב היחיד נגד רבים, הגיבור היווני אשר נלחם עוד מותו גם כשאין היגיון או תקווה וזאת בשם אידיאל החירות הגלובלי והדמוקרטיה. אלו הם גם סיפורים שמספרים כעת לעצמם, ועל עצמם, יוונים רבים ובהם תומכי ופעילי מפלגת השלטון, סיריזה – שחווה כעת טלטלות משמעותיות וימיה, ככל הנראה, ספורים. כתבה זו תבקש להתמקד במצבה הנוכחי של סיריזה ובמנהיגה הצעיר, אלכסיס ציפראס.

כזכור, ב-5 ביולי נשאל העם היווני אם הוא בעד (ναι) או נגד (όχι) תוכנית הצנע שהציע האיחוד האירופי. רוב העם היווני ענה בקול רם ״לא״, ולשמחתי זכיתי לתעד את מהלך האירועים בפוסט הזה. לאחר חגיגות הניצחון, חזר ציפראס חזר אל שולחן הדיונים באיחוד האירופי עם תחושת רוח גבית מהציבור, אך החיוך נעלם מפניו בעקבות שבוע מתיש במיוחד, מלחמה פסיכולוגית שחווה בפגישת הפסגה של היורוגרופ. שבוע שבו מנהיגים שונים מהאיחוד רמזו ליוון שיש לה שתי אופציות – או לקבל את דרישות הנושים או לסגור את הדלת מאחוריהם בדרך החוצה ממטבע היורו. ב-10 ביולי החל מרתון שיחות ונאומים בפרלמנט היווני אשר רעש וגעש כאשר ציפראס ביקש את הסכמת חברי הבית עבור תוכנית צנע חדשה של הנושים. בתום דיון לילי מתיש, שגלש אל השעות הקטנות, אישר הפרלמנט את הצבעת הממשלה להסדר החוב עם הנושים, אולם ההסכמה התקבלה רק בזכות תמיכת האופוזיציה – 39 חברים ממפלגת השלטון סיריזה הצביעו נגד (מתוכם שבעה נמנעו). מספר שרים גם התפטרו מהממשלה לאור מחאתם נגד ההסכם.

קל יותר להסביר מדוע רוב מפלגות האופוזיציה הצביעו בעד ההסכם החדש עם האיחוד האירופי, למשל בעקבות רצונם להישאר באיחוד האירופי ובמטבע היורו. אבל קשה יותר להבין את המתרחש כעת בסיריזה וכניסיון לתעד ולנתח תפיסות בתוך המפלגה, ביום שלאחר אישור הסדר החוב בפרלמנט, ראיינתי מספר צעירים שהם פעילי ותומכי סיריזה, מערים שונות ביוון.

״הכלבים של המפלגה״

התחלתי את הראיונות השונות עם שאלה זהה: "אם היית חבר/ת פרלמנט מטעם מפלגת סיריזה – האם היית מצביע/ה בעד או נגד ההסכם החדש?" רוב המרואיינים ענו שהיו מצביעים נגד ההסכם. מביניהם, היו שהתמקדו קודם כל ביחסים שבין סיריזה וציבור מצביעיהם – חברי סיריזה שיושבים בפרלמנט אמורים לשקף את סירובו של הציבור, שסירב לתוכנית הצנע הקודמת במשאל העם. מעבר לתפקידם כנציגיו הנבחרים של הציבור, מוסיפה מרי, בת 38 ופעילה מרכזית בסיריזה, שמדובר במפלגה שמאלית ומכיוון שכך, "אין להם את הזכות לתמוך בצעדים שפוגעים באנשים עניים מהם". טרי, פסיכולוגית בת 38, שופכת אור על המצב הנפשי-חברתי ביוון שנע כעת בין בלבול לחרדה. היא עונה בבירור שהיתה מתנגדת להסכם, ובו בזמן היא מודה שאין לה מספיק מידע כדי לשקול את כל החלופות: "לכולנו אין מספיק מידע מדויק מה זה אומר ׳Grexit׳, ובגלל שאנחנו לא יודעים – אנחנו מפחדים מזה. הלא ידוע מעורר פחד שמתעצם בגלל שערוצי התקשורת ביוון יורים בנו קמפיינים מגעילים לגבי מה המשמעות של לצאת מהיורו ולעבור לדרכמה, או לכל מטבע אחר".

לכולנו אין מספיק מידע מדויק מה זה אומר ׳Grexit׳, ובגלל שאנחנו לא יודעים – אנחנו מפחדים מזה. הלא ידוע מעורר פחד שמתעצם בגלל שערוצי התקשורת ביוון יורים בנו קמפיינים מגעילים לגבי מה המשמעות של לצאת מהיורו ולעבור לדרכמה, או לכל מטבע אחר

ציפראס נבחר בבחירות האחרונות כי הוא הבטיח תקווה ופוליטיקה חדשה שהיא שקופה ושמאלית "אמיתית". מרי חושבת שהסכמה לתוכנית הצנע תוכיח לתושבי יוון שסיריזה אינה שונה ממפלגות אחרות שקדמו לה, כמו המפלגה הימנית "דמוקרטיה חדשה", ושאין אלטרנטיבה מהצד השמאלי של המפה. זכריאס מסכים עם דבריה של מרי בדבר השמירה ההדוקה על המשך קיום השלטון השמאלי ביוון: "ציפראס, בכל זאת, קיבל תמיכה מתוך המפלגה בהצבעה האחרונה כדי שלא תקום שוב ממשלת בובות שאינה שמאלנית".

הפילוג המתגבש במפלגת השמאל היוונית מסכן, לפי חלק מהמרואיינים, לא רק את היציבות הפוליטית במדינה יוון אלא גם משדר מסר כלפי חוץ, אל ה"כוחות הגדולים בעלי האינטרס" (τα μεγάλα συμφέροντα). כדי להימנע מכך, מרי מעדיפה סירוב תקיף ואחיד נגד תוכנית הצנע: "הצבעת ׳כן׳ משלימה את תוכנית הנושים, שמראים כבר הרבה זמן שהם מזלזלים בסיריזה ובצד הפוליטי-שמאלי ככוח אלטרנטיבי שנלחם בהסכם". רוב המרואיינים גם רואים בהסכם זה תוצר של יחסי כוח לא שוויוניים בין יוון והאיחוד האירופי, כפי שגורס קוסמאס, בן 40, חבר בתנועת E.PA.M*: "הייתי מצביע ׳לא׳, כי ברור שמדובר בסחיטה (εκβιασμός) ואנחנו לא יכולים להיכנע".

"אמרתי לך, טיפש, שצריך תוכנית (plan), לא צמח (plant)". הומור פוליטי ועוקצני של מאייר הקומיקס היווני, ארקאס (Arkas). מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של ארקאס
"אמרתי לך, טיפש, שצריך תוכנית (plan), לא צמח (plant)". הומור פוליטי ועוקצני של מאייר הקומיקס היווני, ארקאס (Arkas). מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של ארקאס

בניגוד לרוב הנשאלים, שמסרבים בכל תוקף להסכם החדש, בולט קול אחד ואחר. קוסטאס, בן 37, תומך סיריזה ועובד בצבא היווני, היה "בולע את הדג המסריח והמבזה" ומצביע בעד ההסכם: "נותרו רק שתי אופציות: א. פשיטת רגל שאיננו מוכנים לה (למשל עלייה קיצונית עד ל-80% עוני באוכלוסייה, אין כסף לדלק וכו') וזאת בגלל שאין לנו ביוון רזרבות מוניטריות כדי לבצע מעבר חלק למטבע מקומי. ב. הפתרון של שר האוצר הגרמני (ומה שניתן לכנות גם ׳הפיתרון הסופי׳, לדעתי) הוא שנקבל את העזרה הגרמנית אם נעזוב את היורו ונחזור לדרכמה, וגם אחרי שנעזוב את היורו – הגרמנים עדיין ינסו לשלוט בכלכלה שלנו ונדרש להחזיר להם סכומים עצומים של החוב. אם נאשר כעת את ההסכם, לפחות נישאר ביורו".

ההתנגדות החריפה לתוכנית הצנע החדשה בקרב תומכי ופעילי סיריזה שראיינתי, רק חיזקה בי את הצורך לשאול מדוע חברי פרלמנט ממפלגת סיריזה בכל זאת הצביעו "כן"? שאלה זו נגעה בנימים החשופים וזכתה לתשובות ארוכות, לזוויות מבט שונות ואף מנוגדות, כמו גם לביטויים שונים של כעס. בהקשר זה, למשל, קוסמאס כינה את הפוליטיקאים שהצביעו "כן" כ"הכלבים של המפלגה" (κομματόσκυλα), כלומר, אנשים שרואים רק את טובת המפלגה ולא את טובת המדינה. להלן שתי סוגיות מרכזיות מתוך שלל ההסברים שהועלו:

1. חוסר יציבות פוליטית

יוון חוותה מלחמת אזרחים עקובה מדם, מיד עם תום מלחמת העולם השנייה (1946-1949). בקרבות שבין הקומוניסטים לבין תומכי המלוכה, השמרנים והימנים (כאשר כל צד גם מגובה בכוחות חיצוניים), נהרגו כ-158 אלף יוונים. מלחמה זו נותרה כצלקת בהיסטוריה הלאומית והחרדה מפני אי-יציבות פוליטית שתוביל למלחמת אזרחים נוספת ניכרת בעיתונות הארצית כמו גם בתשובות המרואיינים. לדוגמה, זכריאס מסמן, בין היתר, את איום מלחמת האחים כגורם המשפיע על מהלכיו של ציפראס ועל התומכים בו: "ציפראס אמר בפרלמנט שהוא לא מסכים עם תוכנית הצנע החדשה ובכל זאת, הוא מצביע בעדה לטובת הלאום היווני (…) עוד לא ברור מה הכיוון הנכון והכל רגיש בתוך החברה, ישנו חשש גדול ממלחמת אזרחים, ולכן כל מה שיוון צריכה כעת הוא איחוד בעם וממשלה שמאלית". הפחד מאלימות בין האזרחים ובינם לבין השלטונות נוכח גם בדברי לאונידס, בן 37, צלם ומצביע סיריזה: "'המחר' ביוון יהיה בוודאות הרבה יותר קשה ממה שמתרחש כאן היום, כולם מבולבלים ומפחדים מאוד שהבלבול יקבל ביטויי בעזרת זעם ואלימות".

הפגנות באתונה ב-15.07.15. צילום: Jan Wellmann, cc by-nc-nd
הפגנות באתונה ב-15.07.15. ״האנרכיסטים חושבים שסיריזה שיקרו לעם״. צילום: Jan Wellmann, cc by-nc-nd

הפחד הזה גם ניזון מהתרחשויות בשטח. במהלך הדיון בפרלמנט נזרקו בקבוקי מולוטוב לעבר משטרת ההפגנות היוונית (MAT) ונשרפו עשרות פחי אשפה. לאנרכיסטים ולמשטרה היוונית יש יחסים מורכבים מזה עשרות שנים, וליתר דיוק, יחסי שנאה הדדית (שגבו גם הרוגים). מראה השלכת בקבוקי מולוטוב על השוטרים אינה תמונה חדשה ברחוב היווני, אולם מאז עליית סיריזה לשלטון הפסיקו ההפגנות האלימות באתונה. פעילי שמאל רדיקלי, שנאבקו קודם לכן במשטרה (שנתפסת בקרב חלקים בציבור כימנית ואף ימנית-רדיקלית), חשו שהשליטה עברה לידיהם ולכן אין צורך להפעיל כוח ברחובות שכן כוחה של המשטרה רוסן. הפעלת נשק לפיזור הפגנות כדוגמת גז מדמיע, צילום חי של אלימות השוטרים נגד "הגברים והנשים בשחור" ואבוקות האש המתלקחות על רצפת הרחוב ובין השוטרים הפתיעו רבים מן המתגודדים מול הפרלמנט. זו סיטואציה אלימה שיוונים רבים קיוו כבר לשכוח. שאלתי את זכריאס מדוע האנרכיסטים חזרו להבעיר את הרחובות והוא ענה: "גם האנרכיסטים נתנו זמן לממשלה לראות איך היא תתפתח עם ההבטחות שלה וכדי לשמור על השמאל בשלטון. אבל כעת האנרכיסטים רואים שהממשלה הנוכחית עושה מה שאחרים עשו קודם, לרמוס את הדמוקרטיה והחופש. האנרכיסטים חושבים שסיריזה שיקרו לעם".

מראה השלכת בקבוקי מולוטוב על השוטרים אינה תמונה חדשה ברחוב היווני, אולם מאז עליית סיריזה לשלטון הפסיקו ההפגנות האלימות באתונה. פעילי שמאל רדיקלי, שנאבקו קודם לכן במשטרה, חשו שהשליטה עברה לידיהם ולכן אין צורך להפעיל כוח ברחובות. לכן הפעלת נשק לפיזור הפגנות כדוגמת גז מדמיע, צילום חי של אלימות השוטרים נגד "הגברים והנשים בשחור" ואבוקות האש המתלקחות הפתיעו רבים מן המתגודדים מול הפרלמנט – זו סיטואציה אלימה שרבים קיוו לשכוח

נראה כי לא רק הצורך ביציבות הפוליטית הוא שמביא לתמיכת חברי המפלגה בציפראס, אלא גם המאבק על המשך קיומה של מפלגה שמאלית-יוונית באיחוד האירופי. מפלגת סיריזה, כך חושב קוסטאס, נתפסת באיחוד האירופי כמטרד משמעותי שיש להיפטר ממנו כדי למנוע את הסחף הפוליטי בקרב מדינות אחרות באיחוד, שפניהן לבחירות בקרוב: "כלכלנים בינלאומיים כותבים שהממשלה הגרמנית הטילה על יוון תוכנית כלכלית שהיא דרך ללא מוצא, וכל זאת כדי לנקום בממשלה השמאלית ביוון ולהשתמש בה כדחליל שיפחיד אומות אחרות, כדי שילמדו לציית ללא התנגדות".

זכריאס מסכים עם קוסטאס, ומפרט כיצד היורוגרופ מבקש למשוך את השטיח מתחת לרגלי סיריזה כדי להביא להתרסקותה הפוליטית: "היורוגרופ סחטו את ציפראס כאשר הם הכלילו בהסכם החדש דברים שהממשלה השמאלית לא רצתה לעשות ולא רק זה, המפלגה נדרשה לבטל חוקים חדשים שהצליחו לחוקק בחמשת החודשים האחרונים. למשל, הממשלה הקודמת (דמוקרטיה חדשה יחד עם פאסוק) העבירה החלטה לפטר את המנקות במשרד הכלכלה ולהעביר את המשרות לחברות פרטיות – כל זאת כדי לחסוך בהוצאות לאומיות. החלטה זו לא התקבלה בעקבות דחייה של בית המשפט הגבוה לצדק ביוון, כי זה מנוגד לחוקה. אחד הצעדים הראשונים שביצעה סיריזה, שלושה ימים אחרי זכייתה בבחירות, ולמרות ההתנגדות של האיחוד האירופי, היא לכבד את החלטת בית המשפט להעביר חוק שיחזיר את המנקות לעבודתן. וכעת, אחת הדרישות של ההסכם החדש היא ביטול החוק החדש שנחקק לטובת המנקות".

האיחוד האירופי מסרב לסולידריות שמאלית, טוענים קוסטאס וזכריאס, וזאת משני טעמים: האחד, הממשלות השמאליות החדשות באיחוד האירופי יתנגדו לממשלות האליטיסטיות, והשני, גרמניה שואפת לחזק את החלק הצפון האירופאי, המורכב מממשלות עשירות, כך שימצאו עבודה זולה בתחום המדינות האירופאיות הדרומיות. 

2. "אלכסיס הוא השכן ממול"

דבקותם של מספר חברי סיריזה בציפראס אינה נשענת רק על החרדה מ״שד מלחמת האזרחים״ או בגלל כעסם בעקבות ניסיון דיכוי מפלגת השמאל היוונית ביורוגרופ, אלא גם על האופן שבו נתפס ציפראס בקרב מצביעי השמאל ביוון כמו גם בחיק מפלגתו. ראשית כל, רבים רואים בציפראס "אחד מהחבר'ה", כפי שאומרת טרי: "בממשלה נוכחית אף פעם לא היו מעונבים וכאלה שניסו ליצור רושם וזה הפך את חברי הממשלה לנגישים לציבור. אלכסיס לא היה ראש הממשלה, אלא האיש שגר בדירה ממול". שנית, אחת התמות המרכזיות ששבו ועלו בהתייחס לדמותו של ציפראס היא ״ניקיון״  – אדם נקי כפיים (καθαρός) ודובר אמת.

כפי שמסביר לאונידס: "אנשים ממשיכים לתמוך בו בגלל שהוא היה גלוי לב (ειλικρινής) יותר מכל המנהיגים הפוליטיים האחרים ביוון, או שלפחות חשבו הוא כזה". גם לטרי יש ספקות: ״אני לא יודעת אם ציפראס 'נקי'. אם הייתי יודעת שציפראס אמין, הייתי פחות פסימיסטית. אני חושבת שזו בעצם מפלגה בורגנית שנכנסה לתמונה ואמרה את כל מה שרצינו לשמוע: שנישאר עם היורו, שתיגמר הסאגה עם הנושים, שתהיה העלאה בשכר ובפנסיה (…) ועוד דברים נחמדים אחרים. הצבענו עבור חלום והוא לא התגשם, בגלל שככל הנראה חיפשנו אחר אוטופיה. ולמרות כל זה, רבים עדיין מאמינים שציפראס נקי, שיש לו כוונות טהורות וזוהי הצלחתו הגדולה. לעומת זאת, יש לציין כי קיים בציבור גם קול שהולך ומתחזק לגבי חוסר-אמינותו של ציפראס.

tsiperas
ה"מושתל" ציפראס בראיון לרשת ERT. ״"אחרי הכל, הוא השיב מלחמה בשם היוונים, והאומה היוונית מוקירה את המאבק הזה״

אחד הצילומים הפופולריים ביותר כעת בפייסבוק ובבלוגים שונים, הוא צילום של ציפראס מתראיין לערוץ הטלוויזיה היוונית (ERT), כשעל צווארו מדבקה עגולה עם ריבוע שחור. הכיתוב שמלווה את התמונה מציין שהריבוע השחור הוא צ'יפ שהושתל לו על ידי האיחוד האירופי כדי לשלוט במחשבותיו. מעבר לתיאוריית הקונספירציה, ולמרות הקונוטציה השלילית של ישות הנשלטת בעזרת צ'יפ, המסר המתקבל מהתמונה ושנשמע גם בין שורות דברי חלק מהמרואיינים הוא שציפראס עדיין אדם נקי, אבל חווה סחיטה על ידי האיחוד האירופי.

הבאת ההסכם החדש לאישור הפרלמנט אינה נתפסת בהכרח כבגידת ציפראס באמון הציבור היווני, וגם לא ככניעה בפני האיחוד האירופי, אלא כתוצר של מלחמה אבודה בשם הדמוקרטיה והצדק. כפי שעולה מדבריה של מרי: "אחרי הכל, הוא השיב מלחמה (έδωσε μια μάχη) בשם היוונים, והאומה היוונית מוקירה את המאבק הזה. ציפראס חווה הצקות וסחיטות קשות, לחץ לא אנושי לפני החתימה וכך, אפילו שהרבה אנשים לא מסכימים איתו ועם העובדה שהוא לא עזב את מפגש הפסגה, הם מעריכים את המאמץ שלו". השיחות סביב שולחן משא והמתן באיחוד האירופי, שנמתחו לכדי כ-17 שעות, זכו לתהודה ביוון וציפראס נתפס כלוחם יווני, שכמו בנקודות זמן היסטוריות שונות של יוון, ביקש להדוף את כוחות הכיבוש הזרים.

ניתן לומר כי עקרון "אי הכניעה" מושרש בתרבות היוונית, זאת זיהה, בין היתר, האנתרופולוג דוויד סוטון (David Sutton), כשחקר את מנהג זריקת הדינמיט בזמן חגיגות האיסטר באי קאלימנוס (Kalymnos), תוך סיכון חיי אדם. הוא הראה שהשלכת הדינמיט וסיכון המשליכים והצופים משחזר את מאבקם של תושבי האי בכובשים השונים שאיימו על האי בתקופות שונות (עות'מאנים, איטלקים וכו'). מאבק ללא ויתור מופיע גם בדברי זכריאס: "ציפראס לא נכנע. הוא ניסה להשיג זמן כדי שיוון תשרוד (…) לנסות ולארגן בתוך המפלגה שלו את אידיאולוגיית המלחמה, כדי להשיב מלחמה באיחוד האירופאי, וכחברים באירופה".

*   *   *

היום (22.7) תתקיים הצבעה גורלית (נוספת) בפרלמנט היווני, בנוגע לחלקים נוספים בהסכם החדש. רבים טוענים שזה יהיה גם היום שבו תיפול ממשלת השמאל הרדיקלית. זכריאס, למשל, חושב שסוגיית מטבע הדרכמה תחזור ותעלה על הפרק במשאל עם נוסף (או בחירות קרובות), מהלך ש"ישחרר את ידיי הממשלה המנצחת, שתהיה שוב סיריזה, במאבק שלה באיחוד האירופי". גם קוסטאס מנבא בחירות קרובות ביוון, אולם הוא צופה שחורות כאשר תתעצם (עוד יותר) מפלגת הימין הקיצונית, "השחר המוזהב" (מפלגה ניאו-נאצית שהפכה למפלגה השלישית בגדולה ביוון בבחירות האחרונות). לטענתו, המפלגה תתחזק בעקבות דימויה בציבור כלוחמת: "היא מציגה את עצמה כפטריוטית וכמי שאמרה ׳לא׳ עקבי לכיבוש כלכלי זר של כלכלת יוון".

leftists
משבר פנימי בתוך מפלגת סיריזה. "אתה יכול לומר לי למה ברגעים קריטיים, אנחנו, השמאליים, יוצרים פילוג?" "למה אתה מתכוון ב׳אנחנו׳, חתיכת תולעת רפורמיסטית?" מתוך הבלוג "Anemos Antistasis

בתורת הלחימה הספרטנית מושתת עקרון של יצירת מערך הגנה משותף. כך, כל לוחם תלוי באדם שלצדו הימני, אשר מגונן עליו בכידונו. סדק אחד, סירוב אחד, יכול להוציא מאיזון את כל מערך ההגנה. במציאות הפוליטית הנוכחית, ציפראס הצליח לשרוד 39 סירובים במפלגתו, וזאת בעזרת תמיכת האופוזיציה שסיפקה לו מטריית הגנה משמעותית. אולם כמה זמן עוד יוכל להחזיק מעמד ראש ממשלת יוון בלי תמיכת חברי מפלגתו? האם ימשיכו תומכיו במפלגה ובציבור הרחב להאמין שהוא נקי ולוחם ללא חת? האם השאיפה לסולידריות שמאלית רב-לאומית דינה כאוטופיה ללא אחיזה במציאות? נחכה לתוצאות הימים הקרובים.

*החזית  הפאן-עממית המאוחדת - התארגנות שמאלית שהוקמה ביולי 2011 על רקע ההפגנות המאסיביות שהתקיימו בכיכר
הסינטגמה (כיכר הפרלמנט) שבאתונה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.