• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לא רק בית״ר ״טהורה לעד״

הרעיון הזה של מרחבים בהם הכניסה והשותפות היא ליהודים בלבד, צמח ושגשג הרבה לפני בית"ר ירושלים בשנת 2015. אבל אף אחד בשמאל (או ב״הארץ״) לא ינהל קמפיין שיימינג נגדם

נהוג לומר שחצי אמת גרועה משקר. אני לא בטוח שאכן כך, אבל בוודאי שראוי לדבר על החצי שמסתירים. "עד שישחק ערבי בבית"ר – פרויקט מיוחד של ספורט 'הארץ'" בניצוחו של העיתונאי יואב בורוביץ', יוצא נגד שנים ארוכות של הדרת שחקני כדורגל ערבים משורות הקבוצה. משרד הכלכלה אף הודיע כי יחקור את מדיניות בית"ר ירושלים בנושא.

אכן, המדיניות של בית"ר גזענית. בילדותי ביליתי די הרבה באיצטדיון טדי, גם ביציע המערבי וגם במזרחי. בימי אלי אוחנה ורונן חרזי, אי אז בתחילת שנות ה-90, כמעט ולא נשמעו קריאות גזעניות, אני לפחות לא זוכר כאלה, ובית"ר שיחקה כדורגל טוב. מאז השתנו פני הדברים לרעה מאד.

אז למה זו רק חצי אמת? מפני שישנם לא מעט מוסדות נוספים בארץ, שונים בזהותם מבית"ר, שמדירים ערבים באופן שיטתי וגזעני: מאות קיבוצים וייישובים קהילתיים. אף אחד בשמאל לא ינהל קמפיין "שיימינג" נגדם. הרי הם, בוודאי הקיבוצים, נחשבים להומניסטים ושוויונים. אבל זו בדיוק חצי האמת שב"הארץ", ובשורות השמאל בכלל, לא מדברים עליה.

העקרון האידיאולוגי שעליו מושתתת תנועת הקיבוצים מראשית ימיה הוא "עקרון ההתישבות הטהורה". כן, ממש כפי שאוהדי בית"ר הניפו שלט עליו נכתב "בית"ר טהורה לעד", כך התנועה הקיבוצית פעלה למען "כיבוש האדמה" ו"כיבוש העבודה", תוך נישולם והדרתם של פלסטינים מהקרקע ומהעבודה. אולי הם לא יניפו שלט מפורש, אבל המדיניות ברורה. כך כותבים יואב פלד וגרשון שפיר בספרם "מיהו ישראלי- הדינמיקה של אזרחות מורכבת":

הציונות העובדת ניהלה אפוא מאבק נחרץ ל"כיבוש העבודה" מידי הפועלים הפלסטינים, ומשזה לא עלה יפה, אימצה אסטרטגיה התיישבותית חדשה – "התיישבות עובדת" – שהייתה גירסה של מושבת התיישבות טהורה, שבה המתיישבים הם גם בעלי הקרקע וגם מעבדיה בפועל. החידוש החברתי המשמעותי ביותר שחוללה הציונות העובדת – הקיבוץ – הוא דוגמה מובהקת למושבת התיישבות טהורה.

יש שיאמרו כי מדובר בהיסטוריה רחוקה אשר אינה רלוונטית לפוליטיקה וגזענות בישראל 2015. אני לא מסכים. התנועה הקיבוצית, לצד "תנועות התיישבות" אחרות, חולשת על משאבים משמעותיים מבחינה חומרית עד היום. הם ייצגו מראשיתה של התנועה הציונית את המודל הישראלי הראוי, וברוח ה"חלוציות" שלהם הוקמה המדינה ונבנו מוסדותיה. עד היום, כאשר זה מגיע לאינטרסים "התיישבותיים", התנועה הקיבוצית עובדת בשיתוף פעולה מלא עם תנועת ההתנחלויות (ראו כאן, וכאן). הם שני צדדים של אותה המטבע.

ירושלים טהורה
מהנעשה בטדי. בית״ר יורה לעצמה ברגל

בהקשר זה כדאי להתעכב על ציטוט מתוך פס"ד קעדאן, שבו נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק, מצטט מדבריהם של העותרים, ולמעשה נותן גושפנקא מוסרית לעקרון ההתיישבות הטהורה מבית מדרשה של התנועה הקיבוצית:

אין בכוונת העותרים להעביר תחת שבט הביקורת את המדיניות ארוכת השנים, לפיה הוקמו ברחבי הארץ (בסיוע מוסדות ההתיישבות) יישובים – קיבוצים, מושבים ומצפים – שבהם התגוררו בעבר ומתגוררים היום, כמעט תמיד, אך ורק יהודים. העותרים אינם ממקדים את טיעוניהם בלגיטימיות של המדיניות ששררה בעניין זה בתקופה שקדמה לקום המדינה ובשנים שחלפו מאז הקמתה. הם אף אינם מערערים על התפקיד המכריע שמילאה הסוכנות היהודית ביישוב יהודים ברחבי הארץ במהלך המאה הזו.

הנה כי כן, המדיניות להדיר ערבים משורות מאות קיבוצים ברחבי הארץ נהוגה לפני קום המדינה ועד ימינו אנו.

דברים דומים ניתן לומר על מאות יישובים קהילתיים ברחבי הארץ, אשר מדירים ערבים וקבוצות נוספות משורותיהם באופן שיטתי, באמצעות ועדות קבלה. משרד הכלכלה פתח נגד בית"ר ירושלים בחקירה חריגה, מבלי שהוגשה ולו תלונה אחת של שחקן ערבי אשר טען שהוא הודר על רקע לאומי-גזעני. לעומת זאת, שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן, אשר בדעת מיעוט קיבל את עמדת העותרים נגד "חוק ועדות הקבלה", מציין בהחלטתו כי עשרות משפחות ערביות נדחו ע"י יישובים קהילתיים שונים שנמצאים בשטח מועצה אזורית משגב:

בזה אחר זה יישובים שונים החלו מכניסים לתקנוניהם הוראות אשר מדירות מי שאינו יהודי. בין היתר נקבעו הוראות אשר מתנות קבלת מועמדים בשותפות להשקפות יסוד כגון ערכי הציונות, מורשת ישראל וחגיגת חגיה, שירות בצה"ל ועוד. ואכן, 25 שנה מאז הקמת חבל משגב, אשר כזכור מונה כ-30 יישובים בגליל, ועד לשנת 2007 לא נמצא אף אזרח ערבי מתאים להתגורר באף אחד מ-29 היישובים היהודים שבמשגב. 50 המשפחות הערביות שהגישו בקשות קבלה ליישובים נדחו על יסוד מבחן ה"התאמה חברתית".

אם כך, איפה הקמפיין נגד הקיבוצים והיישובים הקהילתיים? ואולי גם, "על הדרך", כדאי לדבר על מספר העיתונאים הערבים בשורות "הארץ"? נראה כי ישנו סוג מסוים של הדרה ש"השמאל" מעדיף שלא לדבר עליה.

כאמור, הדברים אינם מהווים הצדקה למדיניות של בית"ר. הדרתם של שחקני כדורגל מקבוצה על רקע זהותם היא מעשה שלא ייעשה. מאמן בית"ר עד לא מזמן, גיא לוי, אימן בעונה שעברה את בני סכנין, קבוצה ערבית. סכנין אף מינתה בעבר שחקן יהודי, השוער מאיר כהן, לתפקיד קפטן הקבוצה. אבל גיא לוי עצמו, ללא כל שמץ של בושה, אמר כי הוא לא יביא שחקן ערבי לבית"ר.

יתרה מזו: בית"ר יורה לעצמה ברגל. מועדוני כדורגל מיישובים ערבים מצמיחים שחקנים שמגיעים לטופ, וחלקם אף יצאו לשחק בליגות בכירות יותר באירופה. בעולם העסקי של היום, ובפרט בתחום הספורט, מי שפוסל מועמדים משיקולים לא מקצועיים, פוגע בסיכויי ההצלחה של המועדון. על כן, מדובר במדיניות שהיא לא רק פסולה מבחינה מוסרית, אלא גם נפסדת מבחינת האינטרס של המועדון.

אותו הדבר ממש אפשר לומר על מרחבים כמו קיבוצים או יישובים קהילתיים: בניגוד לתדמית שהם מייחסים לעצמם, הם לא חיפשו שכנות כנה ושוויונית עם האזרחים הערבים, אלא "וילה בג'ונגל". כל הדיבורים על דו-קיום הם כסות לגזענות שלהם עצמם.

לכן, אם מדברים על גזענות, ואם רוצים להילחם בה, אז בואו לא נהיה סלקטיביים. בואו נדבר על שורשי הגזענות בארץ ועל עצם הרעיון שיש מרחבים שבהם הכניסה והשותפות היא ליהודים בלבד. התמונה המלאה היא שהרעיון הזה צמח ושגשג הרבה לפני בית"ר ירושלים בשנת 2015.

כנראה שיעניין אותך גם: