תאכל מהר לפני שיבוא רופא

הצעת החוק להזנה בכפייה, שעולה להצבעה השבוע, מראה איזה מין מדינת חוק היא ישראל: כשהחוק עובד לטובת המחוקק, הוא ממהר לאכוף אותו. כשבג״צ מתערב – סותמים לו את הפה, ובוראים חוק חדש

״ישראל היא מדינת חוק״ היא תגובה טיפוסית לכל מחאה לגיטימית או לא כנגד חוק שבא להגביל דבר-מה, או להצר עוד קצת את חופש הביטוי המגונה. בשם ״החוק״ ולמען עליונותו, המשטרה הורגת, עוצרת, מכה ולפעמים פשוט מתעמרת במוחים ומוחות או בעוברי אורח תמימים; וההוצאה לפועל מרסקת חייבים ורומסת את שאריות כבודם. והכל בסדר, כי זה ״לפי החוק״.

ישראל היא מדינת חוק, אפילו אם החוק הזה הוא זונדה שמוחדרת לאף שלך כשאתה כבול, במטרה לשבור את שביתת הרעב שלך ובעיקר את רוחך. זהו אותו חוק שמכוחו נזרקת לכלא ללא כתב אישום, וחסכו ממך את ההצגה שהיא בית משפט צבאי. מדינת החוק מסתפקת בחתימתו של איש צבא על טופס בכדי להפקיע את חירותך ולמרר את חיי אוהביך.

השר ארדן רוצה, באמצעות החוק כמובן (ליתר דיוק הצעת חוק להזנה בכפייה, שעולה ביום רביעי השבוע לקריאה שנייה ושלישית), להציל את האסירים מעצמם. הוא נלהב להיות חתום על הצעת החוק להזנתם בכפייה – שעל הדרך אולי גם תמנע את הנזק התדמיתי הכרוך במותו של האסיר במשמורת. בכל אופן, זו סתם תופעת לוואי לא מזיקה. העיקר כאן הוא מצבו הבריאותי של האסיר ואולי גם ביטחון המדינה, לפי הגדרתו נכון ליולי 2015.

מרגע שעלו על הפטנט אז הכל חקיק. סגן שר הבריאות מבטיח לטפל ברופאים סוררים המעזים להישמע לצו מצפונם במקום לספר החוקים, במטרה למנוע מעורבותם של שיקולים זרים כמו דעה מקצועית או צורך רפואי.

החוקים כאן קיימים, ברוך השם, מכל הסוגים – וחלקם מדורי דורות. יש חוקים צבאיים, בריטים, ירדנים ועוד עות'מאנים אם חופרים קצת. מרוב שאוהבים חוק במדינה הזאת, כבר מהיווסדה המדינה אימצה את תקנות החירום הבריטיות שמסתובבות בינינו עד היום, מכוחן זורקים אנשים לכלא ללא הוכחת אשמה. שקט! ביטחון.

היחס לחוק אצל המחוקק הוא אמביוולנטי. כשהחוק משרת את מטרותיו, המחוקק ופמלייתו שועטים לאכוף אותו במלוא הכוח. אך כאשר בג״צ חורץ דעתו, שאינה לרוחה של הממשלה, המחוקק מאיים על בג״צ באמצעות אותו ספר החוקים ממש. אם בכל זאת בג"צ מתערב, אין בעיה – נביא חדש. תשאלו את מבקשי המקלט, הם כבר יסבירו לכם על החוקים המותאמים למידותיהם.

היחס לחוק אצל המחוקק הוא אמביוולנטי: כשהחוק משרת את מטרותיו, הוא ופמלייתו שועטים לאכוף אותו. אך כשבג״צ מתנגד, המחוקק מאיים עליו באמצעות אותו ספר החוקים ממש. אם בכל זאת בג"צ מתערב, אין בעיה – נביא חדש. תשאלו את מבקשי המקלט, הם כבר יסבירו על החוקים שהותאמו למידותיהם

מלבד שמירת הסדר הציבורי והענקת חסינות מעוני לאוכלוסיות אמידות, חקיקה היא גם דרך סלולה לחברי כנסת אנונימיים רודפי תהילה אל קידמת הבמה בקלות יחסית. כל מה שצריך זה הצעת חוק, רצוי מהסוג הגזעני והמתלהם, כדי שאותו חבר כנסת ממש יעבור לגור באולפני הטלוויזיה.

אומת הסטארט-אפ הישראלית שדרגה את המנגנון: במקום דיונים חסרי טעם במליאת הכנסת, יש לנו היום ועדת שרים לענייני חקיקה, המשמשת מעין צוואר בקבוק. עם קצת משמעת קואליציונית (או קיזוזים) החוק ייוולד עוד בקדנציה הנוכחית. שדרוג נוסף הוא חוק ההסדרים, שמאפשר לפקידים עתירי ניסיון לנהל לנו את החיים בדרכם-הם. הפוליטיקאי שבחרו כבר ירים את ידו בעת הצורך. לא צריך לקרוא אלפי עמודים מסורבלים, הפקידים יודעים מה הם עושים שם.

אז אם אפשר למנוע את אזכור הנכבה, לסנן תושבים בועדות קבלה ולהחרים את החרם – מה זה כבר להפקיע את בעלות האדם על גופו על ידי הזנה בכפייה? הכל לפי החוק. אנחנו, בסופו של יום, מדינת חוק קטנה, מוקפת אויבים.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נפתלי אורנר

    זו דוגמה לחוק בלתי חוקתי. אה, רגע, אין לנו חוקה! מעניין למה? אולי בגלל שהמחוקקים, שאיבדו כל ערך דמוקראטי, לא רוצים מכשולים כלשהם בדרכם? לא יכול להיות: אנו הרי "הדמוקראטיה היחידה במזרח התיכון"