• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

שריטה קשה ביהדות

המשטרה ואפילו השב"כ לא יכולים לעזור לנו בנקודת השבר הזו. זה הזמן של הרעיון, לא מספיקה ההוקעה. ההנהגה הרוחנית-פוליטית צריכה להתכנס לחשבון נפש מעמיק. זו הימנית ובמידה מסוימת גם השמאלית
מאיר בוזגלומאיר בוזגלו

ד"ר לפילוסופיה באוני' העברית ופעיל בקידום חינוך שוויוני, בקידום הוראת המתמטיקה ובחידוש מסורת הפיוט

אילו הייתי יהודי יותר טוב הייתי צם היום. השריטה ביהדות עם כל פגיעה בנפש שנעשית על ידי "דתיים" קשה מאוד. איך אמר לי בקיץ שעבר הרב ישראל מאימארן, אחרי שריפתו של מוחמד אבו חדיר: "אני חולה". בנקודת זמן זו אנו אכן מוקיעים ונותנים למשטרה לדבר. ואולם, המשטרה ואפילו השב"כ לא יכולים לעזור לנו עם השבר הזה. הם מגיעים מאוחר מדי, אחרי מעשה. גם ההוקעה לא ממש מספיקה.

כמו במקרה של רצח בתוך המשפחה, אנו מגלגלים את העניין למשטרה, והם לפי מיטב הבנתי חסרי אונים. הם יכולים לחפש את המצית, להשתמש בשרידי די-אן-איי  ולחשוף אותו – אבל זה לא מספיק. כאשר נלחמו במלריה, כתבתי הבוקר בעמוד הפייסבוק שלי, לא רדפו יתוש אחרי יתוש. חשוב לאתר את הביצה בה הם מקננים, ולאחר מכן לייבש אותה. עליה אפשר להקים יישוב עם ערכים סביבתיים שישכיח שהיתה שם אי פעם איזושהי ביצה. במקרה שלנו, הבדיקה הראשונית מעלה שהביצה כוללת בראש וראשונה את המסיתים. זה הזמן למצוא את השמות הפרטיים, מרעילי הבארות. בשלב השני צריך לצאת נגד השמן זית זך, השתקנים. אלו שממשיכים בדרשות פרשת השבוע כאילו ואין קונפליקט חומצי שמציב איום גדול על היהדות ועל היהודים. זה גם משיקולים פרגמטיים: ההצתה הבוקר היא פיגוע נגד ערבים, אבל מבחינת החיים שלנו בישראל הוא משרת את דעאש, ואת אל קאעידה ואת חמאס.

צריך להימנע מפתרונות קלים. טענות מסוג "אמרתי לך, זה הדתיים" לא מספיקות. ייתכן שתפקיד המאמינים הוא להסביר היטב שאלו לא הדתיים, אלא דווקא מחללי שם שמים. כמו כן, כדאי לא להשתמש בטרגדיה נוראה זו כדי לחסל חשבונות עם הימין. יש ויכוח נוקב וקשה בין ימין ושמאל. רוצים לומר שיש כאן נקודה נגדו, מקבל, אבל לא יותר. ימין ושמאל הן עמדות להילחם עם המצב כאן, וחשוב בהקשר זה להבחין בין עמדה שלא מסכימים איתה, לעמדה שנמצאת מחוץ לתחום. תארו לכם שמישהו יפריך את השמאל על ידי שיצביע על אודי אדיב שריגל בזמנו לטובת סוריה. הייתי מצפה מאיש ימין שלא יבחר בדרך קלה זו להכריע את הוויכוח, אלא יתמודד עם השמאל. הוא הדבר למה שקורה כאן.

זה הזמן של הרעיון. לא מספיקה ההוקעה. ההנהגה הרוחנית-פוליטית צריכה להתכנס לחשבון נפש מעמיק. זו הימנית ובמידה מסוימת גם השמאלית. השאלה לא רק מה אמרנו שהוביל בעקיפין לזה, ולא רק מה אמרנו והוביל באופן ישיר לזה. אלא בעיקר מה לא אמרנו. כיצד לא שינינו את מסגרת השיח. הרב פרומן זצ"ל מן היישוב בתקוע התחיל כאן משהו חשוב. היום אנו מבינים שלא מדובר ברב חולם חלומות סהרורי, או ליתר דיוק אנו מבינים שחולמים סהרורים יכולים לפתור מה שהכוח וחיל האוויר לא יפתרו. מפגשים בין ליברלים יהודים ומוסלמים מתונים הם בלי ספק תקווה גדולה, אבל זה לא מספיק. לייבוביץ' ז"ל, וייבדל לחיים ארוכים נושאי מורשתו כאבי רביצקי ואחרים, גם לא יספיקו.

לא, ממש לא מספיק לומר שהערבים הם גם בני אדם. צריכה להיות כאן החלפה של דיסקט. פרקטיקות דתיות צריכות להשתנות. לחזור לעיקרים, לפתוח מחדש את משמעות הטענה שהאל אחד.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אשכנזי דמוקרטי

    בית משפט ציוני (בימי גולדה הם-לא-נחמדים) קבע ש"אודי אדיב ריגל בזמנו לטובת סוריה". הפילוסוף ד"ר בוזגלו (שהדליק משואה ודקלם "לתפארת מדינת ישראל") לא רק מאמין לבית המשפט הזה אלא גם מצליח להשוות בין גזען דתי ימני ששרף ילד, לבין איש שמאל דמוקרטי חילוני שלא פגע בפרפר וגם "שילם את חובו לחברה" (חה חה חה) בישיבה של עשר שנים בכלא. רעל טבול בדבש מסורתי. זה רק מעיד על מצבה החמור של ישראל הציונית וכמה עקום הוא הגיונם של ציונים דוגמת בוזגלו.

  2. איתמר ברנר

    ישראל חולה במחלה אנושה – מחלת הכיבוש וההתנחלויות. המחלה הזו מסוכנת יותר מהגרעין האיראני אבל רוב הישראלים אדישים.
    מי שמחפש תיקון ושינוי המצב הנורא והטרגי חייב להבין שסיום הכיבוש הוא תנאי ראשוני והכרחי לתיקון ושינוי.
    רק לאחר סיום הכיבוש אפשר יהיה לנהל את הדיונים התיאולוגים והמוסריים ולהתחיל במלאכת שיקום החברה הישראלית.

  3. מאיר עמור

    מפלגת השנאה היהודית
    שמה של מפלגת הבית היהודי שונה למפלגת השנאה היהודית. זו אינה שנאת חינם. זו שנאה רווית דמים.

    אין כאן שריטה ביהדות. יש כאן שריטה בדתיות. מפלגות של דת מבטאות שריטה בדתיות לא ביהדות. פתרון השריטה בדתיות אינו ביהדות אלא בחוק האזרחי.

  4. הכהניזם- נחלת הכלל

    "תג מחיר" שפוגע קבוצתית (קולקטיבית) בחפים עקב מוצאם הונהג ע"י כל השופטים וכל הצבור.
    |
    פגיעות חמורות ושגרתיות בחפים מפשע (לא בגלל שהם בני גזעו של המורשע אלא בגלל שהם בני משפחתו, או שאתרע מזלם להכלל בקבוצת סכון או להיוולד לבני קבוצת סכון) מוצדקות, הן לדעתם של השופטים והן לדעתו של הצבור ושל נציגיו המחוקקים, ואפילו כשהנפגעים הם ילדים (כערבים כיהודים) וזאת, בנמוק שהעוול הכרוך בהן מתגמד לעומת התועלת לכלל החברה; איש איננו מערער על עונשים קולקטיביים כבדוגמאות דלקמן, משמע- עקרון הענישה הקבוצתית (קולקטיבית) כשר בעיני כולם.
    |
    ב ynet מדור חדשות משפט ב 02.04.12 מצאתי ידיעה מאת אביעד גליקמן: "בית המשפט העליון דחה את ערעורה של…תוסגר לארה"ב. בנה הפעוט ינותק ממנה…כבן שנתיים".
    גם כליאה של אבות בעקבות גזר דין של שופטים גורמת נכות נפשית כרונית לילדיהם החפים מפשע. הנכות מתבטאת בלקויי אישיות בלתי הפיכים שנמשכים לכל אורך שנותיהם של הבנים, זאת תוצאה טבעית של התערערות הבטחון של הילדים בדמות החנוכית ההורית בשלב ההתפתחותי שבו האמון בהורה הנו קריטי להתפתחות נפשית תקינה. נכות זו, בשלוב עם גורמים שכיחים אחרים, תהיה כר נוח להתפתחותה של אישיות עברינית ולנקמנות בחברה.
    לפי בלוג "הפקטור המשפטי של עו"ד יוסי דר" בדהמרקר קפה ביום 09.03.12, אפילו ההודאה באשמה כשלעצמה פוגעת בילדים.
    (ואפילו כשההודאה שקרית, והיא לצרך עסקת טעון בלבד, ונמסרה רק בגלל הסכון להרשעה לפי "ראיות" שמותירות ספק סביר לזכותו של הנאשם, אלא שהוא ספק מסוג כזה שבית המשפט רגיל שלא להתחשב בו, והרי לנו סוג נוסף של ענישה -הן משפטית והן צבורית- שהיא קבוצתית: קבוצת המורשעים מספק, לרבות המורשעים על סמך "הודאה").
    מלבד זאת, כליאת בן מעוררת סטרס חזק וממושך מאד שמערער בריאותם של הוריו הקשישים ומקצר את ימיהם (לא ממש רצח של חפים, אבל…).
    בנוסף, בימ"ע התיר להפלות לרעה, בקבלה לעבודה, חשודים בחזקת זכאים, חפים מפשע, וכך למנוע מהם לפרנס את ילדיהם (ע"א 8189/11 רפאל דיין נ' מפעל הפיס, פס' 42), זאת דוגמה נוספת לעונש קבוצתי (קולקטיבי) שפוגע גם בקרבנות של החשדות שוא וגם בבני משפחתם.
    |
    הפליה בענישה לפי הלאום (הגזע?) של העברין מוצדקת אפילו בהחלטה מסוימת של מועצת הבטחון של האו"ם כשהחליטה שעצם שיכותו של עברין לעם מסוים מצדיקה פרשנות מיוחדת של כוונתו הפלילית באופן שיביא להחמרה בענשו: בהחלטתה מס' 1820 משנת 2009 קבעה: "תקיפה מינית של בן לאום אחד כלפי בן לאום אחר באזור המצוי בסכסוך בין שני הלאומים ייחשב פשע מלחמה", וזאת אף אם אין מדובר בחיילים.
    |
    ומה ענו משכילי הצבור "השפוי והנאור" בארץ לד"ר יצחק קדמן (מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד) כשהתריע שקצוץ קצבאות הילדים הוא בגדר "פשע שנאה" כי ימנע התפתחות תקינה של בני קבוצות המעוט העניות? תרוצם היה שפגיעה זאת בבני העניים היא מוצדקת כי תלמד להם לקח שלא להמשיך להרבות ילדים כהוריהם. צדוק זה, של חכמי הצבור הדוגל בהומניזם, עולה בקנה אחד עם ההחלטות המשפטיות הנ"ל של אחיהם לערכים, היושבים על כס המשפט.
    |
    אפילו נביא השמאל, פרופ' ישעיהו ליבוביץ, במאמרו המפורסם "לאחר קיביה", התיחס בדו-ערכיות לשמוש בענישה קולקטיבית: "אפשר ואפשר לנמק ולבסס, להסביר ולהצדיק את מעשה שכם-קיביה מבחינת כל עקרונות המוסר הניתנים לשיקול ולחישוב ראציונלי. אולם קיים גם פוסטולט מוסרי, שאינו כלל בגדר שיקול וחישוב, ושממנו נובעת קללה על כל השיקולים והחישובים המוצדקים והנכונים הללו".
    |
    יש הסכמה כללית, כמעט, על נחיצות שמור יכולת "המכה השניה" הגרעינית כענש מות קולקטיבי של מיליונים של חפים מפשע (יוצא דפן הוא אברהם בורג שאמר על כך: "מותר ..להתגונן … אבל השמדה המונית היא דבר בלתי מוסרי בעליל").
    |
    מאחר שהזכות לפגוע בחפים מפשע מקובלת על כל הצבור וגם על השופטים, אני לא מבין מה ההצדקה המוסרית להאשמת אותם שגובים "תג מחיר" קבוצי לטובת הכלל, ועל מה סערת התוכחה הצבורית, באיצטלא של מוסריות, בעקבות ארועי נקמה קולקטיבית בבני מעוטים; הרי הנוקמים מממשים את אותו עקרון מוסרי שכבר התקבל על דעת כולם; (אמנם הוא לא מצדיק את פעולתם בחסר סמכות, דבר שעלול להזיק לכלל), אבל את ההאשמה המופנית לעבר אותם רבנים שמתירים נקמה קולקטיבית בעם האויב, אותה, דוקא, אני יכול להבין: האשמת הרבנים עושה אותם שעירים לעזאזל לנקות את מצפונה של החברה כולה ואת דמויה.

  5. דןש

    נהוג להאשים את הערבים/הפלסטינאים בהסתה ומתעלמים מההסתה הקיימת במחוזותינו.
    כפי הניראה אין קיום לדת ללא הסתה ושלהוב יצרים. במקום לבחור את הקטעים ההומניים, אלו הקוראים לאחווה בין בני האדם נוטים לבחור את הקטעים האגרסיביים המשסים בני אדם זה בזה – אך ורק בגלל השוני הטבעי הקיים בינינו.
    האלימות ההדדית לא תוביל לשום פתרון חייבים לנטרל את המסיתים ולרומם את האוהבים. לזכור שכל בני האדם נבנו בצלם להעדיף את האל הרחום והחנון ול"מגר" את אל הנקמות.