• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

נפעל ביד חזקה ונגלה אפס סובלנות. באמת?

אירועי הימים האחרונים ממחישים היטב עד כמה אי אפשר לסמוך על מקבלי החלטות – אלה שהאשמה רובצת על כתפיהם לא פחות מאשר על כתפיהם של טרוריסטים נאלחים

בתקופה האחרונה נחשפנו כולנו לעוצמת השנאה והאלימות בחברה הישראלית. אך הפעם הכתובת לא היתה על הקיר אלא מרוחה על כל הבית. שכללנו עד מאוד את תרבות טמינת הראש בחול: מסרבים לראות ולשמוע את הקולות שמתריעים על הסכנה מבעוד-מועד, אבל כאשר מתרחש האסון – או-אז כולם נזעקים ומתחילים לחפש אשמים.

כך אנו נוהגים עם הומופוביה – מחליטים להגדיל את תקציב ארגון הנוער הגאה רק לאחר פגיעה אנושה בבני אדם. כך נוהגים עם ההסתה הפרועה נגד ערבים – עושים כל שגיאה אפשרית, ורק נוכח שריפתו של תינוק פלסטיני למוות ופציעות קשות מאד של בני משפחתו, מבינים פתאום את גודל אזלת ידן של הממשלה, המשטרה ומערכת המשפט. וכך, למרבה הצער, נוהגים בעניין גזענות נגד שחורים.

כל הסקרים מעידים שיש מתאם ברור ומוחלט בין הגזענות הפרטנית לגזענות הממסדית. אולם המדינה מזדעזעת לשעה קלה, ומהר מאוד כולם חוזרים לשגרה כאילו לא אירע דבר. שום חשבון נפש אמיתי או דיון נוקב מתעוררים. המערכת ממשיכה לנהוג באין מפריע, על חשבון הקורבן הבא של שנאת האחר. אל תטעו: ישי שליסל אינו הבעיה, הוא תוצר של מערכת רקובה שהשילה מעליה כל סממן של אחריות לחינוך לערכים וקבלת השונה. אין זה אומר שאין להשית עליו את מלוא העונש האמור בחוק, אך טעות תהא לא לדרוש מקובעי המדיניות לספק תשובות ולשאת באחריות.

אירועי הימים האחרונים ממחישים היטב עד כמה אי אפשר לסמוך על מקבלי החלטות. הם, כהרגלם בקודש, יוצאים בהצהרות ומגנים בחריפות את המעשה הנפשע. הם רק אינם יודעים שהאשמה רובצת על כתפיהם לא פחות מאשר על אותו טרוריסט נאלח. אין צורך לשמוע את הצהרותיהם הנבובות כדי להסיק שאין בהן ממש. עצם שתיקתם לנוכח מעשי הטרור נגד ערבים והפקרתם של אזרחים שחורים מלמדות על חוסר רצינות אמירותיהם שהם יפעלו ביד-חזקה ויגלו אפס סובלנות למקרים אלה. מדיניותה של הממשלה מנפצת את התקוות לחברה מתוקנת ובריאה יותר. הדרך שהיא מצעידה בה אותנו נטולת תקווה בראש ובראשונה משום שאין בה חזון, אך חמור לא פחות – המעמדות של מרכז ופריפריה, חזקים וחלשים, לבנים ושחורים, יהודים וערבים, גברים ונשים, סטרייטים ולהט״בים, שמדיניותה זו יוצרת. והנה, דווקא ברגעים קשים אלה שניתנת לנו הזדמנות לקיים דיון אמיתי על הדרך בה אנו רוצים להצעיד את החברה, מדברים ועוסקים באיך המשטרה כשלה וכמה החרדים מסיתים.

הדיבורים הללו מוכיחים שלא למדנו דבר מאירועי העבר. אם הציבור הישראלי אינו מודאג מהשסעים בחברה, אך הוא מודאג מהגרעין האיראני – הרי ששנאת האחר ואי-קבלת השונה יגברו ויחריפו בעתיד. מדאיג עוד יותר השיח שנשמע פה ושם, כי אין טעם לנסות לפתוח ערוץ הידברות בין חלקי העם משום שהמהלך חסר סיכוי מלכתחילה. יש דרך אחת ואין בלתה שחובה עלינו לנקוט אם חפצי נורמליות אנחנו – לדרוש חינוך ערכי יותר, לדרוש שוויון לכל אזרח, החרפת העונש למעשי גזענות. וכמו כן, עלינו להידבר יחדיו, לאפשר לציבור הרחב לחיות בשלום איש עם רעהו. אין לנו אפשרות אחרת. כדי להגיע לחברה בריאה יותר, פתוחה יותר, שוויונית יותר עלינו להפיל מחיצות, לסלק דעות קדומות, ולבער את הרע מקרבנו. סוף סוף, אחרי הכל כולנו אזרחי המדינה ואין לנו בית אחר.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    מי ש"זלזל" בכתובת הראשונה על הקיר ועיניו תכו מראות את העתיד לבוא שלא ידבר גבוהה גבוהה אודות אפס סובלנות. מה יש לצפות ממי שעשה אפס עד עצם היום הזה ופתאום התעורר לרגע קט מאפסותו.
    לא אני איעץ כיצד לנהוג אבל רצח אכזרי שכזה של ילד קטן ופגיעה אנושה במשפחתו לא ברא השטן. אני משוכנע שלכוחות הבטחון יש פטרונים – חייבים לתת להם לפעול בדרכם=כדרכם.

  2. נפתלי אורנר

    צודק לחלוטין