ריאליטי של גיהנום

שריפתו של התינוק עלי מסמלת את אשר קורה כל יום תחת עולו של כיבוש אלים, שהפך בלתי נראה ובלתי מדובר. המתנחלים, שכוחות הביטחון עומדים לשירותם, רק משבשים את המבנה שלו מדי פעם
מרזוק אלחלבימרזוק אלחלבי

משפטן, יועץ אסטרטגי, עיתונאי וסופר בעל טור קבוע בעיתון "אלחיאת"

קו ישיר מחבר בין רצח רבין לפני עשרים שנה, לבין שריפתו למוות של התינוק עלי סעד דוואבשה מהכפר דומא לפני ימים אחדים. גם אם המבצעים בשני הפשעים נבדלים הם, שני המקרים באים אלינו מאותו "צד" ומאותו רעיון פוליטי נפשע, ולשניהם שורשים דומים: אמונה שלמה כי כדי להבטיח את עליונות ה"יהודית" על ה"דמוקרטית" מותר לרצוח, להרוג ואף לוודא הריגה. וכן האמונה שכל המרחב בין הים לנהר יהודי הוא, וכי מותר לעשות הכל, אפילו לשרוף בית על תושביו, כדי להבטיח זאת.

במסגרת שני רעיונות העל הללו, אפשר לכלוא עם שלם במכלאות הגדה ועזה, ולהגביל את תנועת בנותיו ובניו באינספור מחסומים. אפשר להפקיר את שלומו בידי חבורת נערים וגברתנים שלוחי רסן המכונים בחיבה "נערי גבעות" ולפעמים גם "מלח הארץ". ניתן לעקור יישובים וגם כרמים ומטעים, ובין לבין לשרוף אנשים חיים ולצהול! הרי מעשים אלה הפכו לשגרת ימינו מזה 48 שנה. שריפתו של התינוק עלי מסמלת את אשר קורה כל יום תחת עולו של כיבוש אלים. הרי הכיבוש שורף לפלסטינים את זמנם כולו במחסום, שורף להם את החלומות והתקוות, שורף להם את הנשמות וכוח הסיבולת בטורים לעבודה, או סתם בדרך לסתם ביקור קרובים בכפר השכן, שורף להם את הכבוד האנושי, שורף להם את הלבבות וצורב להם את התודעה.

הכיבוש העלה באש את כל מה שיקר לפלסטינים, לרבות ההווה, ומאיים לכלות את העתיד מבלי להניד עפעף. העשן הוא עשן חלומותיהם.

ולכן, השאלות שעולות חורגות מגבולות המעשה הנפשע של מי מהמתנחלים בכפר דומא. חוששני, כי פשע מובהק זה יכול להלבין את פשעיו הלא נראים או הפחות נראים של הכיבוש בזירות אחרות, שמא גלי הגינוי מפי נציגי הממשלה והעומד בראשה מכוונות לסיח את הדעת ממעשים משגרת הכיבוש שהפושעים בדומא הצליחו לשבש, ואם רק נתפוס אותם, הדברים יחזרו לתיקונם. כפי שקרה בהריסת הבתים בבית אל בשבוע שעבר – הארץ רעשה, ובית המשפט העליון הסתכן בעימות נוסף עם המתנחלים ונציגיהם בכנסת. אלא שהמקרה כולו נראה לי מיותר למראה חצי מליון מתנחלים בשטחים הכבושים שהמדינה מגבה ומשסה ומשתמשת בהם לדכא את העם הפלסטיני ולשבש לחלוטין את מרקם חייו. והיא, המדינה בכבודה ובעצמה, אף דואגת לקיים להם מעין מדינת רווחה למהדרין בשטחו של עם אחר.

צילום: זאכריה סדא, פעיל השטח של רבנים למען זכויות האדם
הכפר דומא. צילום: זאכריה סדא, פעיל השטח של רבנים למען זכויות האדם

אולי כוחות הביטחון יצטרכו לעמול קשות הפעם כדי ללכוד את הרוצחים, כי מה יגיד נתניהו לעולם ואיך אפשר להסביר את ישראל בצל פשע זה? אלא שאני מאלה הסבורים שהקונספט הביטחוני המצוי בנוי כולו כדי לא לתפוס את הפושעים. כל המשאבים ממוקדים בפלסטינים שנתונים לשליטה ולדיכוי מתמיד והם-הם מושא הביטחון כשכל השאר, חיילים, שוטרי חרש, יחידות מיוחדות, מתנחלים מאורגנים ופרטיזנים – הם אלה האמורים להדק את השליטה כל יום מחדש. כלומר המתנחלים הם בשר מבשרו של מנגנון הכיבוש וכוח מרכזי בפרקטיקות היום-יומיות שלו, ולכן סביר להניח שיישארו מחוץ לרדאר של השב"כ. כוחות הביטחון נמצאים שם בשירות המתנחלים ומדינתם האקסקלוסיבית. זה מבנה היחסים שהתפתח בשטח ובמיוחד מאז רצח רבין, מבנה המגביל את כוחות הביטחון וגם את הצבא בבואו לטפל בשיבושי הכיבוש שהמתנחלים כופים עליהם מדי פעם.

שריפתו של התינוק עלי מסמלת את אשר קורה כל יום תחת עולו של כיבוש אלים. הרי הכיבוש שורף לפלסטינים את זמנם כולו במחסום, שורף להם את החלומות והתקוות, שורף להם את הנשמות וכוח הסיבולת בטורים לעבודה, או סתם בדרך לסתם ביקור קרובים בכפר השכן, שורף להם את הכבוד האנושי, שורף להם את הלבבות וצורב להם את התודעה.

ונניח שיש רצון לעשות כן, לתפוס את המחוללים של הפשע בדומא. יש לי אלף סיבות להטיל ספק באפשרות מימושו של רצון זה. נציגיהם של המתנחלים במערכת כולה, על מוסדותיה, ידאגו לשבש ולחסום את הרצון הנ"ל בכל דרך אפשרית ובנקודות המתאימות. הרי, אם היהודית מקודשת אז שתלך ה"דמוקרטית" וצוויה לגיהנום! הצדק בסופו של יום לפי קונספט זה הוא צדק יהודי וליהודים ולא לפלסטינים בכלל או לתינוק עלי. איך ניתן אחרת להסביר את חוסר האונים של כוחות הביטחון אל מול פשעי השנאה, לרבות שריפת מסגדים ובתים, והשחתה סדרתית של מטעים ורכוש פלסטיני? ושלא יספרו לנו סיפורים שמאדירים את פועלם של הפושעים בטשטוש עקבות ובהשמדת ראיות ובכוחם לשתוק בחקירות ואת ה"מקצועיות" שלהם. סיפור כזה מתאים יותר שיספרו לעצמם כדי לתרץ את חוסר הרצון לחקור ואת היעדר היכולת להביא טרוריסטים יהודים לדין. וגם אם יבואו איתם חשבון, יעשו זאת כי מעשיהם חשפו במערומיו את הכיבוש ומפעליו השונים ואת שריפת חייהם של הפלסטינים מדי יום. פשעים אחדים כפי שקרה בדומא, רק יפריעו מעט לבעלי השררה בכנסת ובמסדרונותיה להשלים את מלאכת הכיבוש בחקיקה, במחסומים, בבנייה עניפה, בתשתיות מבלי להקים עליהם את העולם.

בעיני, הפתרון לסכסוך לא נמצא ברעיון חלוקת הארץ (שנראית כבר בלתי אפשרית), אלא ברעיון של חלוקת הריבונות במרחב שבין הים לנהר (כזו שנוכל להשיג באמצעות פיוס היסטורי). ובכל מקרה, אני חושב שדבר זה אינו בר השגה ללא סיום מצב הכיבוש. רק שהחברה היהודית על זרמיה נראית לי יותר ויותר שלמה עם המשך הכיבוש וניהול הסכסוך עם הפלסטינים – עיין ערך נאומו האחרון של בוז׳י הרצוג. המשך מגמה זו תביא את ישראל באופן מובהק למצב של אפרטהייד. המדרון כבר כאן, נמתח מרגע הרצח של רבין לאותו רגע שהאש אחזה בגופו של עלי, מוכן וערוך להתדרדרות אינטליגנטית כיאה לנסיכי הליכוד, או פראית כיאה לשורפים תינוקות. אפרטהייד, מבוסס בנוסף לגזענות ורעיון עליונותו של גזע על גזעים אחרים, על דיכוי מתמשך, ברוטאליות ושריפת כל הבא ליד, גם אנשים. וכמובן, יהיו כאלה שיפציעו מן המרקע בסלון כדי להלבין את השחור בשפתם, ויספרו על חוק הלאום, למשל, ועל החלטה לתגמל בנדיבות פלסטינים שיסכימו לעבור ממזרח לנהר הירדן.

כשאנשים עוסקים בשריפת אנשים בזדון ובכוונת מתכוון, סימן שהפוליטיקה השתבשה לגמרי והגיעה לקצה. נניח שמצדדי המשרפות בדומא ימשיכו לשרוף אין מן הנמנע שיציעו לנו בטלוויזיה שיקים כאן אל הון אלמוני, ריאליטי של גיהנום.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פריץ היקה הצפונבוני

    אכן נכון קו ישר מוליך מרצח אמיל גרינצוייג יצחק רבין ועד עלי סעד דוואמשה בן השנה וחצי אשר אמו ואחיו עדיין בסכנת חייים תנצב׳׳ה. הדג הזה מסריחי מהראש והמסית הראשי נגד רבין כדודו של אבי המלט טפטף את הרעל אבל הםעם לאוזנו של הרוצח שתפס את הרמז העבה. הסית וגם ירש וגם ממשיך להרע לנו. וצובר פופולריות. וגם כל המתחזים להיות ,,מרכז׳׳ חוזרים אליו לימין ההזוי והמתלהם. גם ,,האופוזציה׳׳ כביכול חוברת אליו ל,,הגנה ׳׳כביכול על ישראל. אם מגינים כמו בוז׳י אכן ישראל בסכנה גדולה. אכן חציר העם כמאמר ה משורר שנישב הלאומי.

  2. נפתלי אורנר

    מאמר המשקף את המציאות כהוויתה