• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

היא לא כמוך. את שונה.

למה מתעקשים להזכיר לנו ששירה בנקי, שנרצחה במצעד הגאווה בירושלים, לא היתה לסבית או ביסקסואלית בעצמה? קוראים לזה הומופוביה
סהר ורדי

כבר כמה ימים אני תוהה אם לכתוב משהו על זה או לא. אם זה מוקדם מדי. אם זה עוד כואב מדי. אם זה לפעמים צריך לתת זמן רק לתמיכה שהקהילה שלנו כל כך צריכה עכשיו ושהביקורת תחכה.
אבל החלטתי לנסות לכתוב בכל זאת, כי עכשיו זה בשיח, כי עכשיו זה מעניין, וכי עכשיו הרבה מאיתנו עיוורות לנזק שאנחנו ממשיכות לעשות.

מאז מותה של שירה בנקי ז"ל ביום ראשון, התקשורת, הרחובות, הפייסבוק ובית הספר שלי, כולם מלאים בכאב ודגלי גאווה. כאב עצום על הנערה שהיא הייתה ועל האובדן שלה לכל הקהילות שהיא הייתה חלק מהן (משפחה, חברים, בית ספר ועוד). כאב עצום על השנאה שמביאה לדברים כאלו ושאנחנו ממשיכים לשמוע את הקולות שלה במסדרונות הכנסת. ומלא דגלי גאווה – דגלי גאווה שאומרים לי זה כואב, בי זה פוגע, אני מפחדת; ודגלי גאווה שאומרים "אנחנו איתכם", אנחנו נגד הומופוביה, אנחנו משתתפים בצערכם.

ובאמצע של כל זה נמצאת שירה עצמה. ילדה בת 16. ההורים שלה. שלושת האחים שלה. והכאב שלהם. הם אמרו כמה וכמה פעמים שהפתיעה אותן הפומביות של המוות של הבת שלהם, וזה בטח לא מקל על הסיטואציה הנוראית גם ככה של לאבד בת בגיל כזה, שהיא גם הופכת לסמל בעל כורחה ובעל כורחם. אז אותם אני לא יכולה לשפוט, לא יכולה לבקר, כשהם חוזרים ומדגישים בראיונות, בהודעות לתקשורת, בהספד שלה, שהיא באה לתמוך במצעד. היא לא הייתה כזאת. היא הייתה סטרייטית.

הבעיה שלי היא לא איתם, אלא עם כל מי שממשיך להדגיש את החשיבות של העובדה ששירה עצמה לא היתה לסבית או ביסקסואלית או טרנס. לא כי יש לי משהו להגיד על הנטייה המינית או המגדר של שירה. ההפך, כי ממש אין לי מה להגיד עליהם, כי זה אמור להיות לא רלוונטי מה הם. כי כל מה שאנחנו מנסות לדרוש במצעד הגאווה, ועכשיו במאבק והצהרות והפגנות ועצרות נגד הומופוביה (כשם עצם קיבוצי) זה שזה לא ישנה לכן. שלא ישנה לכן אם אני לסבית או סטרייטית או טרנסית או ביסקסואלית או א-מינית או קווירית שמבלבלת אתכן כל יום מחדש. זה פשוט לא אמור לשנות לכן. וכך גם הנטייה של שירה.

ולמה חשוב לי לכתוב את זה? כי כשאני שומעת כתבים חוזרים ואומרים ש"יש להדגיש" שהיא הגיעה למצעד כתומכת שהיא "לא היתה חברת הקהילה", אני שומעת אותם אומרים בשקט בשקט "היא היתה בסדר – היא בכלל משלנו". אני שומעת אותם אומרים "אנחנו בעד שיהיו להם זכויות, אבל לא צריך להגזים ולהגיד שהילדים שלנו כאלה". אני שומעת אותם אומרים לילדה בת ה-14 בתיכון ליד"ה שלמדה שתי שכבות מתחת לשירה, והיא כן לסבית, "תראי, בית הספר כולו תומך בה על זה שהיא תמכה בזכויות שלך, אבל ממש ממש חשוב שתזכרי שהיא לא כמוך. את שונה. היא לא״.

ויש לי רק מילה אחת שיכולה לתאר את הלחישה הזאת מתחת לכל פעם שמישהו חושב שממש חשוב להדגיש מה היתה (ובעיקר לא היתה) הנטייה המינית שלה – הומופוביה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמיר

    "שוב, פרקטיקת ההדרה של השמאל. בואו לא נקבץ את כל מי שמתנגד לרצח המתועב. לא ולא, בוא נחפש את מי אנחנו יכולים לסמן ולהוציא מחוץ למחנה". מסביר למה החשיבה הלאומנית – אנטי דמוקרטית משתלטת על ישראל. הם עסוקים בחיבור אנשים תחת האמונה שלהם. שוחרי הדמוקרטיה, כביכול, עסוקים בצורה אובססיבית בחיפוש: את מי ראוי להוציא מהמחנה וכל המרבה הרי זה משובח מאד.
    לדעתי, טעות בידך כותב נכבד, דווקא ציון העובדה שלא הייתה מהקהילה משרתת מטרה חשובה – להראות שהמאבק הוא של כל אדם חופשי, בלי קשר לנטייתו המינית. אבל זה לא חשוב מכיוון שהטעות המרכזית שלך היא הדחף הבלתי נשלט להקטין את המחנה עד שיהיה אפשר לספור אותו על אצבעות יד אחת. חבל.

  2. מאיר עמור

    סהר ורדי. על לחישות ההומופוביה שהן לחישות של ארס פוליטי.

  3. אחת מהתקשורת

    מדגישים את זה גם כי המשפחה ביקשה להדגיש את זה. מרגע האירוע והמוות המשפחה מאוד הסתייגה מפניות של גופי תקשורת, לדעתי מהסיבה הזאת – לא רצו שביתם תחשב לסבית.

  4. דןש

    מה חשוב אם הייתה או לא הייתה
    מה שחשוב הוא שהיא נרצחה בדם קר ע"י אדם אפל המאמין באמונות שאינן ראויות ומתאימות לזמן ולמקום. לא פחות חשוב שקיימים במקומותינו עוד כאלו החושבים כמותו המודרכים ע"י מי שמכונים רבנים והמוכנים בכל רגע לפעולה.
    מה שחשוב שנמגר את התופעה, נקיא אותם מקרבינו ונשימם מאחורי סוגר ובריח לעולמי עד.

  5. דגנית

    אם נטיה מינית כל כך לא חשובה מדוע מתקיים מצעד הגאווה? מדוע חברי הקהילה עושים אאוטינג לידוענים? הרי כמו שהגיבו כמה ידוענים באמירה שאף היא הותקפה (לדעתי בצדק) כהומופובית "מה אכפת לי מה אתם עושים בחדר המיטות"?
    הקהילה הלהטבית בוחרת להחצין את מיניותה במצעדי גאווה למטרות השגת שוויון זכויות וזה בסדר גמור. אם כך מדוע קשה להבין שמשפחתה של מי שהגיעה להזדהות עם המצעד מבקשת להדגיש את מיניותה הסטרייטית (מתוך הבנה שאחרת כולם יניחו שהיא לסבית)? רק מיניות להטבית זה בסדר להדגיש? כל הדגשה של מיניות אחרת זו מיד הומופוביה?

  6. ערן

    אבל זה משנה! וישנה! וגם עוד 9000 מצעדי ״גאווה״ לא ישנו את זה.
    ובכלל: על אותו המשקל, תכלס אין שום גאווה בלהיות בעל העדפה מינית/זוגית הטרוסקסואלית או הומוסקסואלית.
    בקיצור, בולשיט, מי שמבחינתו אין שום שינוי בין הומו להטרו, פשוט חי את חייו בשקט ולא מציין ולא צועד ולא צועק, פשוט מתייחס בשיוויון.

  7. איריס

    למה תמיד לחשוב רע?
    אולי זה הספד לשירה, על הרגישות ללחום מלחמה של הזולת, לא רק את מלחמותיה שלה?

  8. נגה

    אני באמת לא בטוחה אם העניין הוא הומופוביה פה, היא באה לתמוך בחבר ואולי חשוב למשפחה להדגיש את עניין החברות?…
    ההורים שלה עושים הרבה למען עולם ליברלי יותר, ואני לא חושבת שאפשר או צריך לייחס להם הומופוביה.
    גם אני אבוא למצעד היום בתור תומכת, וככה גם הרבה אנשים, וזה לא משהו שצריך להעלים אותו, להפך, אנחנו באים לתמוך בחברים ובכלל בתור אקט של סולידריות…