• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

פגישת הקשת המזרחית עם אבו מאזן: היום בו לבי נפתח מחדש

משלחת קטנה מטעם הקשת הדמוקרטית המזרחית ביקרה את אבו-מאזן במוקטעה לשיחה על הייאוש מהקיפאון המדיני, לצד האפשרות של התרבות המשותפת והחיבור למרחב להוות גשר בין העמים. אסור לנו לפספס את ההזדמנות הנדירה הזאת
סיגל הרוש-יהונתן

לפני כמה שבועות, בשקט ומתחת לרדאר התקשורת, התקיימה במשרדי הקשת הדמוקרטית המזרחית פגישה עם נציגי הרשות הפלסטינית. הפגישה היתה יוזמה של ד״ר זיאד דרוויש, עיתונאי פלסטיני וחבר הועד הפלסטיני לקשר עם החברה הישראלית שבראשו עומד מוחמד אל-מדני, והמוטיבציה לקיימה נבעה משני גורמים מרכזיים: הייאוש של הצד הפלסטיני מהקיפאון המתמשך במשא ומתן המדיני, וההבנה החדשה-ישנה של בכירי הרשות שישנה קבוצה אחת בישראל שבידיה יכולים להימצא המפתחות לבנייתו של גשר אמיתי בין שני העמים (חשוב לציין בהקשר זה כי גם בעבר התקיימו ניסיונות לדיאלוג בין פעילי שמאל מזרחים לפלסטינים, למשל ועידת טולדו ב-1989 ועוד לפניה, בבודפשט ב-1987).

הפגישה הראשונה, גם אם הייתה מלווה בהיסוס קל וטבעי של חלק מהמשתתפים, הצליחה להותיר את הרושם שיש בסיס לדיאלוג מסוג זה ושאולי, רק אולי, הוא יכול להניב איזו תקווה מחודשת לשלום. זמן לא רב לאחר מכן נקבע ביקור גומלין של משלחת נציגים מהקשת הדמוקרטית המזרחית ברשות הפלסטינית. הביקור התקיים ביום ראשון האחרון, והיתה לי הזכות הרבה לקחת בו חלק, יחד עם ד״ר איציק ספורטא, יעל בן יפת, אורטל בן דיין ועידן פינק.

נציגי הרשות אספו אותנו מירושלים בשעות הבוקר המאוחרות ברכבי שרד הישר למשרדו של אל-מדני, פוליטיקאי ותיק ומרשים, ואחד המשפיעים בתוך ההנהגה הפלסטינית. אל-מדני והצוות שהיה איתו הקשיבו לכל אחד ואחת מאיתנו בקשב רב – הם שמעו על הלבטים, התסכולים, על התקווה ועל המקום האישי של כל אחד מאיתנו בתוך הדיאלוג הזה. ההקשר התרבותי, שעוד אעסוק בו בהמשך, לא נפקד מהשיחה, וכל אחד מאיתנו ציין במעין גאוות יחידה את מוצא הוריו, מה שהצליח להמיס כל מחסום והוביל לחילופי הלצות הדדיות. לאחר פגישה נעימה זו המשכנו ללשכתו של הנשיא אבו מאזן.

מיותר לציין שבשלב הזה ההתרגשות שאחזה בכולנו החלה לטפס מעלה. חלק הגיבו בשתיקה, שאפשר לפרש כסוג של הכנה מדיטטיבית למפגש, וחלק פרקו את המתח בפטפטת קלילה. אחרי נסיעה של כמה דקות ברחובות רמאללה – רחובות מטופחים למדי עם בנייה אינטנסיבית של בניינים, חנויות ועסקים שוקקים – הגענו למתחם המוקטעה. נתבקשנו בנימוס להשאיר את הפלאפונים באוטו תוך הבטחה שלשכת הנשיא תדאג לצילומים. הצעידה ללשכתו של אבו מאזן, בלב המוקטעה, הייתה לכשעצמה מפתיעה בנעימותה, כאשר לאורך כל אחת מהתחנות נתקלנו בפרצופים מחייכים, חמים ומסבירי פנים. משמאלנו, כך הצביע זיאד המלווה שלנו, נמצא המאוזוליאום של ערפאת.

פגישה של אנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית עם אבו מאזן, המוקטעה ברמאללה 09.08.15
פגישת אנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית עם אבו מאזן, המוקטעה ברמאללה, 09.08.15. ידע לדבר על העליות השונות ממדינות ערב, על ההיסטוריה של המזרחים בארץ ובארצות המוצא ועל המכנה התרבותי שלנו

ואז נכנסנו. חדר רחב ידיים, צנוע אך מזמין, תמונות של רמאללה וירושלים ושטיחים מקיר לקיר. התיישבנו במתח רב, התה הגיע כמצופה. לאחר מספר דקות, כשאנו נפעמים מעצם העובדה שהנשיא פינה את היומן שלו בשביל לפגוש אותנו, נכנס אבו מאזן לחדר בליווי מאבטחים ויועצים פוליטיים. אני לא יכולה להסביר את זה, אבל ברגע שהוא נכנס לחדר, עם חיוך מאיר ובלי שום סממן של גדלות, הושלו מעלי כל המתח, הלחץ וההתרגשות ופינו מקומם לתחושה של נינוחות. אבו מאזן עבר אחד אחד, לחץ את ידו, דאג להצטלם איתו, לשאול לשמו, למוצאו ולעיסוקו. לאחר סבב היכרות קצר ונטול רשמיות, שוחחנו. רשות הדיבור הראשונה ניתנה לי ואותה ניצלתי כדי לגנות את הרצח בדומא, להציע את תנחומינו ולהביע משאלה שיהיה זה האירוע האחרון לשני הצדדים.

השיחה התנהלה בחמימות טבעית, תוך שאבו מאזן מדליק סיגריה לעצמו ומכבד גם אותנו (בשלב הזה כבר הרשתי לעצמי להתרווח בכורסא). הנשיא הראה בקיאות רבה בנושא המזרחי: הוא ידע לדבר על העליות השונות ממדינות ערב, על ההיסטוריה של המזרחים בארץ ובארצות המוצא ועל המכנה התרבותי שלנו. כך למשל, לי ולאורטל – ״המגרביות״, כפי שהוא כינה אותנו – הוא סיפר על מוחמד החמישי מלך מרוקו וכיצד הגן על היהודים מפני שלטון וישי וסרב להסגיר אותם לידו. לעידן סיפר על מאבק הכורדים.

אבו מאזן היה מפוכח מספיק בשביל להבין שמצב המזרחים בארץ אינו מאפשר עיסוק בשלום. הדגשנו, והוא הבין זאת יפה מאוד גם בלעדינו, שרוב המזרחים בארץ עסוקים בהישרדות, שרבים מהמתנחלים המזרחים הגיעו לשם מטעמים כלכליים וכמובן שמרבית המזרחים המשתייכים לימין נדחקו אליו בשל דחיית ״השמאל״ האשכנזי בגרסת מפא״י או דומותיה

עם זאת, אין לטעות: אבו מאזן היה מפוכח מספיק בשביל להבין שהמצב של המזרחים בארץ אינו פשוט ואינו מאפשר עיסוק בשלום. הדגשנו, והוא הבין זאת יפה מאוד גם בלעדינו, שרוב המזרחים בארץ עסוקים בהישרדות, שרבים מהמתנחלים המזרחים הגיעו לשם מטעמים כלכליים וכמובן שמרבית המזרחים המשתייכים לימין נדחקו אליו בשל דחיית ״השמאל״ האשכנזי בגרסת מפא״י או דומותיה. התרבות על שלל שלוחותיה – השפה, ההיסטוריה המשותפת, המנהגים וההשתייכות למרחב – היתה מרכזית בשיחה והיא בהחלט נתפסה על ידי שני הצדדים כמה שיכול להיות הגשר בין שני העמים, החוט המקשר והסולם שממנו אפשר יהיה להתחיל לטפס. ציינתי, לא בלי ענווה מסוימת, שאכן התרבות יכולה להיות הגשר הזה, אך שאל לנו להישאר באזור הנוחות שלה אלא להתאמץ ולמנף אותה למהלך פוליטי אמיץ. הוא מצידו סיפר לנו כמה הוא משתוקק לשלום וכמה הוא מוכן לוותר וללכת רחוק בשביל לשבת למשא ומתן. הקשבנו לדברים שלו באופטימיות רבה אך גם בתחושה של התכווצות – הנה עומד לפנינו איש שמושיט את ידו לשלום אמיתי ואין מי שיושיט לו את היד בחזרה, ואכן הייאוש מהקיפאון המדיני בהחלט ניכר בדבריו.

הוא סיפר גם על שיתופי הפעולה המתמשכים עם ישראל בתחומים שונים כמו כלכלה (אחד ההסברים המרתקים בדרך מירושלים לרמאללה, היה על כמה הכלכלות של שתי המדינות שזורות וקשורות זו בזו). אני חשבתי על הסבל שיכול היה להימנע משני העמים, על שכנות טובה, על תקציבים שיכולים ללכת לחינוך, בריאות ורווחה. לקראת אמצע הפגישה נכנס לחדר אורח מפתיע ולא פחות מרשים, התיישב בשקט על אחת הכורסאות והקשיב קשב רב לנאמר. זה היה סאיב עריקאת, ראש משלחת המו״מ הפלסטינית ופוליטיקאי ותיק ורב ניסיון. לאחר שיחה נעימה מאוד, שארכה כ-45 דקות, קמנו להיפרד. הפרידה הייתה חמימה, מלאה באופטימיות ותקווה שאולי, גם אם לא נאמר שום דבר קונקרטי, מתחיל פה משהו חדש ומרגש. בסבב הפרידה הזדמן לנו לשוחח בקצרה גם עם עריקאת, ביקשנו ממנו בצחוק להתאמץ קצת יותר והוא אמר שכנראה שיש שני דברים שלא ישתנו לעולם – אלוהים וראש הממשלה שלנו שאליו, למרות הכל, הוא התייחס בחיבה מסוימת. נפרדנו.

מיותר לציין שהעבודה האמיתית מתחילה עכשיו. המשלחות ימשיכו להיפגש, רעיונות יזרקו לאוויר ומסגרת פעילות תקבע. אולי נתאכזב גם הפעם, אולי נחטוף סטירה, אבל ברור לכולנו שאסור לנו לא לנסות, שאסור לנו לפספס את ההזדמנות הנדירה שנקראה בדרכנו. אני אסיים את החוויה שלי מהיום הנדיר הזה במשפט היחיד שהצלחתי לחלץ מעצמי בערבית לא מרוקאית, ושאותו אמרתי לאל-מדני לאחר ארוחת צהריים מפנקת וארוכה: ״אל אוולד – הונאכ מווג׳ודה אל אמל״ (הילדים – אצלם נמצאת התקווה).

סיגל הרוש-יהונתן היא דוברת הקשת הדמוקרטית המזרחית

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    יוזמה מבורכת והלוואי ותמשך ותשיג גם תוצאות.
    יחד עם זאת, יתכן ( מחוסר מידע שלי ) שהקפיצה היא רחוקה/גבוהה מדי. על מנת שהגשר יהיה יציב, חייבת היוזמה לכלול את הערבים/פלסטינאים אזרחי מדינת ישראל. האם קיים תהליך כזה ? היום נדמה לי שהרשימה המשותפת פתוחה יותר ומפגשים עימה ושתוף פעולה עימה עשויות , בתביעות משותפות כלפי ממשלת/ות ישראל ופעילות משותפת מול הפלסטינאים, להביא לתוצאות.
    ,

  2. נתן

    הלוגיקה הבסיסית עומדת על כרעי תרנגולת.
    גם אם נקבל את נקודת המוצא שהמזרחיים בישראל הם ערבים -יהודים ולכן הרקע התרבותי והמנטלי יאפשר להם להגיע לשלום עם הערבים עדיין המציאות מוכיחה שערבים רוצחים אלה את אלה למרות שהקרבה התרבותית והמנטלית ביניהם היא קרובה לאין שיעור.

    ולמרות זאת הלוואי שתצליחו.

  3. יוספה בן גד

    אם כבר במפגשי מזרחיים עם פלסטינים ( או המושג האסור בשימוש – יהודים-ערביים) עסקינן, מן הראוי לדבר על טולדו קצת יותר בהרחבה. המפגש היוה פריצת דרך בכל מובן אפשרי, גם מכיוון שהישראלים שהשתתפו בו הסתכנו אישית במעצר עם שובם לארץ.
    על מנת ללמוד יותר, כדאי ורצוי לקרוא את מאמרה מאיר העיניים של פרופ׳ אלה שוחט שהתפרסם לאחרונה בג׳דלייה. אולי ״העוקץ״ ישקלו תרגום שלו לעברית באתר.

    http://www.jadaliyya.com/pages/index/19428/a-voyage-to-toledo_twenty-five-years-after-the-je

  4. ליאור

    מדהים עד לאן השנאה לאחר יכולה להביא בנאדם.
    אותם ערבים היו שוחטים אתכם ועושים בכם שפטים לו רק יכלו,
    אך השנאה שלכם לאשכנזים ( ואני בכלל חשבתי שאני פשוט יהודי ישראלי ),
    או לעצמכם תכלס העבירה אתכם על דעתכם.
    אני רק מבסוט מכך שאתם בטח סובלים מרוב שנאה. איזה כיף!
    ד"ש ממני ליאור האשכנזי ואשתי המרוקאית.