״חולה נפש״ זה לא קללה

בעקבות רצח שירה בנקי ופציעת מספר משתתפים במצעד הגאווה האחרון בירושלים, שמענו וקראנו מספר פעמים את התווית "חולה נפש" מודבקת על הרוצח ישי שליסל. גם למציתים הלא-ידועים של משפחת דוואבשה, שרצחו את התינוק עלי בשנתו, הודבק הכינוי "חולה נפש". למשל, עיתונאי בכיר כתב במוסף "שבעה ימים" של העיתון ידיעות אחרונות שהפיגוע בכפר דומא והרצח במצעד הגאווה נעשו על ידי חולה נפש.

בקלות רבה מודבק הכינוי "חולה נפש" על פושעים כמו אלי פיינשטיין, שרצח את בתו הודיה; רוני רון, שהשליך את נכדתו רוז פיזם במזוודה לירקון לאחר שרצח אותה או אסף גולדרינג, שרצח את בתו והתאבד מאוחר יותר. בכל פעם שמתרחש רצח מזעזע מדביקים על הרוצח את התווית "חולה נפש" ככינוי גנאי שבא להסביר את המעשה הנורא.

גם השבוע, כשהארץ סערה כנגד פשע השנאה, כנגד גזענות שמובילה למעשים נוראים, דמם של "חולי הנפש" הותר. אפשר להשתלח בציבור שלם של מתמודדים מבלי שאיש מצייץ. לתופעה הזו קוראים סייניזם, או מנטליזם. זוהי תופעה של גזענות, אפליה, סטראוטיפים והדרה – המופנים כלפי אנשים עם מחלות נפש בשל מחלתם.

בעוד הקהילה הלהט"בית נלחמת בצדק על זכויותיה, כנגד השנאה והבורות המופנים אל אנשים בשל זהותם המינית; בעוד אלו התומכים בזכויות אדם נאבקים כנגד הגזענות וכנגד אפליית נשים, מי יוצא כנגד הסטראוטיפים וכנגד ההשתלחות חסרת הבסיס באנשים נפגעי נפש? אנשים עם מוגבלויות נפשיות הנם קבוצה מוחלשת, שפגיעה בה נראית טבעית בעיני רבים בשל בורותם, והיא נעלמת מעיניהם של אבירי זכויות האדם. מחלות נפש אינן שונות ממחלות אחרות: מקורן בתפקוד לקוי של הגוף ובשיבוש בחילוף חומרים החיוניים לתפקוד המוח. הן אינן אחרות במהותן מכל מחלה אחרת – סכרת, סרטן, מחלות לב וכן הלאה. יש מעט מדי מחקר על מחלות אלו, אולי בשל הדעות הקדומות והסטיגמות הרודפות אותן. אנשים המתמודדים עם מחלות נפש נאלצים להתמודד, בנוסף למחלה, עם היחס החברתי המפלה, הדוחה והמדיר אותם מן החברה. בנוסף למחלה, הם צריכים להתייחס עם היחס הסייניסטי, המכפיש אותם ללא סיבה.

שליסל אינו חולה נפש. הוא אדם המונע באופן פנאטי מאידאולוגיה דתית קיצונית. בית המשפט קבע זאת בבירור. גם הרוצחים האחרים לא היו חולי נפש. בישראל חיים למעלה מ-120 אלף אנשים עם מחלות פסיכיאטריות, המקבלים קצבאות מהביטוח הלאומי. בקרב ציבור זה של חולי הנפש אין יותר פושעים מאשר בקרב כל ציבור אחר. רוב הפושעים אינם חולי נפש, גם אם הם מנסים לגרום להקלת עונשם בטענה של אי-שפיות. הסטראוטיפ המצייר את חולי הנפש כאלימים והשימוש במונח "חולה נפש" ככינוי גנאי לפושעים – אינם אלא הכפשה גזענית חשוכה, שמקורה בבורות בנושא מחלות הנפש. הכתמת ציבור שלם של בני אדם בשל אפיון כזה או אחר שאינו תלוי בהם – בין אם מדובר בצבע עור, במוצא אתני, במין או בזהות מינית – הינה פסולה. אין זה הוגן לשייך אנשים עם מחלת נפש, הסובלים מאפליה ומהדרה חברתית, לפשעים המזעזעים שמתרחשים עתה אל נגד עינינו ומזעזעים אותנו. הם אינם אחראים להם ואינם אשמים בהם.

כפי ש"הומו" אינה קללה, גם "חולה נפש" אינה קללה. מי שמדביק על רוצחים כינוי זה (או על כל אדם אחר שהוא רוצה להכפיש) חוטא בסייניזם – גזענות כלפי אנשים עם מחלות נפש. אי אפשר להילחם בלהט"בופוביה – גזענות כלפי להט"בים – על ידי גזענות כלפי חולי נפש. אי אפשר להילחם בגזענות כלפי פלסטינים על ידי גזענות כלפי חולי נפש. גזענות היא גזענות. רייסיזם, סקסיזם, להט"בפוביה, סייניזם – כולם מאותה המשפחה מלאת השנאה.