הים שלנו נמלא מתים

אדה קולאו, ראשת העיר ברצלונה, היא החומר ממנו עשויים מנהיגי עם אמיתיים. הדברים המובאים כאן הם דבריה של המנהיגה הזו מהשמאל הרדיקלי בספרד. קיראו וחישבו: מי עוד יכול לכתוב דברים כאלה? מי עוד יכול לצאת בקריאה שכזו?

חשיבותו של הטקסט עצומה ומצאתי לנכון לתרגמו, כולו, כלשונו. הוא נוגע בתאים האמיתיים של מהותנו, אלה שיכולים לעשות אותנו יצורים אנושיים, סולידריים, או טינופות של ממש:

שלשום חמישים בני אדם מתו בחנק בלב ספינה. אתמול יותר משבעים מתו בתוככי משאית. היום אנחנו מתעוררים עם הידיעה על עוד שתי ספינות שטבעו: קרוב לוודאי יותר ממאה מתים. הים שלנו נמלא מתים. גבולותינו מלאו בגדרות תיל, בשוחות, במכשולים מלאכותיים… ובמתים.

ֿגברים, נשים, ילדים, ילדות, מתים. וחלקה של אירופה מבכה, צועקת, אבל… אבל שלא יבואו, שיסתלקו, שיעלמו, שלא יתקיימו ושלא נצטרך לראות אותם בטלוויזיה, ועוד פחות מכך לפגוש אותם ברחובות שלנו, עם המעילים שלהם, במטרו, בחדרי המדרגות של הבתים שלנו.

יש המפיצים באופן חסר אחריות את תעמולת הפחד מפני ׳האחרים׳, ׳הבלתי חוקיים׳, ׳אלה שבאים לרכול ללא רישיון׳, ׳אלה המבזבזים את כספי הביטוח הרפואי שלנו׳, ׳המתיישבים בבתי הספר׳, ׳שבאו לקבץ נדבות׳ ו׳לפשוע׳…

אבל הפחד אינו אלא זאת: פחד. הפחד שלנו לחיות קצת פחות טוב לעומת הפחד שלהם שלא לחיות כלל. הפחד שלנו שנצטרך לשתף חלק קטן מהרווחה שלנו, מול הפחד שלהם מפני הרעב והמוות. פחד זה הוא כה עמוק אצלם שהוא העניק להם את אומץ הלב לסכן את הכל, לחצות את הים ללא דבר, מצוידים בפחדם בלבד.

פחד לעומת פחד. ופחדם חזק יותר מזה שלנו. לכן, תושבי אירופה: הבה ונראה נכוחה. לא יספיקו חומות ולא גדרות תיל על מנת לעצור זאת. לא גז מדמיע ולא כדורי גומי כדי לבלום אותם. או שנטפל בדרמה האנושית הזאת מתוך יכולתנו לאהוב, וזה הרי מה שעושה אותנו ליצורי אנוש, או שבסופו של חשבון נהיה כולנו נעדרי אנושיות בעליל. ויהיו עוד מתים, עוד רבים מאד. אין זה קרב על מנת להגן על עצמנו מפני ׳האחרים׳. עתה אנחנו מנהלים מערכה נגד החיים.

שתחדלנה הממשלות לאיים עלינו ב׳חבר מביא חבר׳. מה שאירופה זקוקה לו, באורח דחוף, הוא קריאה לאמפתיה. הפליטים האלה יכולים היו להיות בנינו, אחינו, או האימהות שלנו. הם היו יכולים להיות אנחנו עצמנו, ממש כפי שבעבר יצאו אל הגלות כה רבים מסבינו וסבותינו.

למרות שמדובר בנושא הנמצא באחריות המדינה ואירופה כולה, מכאן, מברצלונה, נעשה כל אשר נוכל על מנת ליצור ולהשתתף ברשת של ׳ערי מקלט׳. אנחנו רוצים בערים המחויבות לזכויות האדם ולחיים, ערים שנוכל להתגאות בהן״.

את המילים האלו פרסמה קולאו בעמוד הפייסבוק שלה, טקסט שהוא נקודת אור בחשיכה. בשונה מהרוב המכריע של מנהיגי אירופה הנתונים להתקפת פאניקה ומחפשים אמצעי קסם אלימים לעצור את האוניות המובילות משא אדם, היא קראה לגלות אנושיות, לקבל את הפליטים מאפריקה ומהמזרח התיכון, המסכנים את חייהם על מנת להגיע לאירופה. היא הציעה להקים שורה של ״ערי מקלט״ בהם ישוכנו הפליטים ושברצלונה תשמש להן מטרופולין ומרכז. קריאתה זכתה לכמאה אלף לייקים ולעשרות-אלפי שיתופים.

אין ספק שדבריה של ראשת עיריית ברצלונה הם יחודיים בכל המערכת הפוליטית האירופית, וכאמור, זכו להדים רבים. מתוך סקרנות עברתי על תגובות הטוקבקיסטים. כמובן שהיו שהציעו לה לשכן את הפליטים בביתה, אבל הרוב המכריע הריע לה ולדברים שכתבה. הם ביקשו להזכיר את המתנדבים שבאו מרחבי העולם לעזור לספרד הרפובליקנית, שעה שזו הותקפה על ידי צבאות פרנקו, מוסוליני והיטלר בשנת 1936. הם חזרו והזכירו את העובדה שרפובליקנים רבים, ביניהם גם סבים וסבתות שלהם, יצאו לגלות בתום מלחמת האזרחים (1939) וידעו מה הם חיי פליטים.

אף אחד לא יכול להעיז פנים ולומר לה את המשפט הנלוז שאומרים כאן, בישראל, ״עניי עירך קודמים״, מכיוון שקולאו הקימה לפני שמונה שנים את ״הפלטפורמה למניעת סילוק משפחות מבתיהן״, בשל פיגורים בתשלומים. בתקופה זו, של משבר כלכלי וחברתי חריף,  במאבק עז שהתנהל בכל רחבי ספרד, היא וארגונה הצליחו למנוע את סילוקן של כ-50 אלף משפחות מבתיהן, דהיינו – למעלה מ-200 אלף אישה ואיש, ילדים וקשישים. גם במסגרת זו היא הגנה על מהגרי עבודה ועל פליטים, ממש כמו על אזרחי ספרד.

יש להדגיש כי גישה זו של סולידריות אנושית עם ״האחר״ ו״הזר״ עמדה בבסיס תנועת המחאה הספרדית שהחלה ב-15 למאי 2011 (במאמר מוסגר אוסיף כי העדרה של סולידריות זו בישראל היא אחד ההבדלים המכריעים בין תנועת המחאה הספרדית לבין זו שלנו). מפלגת השמאל הרדיקלי ״פודמוס״, שקמה על בסיס תנועת המחאה, אימצה באופן מלא השקפה זו. מנהיגה, פאבלו איגלסיאס, הצהיר בעצרת המונים בחודש אפריל האחרון שתנועתו תמחק מהמילון הספרדי את המונחים ״זרים״, ״חסרי ניירות״ וכן הלאה.

ממשלת ספרד הימנית ניסתה לעשות שריר. היא אסרה בחוק מתן עזרה רפואית ל״חסרי ניירות״. המפר את ההוראה צפוי לקנס עד מיליון יורו ולפיטורין מהעבודה. למרות זאת, רופאים ואחיות הצהירו בפומבי שבדעתם להפר את החוק. עיריות ומחוזות אוטונומיים בהן ניצח השמאל הרדיקלי חילקו כרטיסי ביטוח רפואי חינם לפליטים. ממשלת ספרד נשברה והיא עומדת לבטל את הגזירה.

יש לציין שגישה זו של השמאל הרדיקלי אומצה במלואה ביוון בחודש ינואר של שנה זו. עם עליית ממשלת סיריזה לשלטון הוצאו כל הפליטים מהמחנות ומבתי הכלא. למרות הקשיים הכלכליים וההומניטריים העצומים שבהם עומדת הארץ, סופקו להם אמצעי מחייה מינימליים וטיפול רפואי חינם. יוון כיום היא הארץ הבולטת ביותר בעולם בקבלת הפנים החמה, הסולידרית, לזרם הפליטים הבלתי פוסק. זו אחת הסיבות העיקריות להתנכלות של הנהגת האיחוד האירופאי לארץ בעת הדיונים על החוב החיצוני.

התקווה הגדולה היא שהרעיון של אדה קולאו יתגשם במהירות, למרות התנגדות ממשלת ספרד, ויהווה דוגמה לשאר מדינות אירופה.

ואולי יהיו לו הדים גם בישראל, ויבוא הקץ להתעללות השיטתית הנהוגה כאן בפליטים.

תודה לסילבי רפאל שהפנתה את תשומת לבי לטקסט של אדה קולאו. 

רון ברקאי הוא פרופ׳ (אמריטוס) להיסטוריה של ימי הביניים באוניברסיטת תל אביב. מחברם של שלושה רומנים. מחלק את זמנו בין תל אביב לסלמנקה שבספרד.