העולם היה גואה למולי והאדמה רועדת

כל שניסיתי היה לבטא את לבי באופן שהיה טבעי וברור לי יותר מכל, ניסיתי להיאחז במילות השיר. פרק אחד-עשר מתוך "פני עצמי״ – חלק שני בטרילוגיה מאת יחזקאל נפשי
יחזקאל נפשי

אני מבקש להעתיק לכאן את שירי "החי", אשר עליו ועל האופן בו נהגה, סיפרתי בקצרה בפרק הקודם. אך ראשית כל, טרם שאעלה אותו על הכתב, אכתוב, מבלי להאריך, מספר מילים שעולות עתה בדעתי. אני מחזיק בדעה זו: כל הקיים למולנו, כביכול, הוא אינו אלא צילו של הנעלם מאיתנו, ראי סדוק של אפשרות הגלום מעלה, שהרי שם, באמת, מתרחשים החיים האמיתיים. האדם הינו חיה עגמומית, הנעה בכבידה על הארץ, אשר רגליה חותכות וחורשות את האדמה, פוצעות אותה ומקימות על גופה בנייני בטון עתירי קומות הנישאים אל על, מכבידות על לבה ומחללות אותה. אולם עיניה, עיני אותה חיה אנושית עגומה, עיניה מישירות מבט אל הרקיע, לשם היא נכספת, מבקשת להתמזג עמו.

המונח "חוזר בתשובה", אינו קיים בעבורי. חוזר בתשובה, הוא אדם שחזר בו ממעשיו. אני איני סבור שכל אשר התרחש לי, או יותר נכון, שכל אשר עשיתי, הוא אכן ראוי וטוב (זאת אומרת, עד כמה שמושגים אלה אכן קיימים), אך אני גם יודע, שאילולא הייתי חווה (או חווה באופן שונה), את אשר בסופו של דבר היה בלתי נמנע לי לחוות, לא הייתי מי שאני עתה. לטוב או לרע, האדם, הינו תוצר של מעשיו ושל האירועים אשר אינו לו. הציפור, טרם שהיא מודעת ליכולתה להתרומם ולנסוק, מבקשת לעוף. לא חזרתי בתשובה באותו לילה, כי אם שבתי למקורותיי. כמשורר, או יותר נכון, כאדם המוצא עצמו כותב שירים מעת לעת, כל שניסיתי היה לבטא את לבי באופן שהיה טבעי וברור לי יותר מכל, ניסיתי – מאחר והעולם היה גואה למולי והאדמה רועדת – להיאחז במילות השיר. מעולם לא הכרתי דרך טובה מזו, ואני סבור גם, שככל הנראה, כבר לא אכיר.

הסופר והמשורר יותם ראובני, אשר עמו נפגשתי פעם באישון לילה, אמר לי תוך שיחה מקרית על עניינים תיאולוגיים, כי על השיר להיות בבחינת זעקתו האחרונה של האדם טרם מיתתו, טרם נפשו ממריאה אל על ונוטשת את הגוף הזה. ואולם לי כבר אינה בחיי לכתוב אי אלו שירי אהבה לנשים שונות, או שירים שעיקרם ניסיון לכידת מהות נפשו של האדם, התחבטות קיומו למול אלוה, אך אילו אכן אחדים משיריי, אשר תחת חסד כלשהו, היו בבחינת הזעקה האחרונה של האדם ברגעיו האחרונים טרם החידלון, אז ללא ספק, אחד מהם הוא השיר לו קראתי "החי".

yn1

החי

יֶלֶד קָטָן

שֶדָּמוּ חָקוּק בִבְשָֹרוֹ

אִלֵּף אוֹתִיוֹת

וְכָתַב רִשּוּמִים בַּשָּמַיִם

הִבִּיט לְמַעְלָה

לִבְרָכָה חֲלוֹמִית

מוּדָע לָעֻבְדּוֹת

וְהוֹדָה.

שוּב חָסוּ עַל חַיָיו הַבֹּקֶר.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נירית

    וואווו וואווו ואווו ביג ביג לייק