אין שום גבורה ב"ירידה" לשדרות

רגע אחרי הבחירות האחרונות יזמנו, חברים וחברות מהחברה האזרחית בנגב, מפגשים פוליטיים פתוחים בפריפריה. התזה היתה פשוטה: רק שיחה יכולה להתחיל איזה דבר חדש. ועבור מי שקנה את הנרטיב של "שני עמים" ואת התהייה המקוממת של "איך ייתכן שאנשי הפריפריות מצביעים לימין?", זו יכולה להיות הזדמנות פז. רק להתניע את הרכב או לעלות על הרכבת, ובתוך שעה-שעה וחצי להיפגש עם מי שמחזיקים במפתח לתשובות.

המפגש הראשון שלנו נערך בקפה חברתי בשדרות. הללו שאלו והללו ענו. התפתח שיח מרתק. לקראת סיום שאלו אנשי המרכז בכובד ראש: "מה אתם מציעים לנו לעשות? איך ניתן לתמוך בעשייה שלכם?". החברות והחברים משדרות ענו, כמעט כאיש אחד: תודה, אבל לא תודה. אנחנו מסתדרים נהדר. ואם אתם מתעקשים על תשובה אז הנה היא: תעבדו בקהילות שלכם. בערים שלכם. בשכונות שלכם. אם כל אחד יעשה את העבודה המדויקת והמחוברת שלו, נוכל לחולל טוב אמיתי.

נזכרתי בשיח הזה כשהשבוע הכריז שי פירון שהוא עוזב את הכנסת ומגיע לשדרות על מנת לעשות "עשייה חינוכית". ברגע אחד, יכולתי לשמוע חבורות של פרשנים המשבחים אותו על ה"ירידה" לשדרות. רבים מהם אמרו כמה שדרות זקוקה לדחיפה וסיוע כזה וכמה מדובר העשייה מבורכת ומדהימה. זמן אלול מעודד אותנו להגינות ולכף זכות, ובכל זאת, בואו נדייק – אין שום גבורה ב"ירידה" לשדרות. למעשה, אין כלל "ירידה" לשדרות – זו שפה המקפלת בתוכה יחסי כוח. הראייה מן המרכז את הפריפריות כאזור חולשה שאחת דינו: להמשיך ולהיות שדה החלומות של הפולקלור הישראלי או לקבל "חיזוק" מן המרכז וגיוס "אוכלוסייה חזקה" להצלה, חייבת לחלוף מן העולם. הראייה הזו היא זו המחלישה. היא זו שעודדה את רוב רובם של חברי לכיתה באשקלון לעשות הכל על מנת "להצליח" ולעזוב את העיר.

אז להלן החדשות ועיקרן תחילה: הנגב הולך ומתחזק בשנים האחרונות. כפי שכתב יהודה עמיחי ב"עצות האהבה הטובה", אנו בונים בניין מתחדש מאבני המקום. רבים מאיתנו, כולל ראשי רשויות ובעלי תפקידים במרחב, אקטיביסטים ופעילים בקהילה, אנשי חברה אזרחית ומגזר עסקי, אמנים ואנשי תרבות, רואים את הבנייה הזו כמהלך המרכזי שיחולל שינוי ביחסי הכח מרכז-פריפריות. פרקטיקות כחיזוק מרכזי הערים והישובים הקיימים והכלכלה המקומית, טיפוח מנהיגות מקומית, עידוד יזמות צעירה, חיבור רשתות ומרחבים קהילתיים, כמהלך מרכזי ורחב ולא כסרח עודף למדיניות המעודדת כלכלה ותכנון "גדול" מן המרכז החוצה.

במהלך הזה, כל מי שבוחר להצטרף מבורך. מוזמן לעלות על הקרונות ולא להידחף לקטר. מוזמן להיות מ"אנשי השורה השנייה" (כפי שנהגה בשנות החמישים והשישים במאבק השחורים לזכויות האזרח). הברירה האחרת היא שיחזור לעשות במקומו שלו. הברירה של בניית הון פוליטי קצר טווח, בזכות כמה שעות מתוקשרות של "עשייה חינוכית" בפריפריה, תקצור פירות באושים. היא כבר איננה אופציה ששכר בצדה לעושיה. בשדרות ישנם כוחות רבים וחזקים, בני מקום ומצטרפים הרואים בעיר ובאזור את עתידם. הם-הם מנהיגי ההווה והעתיד, היכולים לחולל שינוי. כל דבר אחר יהיה לפרנס את הנרטיב הידוע שהביא אותנו למצב הנוכחי ולצפות לתוצאות אחרות.

יתכבד פירון ואחרות/ים, ויעמדו לצידנו ואיתנו בשותפות וצניעות למול השימה הגדולה.