אין שום גבורה ב"ירידה" לשדרות

השבוע הכריז שי פירון שהוא עוזב את הכנסת ומגיע לשדרות. תודה, אבל לא תודה

רגע אחרי הבחירות האחרונות יזמנו, חברים וחברות מהחברה האזרחית בנגב, מפגשים פוליטיים פתוחים בפריפריה. התזה היתה פשוטה: רק שיחה יכולה להתחיל איזה דבר חדש. ועבור מי שקנה את הנרטיב של "שני עמים" ואת התהייה המקוממת של "איך ייתכן שאנשי הפריפריות מצביעים לימין?", זו יכולה להיות הזדמנות פז. רק להתניע את הרכב או לעלות על הרכבת, ובתוך שעה-שעה וחצי להיפגש עם מי שמחזיקים במפתח לתשובות.

המפגש הראשון שלנו נערך בקפה חברתי בשדרות. הללו שאלו והללו ענו. התפתח שיח מרתק. לקראת סיום שאלו אנשי המרכז בכובד ראש: "מה אתם מציעים לנו לעשות? איך ניתן לתמוך בעשייה שלכם?". החברות והחברים משדרות ענו, כמעט כאיש אחד: תודה, אבל לא תודה. אנחנו מסתדרים נהדר. ואם אתם מתעקשים על תשובה אז הנה היא: תעבדו בקהילות שלכם. בערים שלכם. בשכונות שלכם. אם כל אחד יעשה את העבודה המדויקת והמחוברת שלו, נוכל לחולל טוב אמיתי.

נזכרתי בשיח הזה כשהשבוע הכריז שי פירון שהוא עוזב את הכנסת ומגיע לשדרות על מנת לעשות "עשייה חינוכית". ברגע אחד, יכולתי לשמוע חבורות של פרשנים המשבחים אותו על ה"ירידה" לשדרות. רבים מהם אמרו כמה שדרות זקוקה לדחיפה וסיוע כזה וכמה מדובר העשייה מבורכת ומדהימה. זמן אלול מעודד אותנו להגינות ולכף זכות, ובכל זאת, בואו נדייק – אין שום גבורה ב"ירידה" לשדרות. למעשה, אין כלל "ירידה" לשדרות – זו שפה המקפלת בתוכה יחסי כוח. הראייה מן המרכז את הפריפריות כאזור חולשה שאחת דינו: להמשיך ולהיות שדה החלומות של הפולקלור הישראלי או לקבל "חיזוק" מן המרכז וגיוס "אוכלוסייה חזקה" להצלה, חייבת לחלוף מן העולם. הראייה הזו היא זו המחלישה. היא זו שעודדה את רוב רובם של חברי לכיתה באשקלון לעשות הכל על מנת "להצליח" ולעזוב את העיר.

אז להלן החדשות ועיקרן תחילה: הנגב הולך ומתחזק בשנים האחרונות. כפי שכתב יהודה עמיחי ב"עצות האהבה הטובה", אנו בונים בניין מתחדש מאבני המקום. רבים מאיתנו, כולל ראשי רשויות ובעלי תפקידים במרחב, אקטיביסטים ופעילים בקהילה, אנשי חברה אזרחית ומגזר עסקי, אמנים ואנשי תרבות, רואים את הבנייה הזו כמהלך המרכזי שיחולל שינוי ביחסי הכח מרכז-פריפריות. פרקטיקות כחיזוק מרכזי הערים והישובים הקיימים והכלכלה המקומית, טיפוח מנהיגות מקומית, עידוד יזמות צעירה, חיבור רשתות ומרחבים קהילתיים, כמהלך מרכזי ורחב ולא כסרח עודף למדיניות המעודדת כלכלה ותכנון "גדול" מן המרכז החוצה.

במהלך הזה, כל מי שבוחר להצטרף מבורך. מוזמן לעלות על הקרונות ולא להידחף לקטר. מוזמן להיות מ"אנשי השורה השנייה" (כפי שנהגה בשנות החמישים והשישים במאבק השחורים לזכויות האזרח). הברירה האחרת היא שיחזור לעשות במקומו שלו. הברירה של בניית הון פוליטי קצר טווח, בזכות כמה שעות מתוקשרות של "עשייה חינוכית" בפריפריה, תקצור פירות באושים. היא כבר איננה אופציה ששכר בצדה לעושיה. בשדרות ישנם כוחות רבים וחזקים, בני מקום ומצטרפים הרואים בעיר ובאזור את עתידם. הם-הם מנהיגי ההווה והעתיד, היכולים לחולל שינוי. כל דבר אחר יהיה לפרנס את הנרטיב הידוע שהביא אותנו למצב הנוכחי ולצפות לתוצאות אחרות.

יתכבד פירון ואחרות/ים, ויעמדו לצידנו ואיתנו בשותפות וצניעות למול השימה הגדולה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    אני שמח לשמוע נימה חדשה בשיח. אבל לצערי הבדלנות נשמרת. מדוע להפריד בין צפון לדרום. מדוע שלא לקבל סיוע ממי שמסוגל לתת אותו. ה"ירידה לדרום" היא בטוי שגור ואין בו כל כוונה של עליונות.
    הגיע הזמן שנרגיש כולנו כעם אחד ונפעל יחדיו מול האתגרים הקיימים והצפויים לנו בעתיד. מה שחשוב בהקשר זה הוא החינוך ויפה שאנשי חינוך שותפים למהלך מתוך דחף פנימי ורצון טוב. לא הכל פוליטיקה.

  2. דן וקסלר

    כל מילה בסלע!
    ושיחד איתו יעלו על הרכבת חזרה למרכז איילים ושאר מצילי הנגב!
    ולא יתנשאו
    ולא יגנבו
    לא את האדמה ולא את התעסוקה ולא את העשייה שלנו
    בשנה הבאה בשדרות/בבאר שבע הכבושה!

  3. עמי אשר

    פולחן הפריפריה הוא שריד לעידן הציוני המוקדם שבו אילץ המשטר הבן-גוריוני מהגרים שנחשבו בעיניו נחותים גזעית להתיישב לאורך הגבולות הפרוצים לפליטים המבקשים לשוב לביתם ולספק באמצעות מותם מתקריות ירי מזדמנות תואנה מן המוכן למלחמות ברירה.

  4. רתם אילני

    אבי, מה שכתבת מקסים וכל כך ברור ונכון. שנה טובה