• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

טווסים לבנים ברחובות גונדר

הפעילות של הסוכנות היהודית בגונדר שבאתיופיה הפכה את המקום למעין מושבה קולוניאלית ישראלית, שבעיקר משרתת את המתנדבים וחווייתם ה״אותנטית״ ולא את המקומיים – שלא לדבר על תועפות של התנשאות, הון עתק שנשפך ופרויקטים מופרכים. ואף אחד לא מספר את האמת על העתיד השחור בישראל
יצחק מולהיצחק מולה

פעיל חברתי וראש מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה – גוף שהוקם ע"י צעירים שנושא העלייה בוער בהם

בשנים האחרונות מתבצעות כידוע עליות מסודרות מאתיופיה לישראל, הן מגונדר והן מאדיס אבבה. ראשית, חידוד קטן לגבי שתי הקהילות היהודיות בערים הללו: בגונדר נמצאת הקהילה הגדולה והמוכרת יותר, ממנה עלו אלפי יהודים לפי קריטריונים ולפי חוקי מדינת ישראל. יש במקום מתחם גדול ובו בית כנסת, מקווה וכמה חדרים המשמשים ללימוד, והוא מכונה מרכז קהילתי או צ׳ולט-בית (בית כנסת) – ובכל מקרה, ממש לא הצירוף המבחיל ״מחנה גונדר״, שם שהאוכלוסייה המקומית לא משתמשת בו.

לעומת זאת הקהילה באדיס אבבה עצמאית מאוד, וכמעט שלא ביקרו בה שליחים או מתנדבים בעשור האחרון. מנהיגים אותה צעירים וצעירות וכן מבוגרים, ללא שום מגע ישיר עם גורמים ממשלתיים ישראליים. במתחם באדיס יש בית כנסת וכיתות לימוד וכל הלימודים הפורמאליים והבלתי פורמאליים מתבצעים ומעוברים על ידי החבר׳ה הצעירים, ביניהם סטודנטים וגם כאלו שעוסקים במקצועות חופשיים. זוהי קהילה הקיימת ומתנהלת בצורה מעוררת השראה.

במשך השנים הגיעו לגונדר מאות מתנדבים ושליחים – בהם אני. עוד לפני השחרור, ממש כמו כל חייל חשבתי על הטיול שאחרי השירות הצבאי. היה לי ברור שהיעד הוא אתיופיה, ושתוך כדי הטיול אשלב התנדבות. ממש במקרה נודע לי כי הסוכנות היהודית מגייסת שליחים לגונדר, ומיד הצטרפתי לשלב המיונים ונסעתי. מאז, אתיופיה שבתה אותי ונושא העלייה חשוב לי.

*  *  *

בסוף שנת 2011, הסוכנות היהודית החלה אט-אט לקחת אחריות על כל הקשור לעליית יהודי אתיופיה המרוכזים בגונדר, במקום הארגון האמריקאי נאקוג' (שעד אז היה אחראי על הקהילות יחד עם ארגונים אמריקאיים אחרים). כידוע, הסוכנות לא ממש רצתה בכך ואלמלא אינטרסים כלכליים ולחצים פוליטיים היא לא הייתה עושה זאת; כחלק מהתהליך, שלחה הסוכנות משלחות של מתנדבים לצד גורמים ממשלתיים רשמיים שינהלו את העלייה ואת צרכי המועמדים. כך, בעצם, הפכה גונדר למעין ״מושבה קולוניאלית ישראלית״. על חלק מאוד גדול מהעובדים ומהמתנדבים, שבין השאר מלמדים עברית ומעבירים פעילויות נוספות, נהוג לומר שהם ״מלח הארץ״: חבר׳ה צעירים אשר הקריבו מזמנם והלכו לארץ לא להם בשביל לתת מעצמם. אני, לצערי הרב, לא לגמרי התרשמתי כך.

ייתכן שהרעיון הראשוני של ההתנדבות אכן מגיע ממקום מאוד נקי וטהור, אך בפועל, לאחר התאקלמות של כשבועיים בגונדר, ניתן להבחין בשינוי בהתנהגותם של המתנדבים: למשל, פתאום כל אחד מהם לוקח בעלות על קבוצות נערים, וכיאה לתחושת ה״מלך״ שספגו בזמן כל כך קצר הם מתחילים להמליך מלכים משל עצמם, לחדור ולפלוש לתוך חייהן הפרטיים של משפחות במקום ולתת מתנות. לתת – רק כי זה עושה להם טוב בכמה תאים באגו. הנתינה אינה חיונית או נכונה, והיא בוודאי לא משפרת או באמת תורמת. להפך, היא משאירה את המקבלים עם תחושה של ״חוב״ ויוצרת אינטראקציה של קירבה במסגרתה המקבל לא יכול להחליט או לומר "די, את זה אני לא צריך", או פשוט "לא רוצה".

הנתינה משאירה את המקבלים עם תחושה של ״חוב״ ויוצרת אינטראקציה במסגרתה המקבל לא יכול להחליט או לומר "די, את זה אני לא צריך" או פשוט "לא רוצה". למתנדבים זה נוח. בשבילם החוויה רק מתעצמת והחדירה הגסה לתוך התא המשפחתי מוסיפה לרזומה שיצברו במהלך החודשים, בהם יעברו חוויה כה ״אותנטית״ באתיופיה האפריקאית

למתנדבים זה נוח. בעבורם החוויה רק מתעצמת והחדירה הגסה לתוך התא המשפחתי מוסיפה לרזומה שיצברו במהלך החודשים, בהם יעברו את חווייתם האישית והכה ״אותנטית״ באתיופיה האפריקאית. מדי יום ביומו מתנדבים ומבקרים רבים פשוט כופים ביקורים בבתיהם של הצעירים, קובעים מפגשים אישיים בימים לא נוחים (אבל למי אכפת, העיקר שהוא ילמד אותי אמהרית וגם אוכל להסתובב בפיאסה בביטחון) לצד קפיצה והתעלקות בחיבוקים ומלמולי אהבה (אני בספק אם משפחותיהם וחבריהם של המתנדבים גם זוכים לכזאת אהבה, או רק ילדי גונדר).

כך, הרצון הגדול לעשייה משמעותית נדחק לטובת סיפוקים אישיים. המתנדבים מתהלכים כמו טווסים ברחובות גונדר, היד לא נחה מלנופף לשלום לכל העובר ברחוב. שמותינו נקראים ללא הפסקה, אותנו כולם מכירים בגונדר, הפכנו לסוג של סלב ואנחנו בשלנו – מנערים את נוצותינו כדי להפיץ את אותה אהבת רחוב שאנחנו כה מחבבים, שלא לומר, זקוקים לה. כל מתנדב ומתנדבת עושים מה שחפץ לבם – ללא התייחסות לכללי המקום או לאופי התרבותי של הקהילה. יחסי התלות שנוצרים משרתים אמנם את שני הצדדים, אך מי שנפגעת היא רק הקהילה. לא היה אדם אחד שהגיע וסיפר לנערים הללו את האמת לגביהם: עתידם בארץ, הגזענות, הסללתם למוסדות דתיים,שליטת מרכזי הקליטה בחיי משפחתם ועוד.

גונדר
גונדר 2011. אף אחד לא מספר את האמת על העתיד. צילום: יצחק מולה
גונדר 2011. צילום: יצחק מולה
גונדר 2011. צילום: יצחק מולה

כיום, לפחות רשמית, הסוכנות לא נוכחת בגונדר ולא פועלת במגע ישיר עם הקהילה היהודית. אך זה לא מונע ממנה לגייס מיליונים על גבה של הקהילה ולהשתמש בהם לצורכי תעמולה; לא רחוק מהקהילה היהודית שוכן לו בניין גבוה ומפואר ולצדו בניין זהה נוסף. צמד המבנים הללו משמש מגורים למתנדבי ״פרויקט תן״ של הסוכנות היהודית ולמנהליהם. פרויקט זה עובד בעיר גונדר עם נערי רחוב לא-יהודים, לצד ארגון מקומי שטיפל באותם נערי הרחוב עוד לפני הגעתם של מתנדבי ״תן״. נשאלת השאלה: למה לעזאזל צריך את ״תן״ שם? בנוסף, ״תן״ עבדו במנזר בשם ״מאמא תרזה״ לילדים יתומים, חולים וכו׳ – מקום שהיה פעיל לפני ואחרי מתנדבי הסוכנות. שוב נשאלת אותה שאלה: אם ארגוני הסיוע כבר היו קיימים ברמה המקומית, למה ״תן״ נכנסו לסיפור?

וישנה הברקה נוספת מבית היוצר של ״תן״, כזאת שברמה האישית הכעיסה אותי מאוד. להברקה קוראים ״פרויקט חקלאות״, המתקיים באחד הכפרים הקרובים לגונדר. על הנייר הכל יפה ואפילו מעודד, אך חדי העין יבחינו כי מדובר בפרויקט לפרוטוקול בלבד – איפה יש עוד דברים כאלה? מתנדבים שאין להם שום רקע או ידע בחקלאות מגיעים להסביר לאותם כפריים על חקלאות?? שיא ההתנשאות! ועל זה נאמר ״ויקום הגזר ויכה את הגנן״. לא ארחיב על כך, אבל אומר שפרויקט החקלאות נכשל כישלון חרוץ ואף גרם לקשיים רבים באותו הכפר בו הועבר.

מתוך אתר הסוכנות.
צילומסך מתוך אתר הסוכנות. קולוניה מודרנית למתנדב

מעבר להיותו של פרויקט ״תן״ מיותר, ישנו אבסורד גדול עוד יותר: הדבר היחיד שהיה מצדיק את הפרויקט בגונדר הוא עבודה עם הקהילה היהודית, אך הסוכנות היהודית אוסרת על משתתפיו להיות בכל מגע עם הקהילה. פשוט אסור. אז למה, בהיעדר כל סיבה אידיאולוגית, הם בכל זאת שם? אחת הסיבות היא העובדה שהסוכנות היהודית היא גוף ״מזדקן״ הנמצא בתהליכי גסיסה, ועל כן ממציא את  עצמו מחדש בהסוואת ״פעילויות חברתיות״ בעולם (ששש… לא להגיד לאף אחד שיש מאות מנהלים ואלפי עובדים שזקוקים לשכר עתק ומפעילים לחצים כבדים כדי שהסוכנות תמשיך לפעול וכך יש עבודה, ואם יש עבודה יש כסף!). פתאום מהות הסוכנות לא עומדת לנגד עיניהם. להביא עולים לארץ ישראל? כשמדובר במיליונים, גם הטובים ביותר ישנו את מהותם. לסיכום, פרויקט ״תן״ נוצר רק כדי למכור חוויה למתנדב, קולוניה מודרנית.

*  *  *

בניגוד לפעילות היתר של מתנדבים עם הקהילה היהודית והכללית באתיופיה, אפשר לשים לב להיעדרות כמעט מוחלטת בעשייה למען העולים אשר מגיעים ארצה או למען משפחות מסורבי העלייה בישראל. פתאום החדווה לעשייה בשביל יהודי אתיופיה נעלמת, והאהבה שהציפה את הנוער בגונדר נעדרת ממרכזי הקליטה/שליטה. פתאום הם לבד מתמודדים עם כאוס הקליטה, נזרקים לאותם מלתעות שכל כך לא אהבנו ושאנו יודעים כי עבודתם לא ראויה.

עיניהם המבריקות שהביאו איתם מגונדר מתחילות להתמלא באבק ובעשן בהגיעם ארצה. הילדים האלה צריכים אותנו פה בארץ! כן, העבודה ההתנדבותית איתם בארץ לא מלהיבה כמו בגונדר ששם אנחנו נראים כמו ״מלאכים״; אך העבודה החשובה היא פה בארץ.

חשוב רק לומר שיש קומץ שעשה עבודה מעולה ואמיתית! מצטער אם יש כאלו שייפגעו בצורה כזו או אחרת, אך זאת לא כוונתי. נכתבו פה דברים שאני יודע שלא תהיה הסכמה לגביהם, אבל הם אמיתיים. כבני אדם, כנראה יהיה קשה לכל אותם מתנדבים להודות בכך.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. טדי אפרו

    בתור אחת שהייתה ועשתה, הרגשתי מתוך הכתבה המון שליליות.
    נכון שהתנדבות במדינת עולם שלישי הוא עניין שנוי בחלוקת בפני עצמו,
    אך אפשר לדון על זה מבלי להכפיש את המתנדבים ואת מהות העשייה.
    החבר'ה בפורייקט בוחנים ומדברים על מושג הקולניאליות במהלך כל המסע.
    מבחינים ודנים על הגבולות השונים ועל אופן המעורבות-מה נכון ומה פסול.

    בנוסף, דיברת על פרויקט החקלאות, ועל כישלונו. שכחת לציין שהפרוייקט שינה פנים והניב כמה וכמה הצלחות. כך גם בשאר הפורייקטים, שעוברים רפורמה בכל פעם שמגיעים רעיונות והצעות ליעול.
    בסופו של דבר, המטרה מקדשת את האמצעים.

    מלקאם אדיס אמט ומי ייתן וניפתח את השנה במילים חיוביות.

  2. בן דוד

    האם האתיופים יהודים? תשפטו בעצמכם: לא היה להם סידור תפילה, לא משנה ולא גמרא, לא חגים ולא מצוות. יהודים במקורם? היו הוגנים בתשובתכם.

  3. עמית

    אפשר לכתוב דברים דומים על רוב הפרויקטים ל"סיוע" למדינות עולם שלישי ועל המתנדבים שהולכים אליהם. ובכל זאת, האם עדיף בלי הפרויקטים?

  4. פריץ היקה הצפונבוני

    זה לא המקרה הראשון שמקימים אירגון סיוע עתיר תקציבים ומתנדבים שבגלל בורות .התנשאות ולעיתים גם שחיתות גורמים נזק רב לקהילה לה הם מתימרים לסייע כשרובו הגדול של הכסף הולך לרוחתם של העסקונה והמתנדבים ולא פעם גם אל השליטים המקומיים. מאז שהתחילו פעולות סיוע בינ׳׳ל בעולם ה 3 נשפכו לבור ללא תחתית מיליארדים רבים.

  5. יובל

    שטויות במיץ עגבניות!!
    דברי ההבל של הכותב נובעים מרגשי נחיתות שלצערי הם הגורם העיקרי למירמור ולחוסר היכולת להתקדם ועד שלא יפטר מרגשי נחיתות אלה לעולם לא יוכל להיות ישראלי ככולם

    הייתי בגונדר וראיתי את המסירות, את ההשקעה , את הנתינה מכל הלב. אותם מתנדבים משלמים מכיסם על מנת להתנדב ועושים זאת מתוך אמונה בוערת. כל אחד מהם יכול היה לטייל בכל מקום בעולם אבל בחר לבוא ולעבוד במלוא מובן המילה. עבודה לא פשוטה בתנאי מחייה לא קלים.

    ואז בא התוסכל הזה שזורק רפש על כל העשייה. רפש שנובע מבעיה אישית של אחד שמרגיש שהוא פחות וחבל.

    בתור בן לעולים מעיראק בשנות החמישים אני מציע לו להתגבר על הרגש, להתעלות ולהאמין שהישראלי היפה באמת רואה בו שווה אך עליו להתנהג כשווה ולהאמין בעצמו ובמדינה