• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

משטרת ישראל זורעת את דרכנו הביתה באלימות

אירועי הימים האחרונים ביפו רחוקים מלהיות הפגנות אלימות של שנאה ליהודים. זוהי התקוממות של אוכלוסייה שבאופן שיטתי מופלית ומודרת וסובלת מאלימות משטרתית ברברית וחסרת מעצורים
עבד אבו שחאדה

פעיל בל״ד וסטודנט לתואר שני במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים

התקשורת הישראלית הציגה בימים האחרונים את ההפגנה ביפו כהתארגנות חמושה של צעירים יפואים. לאור העובדה שאני דווקא כן נכחתי בהפגנה, שלא כמו אותם כתבים מזרחנים שסיקרו את האירוע מהספה בבית, והייתי בקשר עם ההנהגה המקומית שסיפקה לי מידע על השתלשלות האירועים לפני ואחרי האירוע, ראיתי לנכון לכתוב טקסט זה בכדי לנסות להציג מה אכן קרה באותו ערב ולהציג את הצד האנושי של החברה הפלסטינית ביפו, שעוברת דיכוי ודה-הומניזציה מצד גורמים רשמיים והתקשורת הישראלית.

ראשית, יש לציין שלא ניתן לנתק את אירועי ההפגנה מהקונטקסט הרחב שלה, שהוא היחס המפלה של הממסד הרשמי ובראשם כוחות הביטחון והמשטרה כלפי החברה הערבית בחיי היום-יום. מאז קום המדינה החברה הערבית בכללותה סובלת מאפליה וגזענות בכל שדה חברתי אפשרי. ביפו, כמו בשאר הערים המעורבות, האפליה מודגשת אף יותר לאור העובדה ששכנינו היהודים, שגרים באותו בניין כמותנו, מקבלים יחס מועדף מצד הממסד, לפעמים אף על חשבוננו. שילוב של גורמים ביפו הכינו את הקרקע להתפרצות הרגשית של החברה הערבית: שנים של חוסר תיקצוב ואלימות משטרתית; התעלמות ממצב העוני בעיר; וכמובן, עידודם של קיצוניים דתיים יהודים להתגורר בשכונות הערביות. את הגעתם של אלו לעיר ליווה גל ונדליזם במקומות הקדושים של המוסלמים והנוצרים בעיר. מובן כי גם התנהלותה מדינת ישראל במתחם מסגד אל אקצא תרמה רבות להתפרצות זו. הסיקור התקשורתי שכבר כן נעשה יצר תמונת מצב דמיונית, בה אין בעיות ואין דיכוי אלים כנגד החברה הערבית, אלא רק התנהגות שנובעת משנאה טהורה ולא מוצדקת כנגד יהודים.

השיח העובדתי חשוב מדרגה ראשונה בסוגיה רגישה זו, שנלווה לה מטען רגשי ולאומי, במיוחד במישור המשפטי. במקרה הזה, מבחינה משפטית לא היתה הפגנה אלא שיירת אופנועים של מועדון האופנועים היפואי. מארגני השיירה התייעצו עם ארבעה עורכי דין שונים והובהר להם חד-משמעית שבמקרה זה משפטית הם לא מחויבים באישור משטרתי. גם בשימוע של הצעירים שנעצרו לאחר האירוע השופט נזף במשטרה על כך שמצד אחד התירה את השיירה ומצד שני עצרה והאשימה את המשתתפים בה.

ההגפגנ הביפו, 06.10.15. תוך שניות החלו העימותים עם השוטרים, אך לא היו אלו עימותים אופייניים: הפעם מדובר היה בניסיון לבוא חשבון עם כוחות היס"מ ביפו, אשר באופן תדיר תוקפים את צעירי יפו בצורה ברברית
ההגפגנ הביפו, 06.10.15. תוך שניות החלו העימותים עם השוטרים, אך לא היו אלו עימותים אופייניים: הפעם מדובר היה בניסיון לבוא חשבון עם כוחות היס"מ ביפו, אשר באופן תדיר תוקפים את צעירי יפו בצורה ברברית

זו אינה הפעם הראשונה ששיירה כזו מתקיימת. המשטרה היתה מודעת לקיומה, ובעבר לא התקיים שום אי סדר. גם הפעם, השיירה החלה באופן רגוע ומסודר. בשלב מסוים, לאחר שהמשתתפים נכנסו לשכונת עג'מי, המשטרה החליטה לחסום את הכביש ללא שום הסבר. לאחר שאחד ממנהיגי השיירה פנה לשוטרים ושאל אותם למה חסמו את הכביש משני צדי הציר, השוטרים הסתכלו עליו באופן מבזה ואף התעלמו משאלתו כאילו כלום לא נשאל. באותו רגע החל להיות מאד צפוף וכהרף עין המשטרה, ללא שום סיבה מוצדקת, ניסתה לעצור את אחד המפגינים. מיד לאחר מכן החלו המשתתפים להתעמת עם השוטרים במטרה לשחרר את אותו בחור שנעצר. כך זה התחיל: השוטרים החלו להתפרע ולאיים עם שוקר חשמלי על המפגינים. כאשר אחד המנהיגים המקומיים ניסה לדבר עמם, הותקף אף הוא על ידי המשטרה. המסר שמשטרת ישראל העבירה, בין אם במודע או לא, הוא שהדרך הביתה היום היא רק דרך האלימות.

בכל הנוגע להתרחשויות בזמן האירוע, לא נשמעה בתקשורת אפילו התייחסות אחת להתנהגותה של ההנהגה המקומית. נציגי הנהגה זו, למרות שחוו אלימות מצד גורמי המשטרה, לא הרפו עד שהרגיעו את הרוחות. הם הפגינו נחישות ואחריות פוליטית כלפי כלל החברה, למרות שחלקם מזדהים עם מפלגות נגדן הממסד מסית באופן תדיר

תוך עניין של שניות החלו העימותים עם השוטרים, אך לא היו אלו עימותים אופייניים. הפעם מדובר היה בנסיון לבוא חשבון עם כוחות היס"מ ביפו, אשר באופן תדיר תוקפים את צעירי יפו בצורה ברברית, ללא דין וללא דיין. הפעם היה לנו יתרון מספרי. ההתארגנות המסיבית של היפואים אפשרה להם לא רק להעביר לרשויות את המסר שלמען אל אקצא נהיה מוכנים להפר את הסדר, אלא גם את האמירה שאנו חלק מהעם הערבי הפלסטיני, בעל זהות לאומית ברורה.

חשוב להבהיר ולהדגיש את מה שהתקשורת הישראלית התעלמה ממנו בחוסר מקצועיות. נראה כי אמצעי התקשורת החליטו לפרסם בצורה סלקטיבית את אותו מידע שמיטיב עם הדעות הפוליטיות הנפוצות. בעיתון "ידיעות אחרונות", למשל, פורסם שבאירוע הונף דגל חמאס. להשערתי כוונתם היתה לדגל הירוק, על גביו כתוב בערבית "אין אל מלבד אללה, ומוחמד הוא הנביא", אלא שזהו דגל שמזוהה עם כל התנועות האיסלמיות בעולם, בעוד לחמאס יש את הדגל שלהם. בכל הנוגע להתרחשויות בזמן האירוע, לא נשמעה בתקשורת אפילו התייחסות אחת להתנהגותה של ההנהגה המקומית. נציגי הנהגה זו, למרות שחוו אלימות מצד גורמי המשטרה, לא הרפו עד שהרגיעו את הרוחות. הם הפגינו נחישות ואחריות פוליטית כלפי כלל החברה, למרות שחלקם מזדהים עם מפלגות נגדן הממסד מסית באופן תדיר, כגון התנועה האיסלמית הצפונית. כמו כן, לעומת הדימוי התקשורתי שנוצר, של התפרעויות לא פוסקות, האירוע עצמו החל בשעה שמונה בערב, רק כשעה וחצי מאוחר יותר החל האי-סדר, והאירוע כולו הסתיים עד השעה עשר וחצי.

חלה אחריות על התקשורת בכללותה להפגין קצת יותר אחריות ולסקר אירועים בדקדוק ומיומנות בכדי לשמור על דברים בפרופורציה ולא להסית נגד חברה שלמה. כנראה שבמדינת ישראל זו בקשה גדולה מדי. להערכתי, אל מול פניה של החברה הישראלית, נראה כי החברה הפלסטינית במדינת ישראל תמשיך לסבול מדיכוי ותגיב בהפרת סדר כאשר סוגיות כה מרכזיות יעלו על הפרק. עד שהחברה היהודית תתעשת ותפנים שלא נרשה ולא ניתן להתייחס אלינו כאזרחים סוג ב', המצב של כולנו יידרדר. ברוח הדרישות לגנות אירוע זה או אחר, שאופפת אותנו לאחרונה, אני דווקא אינני מגנה את האירוע. להיפך, אני מתגאה במיוחד באותם צעירים שלא פחדו ויצאו והפגינו כנגד אלה שמדכאים אותם מדי יום.

כנראה שיעניין אותך גם: