שימורי הזמן

טאיסה סקריפצ׳ק צילמה את מולדובה בפעם האחרונה בה ראתה שם את סבתה. לצד התלישות והדממה צילומיה מבטאים תחושת שייכות עזה
טאיסה סקריפצ׳ק

בית סבי וסבתי במולדובה, וכן הבתים של קרובי משפחתי, מהווים עבורי אוצר יקר ערך בחיי כיוצרת ובכלל. נולדתי במולדובה ושם העברתי את רוב ילדותי המוקדמת. בנסיעות שבין העיר לכפר בו חיו הוריי אמי, הייתי נרגשת. תמיד ציפה לי משהו מעניין בבית סבתי וסבי, בית אשר היה גדוש בטפטים, שטיחים, מפיות סרוגות וחפצים ישנים. בביקורי האחרון במולדובה חשתי את אותה ההתרגשות וצילמתי את סדרת הצילומים הזאת. זו גם הייתה הפעם האחרונה בה ראיתי את סבתי דריה.

הצילומים מציגים את המקומות כפי שהם, ללא התערבות. מעין קולאז' של פריטים שנוצרו מהחיים עצמם. אני רואה בצילומים אלו את הריחוק הגדול הפיזי, התרבותי והנפשי אשר קיים בין מולדובה לישראל. אני חשה בבדידות, בתלישות ובדממה כאשר אני מתבוננת בחדרים, בנופים ובחפצים שצילמתי, עם זאת מקומות אלו טמנו בי תחושות עמוקות שלעולם אינן עוזבות אותי – חמימות, משפחה, בית, שייכות, מעין גרעין של זהות. את כל אלו אני מנסה לשמר היטב כך שלעולם לא אשכח.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.