קדושת החיים מעל לכל: כמה מלים של תקווה מהעצרת בירושלים

צעידה ביחד לאור קדושת החיים / מאיר בוזגלו

עומדים ביחד, בלי שנאה ופחד. זו באמת האמירה של השעה. מסרבים להיות אויבים. יחד עם זאת, חשוב לומר שיש גם לאן לצעוד ביחד. יש כאן שלט שצועק "יש דרך אחרת". אני מאוד מזדהה עם השלט הזה בגלל שכאשר אני מסתכל בעצמי כיהודי, אני רואה שבתוכי יש תיבת תהודה ערבית. שפת אמי היא הערבית המרוקאית. וזה לא נס, לא משהו יוצא דופן יש עולם של מורשת יהודית ערבית. אם רוצים לצעוד ביחד זה הזמן לזכור אותה. מדובר על מורשת שמשתרעת על פני מאות רבות של שנים ועל פני שטח עצום, והיא יצרה את פאר התרבות היהודית הכוללת את איבן גבירול, ר' יהודה הלוי, רמב"ם עולם של שירה ופיוט, מוזיקה שמגיעה למאה העשרים.

מדברים על אמונה ומלחמה, ושפיכות דמים. כאילו שאמונה היא מלחמה. ובכן, אני רוצה לומר שיש דרך אחרת. אמונה היא גם דרך לשלום ולחיים. רק אדם חי יכול להתפלל ולשבח את הקב"ה. לא המתים יהללו יה. אי אפשר לבוא בשם קדושת תפילת האדם ולהרוג ולזרוע מוות. ואי אפשר בשם הזכות להתפלל לסכן חיי אדם שנבראו בצלם.

אנחנו אחרי ימי הרחמים והסליחות, אחרי כיפור, אבל גם אחרי עיד אל אדחא שנשלט על ידי ערך החמלה. זה זמן החמלה. יש הרבה משותף, ואם נצליח לבנות על המשותף אפשר יהיה להקרין אור גדול פנימה לתוך ישראל, ולכל האזור סביבנו. בעזרת השם.

לא באתי לדבר כאן על רעיונות גדולים. באתי להניח במוקד הבמה את ערך קדושת החיים. המטרה אינה מקדשת את האמצעים. זה להזמן להניח את קדושת החיים מעל לכל. דם זה לא מים. ולא משנה איזה דם.

אני רוצה להודות לכולכם, אבל במיוחד לחברים ולחברות הערבים שבאו לכאן. עבור היהודים זו עוד הפגנה שלא עולה ביוקר, אבל לחברות ולחברים הערבים זה עלול לעלות ביוקר. אני רוצה להודות לכם מעומק לבי. חיזקו ואימצו כולכם.

מאיר בוזגלו, פילוסוף, תנועת תיקון

במקום להציב בטונאדות תבנו מתנ״סים / מוראד מונא

לא באנו היום בכדי לומר תנמיכו את הלהבות, באנו לומר תכבו את השריפה.

באנו לדרוש שפיות. באנו לדרוש הוגנות. באנו לדרוש שוויון.

בימים קשים אלו אנחנו נתקלים בהרבה מחסומים במזרח ירושלים, לא רק בטונאדות וחיילים אשר דואגים להקשות את מהלך חיי היום-יום של הרבה חפים מפשע, אלא גם להבות כגורם מייאש ומדכדך להרבה בני אדם תמימים.

הממשלה ועיריית ירושלים ראו בדרך זו פתרון לסכסוך והציבו עונשים קולקטיבים לעם שלם. אנחנו אומרים – אין זו הדרך. לעיריית ירושלים אנחנו אומרים: במקום להציב בטונאדות תבנו מתנ״סים, מגרשי ספורט וגנים ציבוריים. תדאגו לתוכניות מתאר ובתי ספר נוספים. תדאגו לפרויקטים וחוגים לילדים ובני נוער. לממשלה אנחנו אומרים: תפסיקו את הכיבוש, תדאגו לאופק מדיני שיוביל לשלום, אין מקום לחפש אשמים. תהיו הגיוניים והוגנים ותסיימו כבר את הסכסוך מיידית, והכי חשוב – תחסכו מאתנו את שפיכות הדמים.

הסכסוך לא נולד היום, גם בעבר עברנו ימים קשים ונוראים, שילמנו מחיר כבד, אך רק דרך פתרון צודק שיאפשר משא ומתן אמיתי בין שני הצדדים אפשר להגיע לחיים יותר שקטים. אנחנו חיים ביחד, נמשיך לחיות ביחד, אל תתנו לשנאה לשלוט בנו, אל תתנו לייאוש להשתלט עלינו, תחשבו על הילדים ועל העתיד, תחנכו אותם לאהוב את האחר ולכבדו ללא הבדל דת, גזע ומין – כי כולנו בני אדם, הרי אין הבדל בין דם לדם.

לכן אנו אומרים לשני הצדדים: תבינו, נולדנו כבני חורין, תנו לנו ביטחון ולמדו זאת מהכוח שלנו להמשך חיים משותפים בלי ייאוש ובלי פחדים. אנחנו מאמינים בדו קיום – וכך יהיה.  

מוראד מונא, קהילת בית הספר הדו-לשוני יד ביד בירושלים, תושב ראס אל עמוד