מצב חירום כשגרת חיים: על הלינץ׳ וחוק המישוש

הפטום זרהום, האזרח האריתראי שנורה בטעות על ידי קצין הביטחון של התחנה המרכזית בבאר שבע, ולאחר מכן מת כתוצאה מלינץ' שנעשה בו על ידי אנשים שסברו כי הוא מחבל, לא היה יכול לעשות דבר על מנת למנוע את מותו. צבע עורו וחזותו, והסתה מתמשכת של פוליטיקאים שדרבנו אזרחים מפוחדים לפעול בניגוד לחוק ולהרוג את כל מי שנחשד כמחבל, גזרו את גורלו של הפליט שנס על נפשו מהמשטר הרצחני באריתריאה והגיע עד לכאן בתקווה למצוא מקלט בטוח כאן.

צבע עור וחזות הם מסימני הזיהוי העיקריים המבחינים בימים אלו בין עמית לאויב. בין אזרחים תמימים מן השורה לבין חשודים מסוכנים חורשי רעה. הפטום זרהום השתייך לקבוצה השנייה. את ההבחנה האכזרית הזו מחזקת הצעת חוק שאישרה השבוע הממשלה, הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, חוק המכונה גם "חוק המישוש". על פי הצעת החוק, שוטרים יוכלו לבצע חיפושים גופניים במקומות בילוי ובסביבתם הקרובה, גם ללא חשד קונקרטי נגד האנשים שבגופם או בכליהם יתבצעו החיפושים.

היוזמה להצעת החוק השנויה במחלוקת הזו החלה לפני חמש שנים, ובמקור היא נועדה להיאבק באלימות במקומות בילוי. שר הפנים, גלעד ארדן, החליט שימי הפיגועים יוצרים הזדמנות מעולה להעביר את הצעת החוק: "עקב הפיגועים האחרונים", הצהיר השר, "נוצר צורך דחוף לתת סמכויות למשטרה לערוך חיפושים גופניים כדי להתמודד טוב יותר מול טרור הסכינים". למען האמת, אין שום צורך דחוף בחוק הזה. כפי שמעיר עורך הדין אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח, "כבר היום יש למשטרה סמכויות חיפוש נרחבות – די בכך שאדם מעורר חשד כדי ששוטר יוכל לערוך עליו חיפוש. בדרך זו, למשל, סוכל לפני כמה ימים פיגוע במגדל העמק".

די ברור מי ייכלל בקבוצות החשודים העיקריות עליהם ייערכו החיפושים, בעלי עור כהה וחזות מזרחית – ערבים, מזרחים, אתיופים ומבקשי מקלט. זהו חוק שמניסיון ברור שאכיפתו תהיה סלקטיבית. אכיפה כלפי קבוצות שהפרופיל שלהן, כפי שהוא נתפס על ידי שוטרים ונציגי שלטון החוק, משייך אותן לקטגוריית הקבוצות המועדות לאלימות, קבוצות מחוללות צרות. כמה אירוני שבשנת 2000 חוקק חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, חוק שמטרתו העיקרית הייתה להיאבק באפליה המתמשכת במועדונים ומקומות בילוי כלפי אנשים בעלי "חזות מזרחית". חוק המישוש, שיאפשר חיפוש בבגדיהם ובגופם של אותם בעלי חזות מיוחדת, יגרום לאפלייתם ופגיעה בכבודם עוד בטרם הם יגיעו לפתח המועדון.

הצעת חוק המישוש מצטרפת להצעת חוק משמעותית ונרחבת הרבה יותר, הצעת חוק המאבק בטרור – הצעה המשתרעת על פני מאה עמודים שלחברי הכנסת לא היה זמן לעיין בה בטרם הונחה על שולחן מליאת הכנסת לקריאה ראשונה. ההצעה מרחיבה באופן משמעותי את סמכויות המדינה ואת ההגדרות לארגון ולפעילות טרור. על פי החוק, ההגדרה של "מעשה טרור" אינה רק פעילות חבלנית נגד אזרחים או רכוש, אלא מספיק שאדם יאיים בפעילות כזו. ההגדרה של חברות בארגון טרור אינה מצומצמת לחברים הפעילים בארגון אלא כוללת גם מקרים של הבעת הסכמה או הזדהות עם ארגונים הקשורים באופן עקיף לגיוס פעילים לארגוני טרור. זכותה של מדינה להגן על עצמה מפני טרור, אולם במקרה זה, בשם המלחמה בטרור יפגע החוק בזכויות יסוד בסיסיות של אזרחים, בזכות חופש הביטוי שלהם, בזכות החופש להתאגדות והוא יצמצם באופן משמעותי מאד את מרחב השיח הדמוקרטי.

בספרו "מצב חירום" מצביע הפילוסוף האיטלקי ג'יאורג'ו אגמבן, כיצד ההגדרה של מצב חירום שאמורה לציין נסיבות חריגות ויוצאות מן הכלל שבהן יש להעניק לריבון סמכויות חריגות, הפכה להיות לשגרת החיים של מדינות דמוקרטיות מערביות המקדמות חקיקה "אנטי טרוריסטית". חקיקה שאינה מבחינה בין עמית לאויב, חקיקה הגולשת לחייהם היום-יומיים ופוגעת בזכויותיהם של אזרחים עמיתים ומכרסמת במשטר הדמוקרטי.

הטקסט פורסם הבוקר ב"ידיעות אחרונות"