למרוד בשיכחה: פרידה מקפה גיברלטר

שמו של נחל אסי מורד בשכחה התרבותית שמאפיינת את המקום הזה, ממש כמו אתר האינטרנט קפה גיברלטר, שנסגר לאחרונה
עמוס נויעמוס נוי

בעל תואר שלישי במסלול לפולקלור ותרבות עממית באוניברסיטה העברית בירושלים, מלמד באוניברסיטת בן-גוריון ובמכללת אחווה וכותב בנושאים של תרבות וחברה

מוקדש לאופיר טובול ולחסן ועמירה, אבל בעיקר לאָסי שלהם

את הפוסט הזה הבטחתי לעצמי לכתוב לקפה גיברלטר כבר לפני למעלה משנה, כשחסן ועמירה קראו לבת שלהם, שתהיה בריאה, אסי. דחיתי ודחיתי, והקפה נסגר. אז זה בעצם הפוסט האחרי-האחרון שלי. פוסט מורטם. זה פוסט אישי על העיוורון של הזיכרון.

כשהייתי ילד, היו לי קרובים בקיבוץ ניר דויד, שחבריו מתעקשים לקרוא לו רק בשם המקורי הסוציאליסטי שלו, תל עמל. זה קיבוץ ותיק, ממייסדי העמק ונציגים נוקשים של השומר הצעיר. והביקורים שלי שם נראו כמו חלום על גן עדן. גדלתי בבית של רעש, צעקות, דוחק. הקיבוץ היה שקט, ורגוע, וירוק, ונקי, ויפה. והילדים בני גילי היו גבוהים, וחסונים, ובהירים, ואתלטיים. ופשוטים, קצת סתומים. כששאלו אותי אם אני רעב אמרתי כמובן לא, מחכה שיפצירו בי שוב, כמקובל. אף אחד לא הפציר בי שוב ונשארתי מת מרעב. וקינאתי אפילו על זה – שאין בהם מבוכה, ולא בושה, ולא בעיות בדימוי עצמי, ולא גינונים כאלה. סתומים ובלי תסביכים ויפי תואר וגבוהים. ההיפך המוחלט ממני.

במרכז הקיבוץ היה נחל עם ברבורים. שבני הקבוץ קוראים לו אָסי. הייתי יורד אליו לבד לגמרי, ובתוך כל השקט והטבע והברבורים הייתי שוחה במים הצלולים ומרגיש שאני מיטהר.

ודבר אחד היה לי מובן מאליו ומעבר לכל ספק – שקוראים לנחל הזה בשם הכל כך צברי אסי, שם של משפחת דיין מהצד השני של העמק, על שמו ולזכרו של בן קיבוץ גבוה ויפה בלורית ותואר, שהיה אלוף העמק בשחייה, ונפל בקרב גבורה באחת מיחידות העלית שקיבוצניקים כאלה הלכו אליהם אז.

עברו שנים ולמדתי דברים. למדתי ששמו העברי הרשמי של הנחל הוא נחל עמל, והוא מוביל מהסחנה (ששמו הרשמי גן השלושה) לקיבוץ. למדתי על ההיסטוריה של הסחנה – אותה שכיית חמדה ארכיטקטונית והנדסית של פלסטין המנדטורית. למדתי על טחנות הקמח, ועל היופי, שאגדות של פליטים פלסטינים מבית שאן מפארות עד היום (בשפתה המכובסת של הוויקיפדיה, ובשפתו של דף ההסבר לתירים שבו לתימני אין שם: לפני הקמת המדינה היו האדמות באזור בבעלותם של ערבים אמידים, שהקימו טחנות קמח, הרחיבו והעמיקו את הבריכות ויצרו מפלי מים כדי להניע את אבני הריחיים. אחרי מלחמת השחרור נהרסו הטחנות וכעת נמצאים שרידיהן בשטח גן השלושה. אחת מהן שוקמה. מאבני הטחנות ההרוסות בנה בשנות ה-50 "עולה מתימן שהיה לו מושג בבנייה", כפי שכתוב בדפי ההסבר לתיירים בסחנה, "את הקיר שמעליו נופל המפל ותצלומו מופיע בכל ספר תמונות מישראל(". למדתי איך הפלמח החריב את שכיות החמדה האלה, ואיך לא מזמן אספו שוב את האבנים כדי לשבץ אותן ביצירת אמנות שהוקמה שם. אמא של חברי הטוב מנצרת היתה מהמשפחה הבית-סנית שהפעילה את המקום והיתה בעלת אדמות בו לפני 48׳.

נחל אסי, 2012. צילום: שלומי מישלי (מתוך אתר פיקיוויקי)
נחל אסי, 2012. צילום: שלומי מישלי (מתוך אתר pikiwiki)

אבל דבר אחד היה לי מובן מאליו ומעבר לכל ספק – שקוראים לנחל הזה אסי על שמו של איזה בן קיבוץ גבוה ויפה בלורית ותואר, שהיה אלוף העמק בשחייה, ונפל בקרב גבורה באחת מיחידות העלית.

אחר כך למדתי עוד דברים: על המונופול של הקיבוץ על משאב הטבע הזה. על כך שהוא סגור לבני הסביבה. על כך שאתר הסחנה מופעל ומוחכר רק לקיבוצים הסמוכים, כמו כל אתרי התיירות והפנאי מסוג זה. חברים טובים בבית שאן סיפרו לי על המאבק הנמשך של תושבי העיר על השימוש בסחנה ובאסי, שהגיע פעם אחת כמעט לשימוש בנשק חם מצד חברי הקיבוץ.

אבל דבר אחד היה לי מובן מאליו ומעבר לכל ספק – שקוראים לנחל הזה בשם הכל כך צברי אסי על שמו של בן קיבוץ גבוה ויפה בלורית ותואר, שהיה אלוף העמק בשחייה, ונפל בקרב גבורה באחת מיחידות העלית.

אפילו כשלמדתי שאחד הנהרות הגדולים במזרח התיכון נקרא בלשונות האירופיות אורונטס ובטורקית אסי ובערבית אל-עאסי לא קישרתי. גם לא כשהתעמקתי קצת במקור השם של הנהר הגדול ההוא. הנחל של הקיבוץ נשאר אסי. כי היה לי מובן מאליו ומעבר לכל ספק – שקוראים לנחל הזה על שמו של בן קיבוץ גבוה ויפה בלורית ותואר, שהיה אלוף העמק בשחייה, ונפל בקרב גבורה באחת מיחידות העלית…

ולא קישרתי אפילו כששמעתי את אום כלתום שרה: אראכ עסי אלדמע (أراك عصي الدمع)ראיתיך מתמרד כנגד הבכי (כלומר, נלחם בו, עוצר בדמעות; כאן המלים בערבית ובאנגלית). כי שמו של הנחל ההוא הוא שם ערבי. עסי בערבית זה מורד. על הנהר הגדול אורונטס אומרים שהוא מורד, כי הוא זורם מדרום לצפון בניגוד לכל הנהרות הגדולים האחרים באזור. יש גם הסברים אחרים – החל ממיתוסים בבליים ואוגריתיים על מרד יצורי הים וכלה בגדות המיוחדות שלו, שמונעות השקייה רגילה (ושגלגלי ההשקייה המפוארים שלו כנראה ניזוקו במלחמה העכשווית בסוריה). גם העאסי הקטן זורם מהסחנה צפונה. מצאתי הסבר פלסטיני עממי שמסביר שבמקומות מסויימים נראה שהנחל זורם "נגד הכיוון". כמה מוזר ופואטי, שמה שנדמה לי מתוקף התניות ועיוורון כמו שם קיבוצניקי, הוא שריד מעברו המזרח-תיכוני של האזור, שפירושו מורד ונון-קונפורמיסט. זו המלה עצמה שהתמרדה כנגד השכחה… כמו עשרות אלפי המלים שפורסמו בקפה גיברלטר, שהיה לי הכבוד לכתוב בו, ושהפסיק בימים אלה את פעילותו השוטפת והפך לארכיון.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שושי שמיר

    ביליתי בניר דוד כמה חופשים גדולים בילדותי, אצלך דודה מרילה של חברה שלי אלה. ועד היום אחד הזכרונות המופלאים שלי הם משעת הצהריים שמרילה הכריחה אותי לנוח, על המיטה השמורה לאורחים במסדרון ליד חלון הטפטפת. השלווה שחשתי אז הייתה חד פעמית.
    הכרתי שם שני ילדים בערך בגילך, לא סתומים בעליל. דני היה אמן מדהים, פילוסוף ומשורר. הוא לימד אותי לאהוב את לאונרד כהן ועוד כל מיני. והלך ונהרג במלחמת יום כיפור. תרצה היא מסיפור אחר.
    גם את ירח הדבש שלי עשיתי בניר דוד, בחדר של חבר של דני שהיה בצבא או משהו. וזללנו לו את כל שפופרות החלב המשומר שהיו על הארונית.
    כשמצאו את דני, שנעדר המון זמן במלחמה, היה בכיס המדים שלו שיר שכתבתי כשנולדה בתי ניצן ז"ל. כשהוא נהרג היא כבר מזמן הייתה מתה. מי יודע למה החזיק אות השיר בכיס…
    ומי חשב אז על מה שאתה כותב היום…

    עיני עכשיו במקום רטוב, כמו שאמי הייתה אומרת.
    תודה עמוס

  2. רתם

    כמה יפה כתבת. עאסי בערבית מדוברת בנגב זה גם לוחץ ונותנים את זה לפעמים כשם לבן :). למדתי כבר מספר שקראתי, "מעלה נמר", שכמעט תמיד לשם הערבי של המקום יש קשר ברור למקום , משהו בצורתו או אירוע שהתרחש בו, היסטוריה מקומית "שריד מעברו המזרח-תיכוני של האזור" . . .

  3. פריץ היקה הצפונבוני

    מענין ותודה. אני ידעתי שאסי זה השם הערבי אבל לא את כל ההסברברשות הקיבוץ גם גן-חיות: ,,גן-גורו׳׳ בשת׳׳פ עם גני חיות מאוסטרליה וונכדי יכלו לשחק שם עם הקנגורואים. החיות לא בכלובים אלאבגידרות. corals.הן הסחנה והן הגן הזה פופולריים אצל פלסטינים ישראלים . אני תקוה שבכ׳׳ז גם כל הפלסטינים יוכלו להגיע זה יכול לקרות אם ישראל תבחר בשלום.

  4. שרל

    האדונים,והשטלתנים על שמורות טבע וקרקעות השיכים לעם.מתעשרים על גבם של תושבי הפירפריה ישראל האחרת.
    מחובתה של המדינה לקחת מהם את השמורות המגודרות והקרקעות הלא מעובדים בחזרה. הגיע הזמן לעשית צדק ושוויון ויפה שעה אחת קודם.