• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

נתניהו והמופתי - מעבר לשואת היהודים

העמדת גורל היהודים כסיפור היחיד של השואה והנאציזם אינו חידוש של נתניהו. האם חיסולם של הצוענים, ההומואים, הנכים, השמאלנים, האינטלקטואלים היה גם הוא רעיונו של המופתי?

החידוש ההיסטורי של ראש ממשלתנו, לפיו היטלר בעצם לא רצה לחסל יהודים ורק המופתי שכנע אותו לעשות זאת, עורר רעש רב. יש שהגיבו בהומור; יש מי שתפשו זאת, ובצדק, כשלב נוסף בהסתה הנמשכת נגד העם הפלסטיני. שכתוב, שעניינו אינו בהיסטוריה אלא בכאן ובעכשיו; ביצירת תמונת מציאות המוחקת את הדיכוי המתמשך שלהם ואת זכותם שלהם לחיים בכבוד במדינתם – שתגן עליהם ועל זכויותיהם. (מוחמד בכרי ב״הארץ״, נועם שיזף ב״שיחה מקומית״).

לתחושתי, יש בכך אפילו משהו עמוק ומפחיד יותר, משהו שאין צורך בידע היסטורי אקדמי כדי להבינו. מדברי נתניהו עולה המסר, כי חיסולם של הצוענים, ההומואים, הנכים, השמאלנים, האינטלקטואלים, הנשים שאינן "טהורות" מספיק, א-נשים שאינם טהורים מספיק, ובכלל זה גם גרמנים – כל אלה אינם אלא פסיק קטן ובלתי רלוונטי. יש מי שניתן להגדירם כ"לא אנושיים" ולעשות בהם כל שצריך.

מדבריו עולה הרושם, כי הזוועה שבנאציזם ובשואה טמונה רק בגורל היהודים. האם כל שאר מעשי הרייך הגרמני לגיטימיים? מה עם כל אותם "לא יהודים" שאותן דרכי חיסול ודיכוי איומות ננקטו גם נגדם? מי שהוצגו גם הם כ"לא אנושיים", כחלשים ומחלישים, כמזיקים לטוהר ולחוסן העם. ואותה מכונת השמדה, שתוכננה ובוצעה על ידי רבים כל כך מן העם הגרמני – האם גם עמם שוחח המופתי אחד אחד ושכנע אותם? האם הוא זה שתכנן את מחנות הריכוז ותאי הגז והפעיל אותם בכוחותיו שלו?

השואה על כל קורבנותיה נתאפשרה לא רק בשל החלטת המנהיג. היתה זו גם נכונותם של רבים – "כוחות הסדר" ואזרחים  – לבצעה ולהאמין בנחיצותה. ביססה אותה אחת מהנחות היסוד של התורה הנאצית, כי יש מי שמחלישים את העם ואת חוסנו בעצם מהותם וקיומם. כי הבא להחלישך – מותר ורצוי והכרחי להשכים להורגו. התורה הנאצית נשענה גם על הטענה, כי יש להגן על תרבות המערב בכל דרך מפני המזרח המנוון. ובמאבק נגד חיסול הגזע, העם, הכל מותר. לכן חוסלו גם הצוענים, ההומוסקסואלים (שגם במדינתנו המפוארת יש מי שרואים בהם נגע המסוכן לעם, לחוסנו ולתורתו), השמאלנים. חוסלו גם נשים, שפגעו בטוהר הגזע. חוסלו גם האינטלקטואלים – מי שסירבו לקבל תורה אחת, ידע אחד ותרבות אחת בלבד. אידיאולוגיה זו לא צצה פתאום עם הופעתו של המופתי בחדריו של היטלר. אני בטוחה גם, שהתעלמות נתניהו מכל אלה אינה באה אך ורק מידע היסטורי חסר.

במילים פשוטות, העמדת גורל היהודים כסיפור היחיד של השואה והנאציזם אינו חידוש של נתניהו. כך גם ראיית הסיפור הציוני כנדבך בהתחזקות ערכי המערב על מול אלה המנוונים ומסואבים של המזרח. "סיפורו הציוני" של נתניהו עם זאת מעלה בדרגה את אותה הנחה, שכל מי שמחליש/ה את חוסן העם, כל מי שאינו חזק/ה או טהור/ה מספיק – מן הדין לטפל בו, "לנטרל" אותו ואם אין ברירה – לחסלו.

 

השואה על כל קורבנותיה נתאפשרה לא רק בשל החלטת המנהיג. היתה זו גם נכונותם של רבים – "כוחות הסדר" ואזרחים – לבצעה ולהאמין בנחיצותה. ביססה אותה אחת מהנחות היסוד של התורה הנאצית, כי יש מי שמחלישים את העם ואת חוסנו בעצם מהותם וקיומם. כי הבא להחלישך – מותר ורצוי והכרחי להשכים להורגו

לא נעים לומר, אך זהו המסר שעולה ממדיניות הממשלות האחרונות בצורה בוטה ובלתי מוסווית. אני זוכרת את תחילת תקופת שלטונו של נתניהו – את מאבקן של האמהות החד-הוריות, את ויקי כנפו. כבר אז, הפנה נתניהו אצבע מאשימה אל המוחלשות ואמר במפורש: "הן חיות על חשבונכם". כלומר, מחלישות אתכם. מזיקות לכם. כך גם לגבי המובטלים ועוד ועוד – בתהליך נמשך של ביטול רשת הביטחון לכל המוחלשות/ים. תהליך הנמשך עד היום במדיניות האנטי-חברתית הבוטה של ממשלותיו. ולצד מדיניות זו עומדת הטענה – הוכיחו את תרומתכם/ן למדינה. רק כך נדע שמגיע לכם/ן, ולו במעט. כך, למשל, אותה תביעה להוכחת כושר השתכרות, המוצגת שוב ושוב. וכך גם לגבי קבלת הזכאות לדיור ציבורי, לסיוע בשכר דירה, לדמי אבטלה ועוד. וזאת במציאות בה העבודות הזמינות היחידות הן עבודות קבלן, בתת שכר. וזוהי רק דוגמה אחת מני רבות.

בקצרה, כל תקופת שלטונו מציג נתניהו מדיניות שמבססת ובונה תמונה של מציאות על פיה ה"חלשים" מזיקים לחוסנו של העם ומכאן למדינתו, שנועדה רק עבורו. נכון, לעתים גם המוחלשים מקבלים פירור או שניים, כשלא ניתן להשתיקם או כשיש צורך לגייסם אל אותו "יחד" הפועל למען העם. נכון, הצגת המזרח כמנוון וכמאיים עוברת שינוי לאור צרכי המציאות, שבו הופכת המילה "ערבים"/"פלסטינים" לשם נרדף לאותו מזרח שטני, וכל מי שיהודים הם נקיים. נכון. אך גם אלה נמדדים כל הזמן במחירה של התרומה למדינה, שהפכה להיות זהה לשלטון. שלטון, שבעיקרון הוא עדיין מערבי ואשכנזי ודובר בשם המערב. תרומה שלעתים מתבטאת בשירות צבאי, לעתים בתמיכה בשלטון, לעתים בסממנים יהודים – אך הדרישה לעולם קיימת.

אינני באה להשוות, כיוון שההיסטוריה לעולם אינה זהה. בעלי הכוח שואפי השלטון, שמי שנבראו בצלם הם כלי עבורם, לעולם ימצאו דרכים חדשות ומופלאות לחסל ולשמור שלטונם, כוחם והונם. אינני משווה גם כי כאשר ניתן יהיה כבר להשוות, על באמת, יהיה זה מאוחר מדי. לכולנו.

גם בגרמניה רבים וטובים המשיכו בחייהם ללא כל כוונה רעה. חלקם קבלו והשתתפו בפה מלא אך חלק גדול ניסו פשוט להמשיך בחייהם. לשרוד. הסכמתם היתה הסכמה שבשתיקה, ולעתים גם של חוסר ברירה בגלל צרכי השרדותם שלהם עצמם. חלקם נהרגו כחיילים במלחמות השלטון וחלקם בידיו – במחנות הריכוז ובידי כוחות הסדר שלו – מפני שאחר זמן נתגלה שגם הם אינם טהורים מספיק או חזקים מספיק ולכן גם הם מהווים איום על "חוסנו של העם" ויש לחסלם.

אני עצמי, קשה היה לי להצטרף לבדיחות השונות על בורותו ההיסטורית של ראש הממשלה. אותי, הם הכניסו להתקף חרדה – זה שהביא אותי לכתוב דברים אלה והעלה בי את הצורך לעלות על הגגות ולזעוק בקול גדול: גם הסכמה שבשתיקה הינה הסכמה. אי-התנערות ממה שמונח כאן מתחת לדברים גם היא שיתוף פעולה. ובסופו של דבר, אי התנערות זו פוגעת ותפגע לא רק ב"חלשים" וב"אחרים" שנגדם מופעלת עתה תפיסה זו של המציאות ושל החיים הראויים. שהרי גם אם יש בממשלה זו הנשענת על הדרת המוחלשים או במוסדות אחרים של המדינה ייצוג מזרחי, רוסי, אתיופי, נשי, או נכה כלשהיא – עדיין ייצוג זה אינו בהכרח משרת את קהילתם. ואפשר להמשיך ולהילחם ולהיות במו"מ עם השלטון על כל זכות וזכות ויחד עם זאת להתנער מאותן אמירות ואותן עשיות המממשות את הזכות לפגיעה במי שמעצם קיומם נתפסים במסוכנים.

ימים קשים יש לנו כאן. ימים בהם איננו שליטות עוד על חיינו ועל מותנו. אך שליטה זו לא תבוא לעולם בכך שנסכים ללקיחת חייהם ועתידם של אחרים, ולו גם, כנאמר בהסכמה שבשתיקה ומתוך רצון להביא להישג זה או אחר במאבקנו שלנו.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. חזי

    סביר להניח שעד כמה שדברים נוגעים למופתי, הוא היה מוותר בשמחה גם על ההומואים והשמאלנים.

  2. ג. אביבי

    מעבר לשאלה, אם נתנייהו הוא בור קיצוני בהיסטוריה או שמא נתון להתקפי הזיות מדי פעם, ייחוס נושא השואה בישראל הרשמית ליהודים בלבד זועק לשמיים. לא רק נתנייהו. בכל העצרות לשואה בישראל לא מזכירים את מיליון הצוענים שהושמדו בדיוק באותם המקומות, באותם זמנים, ע"י אותם נאצים ומשת"פיהם ובגין אותה אידאולוגיה גזענית. ישנה מעין אמירה בשתיקה שרצח הצוענים, 200 אלף גרמנים "לא תקניים", מיליוני שבויי מלחמה סלאביים ואחרים הם בבחינת מעשים נסלחים.
    לניכוס של השואה ליהודים בלבד בישראל יש היסטוריה מאוד ציונית אשכנזו-צנטרית. תחילה, ישראל הרשמית עשתה כל מאמץ ששואת יהודי יוון הספרדים – רומניוטים (למעלה מ60 אלף נרצחו) לא תאוזכר ופליטי הקהילות החרבות מיוון לא יכללו בהסכמי השילומים עם גרמניה. בהמשך, עד שנות ה90, ישראל סירבה להכיר בקרבנות יהודי לוב ותוניסיה (בעיקר ע"י האיטלקים ובני בריתם) כקרבנות השואה. ישראל מעולם לא הכירה ביהודי עיראק כנפגעי שואה, על אף שכמה מאות יהודים נרצחו בעירק ע"י המשת"פים של הנאצים במהלך אותה מלחמת עולם השנייה (הפרהוד ב1941).
    האזכור של השואה שחוללו הנאצים (1939 – 1945) מבלי לאזכר שואות איומות אחרות שאירעו באותו זמן או כמה עשרות שנים לפני כן, גם הוא מעין הסכמה בשתיקה שדמם של בני העמים הלא אירופאים לא נחשב.
    שואת הארמנים (רובה במהלך 1915) לא מוכרת רשמית ע"י ישראל הצינית וכך גם שואת עמי הסאן והנמיב בדרום אפריקה (ע"י הגרמנים בראשית המאה ה20). שואת עמי הקווקז אירעה תוך כדי הכיבוש האימפריאליסטי הרוסי במחצית השנייה של המאה ה19. בין 1.5 ל 4 מיליון אזרחים קווקזים נרצחו ומיליונים אחרים הוגלו. הקרבנות היו בעיקר מבין הצ'צ'נים ומבני אדיגה, שהצ'רקסיים אזרחי ישראל (ומקומות אחרים) הם שארית הפליטה מהשואה הזאת. גם שואה זאת לא מאוזכרת בישראל הרשמית. שואת האינדיאנים בארה"ב (כ 8 מיליון נרצחים בשיטת הגירוש ההמוני) ושואת עמי קונגו (בין 10 ל20 מיליון נרצחים ע"י הבלגים), שאירעו בסוף המאה ה19, לא מאוזכרות בישראל, שבמקרה זה נמצאת ב"חברה טובה" עם רוב מדינות המערב.

    1. ג. אביבי

      הסיפא:
      ראש ממשלה בישראל מסוגל לפלוט שקר כל כך נפשע וכל כך וחסר היגיון, ביחס לתפקיד המופתי ולתפקיד הנאצים בשואה, מבלי שדעת הקהל הישראלית תצא מכליה ותדרוש את סילוקו (בשל ביזוי הציבור כולו). זאת תוצאה של הפגרה ממושכת ושטיפת מוח ממוקדת של הממסד בכל מה שקשור לשואת יהודי אירופה, לשואות אחרות ולהיסטוריה של האנושות בכלל. הבליי נתניהו לא לבד.
      כל זה מתקשר לאחת משיטות האידאולוגיה הציונית – עיוות ההיסטוריה הרלוונטית לנו והעלמת אירועים חשובים. כך למשל, רוב הציבור היהודי בישראל מאמין לשקר שהפלסטינים לא היו כאן לפנינו אלא באו בעקבות נפלאות החלוציות הציונית. משום כך גם רוב היהודים בארץ מאמינים לשקר שהפלסטינים לא גורשו ונושלו בכוח ובאכזריות מכאן ב1947 – 1950, אלא יצאו מרצונם בהמלצת מנהיגי ערב.

      המלצה:
      שהעוקץ יקים מדור החושף את השקרים האידאולוגיים של הממסדים במדינת ישראל, לאורך כל שנות המדינה, ומציב מולם את העובדות המחקריות.