שלכת

שיר לשבת במדור השירה באסטה
אלי שמואלי

לְאַפֶַר בַּכּוֹסוֹת וּכְשֶׁהֵן מִתְמַלְּאוֹת זֶה נִשְׁפַּךְ עַל

הַשֻּׁלְחָן, הָרוּחַ מְפַזֶּרֶת אֶת הַבְּדָלִים עַל הָרִצְפָּה.

בַּהַתְחָלָה, כְּשֶׁנּוֹשֵׁר אֵפֶר מֵהַסִּיגַרְיָה אַתָּה מְעָוֵוה

אֶת הַפָּנִים, מִסְתַּכֵּל עַל הַשֻּׁלְחָן – אוּלַי יֵשׁ שָׁם

דַּף נְיָר לְנַקּוֹת אֶת זֶה? אֲבָל אַחֲרֵי יָמִים אַתָּה

מֵנִיחַ לְזֶה. לֹא אִכְפַּת לְךָ לְאָן בְּדִיּוּק הָאֵפֶר נוֹשֵׁר.

הָרוּחַ מְנַקָּה הַכֹּל.

 

אַתָּה שׁוֹכֵב עַל הַגַּב, עַל הַסַּפָּה.

הַחַלּוֹן שֶׁל הַסָּלוֹן פָּתוּחַ. זֶהוּ חַלּוֹן גָּדוֹל,

וְהָאוֹר מֵצִיף אֶת הַחֶדֶר. נָקִי, טָהוֹר, אוֹר לֹא

נָגוּעַ. אַתָּה מְנַסֶּה לְהִתְנַחֵם בּוֹ. עַמּוּד אָבָק עוֹלֶה

בַּאֲוִיר וְזוֹהֵר, וְעַכְשָׁו גַּם הָאָבָק הוּא טָהוֹר.

הַשָּׁמַיִם בַּחוּץ כִּמְעַט לְבָנִים, כְּמוֹ פְּרִי מִתְפָּקֵעַ

מֵעָסִיס. רוּחַ קַלָּה נוֹשֶׁבֶת עַל פָּנֶיךָ וְאַתָּה מְנַסֶּה

לְהִתְרַכֵּז בְּזֶה, לִנְשֹׁם אֶת זֶה, אוֹר וְאָבָק וְשָׁמַיִם

וְרוּחַ. זֶה לֹא מָה שֶׁקַּיָּם בֶּאֱמֶת, מָה שֶׁקַּיָּם

בֶּאֱמֶת הוּא מָנוֹעַ שֶׁל אוֹטוֹבּוּס, פִּצְעוֹן בְּפִטְמָה,

הַחְמָצָה קִיּוּמִית, הַחְמָצָה הֶכְרֵחִית שֶׁאֵין מְמַנֶּה

מִפְלָט.

 

מָה שֶׁיֵּשׁ בֶּאֱמֶת הוּא נָשִׁים, וַעֲבוֹדוֹת

מְחוּרְבָּנוֹת בִּשְׂכַר רָעָב, וְגַם רָעָב יֵשׁ בֶּאֱמֶת

וְזֵעָה, וְאֶת הַצְּרִיבָה הַזֹּאת בְּתַחְתִּית הַגָּרוֹן

כְּשֶׁאַתָּה מְנַסֶּה לֶאֱחֹז אֶת כָּל הַקְּרַעִים הַמְּשֻׁנִים

שֶׁל הַחַיִּים שֶׁלְּךָ, שְׁמִי בִּכְלָל הֶחְלִיט שֶׁהֵם שֶׁלְּךָ,

וַדַּאי שֶׁלֹּא אַתָּה. אַתָּה רַק זֶה שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ

לָשֵׂאת אוֹתָם, עֲבוּר מִי?

 

יֵשׁ

לַנָּסוֹת לְהַקִּיף אֶת כָּל הַפִּסּוֹת בָּאֶצְבָּעוֹת,

ואֵיכְשׁהוּ לְהִתְקַדֵּם, כְּשֶׁזֶּה נוֹפֵל מִמְּךָ כָּל הַזְּמַן.

הָאֹזֶן נוֹשֶׁרֶת. הָאַף נוֹשֵׁר. הַזַּיִן נוֹשֵׁר. הַחֲלוֹמוֹת

נוֹשְׁרִים. הָתוֹבָנוֹת נוֹשְׁרוֹת. הַהָזָיוֹת. אִישׁ

בַּשַּׁלֶּכֶת. אִישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת. וְכֻלָּן

צְרִיכוֹת לְהַחֲזִיק בְּכָל רֶגַע בְּכָל עַלְעָלָיו.

 

מִצִּדִּי

שֶׁהַכֹּל יָעוּף בָּרוּחַ, הָאַף, הַזַּיִן, שֵׂעָר הֶחָזֶה,

הַכֹּל חוּץ מֵהַסִּיגַרְיָה נוֹבְּלֵס הַזֹּאת, דַּרְכָּהּ אֲנִי

נוֹשֵׁם אֶת הַחַיִּים. אָז אַתָּה עוֹצֵם עֵינַיִם וּמְנַסֶּה

לְהִתְמַסֵּר לְזֶה. רוּחַ קְרִירָה-חַמִימָה.

 

שיריו של אלי שמואלי פורסמו בכתבי עת שונים. ספר פרוזה פרי עטו, ״אישוליים״, יצא השנה בהוצאת פרדס

 

Dobrian, Vasile. Where the Autumn Has Passed It All Became Dust (from the Autumn series).
Dobrian, Vasile. Where the Autumn Has Passed It All Became Dust (from the Autumn series)
בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יוסףה מקיטון

    שיר יפה, תודה. לא כל כך מובן לי למה "נשים" כחלק מהרשימה העגומה של "מה שיש באמת"? נראה לי לא שייך לרשימה הזאת בכלל, אולי גם קצת שוביניסטי לשים אותן שם, יחד עם רעב ועבודה בשכר רעב וככה. נניח שהיה כתוב שם "ערבים"? או "מרוקאים"? או "טרנג'נדרים"? נכון זה היה לא שייך ופוגעני? אז ככה גם כשכתוב שם "נשים".