• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

איך ייראה היום שאחרי ״הילד האחד״ בסין?

ממשלת סין זנחה לאחרונה את עקרון הילד האחד שליווה אותה שנים רבות ונודע לשמצה בשל השפעותיו החריפות על המבנה הכלכלי והחברתי ועל יחסי המגדר ההרסניים במדינה. השאלה כעת היא האם כבר מאוחר מדי, והתוכנית התנחלה בלבבות הסינים?
קובי לוי

"טובים נהרות דם מחריגה אחת ויחידה ממכסת הילודה"; "דְחו את החתונה, חכו עם ההיריון, שהלא בהולדת ילדים, איכות – ולא כמות – במקום הראשון, והאושר בביתכם לעד ישכון"; "גם בנות נחשבות יורשות, חברה שבה בנים רבים ובנות מעטות לא תדע שלווה" – אלה הן רק מקצת מססמאות תעמולה מתקופות שונות, המתנוססות על עלוני הסברה מטעם המועצה הלאומית לבריאות ולתכנון המשפחה ומרוססות ככתובות גרפיטי המעטרות עד ימינו את קירותיהם החיצוניים של בתים בסין הכפרית. הן מעידות יותר מכל על הלוחמנות, הקיצוניות והטוטאליות שבה הוצאה אל הפועל מדיניות הילודה בסין וכן פותחות צוהר לעומק השפעתה ולאחדות מתוצאותיה, גם אלה הבלתי רצויות מבחינת המשטר שמכווין ומוביל אותה.

מחוץ לסין, ובעיקר בעיניים מערביות, נהפכה מדיניות הילודה לאחד המאפיינים המובהקים והמזוהים ביותר עם סין בת זמננו. בשלושים השנים האחרונות מופיעים חדשות לבקרים דיווחים על הסנקציות הכלכליות, החברתיות והפוליטיות המוטלות על מי שעברו על החוק ומתפרסמים סיפורי זוועה על הפלות בכפייה. דיונים מקיפים בהשלכות המרחיקות לכת של המדיניות על החברה, הכלכלה והפוליטיקה הסינית ממלאים דפים בכתבי עת ובעיתונים, וכל ידיעה על רפורמה או הקלה במדיניות – ולו הזניחה ביותר – מוצאת מיד את דרכה לכותרות הראשיות ודוחקת לשוליים ידיעות על רפורמות בולטות ובעלות חשיבות מכרעת הרבה יותר שעורך המשטר הקומוניסטי.

אין תמה שמכל המפעלים הרבים שמובילה המפלגה הקומוניסטית, דווקא מדיניות הילודה היא שמושכת תשומת לב ומעוררת עניין רב כל כך מחוץ לגבולות סין. ההתערבות הבוטה באחד הצדדים האינטימיים בחיי האדם, שבאה לידי ביטוי בכניסת המשטר לתוך חדר המיטות ופלישתו לרחם של נתינותיו, מילולית ממש, היא במידה לא מבוטלת אחת ההמחשות המזוקקות והמהדהדות ביותר לעוצמה של מכבש השלטון ולהיעדר המוחלט של חופש בחירה, אפילו בסוגיות האישיות והפרטיות ביותר. עם זאת, השיח בנושא סובל מלא מעט פשטנות, שאחד ממקורותיה הוא טעות תרגום שהתקבעה בתודעה ואחראית לפחות לחלק מן התפישות השגויות. המונח "מדיניות הילד האחד" המקובל במקומותינו לא זו בלבד שקיים בשפה הסינית רק כתרגום של אותו מונח משפות זרות, אלא אף חוטא לאמת ההיסטורית.

ההתערבות הבוטה באחד הצדדים האינטימיים בחיי האדם, שבאה לידי ביטוי בכניסת המשטר לתוך חדר המיטות ופלישתו לרחם של נתינותיו, מילולית ממש, היא אחת ההמחשות המזוקקות לעוצמה של מכבש השלטון ולהיעדר המוחלט של חופש בחירה, אפילו בסוגיות האישיות והפרטיות ביותר. עם זאת, השיח בנושא סובל מלא מעט פשטנות

וכאן המקום להבהיר – גם בזמן שהחוקים הדרקוניים ביותר היו בתוקף וגם בימים שבהם נאכפה המדיניות בצורתה המחמירה והמדכאת ביותר, תמיד נמצאו קבוצות באוכלוסייה שבנסיבות מסוימות היו זכאיות להביא יותר מילד אחד לעולם. למען הדיוק, הגם שזה היה העיקרון המנחה של מדיניות הילודה במשך שלושים ושש שנים, התנאי המחמיר ביותר של ילד אחד בלבד למשפחה מעולם לא היה תקף ליותר מחמישים אחוזים מכלל בתי האב במדינה. זאת ועוד, מדיניות הילודה בסין – כפי שמעידות חלק מהססמאות שצוטטו לעיל – חרגה הרבה מעבר למגבלות שהוטלו על מספר הילדים המותר בכל משפחה. מדובר במערכת ביורוקרטית מסועפת ומשומנת שמלווה את אזרחי סין בחוקים ובתקנות הנוגעים לנישואין, היריון, לידה, רישום במרשם האוכלוסין, חינוך וזכאות לתנאים סוציאליים.   

אף על פי שמחוץ לסין התוודעו למדיניות הילודה רק משנות השמונים, השורשים הרעיוניים שלה נשתלו כבר בראשית המאה העשרים. מלומדים סינים דנו באותן שנים בנחשלות של סין לעומת המערב, ובמסגרת הרפורמות המטלטלות שהציעו אימץ חלקם גם תפישות מיובאות בדבר "תכנון משפחה". אולם לפני כינון הרפובליקה העממית וגם בשנותיה הראשונות נותרו רעיונות אלה על הנייר בלבד. סין העממית קמה על עיי חורבות שהותירו כמעט עשרים שנה של מלחמות עקובות מדם שגבו עשרות מיליוני קורבנות בנפש. היציבות הפוליטית, הצמיחה הכלכלית והשיפור הניכר בתברואה ובנגישות לשירותים רפואיים בראשית שנות החמישים עוררו בדומה לרבות ממדינות העולם באותה תקופה גלי ילודה אדירים, "בייבי בום" גרסת סין. רק לקראת אמצע אותו עשור היו מי שהתריעו מפני התפוצצות אוכלוסין וגרסו כי יש לעודד את האזרחים להתחתן מאוחר ולרווח את הפרשי הגילים בין הילדים. מאו דזה-דונג, שב-1949 עוד טען שסין לא תתקשה להתמודד עם ריבוי טבעי גבוה ככל שיהיה, החל לתמוך בגלוי בתוכנית ילודה שמטרתה לבלום אותו. מדיניות "תכנון המשפחה" יצאה באמצע שנות החמישים לראשונה מן הכוח אל הפועל, כשבדרגים המנהליים השונים הוצבו יעדי ילודה קונקרטיים.

china
ניתן לראות כאן את השימוש של הקומוניסטים באלמנטים מסורתיים בתעמולה. הציור שלהלן מזכיר מאוד את הציור המסורתי של האלה הבודהיסטית גוואן-יין, שאחד מכינוייה הוא "האלה מוסרת הבנים" (רק שכאן היא נראית גם כמו גיבורה קומוניסטית), ציור שהסינים תולים בביתם בראש השנה והוא סוג של איחול פרו ורבו.

אולם כבר בשלהי אותו עשור נטרל מאו את כוחם של תומכי הרפורמות בהנהגת המפלגה והוביל קו רדיקלי שלבש צורה בדמות "הקפיצה הגדולה קדימה", קמפיין שאפתני ויומרני שמטרתו המוצהרת הייתה לבנות מעצמה תעשייתית שהתוצר הלאומי שלה יחלוף על פני בריטניה בתוך חמש עשרה שנים. ההיגיון שעמד מאחורי הקמפיין היה ניצול כוחם של ההמונים, שעבוד מוחלט של ענף החקלאות לטובת התעשייה והאמונה שרק מאסות אנושיות יוכלו להניע את התיעוש והצמיחה הכלכלית. הקו של בלימת הריבוי הטבעי נזנח אפוא לטובת עידוד ילודה, קולות מחוגי האקדמיה שמחו נגד השינוי והתריעו מפניו הושתקו, ומערכת התעמולה המשומנת החלה להלעיט את הציבור בססמאות שכרכו בין גודל האוכלוסייה לעוצמתה הכלכלית, המדינית והצבאית של סין.

התכנית הצליחה להגשים את מטרתה ולבלום את הריבוי הטבעי, אבל תופעות הלוואי שלה זועקות לשמים: החל בדור של ילדים מפונקים, שנולדים לתוך מכבש לחצים משפחתי, עבור באוכלוסייה מזדקנת שמאיימת לערער את החוסן הכלכלי וכלה בתופעות של הפלת עובריות, נטישה ואף רצח של תינוקות בנות. הבעיות לא חמקו מעיני הממשלה, שהעבירה בשנים האחרונות שורה של תיקונים והקלות הדרגתיות בחוק, עד שהחליטה לאחרונה לזנוח לחלוטין את העיקרון המנחה של ילד אחד למשפחה

הכישלון החרוץ שנחלה "הקפיצה הגדולה קדימה" ותוצאותיה ההרסניות – קריסה כלכלית ורעב מחפיר שגבה את חייהם של עשרות מיליונים – דחק את מאו ממוקדי ההשפעה והעלה שוב את קרנם של יריביו בהנהגת המפלגה. עם הרפורמות הכלכליות שהובילו האחרונים למען שיקומה של סין שבה בשנת 1962 גם מדיניות הילודה. ההגירה ההמונית מהכפר לעיר בעקבות הרעב, הלידות הרבות אחרי שיקום המערכות ובעיות האכלוס וההאכלה של ההמונים העלו שוב את הצורך בבלימת הריבוי הטבעי. התקנות החדשות עודדו משפחות בנות שניים עד שלושה ילדים, אך לא נחקקו חוקים ברורים בנושא. ב-1963 החלה המדינה לעודד גם נישואין מאוחרים, לפתוח מרפאות לתכנון המשפחה שהפיצו אמצעי מניעה, להתיר הפלות ולנקוט צעדים אקטיביים לבלימת הריבוי הטבעי כמו ניתוחים לקשירת צינור הזרע והתקנת התקנים תוך רחמיים.

מהפכת התרבות, שפרצה ב-1966 בשל מאבקי כוח בצמרת המפלגה, החזירה את מאו לקדמת הבמה. התקנות של מדיניות הילודה קוטלגו כרוויזיונסטיות והגישה שלפיה עוצמת המדינה היא נגזרת של גודל האוכלוסייה משלה שוב בכיפה. צחוק הגורל הוא שבאותן שנים הופנתה המרדנות של דור הבייבי בום  – בסין כמו במערב – נגד מנגנוני השלטון וכל מי שנתפש כבעל סמכות, אך בסין היא נהפכה למעשה כלי שרת בידי פלג אחד במפלגה כדי לחסל את יריביו מהפלג האחר, לזרוע הרס וליצור תוהו ובוהו כללי במדינה. התרת המגבלות על הילודה לא נמשכה עם זאת זמן רב, וכבר בראשית שנות השבעים, עוד בטרם באה מהפכת התרבות אל קצה, המדיניות קמה לתחייה. המדינה קידמה הגבלת ילודה של עד שני ילדים למשפחה, העלתה את הגיל המינימלי לנישואין וקבעה רווחים מינימליים בין לידות. במישור המקומי חידשו הצוותים לתכנון המשפחה את הצעדים ליישום המדיניות, וכדי לעמוד ביעדים שהוצבו להם אכפו את התקנות החדשות גם באמצעי כפייה.

ההקצנה החדה והמפורסמת ביותר במדיניות הילודה התרחשה לאחר מותו של מאו, דחיקתם של יורשיו הפוליטיים והתבססותו של דֶנג שיאופּינג בצמרת המפלגה והמדינה. כחלק מהרפורמות המרחיקות לכת שהוביל דנג כדי להצעיד את סין במסלול של פיתוח כלכלי וקידמה, נחקק בשנת 1979 החוק לתכנון המשפחה, ובו נקבע העיקרון המנחה של ילד אחד למשפחה, לצד שורה של חריגות והקלות למשפחות שעונות על תנאים מסוימים. היו אמנם מתנגדים שהצביעו על ההשלכות הבעייתיות שעלולות להיות למדיניות החדשה, אך ידם של התומכים, שראו בה קרש הצלה ובאפשרות האחרת התאבדות, הייתה על העליונה.

החוק החדש נתן את האות למדיניות של מקל וגזר מטעם הממשלה, שמצד אחד העניקה מגוון תמריצים למשפחות שבחרו להוליד ילד אחד, ומצד אחר הטילה סנקציות חריפות על העוברים על החוק. ההפלות בכפייה, שבעטיין נודעה המדיניות החדשה לשמצה, לא היו עם זאת חלק מהחוק או ממדיניות מוצהרת, אלא יוזמה של הדרגים המקומיים שהופעל עליהם לחץ כבד לעמוד במכסות ולאכוף את המדיניות החדשה בדקדקנות. את היוזמות המקומיות לא היה מי שירסן, ותגובת הדרגים הממונים לזוועות הייתה במקרה הטוב העלמת עין. מהקנסות הכבדים שהוטלו על העבריינים עשו המרפאות המקומיות לתכנון המשפחה קרדום לחפור בו, שכן אלה נוצלו למימון ולהרחבה של הפעילות שלהן עצמן, עד שהסתאבו ונהפכו למאורות שחיתות.     

התכנית הצליחה להגשים את מטרתה ולבלום את הריבוי הטבעי, אבל תופעות הלוואי שלה והשלכותיהן השליליות על המבנה החברתי והכלכלי זועקות לשמים: החל בדור של ילדים מפונקים, שנולדים לתוך מכבש לחצים משפחתי וגדלים להיות צעירים עם כישורים חברתיים ובין אישיים לקויים, עבור באוכלוסייה מזדקנת שמאיימת לערער את החוסן הכלכלי וכלה בתופעות של הפלת עובריות, נטישה ואף רצח של תינוקות בנות מיד לאחר הלידה, תופעות שהולידו חוסר איזון מגדרי מבהיל ובעל פוטנציאל הרסני. הבעיות האלה לא חמקו מעיני הממשלה, שהעבירה בשנים האחרונות שורה של תיקונים והקלות הדרגתיות בחוק, עד ההחלטה שהתפרסמה ב-29.10 – לזנוח לחלוטין את העיקרון המנחה של ילד אחד למשפחה, ולהתיר לכל המשפחות בלא יוצא מן הכלל להביא לעולם שני ילדים. חשוב עם זאת לציין כי תכנון המשפחה כ"מדיניות יסוד לאומית", על כל המנגנון המסועף הנלווה אליה, נותרת על כנה, היא רק משתנה.

מוקדם כעת לנבא אילו תוצאות יוליד השינוי החדש במדיניות, אך אם לשפוט על פי ההקלות שניתנו בשנים האחרונות, מותר להעריך בזהירות הראויה שהן תהיינה מוגבלות למדי. נראה שרבים מבני אותו דור של ילדים יחידים, שבינתיים נהפכו כבר להורים, אינם מעוניינים להוליד יותר מילד אחד, אם בשל דאגות הפרנסה או משיקולי נוחות וטיפוח קריירה, ואם משום שהם פשוט כבר אינם מכירים שום דרך אחרת. במובן זה, מדיניות "תכנון המשפחה" הצליחה כנראה קצת יותר מדי. היא התנחלה בלבבות. 

קובי לוי עובד בחברה לפיתוח תיירות בעיר נינגבו ומתרגם ספרות סינית

הטקסט להלן לקוח מתוך אחרית הדבר לתרגום העברי לספרו של מוֹ יֵאן "צפרדעים", שייצא לאור בקרוב בהוצאת "חרגול"

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. חן

    "תגובת הדרגים הממונים לזוועות הייתה במקרה הטוב העלמת עין". ובמקרה הלא טוב?