• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

המחיר החברתי של מתווה הגז

עם התפטרותו של דרעי: היבטים פוליטיים-חברתיים מטרידים במתווה הגז וההליכים לאישורו

מתווה הגז ותהליך אישורו מכילים אספקטים כלכליים ופוליטיים, עליהם עוד ייכתבו מחקרים וספרים. במאמר זה אנסה לעמוד על טיבם של שני היבטים פוליטיים-חברתיים בנושא – איני מתעלם מההיבטים הכלכליים, מהרווח העצום שיזרום לתאגידי הגז מהמתווה, מהמחיר הגבוה שממשלת ישראל בראשות נתניהו שילמה כדי לקדם ולהבטיח את אישורו, ומהמחיר שהמדינה עוד תשלם בעקבות כך. עם זאת, המחיר הפוליטי והחברתי שמשלמת הדמוקרטיה הישראלית בעקבות תהליך אישורו של המתווה, נראה לי בעייתי בהרבה מאשר הזווית הכלכלית.

 

יציבות רגולטורית

במתווה הנוכחי, הריבונות, הדמוקרטיה ושלטון העם מוכפפים ונכנעים לתכתיבים של התאגידים העסקיים ובעלי ההון. אין בו אינטרסים מלבד אלו של תאגידי הגז, או בפרפרזה על דברי הנשיא לינקולן, ישראל הופכת למדינה בה יש ממשלה של התאגידים, על ידי התאגידים, ולמען התאגידים.

הסעיף הבעייתי ביותר שבמתווה בעיני מבחינה חברתית-פוליטית הוא "קיום סביבה רגולטורית יציבה", או בלשונם של תאגידי הגז: ודאות רגולטורית. תאגידי הגז קיבלו התחייבות ממשלתית שלא לשנות את החוקים והתקנות בתחומי הנפט והגז בפרט ובתחומי המיסוי בכלל, ולא להטיל עליהם מגבלות על כל פעולותיהם, למשך עשור. יתרה מזאת, הממשלה מתחייבת גם להתנגד לכל הצעת חוק פרטית המבקשת לקדם שינויים בתחום זה.

סעיף היציבות נותן לתאגידי הגז כוח למנוע או לבטל הליכי חקיקה דמוקרטיים, ולמעשה מעניק להם זכות וטו על מדיניות ציבורית לאומית. הסעיף זה הוא אנטי-דמוקרטי, ולמעשה מוציא את הדמוקרטיה אל מחוץ לחוק – רק בישראל ובארצות כמו גיניאה המשוונית הממשלה מוכנה לוותר על אפשרויות החקיקה. וחשוב לקרוא את דברי פרופ’ ברק מדינה בנושא זה: ״הממשלה אינה מוסמכת לכבול את כוחה של הכנסת… וגם הכנסת אינה מוסמכת לכבול את סמכות החקיקה שלה בעתיד שלא במסגרת חוק יסוד״.

כולנו רוצים בוודאות, כולנו מעוניינים בהגנה מפני אירועים ״שליליים״. תאגידים עסקיים מעוניינים ב״ודאות רגולטורית״ בכיוון אחד, כמובן. לדוגמה, שיעור מס החברות שהיה נהוג בעת מתן ההיתרים, הרשיונות והחזקות ועד שנת 2003 עמד על 36%. שיעור המס ירד ל-24% בשנת 2011, ועומד מאז 2014 על 26.5. הורדת מס החברות הכניסה מאז תחילת ההפקה בשנת 2004, לנובל אנרג'י,  דלק קידוחים, אבנר חיפושי נפט, ודלק השקעות ונכסים – השותפים בפרויקט ים תטיס – סכומים בהיקף של עשרות מיליוני דולר. לא שמענו אז כל תלונות על ״אי-ודאות רגולטורית״.

רוב מדינות הנפט בעולם המערבי הנאור משנות את חוקי המס, בין השאר לצורך הגדלת חלק המדינה בהכנסות הגז. בארה"ב, ההנחיה החדשה של רשות המסים על מיסוי קרנות גידור תהיה רטרואקטיבית, ותחול על כל העסקות מ-1 בינואר 2011. בריטניה ונורווגיה שינו את חוקי המס והרגולציה לאחר גילוי הגז והנפט בים הצפוני, והמשיכו ושינו את החוקים הרלבנטיים מספר פעמים במהלך 40 השנים האחרונות. (קראו עוד בנושא כאן).

אם כן אסור לאשר את סעיף הוודאות במתווה הגז. חשוב שהממשלה תודיע, במפורש, שהיא אינה מתחייבת לוודאות רגולטורית, ואינה מתחייבת לכל הגבלה על אפשרויות החקיקה של הכנסת. 

ודאות רגולטורית כמהלך של תאגידים

״קיום סביבה רגולטורית יציבה״ הוא שם קוד בהליך הבינלאומי של תאגידים לעקיפה וליציאה ממערכת המשפט הרגילה.

לדוגמה, בארה"ב התאגידים המציאו דרך לעקוף את מערכת המשפט הרגילה ולמנוע מאנשים מלהצטרף יחד בתביעות ייצוגיות – שהוא הכלי הריאלי היחיד המאפשר לאזרחים להילחם בעסקאות רמייה או בפרקטיקות עסקיות לא חוקיות – באמצעות הוספת סעיפי בוררות למספר גדל והולך של חוזים צרכניים ותעסוקה. רישומי בית המשפט בארה"ב מראים כי באמצעות השיטה הזו למניעת תובענות ייצוגיות, התאגידים הצליחו לנטרל ולמנוע תביעות צרכנים כנגד שיטות כמו הלוואות עושק (predatory lending), גניבת שכר ואפליה.

לדברי ויליאם ג'יאנג, שופט פדרלי בבוסטון, בראיון ל״ניו יורק טיימס״: "זה בין השינויים העמוקים ביותר בהיסטוריה המשפטית שלנו, זה מבשר רע, לתאגידים העסקיים יש אפשרות טובה לבחור לצאת מהמערכת המשפטית בכלל, ולהתנהג בצורה לא נאותה ללא תגובה הולמת".

בארה"ב, התאגידים המציאו דרך לעקוף את מערכת המשפט הרגילה ולמנוע מאנשים מלהצטרף יחד בתביעות ייצוגיות – שהוא הכלי הריאלי היחיד המאפשר לאזרחים להילחם בעסקאות רמייה או בפרקטיקות עסקיות לא חוקיות

במהלך עשר השנים האחרונות, אלפי עסקים ברחבי ארה"ב, מתאגידים גדולים ועד לחנויות קטנות, השתמשו בסעיפי בוררות כדי ליצור מערכת חלופית של חוק וצדק. בבוררות, הכללים נוטים לטובת התאגידים, ושופטים ומושבעים הוחלפו על ידי בוררים שבדרך כלל רואים את התאגידים כלקוחות שלהם. השינוי היה מהיר וכמעט מבלי ששמו אליו לב, למרות שמשמעותו היא שעשרות מיליוני אזרחים אמריקאים איבדו את זכות יסוד שלהם: לדון בתביעתם בבית המשפט.

זאת ועוד, בהסכמי הסחר הבינלאומיים הנידונים עתה: 'השותפות הטרנס-פסיפית' Trans-Pacific Partnership (TPP) והסכם 'שותפות סחר והשקעות טרנסאטלנטית' Transatlantic Trade and Investment Partnership (TTIP) הנקרא גם 'הסכם הסחר החופשי הטרנסאטלנטי' (TAFTA), קיים סעיף/פרק יישוב סכסוכי משקיע מדינה. סעיף זה מאפשר לתאגידים לתבוע ישירות את הממשלות בפני טריבונל בוררות חשאי, אקס-טריטוריאלי, תוך שהם מתחמקים ממערכת המשפט המקומית הרגילה ועוקפים את בתי המחוקקים.

אחת הבעיות המהותיות היא שאין כל ביקורת שיפוטית על הטריבונל על ידי בית משפט עצמאי. בטריבונלים אלו אין אף אחד מאמצעי ההגנה שאנחנו מצפים מבתי המשפט הרגילים שלנו: השופטים הם עורכי דין עסקיים, שרבים מהם מתחלפים בין שימוש כשופטים ובין הבאת תביעות של לקוחות עסקיים נגד ממשלות. לאזרחים ולקהילות שנפגעו מההחלטות שלהם אין שום מעמד משפטי באותם טריבונלים. ההחלטות שלו הן סופיות ומחייבות את המדינות, גם אם הם טועים מבחינה משפטית, וכוללים קנסות ענק שיכולים להביא לפשיטת רגל של המדינות הנתבעות. ניתן לבטל פסקי דין רק מטעמים פרוצדורליים מוגבלים מאוד.

 

רמיסת הדמוקרטיה הישראלית

בהליכים לאישור מתווה הגז, נתניהו השתמש במכלול של טריקים פוליטיים פסאודו-לגליים, דיבר וסיפר ישירות, ובאמצעות מלחכי הפנכה שלו, סיפורי בדים, שקרים וחצאי אמת ללא בושה וללא הנד עפעף. הוא דרס וסילק כל התנגדות, ובכלל זה את ראש הרשות להגבלים עסקיים וראשת רשות החשמל, כופף ורמס עובדי ציבור בכירים כמו אבי ליכט סגן היועץ המשפטי לממשלה, הזנה את משרד החוץ והמשרד לביטחון לאומי, ועשה את הדמוקרטיה פלסטר. אזכיר רק את השימוש הנלוז והשקרי בסעיף 52 כדי לעקוף את מוסד הממונה על ההגבלים העסקיים, תוך הזניית משרד החוץ והמטה לביטחון לאומי, ואת תרגיל העברתו של השר דרעי מתפקידו תוך מתן ״מתנה״ של מאות מיליוני שקלים, ובצירוף מקרים נדיר, מינויו של אחיו של אריה דרעי לסגן יו"ר קק"ל. 

נתניהו דרס וסילק כל התנגדות, ובכלל זה את ראש הרשות להגבלים עסקיים וראשת רשות החשמל, כופף ורמס עובדי ציבור בכירים כמו אבי ליכט סגן היועץ המשפטי לממשלה, והזנה את משרד החוץ והמשרד לביטחון לאומי. את דרעי הוא העביר מתפקידו תוך מתן ״מתנה״ של מאות מיליוני שקלים, ובצירוף מקרים נדיר, מינויו של אחיו של לסגן יו"ר קק"ל
ההליכים לאישור מתווה הגז הם מעין תמונת מצב מואצת להליכים ולשינוי המהותי שעוברת החברה והפוליטיקה הישראלית תחת שלטונו של נתניהו בעשרים השנים האחרונות. בתוך תקופה לא רציפה של 20 שנה, נתניהו הצליח לרסק ולשנות את החברה הישראלית. באמצעות שילוב בין ניאו־ליברליזם קיצוני לבין רעיונות לאומנים־משיחיים ואנטי־דמוקרטיים מבית ומחוץ, הוא האיץ את העיצוב המחודש של המדינה. תחת שלטונו של נתניהו, הפכה ישראל ממדינה המנסה להשתלב בסביבה, למדינה ששאיפתה התפשטות טריטוריאלית על פי גבולות ההבטחה, ממדינה החותמת הסכמי שלום עם שכנותיה למדינה המאיימת על שכנותיה והרואה את עתידה בלחיות על חרבה, מחברה שהיתה, יחסית, ליברלית הומניסטית, לחברה לאומנית, קסנופובית וגזענית.

הרעיונות שנתניהו ותומכיו מהבית היהודי ומהימין הרדיקלי מבטאים, יהפכו את ישראל למדינה היחידה בעולם עם מדיניות התפשטות מוצהרת ועם העוצמה הצבאית הנדרשת למימושה. נתניהו עצמו מסוגר בתוך פחד קיומי פרנואידי, ובמשך הזמן הקיף עצמו באומרי הן מאיכויות נמוכות יותר ויותר. התוצאה היא שבישראל יש היום משטר הנקרא קקיסטוקרטיה (Kakistocracy), ממשל ע"י האנשים הגרועים ביותר.

הגיע הזמן להתפכח.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נפתלי אורנר

    בנאומיו, במיוחד בקונגרס האמריקאי, נתניה מתפאר בהיותה של ישראל "הדמוקראטיה היחידה במזרח התיכון". במציאות, בארצנו, הוא רומסה עד דק. כיצד נגדיר זאת: שקרים? צביעות? ואולי שניהם

  2. דן ו

    הגיע הזמן להתפקח? ואללה?
    ואיך בדיוק תגיע ההתפקחות הזו כאשר אין שמאל בארץ הפצועה הזו – אלא רק רודפי כותרות ודעת קהל שחושבים שבמחי ספין יביאו את השינוי?
    בנייה של כוח פוליטי הוא תהליך, שמשום מה אף אחד בשמאל הרדיקלי לא רוצה לקחת על עצמו.
    וכך נמשיך לצעוק לעצמנו דייי ולצעוד לעבר חיים, ללא חיים, במשטר של מוות וגזל.